חשבתם פעם לארוז את הבית ולצאת לגור בטבע? לא רק בזמן חג סוכות, אלא לתקופה ממושכת, פשוט לחיות בזולה! ינאי לבאור (אוניברסיטת חיפה) כתב את עבודת התזה שלו בהנחיית פרופ' נורית בירד-דוד על תופעת ה"זולות"; מתחם מגורים עראי בטבע. בעוד שמרבית האנשים בישראל (ובעולם כולו) חיים כיום בסביבות עירוניות ומתגוררים בבתים יציבים העשויים מפלדה, בטון, עץ, זכוכית וחומרים עמידים אחרים, ישנם כאלה המבקשים לטבול בטבע על ידי בניית מחסה פשוט העשוי מרשתות צל, מחצלות, מקלות, ענפים, בדים וחומרים ממוחזרים.

פעם היית מכירה את כל השכנים שלך, היום בקושי אומרים בוקר טוב או מרימים את הראש מהמסך ברחוב", בטוח גם לכם יש דוד שתמיד אומר את זה.
אבל מה באמת השתנה באופן שבו מאורגנת החברה והוביל לתחושת ניכור כה עמוקה בין שכנים? לאורך השנים סוציולוגים ואנתרופולוגים ניסו לנסח לכך תשובה. היום נדבר על אחת מהן. רותם קליגר כותבת על גמיינשאפט וגזלשאפט על פי פרדיננד טניס

מחפשים ספר או סרט טוב ליום כיפור? רוצים לדעת איזה קלאסיקות אנתרופולוגיות הן נגישות לקריאה או לצפיה? ריכזנו עבורכם 14 המלצות חובה לכל מי שמתעניין באנתרופולוגיה.

מזה עשרות שנים מקוננים במערב על כך שצעירות וצעירים אינם פעילים מבחינה פוליטית ולכן פוגעים בדמוקרטיה. אך חוקרות וחוקרים בתחום לימודי הצעירוּת הראו כי זאת תפיסה שגויה. התפיסה המקובלת (באקדמיה ובכלל) מתארת פעילות פוליטית כהשתתפות במוסדות פוליטיים רשמיים, אך מוסדות אלו פעמים רבות אינם נגישים לצעירים וצעירות ומדירים אותם, ולכן המעורבות הפוליטית שלהם מבוצעת בדרכים לא קונבנציונליות, למשל באמצעות הרשתות החברתיות. טליה טרזה אסן טוענת כי בכדי להבין ולתמוך באקטיביזם של צעירות וצעירים, במיוחד כאלו המשתייכים לקבוצות מודרות, עלינו לחקור את קשרי קבוצת השווים (peers) והחברויות שלהם.

עבודתה של קראוס' בהנחיית פרופ' נדב דוידוביץ', פרופ' דני פילק וד"ר ענת לייבלר' עוסקת בתהליכי ההבנייה של שדה הרפואה המותאמת אישית בארצות הברית ובישראל, כשדה ידע מדעי חדש. היא שואלת למשל, מה קורה כאשר המדינה מזניחה את קידום ופיתוח החברות הביו-טכנולוגיות, ואת מקומה כמכתיבת מדיניות תופסים גופים פילנתרופיים וקופות החולים?

כיצד נראה "מאחורי הקלעים" של המחקר האנתרופולוגי? מהו התהליך המחקר של אנתרופולוג, להבנת קוד תרבותי המהווה את נקודת המוצא של נחקריו? בפינה החדשה בבחברת האדם: "עבודת שדה", ננסה להעביר משהו מתוך המהות החמקמקה של שיטת המחקר האנתרופולוגית הלא שגרתית. איך מתחילים לחקור שדה מסוים? איך נכנסים לשדה מחקר? מה קורה לנו "שם"? ואיך מפרשים וכותבים את זה אחר כך?

