אתר הבית של פרויקט בחברת האדם, שמטרתו לחשוף את האנתרופולוגיה בישראל לציבור הרחב ולהעמיק את הקשר בין האנתרופולוגים.ות בישראל.
דף הפייסבוק בחברת האדם ימשיך להעלות עידכונים ותכנים מאתר זה וממקומות אחרים.
שמואל בן שלום כותב לבחברת האדם על החוויות שלו בזבח הפסח השומרוני: בליל הירח המלא לפי חודשיים (יד אייר לפי הלוח העברי) הקריבו השומרונים את קורבן הפסח. השומרונים הם קהילה קטנה שמרכזה בהר גריזים, מעל שכם. הם רואים את עצמם כצאצאי שבטי הצפון הקדומים, בני יוסף ושבטים קרובים, שנפרדו מהיהודים לפני כשלושת אלפים שנה. יחד עם קבוצת מחקר לתיאוריה של הדת באוניברסיטה העברית, השתתפתי בטקס. דיווח מלא עליו כתבתי ב'הארץ' וכאן ברצוני לשתף הרהור מחקרי אודותיו.
תהילה גאדו (דוקטורנטית באוניברסיטה העברית) כותבת לבחברת האדם על החרדים הרבים שמגיעים לזבח הפסח השומרוני כדי לצפות מהצד ולשמוע על ההבדלים והדמיון בין היהודים לשומרונים: במאמר שפורסם כאן הציג שמואל בן שלום פן אחד מן ההתרחשות בטקס זבח הפסח השומרוני בהר גריזים. באותו אירוע, שהתקיים ב־30 באפריל 2026, מועד חג הפסח השומרוני, השתתפתי גם אני, יחד עם אותה קבוצת מחקר. זהו אירוע גדוש ורב־שכבות, שניתן לתארו מזוויות רבות. כאן אבקש להתמקד דווקא באחת ההתרחשויות שהתקיימו בשולי הטקס, ושצדה את עיני.
כיצד נראית למידה כאשר אין כיתה, אין שולחנות, והמורה אינה ממהרת לתת תשובות? בפוסט חדש במדור "שיעור חברה" של קהילת אנתרופולוגיה של החינוך מציגים גידי טל, גדעון דישון ודנה ודר-וייס מחקר אתנוגרפי על ימי יער בבתי ספר יסודיים בישראל. באמצעות תצפיות ב־11 בתי ספר ברחבי הארץ הם בוחנים כיצד חינוך היער מערער על "הדקדוק הבית-ספרי" המוכר, ומציע דרכים אחרות לחשוב על זמן, מרחב, ידע ויחסי הוראה. החוקרים כתבו ל"בחברת האדם" על המחקר ועל משמעותו להבנת החינוך בישראל.
ברכות חמות לד"ר שבט אילת על זכייתה בפרס גלקמן לעבודת הדוקטורט המצטיינת מטעם האגודה האנתרופולוגית הישראלית. עבודת הדוקטורט שלה, שנכתבה בהנחיית פרופ' מיכל קרבאל-טובי ופרופ' כנרת להד במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, עוסקת בחוויית החיים ב"צל של דמנציה" – בפחד, בחששות ובאי-הוודאות המלווים את האפשרות של אובדן זיכרון עוד לפני כל אבחנה רפואית. לרגל הזכייה, שבט כתבה ל"בחברת האדם" על המחקר, הדרך שהובילה אליו, ועל השאלות החברתיות והאנתרופולוגיות שהוא מבקש לפתוח.
כיצד נשים יהודיות בישראל הנושאות נשק אישי, מתנהלות איתו במרחב הציבורי? בהתבסס על ראיונות, תצפית משתתפת במרחבים הקשורים לנשק, וניתוח של פורומים מקוונים המיועדים לנשים בלבד טוענים מאיה מאור, נחמיה שטרן, גיא נגר ועוזי בן שלום, שנשים אלו בוחרות לרוב להסתיר את הנשק שלהן כפרקטיקה חברתית ומוסרית. נחמיה שטרן, כותב על מאמרם אשר פורסם בכתב העת Feminist Anthropology. במסגרת המחקר, אשר מומן על ידי המשרד לביטחון לאומי, הם טוענים כי ההסתרה פועלת כמסגרת מוסרית שבאמצעותה נשים מתמודדות עם חוסר ההלימה הנתפס בין נשיות לבין אלימות.