על-מנת ללמוד את תהליך המחקר האנתרופולוגי הגדוש נתעסק בפינה בשאלות אלו ואחרות. על שאלות אלו, הטווות את רצף המחקר האנתרופולוגי יחדיו תוך תשומת לב לנקודות חשובות שבדרך, יענו שורה של אנתרופולוגיות ואנתרופולוגים בולטים בשלבים שונים של הקריירה האקדמית שלהם. הפעם לכבוד הפינה הראשונה ולכבוד ראש השנה כמובן, נעסוק בהתחלות.

מה משותף לאמריקאים שמרנים הפונים לכנסייה האורתודוכסית הרוסית, טורקים ממוצא ארמני המבקשים לחזור לשורשים, וקבוצות בודהיסטיות לאומניות בסרי לנקה המתנגדות למיסיון זר? התשובה לכך פשוטה ואינטואיטיבית – המרת דת. במאמר סקירה בכתב העת Annual Review of Anthropology מנתחת  מיכל קרבאל טובי (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בתל אביב), את הספרות האנתרופולוגית על המרת דת כתופעה פוליטית. 

איך מכוננים שוק של ביטחון פרטי- כלומר שוק שבו האבטחה נשענת על מקורות פרטיים בלבד? ומה המשמעות החברתית של השענות גוברת על ספקי ביטחון פרטיים?" במכסיקו סיטי בה שירותי ביטחון הם חלק מרכזי מן החיים בעיר, השאלות הללו עומדות במרכז עבודת הדוקטורט של אלדד לוי שנערכה במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת טקסס באוסטין, בהנחייתו של החביאר אויירו (javier auyero).

איך חוקרים כשאין אפשר לטוס לשדה המחקר? איך חוקר שצריך לטפל בילדיו יכול לעשות עבודת שדה מבלי לעזוב את הבית לתקופה ממושכת? מגפת הקורונה שהרגילה א.נשים רבים לעבוד מהבית ולסגל איזון ברור יותר בין הבית לעבודה, הדגישה את חשיבותה של "אתנוגרפיה של טלאים" (patchwork ethnography) שנותנת פתרונות לבעיות אלו. גישה מחקרית זו מאפשרת ביצוע מחקר ללא שהייה של תקופה ממושכת בשדה המחקר ולכן גם אפשרית למגוון רחב יותר של חוקרים שאינם יכולים להרשות לעצמם להעדר מהבית לתקופות ארוכות. גישה זו גם מאתגרת את ההפרדה המלאכותית בין שדה המחקר לבית.

מה הקשר בין זיכרון חברתי לבין אובייקטים בתרבות מסוימת? כיצד הזיכרון, החומר והחזותי מזינים ומייצרים זה את זה? האסופה "זיכרון, חפצים וייצוגים" בעריכת נעמה שפי ועדנה לומסקי-פדר מאגדת יחדיו פרספקטיבות שונות של חוקרות מתחומים מגוונים, המבקשות לשפוך אור על צומת המפגש שבין הזיכרון, הדימוי, הוויזואלי והחומר. בחבירתן יחדיו מייצרות הכותבות נקודת מבט רחבה וכוללת על המתרחש בזירה המקומית, תוך התייחסות לסובייקטים מגוונים, טכנולוגיות זיכרון עכשוויות ואתרי זיכרון ישראלים – לכדי אסופה פורה ומקורית.

האם יש דרך נכונה לגדל ילדים? על שאלה זו מנסה לענות האנתרופולוגית פרנצ׳סקה מצנזאנה (מרכז רייצ׳ל קארסון לסביבה וחברה במינכן) במאמר שפרסמה באתר aeon (ושתורגם באתר אלכסון). את המאמר כותבת מצנזאנה בעקבות חווית ההורות שלה שהתחילה באירופה ונמשכה בכפר באמזונס באקוודור בו גדל בעלה.