לאחרונה יצא ספר חדש על מחקר איכותני, על הגבולות בין החוקרים כבני המקום לבין מקומם כחוקרים. הספר מציג קובץ מאמרים העוסקים בדילמות אתיות מתוך עבודת שדה איכותנית, בהקשרים מגוונים. הוא נולד בהמשך לסדנה שהתקיימה ב-2023 בשיתוף בין האקדמית צפת לאגודה האנתרופולוגית הישראלית, שבה התכנסו חוקרות וחוקרים מתחומים שונים לדון בסוגיות אתיות מרכזיות במחקר איכותני. אסתר הרצוג וחיים חזן, עורכי הספר, כתבו לבחברת האדם על הפרקים השונים בו.
ברכות חמות לאביגיל יטאיש זלקה על אישור עבודת התזה שלה, שנכתבה בהנחיית פרופ׳ יהודה גודמן במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת התזה עוסקת בתופעה שכמעט לא נחקרה בישראל: חזרתם של בני דור שני יוצאי אתיופיה לשמותיהם הילידיים, לאחר שבילדותם שונו שמותיהם בשמות עבריים במסגרת תהליכי הקליטה וההטמעה בישראל. אביגיל כתבה לחברת האדם על התזה.
תמר פרידמן (אוניברסיטת בר אילן) וד"ר אסף סעדון (אוניברסיטת בן גוריון), כותבים אנתרופולוגיה לשבת האופן שבו אנשים מגדירים כיום את הזהות הפוליטית שלהם — בעיקר דרך ההבחנה בינם לבין "הצד השני". במאמרם ״יצירת אוריינטציה מבוססת מרחק: זהות פוליטית דרך מיצוב יחסותי בישראל״, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Symbolic Interaction טוענים פרידמן וסעדון כי בעולם שבו הגבולות האידיאולוגיים בין מפלגות נעשים מטושטשים ומבלבלים, אנשים יכולים להגדיר את הזהות הפוליטית שלהם דרך השאלה ממי הם רוצים להיבדל – לפי מרחק מקבוצה מסוימת – כסוג של פתרון זמני (אבל למעשה הוא מתמשך).
דפנה הירש כותבת ב"בחברת האדם" על ספרה החדש, The Israeli Career of Hummus: Colonial Appropriation, Authenticity and Distinction (Indiana UP, 2026). הספר מתבונן בהיסטוריה של מאכל "צנוע": גרגירי חומוס מבושלים ומעוכים בטחינה. הוא מגולל את סיפורו של החומוס בישראל למן המפגש של המתיישבים הציונים עמו בראשית המאה העשרים – אז הוא נתפס כמאכל "ערבי" או "מזרחי" – ועד להפיכתו לסמל לאומי ולשיגעון קולינרי ישראלי.
לכבוד שבוע הספר ביקשנו ממגוון אנתרופולוגים לכתוב לנו המלצה על ספר שהשפיע עליהם במיוחד. בהמלצות תמצאו את המלצתה של שגית פסטמן על "מהנדסים תרבות" של גדעון קונדה, אלירן הורוביץ על "בקופסאות הבטון" של פנינה מוצפי-האלר, תמי פרידמן על ״מפגשים מסביב לטקסט״ של שלמה גוזמן כרמלי, אורי דורצ'ין על ספרו של פיטר ווינץ' בראי המפנה האונטולוגי, אוריאל בלינסון על ספרו של מתאו בנוסי על מוסלמים ברוסיה, לירון שני על אנתרופולוגיה של אנתרופוקן דרך ספרו של אנדרו מתיוס, ופנינה מוצפי-האלר על בחזרה לג'ונגל של לורה בוהנאן.
אנתרופולוגיה מחוץ לאקדמיה, יש דבר כזה? במדור "אנתרופולוגיה בשטח" נפגוש אנתרופולוגים ואנתרופולוגיות הפועלים גם מחוץ לאוניברסיטאות, ונבחן כיצד הכלים והתובנות שרכשו בלימודיהם ממשיכים לעצב את עבודתם ואת עיסוקיהם. והפעם: הילה פז פילד, בעלת עסק לטיולים עצמאיים וקבוצתיים בסקוטלנד ובאירלנד, המספרת כיצד המחקר האנתרופולוגי, הרגישות התרבותית והיכולת לתווך בין עולמות מלווים אותה גם מחוץ לאקדמיה.