כיצד נדיבות כלפי אחרים בקהילה יכולה להיות חלק מתוך מאבקי כוח בתוך הקהילה, ובאותו זמן לסמן מי נמצא מחוצה לה? מאמר חדש של האנתרופולוג טל שמור מנתח ״נדיבות אסטרטגית״ בשכונת התקווה בתל אביב. שמור בוחן כיצד פעולות החליפין של נותני חסות מזרחיים בשכונת התקווה שקועים הן ביחסי כוח פנים קהילתיים והן כמנגנון של הדרה גזעית ביחס למבקשי המקלט האפריקאים בשל אופייה המפריד של המדינה היהודית והמיקום הלימינאלי של מזרחים בחברה הישראלית. שמור מראה כיצד הפעולות אלו מבנות את הגבולות הסמליים של המדינה היהודית והביטויים שלה בחיי היומיום במרחב העירוני.

בלוג חדש עלה לאתר ״שיעור חברה: מיומנה של קהילת האנתרופולוגיה של החינוך״. הפעם, מאמרה של חן יערי (יחד עם דורית סגל-אנגלצ'ין ודפנה ישועה-כץ) מנתח את חוויתם של הורים חד-ילדית מבחירה בקבוצות תמיכה מקוונות. המחקר מראה כיצד הורים אשר בחרו לקיים משפחה ״רק״ עם ילד אחד, נתקלים ביחס שלילי מהחברה כולה, אבל גם לביקורת מצד הורים אחרים בעלי ילד אחד שלא בחרו בכך.

לכבוד תקופת החגים כותבת רותם קליגר על מתנות ועל המשמעות שלהם כדבק חברתי כפי שטען האנתרופולוג הצרפתי מרסל מוס.

איך ניתן להבין את יחס של המדינה לאזרחים הפלסטינים של ישראל שעושה מהלכים מנוגדים לכאורה של הדרה אזרחית ושילוב כלכלי? איך הפלסטינים רואים את המהלכים האלו ומה הם אומרים על הרגע הנוכחי בפרויקט של המדינה היהודית-דמוקרטית? מאמר חדש של פרופ׳ עמליה סער, בוחן שאלות אלו דרך המושג "אזרחות כלכלית" המציע לפלסטינים מסלול עוקף. סער מתמקדת בשתי אוכלוסיות של נשים פלסטיניות: מעוטות הכנסה והשכלה ונשות קריירה, ומראה כיצד הן מתנהלות בתוך המתח העמוק שמלווה את הניסיון לשלב כלכלה חופשית ופונדמנטליזם לאומני.

ראיון מיוחד עם פרופ' נסים ליאון (אוניברסיטת בר אילן), אחד החוקרים הבולטים של דתיות, אתניות ומעמד באורתודוקסיה הישראלית בת-זמננו, ונשיא האגודה האנתרופולוגית הישראלית; על המחאה, ישראל השניה, החרם האנתרופולוגי והקסם שבאנתרופולוגיה. 

עידן טרגר, סטודנט לתואר ראשון בחוגים לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ותקשורת ולתואר שני במנהל עסקים עם התמחות במדע המידע באוניברסיטה העברית, ורכז "מעורבות חברתית תמורת נ"ז" בדיקנט הסטודנטים מסביר את מושג האינטר-מדיה. באמצעות המושג מסביר עידן למה בעצם הפוליטיקאים משתמשים ברשתות החברתיות? ומה הקשר ביניהן לבין ערוצי תקשורת אחרים?

הספרות האנתרופולוגית מקדישה תשומת לב מועטה יחסית ליציאה מהשדה לעומת לכניסה אליו. לרוב, ההחלטה לצאת מהשדה מתקבלת כאשר החוקרת חשה שאספה מספיק חומר אמפירי והיא יכולה לנתח אותו בבטחה. אך מה קורה כאשר מבחינה אתית החוקרת מרגישה שהיא לא יכולה עוד להישאר בשדה? לידיה גינזבורג, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה בעברית, כותבת על מה שקרה בשדה שחקרה אחרי פלישת רוסיה לאוקראינה ועל הדילמות שהובילו אותה לעזוב את שדה המחקר שלה.