משה שוקד (פרופ' אמריטוס באוניברסיטת תל אביב ומבכירי האנתרופולוגים בישראל) כותב לבחברת האדם על המאמרו החדש "מחקר אתנוגרפי בנסיבות חריגות: החוקר במעמד של משתתף בקהילת הנחקרים" שפורסם בסוציולוגיה ישראלית. המאמר מציג מצב מחקר אתנוגרפי ייחודי שבו החוקר הוא "תצפיתן" אבל גם "יליד" במחלקת שיקום בבית חולים בעקבות תאונת דרכים.
לאורך השנים נמרוד לוז נע בין גיאוגרפיה, היסטוריה ואנתרופולוגיה, ובמקביל לפעילותו האקדמית כמרצה וכראש רשות המחקר במכללה האקדמית כנרת, הוא פועל לחיבור בין האקדמיה לציבור הרחב. בשיחה עם רותם קליגר חליוא הוא מספר על דרכו המקצועית, על רגעים מעבודת השדה ועל מחשבותיו על מצבה של האקדמיה בישראל.
לכבוד חודש הגאווה, אלעזר בן לולו (אוניברסיטת אריאל) כותב לבחברת האדם אנתרופולוגיה לשבת על מאמרו החדש שפורסם ב Journal of Modern Jewish Studies. המאמר חוקר את הארכיון היהודי האמריקאי ושואל מה קורה כאשר נרטיבים קוויריים, שמטבעם קוראים תיגר על הממסד, מוכנסים לתוך ארכיון שתפקידו המקורי הוא לשמר נרטיב אתנו-לאומי יהודי קלאסי?
ברכות לחגי קרנר, בוגר המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית וחוקר במכון ירושלים למחקרי מדיניות, על אישור עבודת התזה שלו! חגי כתב לנו על העבודה, שנכתבה בהנחיית פרופ' יהודה גודמן, בחנה את ה"ווידאו פאב", הגיי־בר היחיד בירושלים, כהתגלמות אורח חיים להט"בי מקומי.
ברכות לזוכי פרסי האגודה האנתרופולוגית – שבט אילת שזכתה פרס גלקמן לדוקטורט המצטיין, ואירית קוסקס ורנין דיאב שזכו בפרס מוצפי לעבודה התיזה המצטיינת!
דניאל זוהר, כותב על מאמרו החדש שפורסם בכתב העת HAU: Journal of Ethnographic Theory. המאמר "לחשוב דרך טביעות ידיים על קברי קדושים: אונטולוגיה פוליטית של ארטיפקטים טקסיים בזִיָארָה של הבדואים של הנגב" הוא פרי שנתיים של מחקר עם בדואים תושבי הנגב, חיות המשק שלהם, האבות הקדמונים שלהם, והתרבות החומרית שמיוצרת באמצעות המפגש בין כל אלה, ומבוסס על עבודת התזה של זוהר שנכתבה המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ' נורית שטדלר ועסקה בפולחנים שמתקיים בקברי קדושים בדואים בנגב.
הפרס יוענק לבילו במסגרת הכנס האנתרופולוגי שיתקיים בשבוע הבא, ביום רביעי 3.6.26 בשעה 13:00, בקריה האקדמית אונו. בילו הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל, חבר האקדמיה הלאומית למדעים ואחד האנתרופולוגים החשובים והבכירים בארץ. לאורך השנים הוא כתב על כישוף ומאגיה ופירוש חלומות, בעיקר בקרב יהודים שעלו ממרוקו בשנות החמישים והשישים; על שושביני קדושים וקברי צדיקים; על הנכחת המשיח בחב״ד, וערך מחקרים המשווים בין עולם הפסיכיאטריה המודרני לבין סיוע נפשי ממטפלים מסורתיים, מקובלים ורבנים. גם אחרי פרישתו ממשיך בילו לחקור ולפרסם, כאשר הוא פונה יותר לכתיבת פרוזה ומחבר בין כתיבה אישית ומחקרית.
ב־3–4 ביוני יתקיים הכנס השנתי ה־54 של האגודה האנתרופולוגית הישראלית. השנה נושא הכנס משקף באופן מדויק את הרגע הנוכחי: "שגרה ומשבר: אתנוגרפיה של יצירת משמעות במצבי חירום." לקראת הכנס, רוית תלמי-כהן, נשיאת האגודה האנתרופולוגית, כותבת לבחברת האדם על האופנים שבהם מצבי חירום מתמשכים מחלחלים אל תוך היומיום, על החיים בתוך תנאים של אי־ודאות מתמשכת, ועל תפקידה של האנתרופולוגיה בניסיון להבין כיצד בני אדם וקהילות מייצרים משמעות, שייכות ותקווה בתוך מציאות משתנה ומתוחה.