לפני כשבועיים התפרסם מאמר חדש של קבוצת חוקרות אמריקאיות אשר סקרו מחקרים אנתרופולוגים בקרב 63 תרבויות של ציידים לקטים מכל העולם ובחנו באילו מהן נשים השתתפו באופן מכוון ועקבי בציד. מבין 63 החברות נמצא כי ב-50 לפחות הנשים השתתפו בציד בעקביות, עם או ללא ליווי הגברים. בניגוד לדעה הרווחת כי בחברות ציידים לקטים הנשים הופקדו רק על גידול הילדים, הליקוט והבישול, מסתבר כי בחלק מהחברות ילדים מגיל שלוש ומעלה כבר הצטרפו למסעות הציד ובחברות אחרות הגברים טיפלו בילדים כמות זמן דומה לזו של הנשים. אז לפני מאות שנים נשים היו ציידות, למה זה משנה עכשיו?

מה הקשר בין קהילות לחדשנות? איך יוצרים שיתופי פעולה סביב פיתוח בר קיימא ולמה צריך קידום חדשנות על מנת להתמודד עם אתגרים חברתיים?  מאמר חדש של עמליה אוליבר-לומרמן ורותם ריטבלט (האוניברסיטה העברית)  משרטט את המבנים, האסטרטגיות ותהליכים מרכזיים המאפשרים פיתוח של קהילות חדשנות בישראל. המחקר, אשר מבוסס על מחקר איכותני, פורסם בכתב העת Sustainability.

לרגל חתונתה שלה כותבת רותם קליגר על אירוע החתונה כטקס מעבר. דרך ניתוח טקס החתונה היא מסבירה את שלבי טקס המעבר לפי ון גנפ, שטבע את המושג האנתרופולוגי הוותיק הזה.

ראם שמואלביץ' כותב לבחברת האדם על המחקר האתנוגרפי, והספר שיצא בעקבותיו, בקהילת המידברן הישראלית. ספרו של שמואלביץ' מציג את התהליך שעבר, מפקפוק במונחי הקהילה ל"סדר חלופי" או אוטופיה וקבלה והטמעה שלו בשדה המחקר. הספר מעלה שאלות אנתרופולוגיות גדולות יותר- מה קורה כאשר החוקר מתאהב בשדה המחקר והופך לחלק פעיל ממנו?

במשך שנים רבות סחר באיברים התקיים ושגשג בישראל. אבל בשנת 2008 התופעה נאסרה בחוק בישראל ובעקבות כך השתנו המדיניות והפרקטיקות בתחום. אך מה הייתה השפעת האיסור על השחקנים השונים? ואיך זה קשור לתפיסה אחרת על לוקליזציה – כלומר על התאמה, שינוי ותרגום לתרבות המקומית? ד"ר צביקה אור בחן בעבודת הדוקטורט כיצד התעצבו התפיסות המוסריות והמדיניות הציבורית בנושא הסחר באיברים בישראל. אור, חבר סגל במרכז האקדמי לב וחוקר אורח באונ' קורנל, מנתח היבטים שונים של תופעת הסחר באיברים כמקרה מבחן להבנת ההבניה החברתית והלוקליזציה של מוסר ומדיניות בסוגיות הנוגעות לגוף האנושי, ומראה כיצד התפיסות המקומיות מלפני האיסור, עדיין חזקות יותר מתפיסות גלובליות.

אחת הדרישות כיום בדיון האקדמי והסוציולוגי הוא ״להחזיר את הידע שלנו לקהילה״ או ״לשמור על קשר עם הציבור״. אבל האם יש באמת קהילה אחת שחוקרות וחוקרים עומדים מולה? האם הציבור או הקהילות השונות רוצות בכלל לשמוע אותנו? ואיזה שימוש עושים בידע שאנחנו ״מחזירים לציבור״? אורנה ששון-לוי, פרופ׳ לסוציולוגיה בבר אילן, משרטטת את הניסיון שלה כסוציולוגית ציבורית על מנת לבחון שאלות אלו, וטוענת שקיימים ציבורים מגוונים, מסוכסכים ולעתים עוינים, ושליציאה עם ידע אקדמי החוצה יש מחירים אישיים, מקצועיים ואף מחקריים. יחד עם זאת, היא טוענת שלסוציולוגיה ציבורית יש פוטנציאל גדול לתרום לקבוצות רבות ושונות.