מה קורה לחקלאות ולתרבות החקלאית כאשר אנרגיה סולארית הופכת ליותר משתלמת מהחקלאות עצמה? לרגל חג שבועות, שהוא גם חג הקציר והביכורים, כותב לירון שני על השינויים בחקלאות בערבה ועל המעבר ההדרגתי מחקלאות אינטנסיבית לייצור אנרגיה סולארית. במאמר שפורסם בגליון מיוחד שהוקדש לקיבוצים ומושבים, מתאר שני (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית וצוות בחברת האדם) את השפעת הגלובליזציה ושינוי האקלים על החקלאות המקומית. שני מראה כיצד מטפורת ה״קזינו״ שמשמשת רבים לתיאור המצב הלא יציב בחקלאות, מוחלפת במטפורת ״הפנסיה״ המשמשת לתיאור היציבות של ההכנסה מאנרגיה הסולארית. דרך המעבר מפלפלים לפאנלים סולאריים, שני בוחן כיצד משתנים היחסים בין סביבה, תשתיות, כלכלה ופוליטיקה במדבר הישראלי, ומעלה שאלות לגבי העתיד של החקלאות, החקלאים והמרחבים הכפריים.
ברכות לצליל טורם על אישור עבודת התזה שלה שנכתבה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בהנחיית יהודה גודמן. עבודת התזה בחנה כיצד קהילת בית מדרש מטעינה משמעות במרחב בו היא פועלת והופכת אותו למקום של התכנסות ופרקטיקה עבור חברי וחברות הקהילה.
גדי ניסים (המרכז האקדמי רופין) כותב לבחברת האדם על מחקרו החדש "ועד הבית: 'הכלכלה המוסרית' של מאבקי עובדים בישראל." המחקר עוסק באופן שבו מתנהלים ארגוני עובדים ומערכות השיח במערכות יחסי העבודה בישראל.
מה אנחנו רואים כשאנחנו מביטים במלחמה דרך המסך? אורי דורצ'ין כותב במיוחד ל-"בחברת האדם" על נקודת המבט שמעצבים עבורנו צילומי האוויר, תיעודי התקיפות והפרשנות התקשורתית המלווה אותם מאז השביעי באוקטובר והמערכה מול איראן. דרך השוואה בין מבטם של טייסי קרב, חיילי שדה וצופים מן הבית, בוחן דורצ'ין כיצד מרחק פיזי וויזואלי מעצב גם מרחק רגשי ומוסרי, וכיצד אמצעי התקשורת אינם רק מדווחים על המלחמה אלא גם קובעים מאיזו פרספקטיבה נחווה אותה.
ברכות לאירית וקנין קוסקס, דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ובתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן על זכיתה בפרס ורבלובסקי לעבודת מוסמכת מצטיינת בחקר הדתות על עבודתה שכותרתה "חיית גאולה: פרקטיקות לגאולה נשית בחסידות חב"ד בישראל". העבודה, שנכתבה באוניברסיטת בר אילן בהנחיית פרופ' נסים ליאון, בוחנת את השפעת המפגש שבין האישה לגאולה בחסידות חב"ד, על עיצוב זהותה העצמית ועל פעולתה החברתית, תוך התבססות על עבודת שדה מקיפה וממושכת, שכללה ראיונות עומק ותצפיות בשדה.
איך המחאה נגד רצח נשים ב-2018 הצליחה להגיע למיינסטרים הישראלי? איך הציבור תופס את הבעיה והפתרון לה? ואיך שיח בטחוני מעורב בכל זה? תניא ציון-וולדקס (האוניברסיטה העברית) ותמר בן דוד (אוניברסיטת לונדון) באנתרופולוגיה לשבת כותבות על מאמרן החדש "״דם נשים אינו הפקר“: ניתוח ביקורתי של תפיסות ביטחון ואופני מסגור בשיח המחאה הפמיניסטית נגד רצח נשים, 2018–2020" שפורסם בכתב העת "סוציולוגיה ישראלית".
איפה פוגשים אנתרופולוגיה כשהיא יוצאת מגבולות האקדמיה – ומה קורה לה כשהיא נטמעת בתוך עשייה חינוכית ואסטרטגית? בפינה "אנתרופולוגיה בשטח" אנחנו ממשיכים לבחון כיצד המבט האנתרופולוגי פועל בזירות שונות של העולם החברתי, וכיצד כלים כמו תצפית משתתפת וחשיבה נרטיבית מתורגמים לעבודה יומיומית. והפעם: ד"ר ליאור בסרמן נבון כותבת על דרכה ממחקר אקדמי לעבודה בעמותת מעוז, על האופן שבו אנתרופולוגיה הופכת לכלי פעולה, ועל האתגר, והאפשרות, לטשטש את הגבולות בין האקדמיה לבין "העולם שבחוץ".
תאיר קרזי-פרסלר כותבת לבחברת האדם על כנס "גבריות ופמיניזם בזמנים לא יציבים: משבר, התנגדות, התחדשות" שיתקיים ב12 במאי באוניברסיטת בר-אילן.
סיפור הצלת יהודי דנמרק באוקטובר 1943 נחשב לאחד הרגעים המכוננים בזיכרון האירופי של השואה — עדות נדירה לכוחו של מעשה קולקטיבי של סולידריות והצלה. אולם, כפי שמראה נעמה כהן בטקסט חדש לבחברת האדם, הסיפור שדנמרק מספרת על עצמה אינו רק תיעוד של העבר, אלא גם מפתח להבנת ההווה. דרך מבט אנתרופולוגי המשלב היסטוריה, זיכרון וחוויה אישית, כהן בוחנת כיצד נרטיב ההצלה הפך למיתוס לאומי מכונן — וכיצד אותו מיתוס ממשיך לעצב את גבולות השייכות, את אופני הדיבור על אנטישמיות, ואת מקומם של יהודים וישראלים בדנמרק של היום.
מה תפקידה של הסוציולוגיה בזמן מחאה? ד"ר ארז מגור, סוציולוג וכלכלן פוליטי, מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבן גוריון, כותב במיוחד ל-"בחברת האדם" על חג הפועלים המצוין ב-1/5. במאמר זה שואל ד״ר מגור מדוע ידע סוציולוגי כמעט ואינו משמש להבנת המציאות ולגיבוש דרכי פעולה פוליטיות בישראל, למרות הרלוונטיות הרבה שלו. דרך דיון בקשר בין שוויון כלכלי לדמוקרטיה, הוא מצביע על הפער בין ידע לפעולה, ומציג את הסדרה ״אין דמוקרטיה בלי שוויון״ כניסיון לתרגם ידע זה לשפה ציבורית ולפעולה פוליטית.
ברכות חמות לנועם שר שלום על אישור עבודת התזה שלה! נועם כותבת לבחברת האדם על הקשר המורכב בין אימהות, צבא והמרחבים הדיגיטליים שבהם הם נפגשים, ומציעה מבט סוציולוגי-אנתרופולוגי על האופן שבו בעידן הרשתות החברתיות מתעצבים מחדש גבולות המעורבות ההורית. דרך בחינה של קבוצות פייסבוק של הורים לחיילים, היא מראה כיצד מרחבים אזרחיים לכאורה הופכים לזירות תיווך סמי-מוסדיות בין ההורים לבין צה״ל, וכיצד מתעצבת במסגרתם צורת אזרחות רגשית חדשה.
ברכות לעמליה סער (אוניברסיטת חיפה) על פרסום ספרה החדש: "אלם: מה חוסם ישראלים מלהכיר באלימות של ישראל ולהתנגד לה?" שיצא בהוצאת פרדס. הספר הוא מסה פוליטית אינטלקטואלית שמנסה לפענח את השאלה למה הישראלים חפצי החיים – אלה שאינם שותפים לחזון האוטופי-אפוקליפטי של הימין המשיחי שרואה במלחמה המתמשכת "נס" ובדם הנשפך קורבן ראוי – לא מסוגלים להכיר באלימות של מדינתם ולהתנגד לה?
ברכות ללידיה גינזבורג על אישור עבודת הדוקטורט וזכייה בפוסט־דוקטורט יוקרתי בשווייץ! לידיה מתארת לבחברת האדם את הנושא של עבודת הדוקטורט שלה, שעסקה בתנועה הבינלאומית לפרקטיקה פילוסופית ובאופנים שבהם פילוסופים מבקשים להפוך רעיונות מופשטים לפרקטיקות יומיומיות. דרך תיאור המסע המחקרי שלה – שהחל במפגש מקרי בריטריט בהרי האלפים והמשיך לעבודת שדה ממושכת באירופה – היא מציעה מבט אתנוגרפי על ניסיונות לגשר בין פילוסופיה לחיי היומיום, בין ידע, אתיקה ורוחניות, ועל האופן שבו גבולות הפילוסופיה מתעצבים מחדש בהקשרים חברתיים עכשוויים.