אלימות איטית מתפרסת לאורך זמן רב, במהלכה נגרמים נזקים מצטברים באופן הדרגתי. תקופת הזמן הארוכה מאפשרת שחיקה של הנפגעים, הסתגלות ונרמול של האלימות ולכן מסובך להבחין בה, לסווג מתוכה רגע אחד שאותו אפשר להגדיר כהפעלת אלימות קשה.

בסדרה חדשה בת שלושה פרקים של פדקאסט "המעבדה", בהגשת רונה גרשון תלמי, מתארח פרופ' האנתרופולוג דניאל מונטרסקו מהאוניברסיטה המרכז אירופאית. לאורך הסדרה דנים השניים בנושאים מגוונים בהם עוסק מונטרסקו בעבודתו לאורך השנים, כולל תרבות קולנירית, ערים מעורבות, התחדשות יהודית ועוד.

כיצד זבובים שעברו עיקור ופשפשים טורפים קשורים להפרחת השממה? איך תשתית חקלאית קשורה ללא-אנושי והאם דרך מבט על מינים זרים ניתן לדבר על מתיישבים? מאמרו (הפתוח והחופשי) של לירון שני אשר פורסם בכתב העת Cultural Anthropology, עונה על שאלות אלו דרך מחקר אתנוגרפי על החקלאות וההתיישבות בערבה, בה הוא גם גדל. שני, חבר סגל בעברית (ומאנשי בחברת האדם), משרטט את תפקידה הכפול של התשתית החקלאית בערבה, הפוליטי והאקולוגי, ומאתגר את הדיכוטומיה בין זר וילידי בקרב הלא אנושי כמו גם האנושי:

מה גורם לאדם להתנגד לפרויקטי תשתיות גדולים המתוכננים לקום ליד ביתו? מדוע להתנגד להקמת ׳חוות רוח׳ אשר מייצרות ׳אנרגיה מתחדשת׳ שיכולה לתרום למאבק במשבר האקלים, ואיך זה קשור ל׳מקום׳? שאלות אלו ואחרות עמדו במרכז התיזה של נמרוד שאולסקי, אותה סיים לאחרונה במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית. במסגרת המחקר התמקד שאולסקי ביחס התושבים לפרויקטים של חוות רוח בצפון הארץ, אך ניתן ללמוד מהם גם לגבי מה שמתרחש גם ברמת הגולן: 

סמלי מפתח, והפעם, , דניאל זוהר מתאר לנו סוג של טקס אחר, רגע לפני שהוא נכנס לעבודת שדה אנתרופולוגית ביערות האמזונס.

רותם קליגר נעזרת בחג' המוסלמי שמתקיים בימים אלה כחלק מעיד אל אדחא להסביר את המושג "קומיוניטס", שטבע האנתרופולוג ויקטור טרנר.

כיצד מאתגרים הראפרים הישראלים את מודל הגבריות הלאומי והגלובלי ולמה האנתרופולוג צריך לפעמים לוותר על הביקרותיות הסוציולוגיות על מנת להתקרב לדבר עצמו? אורי דורצ'ין כותב על מאמרו החדש, בו מראה כיצד, על מנת לבסס אותנטיות מקומית, יצירת הראפ בישראל התאפיינה מראשיתה ברגישות ופגיעות, שאיתגרה את דפוס הגבריות המצ'ואיסטי שמאפיין הן את תרבות ההיפ הופ והן את התרבות הישראלית.  אך דורצ'ין הולך מעבר לזה, ומציע שעל מנת באמת להבין יצירה אומנותית, על החוקר יש צורך ללכת מעבר לטענה שהיצירה היא רק ייצוג של התרבות, הפוליטיקה או החברה, אלא יש להתמקד ביצירה עצמה.