מה בין ״היורדים״ של שנות ה80 למהגרים מישראל של היום? במבט קצת אחר על יום העצמאות כותב משה שוקד, ממקימי המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומבכירי האנתרופולוגים בישראל, לבחברת האדם על הפער בין המחקר שלו על "היורדים" משנות ה80 לאלו הבוחרים להגר מישראל בימים אלו.
אנחנו רואים אותם בכל מקום, ואולי כבר התרגלנו לנוכחותם שהציפה בשלוש השנים האחרונות את המרחב הציבורי בישראל: סטיקרים להנצחת נרצחי השבעה באוקטובר וחללי סבבי המלחמות שבאו בעקבותיו. הסטיקרים הללו תועדו בשלל במות – מטורים בעיתונות וכתבות בטלוויזיה ועד שירים – ובמקביל חוקרים ממגוון תחומים החלו לבחון את היבטיה השונים של התופעה. עידו רמתי (האוניברסיטה העברית) ונעם גל (האוניברסיטה הפתוחה) כותבים על מאמרם החדש שפורסם בכתב העת Media, Culture and Society.
איך פילנתרופים המשתייכים לאליטה הכלכלית מתמודדים עם עמדות הציבור כלפי מניעיהם? ומה ניתן ללמוד מכך על אי שוויון ודומיננטיות? ד״ר נטע כהנא (אוניברסיטת הרווארד) ופרופ׳ הלל שמיד (האוניברסיטה העברית) כותבים על מאמרם החדש שהתפרסם לאחרונה ב-Social Problems ועוסק בסוגיה של טענות הכרה דרך המקרה האמפירי של פילנתרופית עלית בישראל.
רותם קליגר חליוא (אונ׳ בר אילן) חוזרת אלינו מחופשת הלידה וכותבת אוטואתנוגרפיה על ההחלטה להפסיק להניק.
בשבועות האחרונים, הטרור היהודי בכותרות. אנחנו שומעות על הפוגרומים, קוראות לעתים עדויות של קורבנות ואולי משתתפות בשיח איך-הגענו-עד-הלום. אבל רוב הציבור הישראלי אינו מכיר את המציאות היומיומית בכפרים ובקהילות, במקומות שעדיין לא גורשו ונבזזו, שתושביהם עדיין לא הוכו או נורו. אנשי הקהילות האלה, וגם בעלי החיים שלהם, חווים מציאות מורטת עצבים כבר תקופה ארוכה. המציאות שאנו חווים עכשיו במדינה מוכת טילים מתחילה להזכיר את האי-שגרה הפלסטינית, הספוגה באיום מתמיד. האם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד מהפלסטינים בגדה? שחר שלוח (דוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב) כותבת לבחברת האדם על עבודת השדה שלה בבקעת הירדן ועל השינויים שעוברים על קהילות הרועים שהיא חוקרת.
אנתרופולוגיה מחוץ לאקדמיה, יש דבר כזה? במדור "אנתרופולוגיה בשטח" נפגוש אנתרופולוגים ואנתרופולוגיות הפועלים גם מחוץ לאוניברסיטאות, ונבחן כיצד כלים ותובנות אנתרופולוגיות מתורגמים לעשייה יומיומית. והפעם: ד"ר עזרי עמרם, מנהל צוותי המשימה של תכנית ממשק – ממדע למדיניות, האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה.
מדי שנה, בערב ה־14 בניסן, מתקיים בבתים יהודיים רבים טקס ייחודי: לאור נר בודד, בשעות החשיכה, יוצאים בני הבית לחפש פירורי לחם בפינות הבית. באמצעות נוצה וכף עץ הם אוספים כל פתית, ולמחרת שורפים את הכול. אך בשנים האחרונות נדמה כי השתנתה הדרך שבה הטקס הזה מובן ונחווה. ז'נט כהן כותבת ל"בחברת האדם" על טקס ביעור החמץ ועל תפקידו כמנגנון של שחרור רגשי בחברה הישראלית העכשווית.