ה-24.6 הוא יום הפיה הבינלאומי, שמטרתו ללמוד ולהעריך את הערכים שניתן ללמוד מעולמן של הפיות ויצורים מיתיים אחרים לתוך עולמנו האנושי. יום הפיה הוא הזדמנות לבדוק גם האם ישנה אנתרופולוגיה שלא רק מעבר לאנושי, אלא גם אנתרופולוגיה של היצורים המיתיים, ביניהם הפיות הקיימות במגוון רחב של תרבויות והקשרים תרבותיים?

לפי העמדה הרפואית כיום, אבחון של הפרעת קשב וריכוז בגיל מבוגר נתפס, כאבחון שנעשה "מאוחר" מדי. מאמרם של ליאור טל ויהודה גודמן, מציג מציאות מורכבת יותר. בעזרת ראיונות עומק עם כאלו שהובחנו  בגיל מבוגר, טל (בר אילן) וגודמן (העברית) מראים את השוליות המתמשכת של המאובחנים מאוחר, וטענים שיש חשיבות להתייחסות ל״זמן התנסותי״ של המאובחנים – מכלול חוויות החיים שהשפיעו על המטופלים – ואת אלו להעמיד להשוואה ולהתכתבות עם מונחי הזמן הפסיכיאטריים.

במהלך עבודת השדה שלי לתזה בגואטמלה, המושג "נשקם של החלשים" ליווה אותי למן הרגע הראשון. למען האמת, הוא פחות התאים לשאלות המחקר האקדמית שלי, אבל נזכרתי בו בכל פעם שאחד מנהגי הטוקטוק המקומיים, שהיו לרוב בני פחות מ-14 ניסו לגבות ממני מחיר מופקע על נסיעה של 200 מטרים.

פינה חדשה בבחברת האדם: סקירה מחודשת של מושגים וסיפורים אנתרופולוגיים- האם מדובר באמת או מיתוס? ובפינתנו הראשונה- מרגרט מיד, אחת מהאנתרופולוגיות השנויות במחלוקת בדיסציפלינה.

בשבוע שעבר אישר הסנאט של אוניברסיטת חיפה את המעבר של החוג לאנתרופולוגיה מהפקולטה למדעי החברה לפקולטה למדעי הרוח, כחלק מיוזמת הקמה של בי"ס ללימודי תרבות ואמנות. זהו שלב נוסף בשינויים בחוג בחיפה, כאשר ב2014 הוא התפצל מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, והפך בעצם, לחוג לאנתרופולוגיה העצמאי היחידי בארץ. פרופ׳ עמליה סער, ראשת החוג וממובילות המהלך, כתבה לבחברת האדם על חלק מהסיבות למהלך.

דן קוטליאר ורפי גרוסגליק בוחנים את התהוותה של תפיסה חדשה אודות האנושי המתמקדת בקשר ההדוק שבין אנשים לחיידקים. קוטליאר  וגרוסגליק , מנתחים את אופן ייצורה של תפיסה זו במעבדות המחקר ובעולמות ההיי-טק ומצביע על האופנים בהם היא מתערערת ומשתנה תוך שהיא הופכת להיות תפיסה פופולרית בציבור הרחב ולסחורה. הם מראים שלמרות ההבטחה של תפיסה זו ושל האלגוריתמים לתזונה מותאמת אישית, למתיחת הגדרתו של האדם אל מעבר לאנושי, הרי בסופו של דבר, הם רק מחזקים את האינדיבידואל האנושי ואת הנחות היסוד של הקפיטליזם בן זמננו.

ראמז עיד כותב על ספרו של אריקסן שמתורגם לעברית ועומד להפוך לליבת הקורס מבוא לאנתרופולוגיה המחודש באוניברסיטה הפתוחה. הספר תורגם לעברית בהוצאת למדא-האוניברסיטה הפתוחה וזהו התרגום השביעי לספר שפורסם לראשונה בשפה הנורווגית ב-1993.

על ניסן רובין ועבודתו לרגל זכייתו בפרס מפעל חיים של האגודה האנתרופולוגית הישראל לשנת תשפ"ג