אתר הבית של פרויקט בחברת האדם, שמטרתו לחשוף את האנתרופולוגיה בישראל לציבור הרחב ולהעמיק את הקשר בין האנתרופולוגים.ות בישראל.
דף הפייסבוק בחברת האדם ימשיך להעלות עידכונים ותכנים מאתר זה וממקומות אחרים.
על עבודת הדוקטורט של בן בורנשטיין שנכתבה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' ניסים מזרחי ופרופ' הדס מנדל, בה הוא שאל "איך ניתן להבין את ההשלכות של האלימות הפוליטית במקרה הישראלי-פלסטיני, שבו האלימות מתפרשת דרך מגוון רחב של מסגרות שיח, על רקע מגוון תרבותי עמוק? וברמה התיאורטית, איך אפשר להבין את ההבדלים באופי ובעוצמה של תגובות הנפגעים?"
מאמרה של מיכל קרבאל טובי (אוניברסיטת תל אביב) שהתפרסם בכתב העת "Current Anthropology" מתעסק בדרך שבה פעילים ופעילות למען המאבק בפגיעות מיניות במגזר החרדי מחפשים ומוצאים מילים לדבר את המאבק בחברה בה יש לשמור על "שיח נקי".
חגי איתן כותב ל"בחברת האדם" על ספרו החדש (הוצאת רסלינג) המהווה גלגול מעודכן של עבודת הדוקטורט שכתב במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, בהנחייתה של פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי, שהתבססה בעיקר על מחקר שדה אוטו-אתנוגרפי, שערך במונית אחת בתל אביב, מתוך עמדת הנהג.
אריאל הנדל ומורי רם כותבים על הבית בהקשר הישראלי-פלסטיני, על משמעותו הסימבולית והפיזית בסכסוך ועל הבתים שנחרבו במלחמה משני צידי הגדר. בית אינו רק "קופסה שגרים בה", ולפיכך הרס בית אינו דומה להרס של מבנים אחרים. הרבה יותר ממבנה פיזי, הבית קשור באופן אינטימי לזהות אינדיבידואלית וקולקטיבית ולהשלכות אישיות וקהילתיות של קיום בכבוד. הריסת בית מנתקת את הקשר בין אנשים ובין המקומות שנותנים משמעות לחייהם. הבית – האישי והלאומי – הופך לחייל במאבק על הזהות המקומית והריבונות על הארץ.
מעיין כהן כותבת לבחברת האדם על מחקרה שעסק באנשי ונשות קולנוע צעירים בישראל של טרום ה-7 באוקטובר. לאחרונה התפרסם מאמר המבוסס על מחקר זה בכתב העת Social Anthropology, בו מראה כהן (כיום פוסט-דוקטורנטית בתל אביב) את האמביוולנטיות של היוצרים הישראלים כלפי כל מה ששברירי, ארעי ולא יציב. היא מראה כיצד תנאי החיים של היוצרים האלו, בדירות ארעיות ומתפרקות בתל אביב באקלים הניאו-ליברלי והתרבותי בישראל, היו גם מקור לביקורת אך גם משאב ליצירה. בטקסט שכתבה כהן, היא קושרת בין אמביוולנטיות זו לבין השינויים שחלו בחברה הישראלית מאז ה-7 באוקטובר וכיצד הטראומה של השירות הצבאי והחיים בישראל, באו לידי ביטוי בעבודות היוצרים שהיא חקרה עוד לפני האירועים האחרונים.
לכבוד סיום שנת 2024 אספנו את עשרת הכתבות הנצפות ביותר באתר (לפי גוגל אנליטק). לא תמיד הכמות קובעת, אבל אולי דווקא את הכתבה הו פספסתם בשנה הלא פשוטה הזו?
לכבוד סיום שנת 2024 בחרנו, צוות בחברת האדם, את עשרת הכתבות שהכי אהבנו השנה. זה לא היה קל, והרבה מאוד נשארו בחוץ למרות שהן חשובות ואהבנו גם אותן. אז אנחנו מזמינים אתכם לחזור אליהם ולרבות אחרות באתר, אולי בתוך השנה הלא פשוטה הזו דווקא את הכתבה הזו פספסתם…
סנטה קלאוס, מזחלות שלג, עצי אשוח מקושטים – כרסימס הגיע! חג המולד, או כריסמס, הוא חג נוצרי המסמל את לידתו של ישו. למרות שהוא מזוהה בימינו עם סמלים ומסורות מסוימות, כמו קישוטים נוצצים או עץ מתנות משפחתי, גלגוליו ההיסטוריים והתרבותיים מגוונים. אבל מה לאנתרופולוגיה יש להגיד על החג? מיה פוגל מתחקה אחר האנתרופולוג הבריטי דניאל מילר, שכתב על כריסמס ועל הערכים התרבותיים של התקופה, המתבטאים בו היום ולאורך ההיסטוריה.
ד"ר ליאור בסרמן-נבון, (חוקרת במכון ברוקדיל) כותבת על המאמר שלה שפורסם בכתב העת Sexualities. המאמר, שעוסק ב"בורות חוויתית", מצב שבו אדם חווה חוויה גופנית שאין לה הקשר ברור בידע החברתי או המדעי הזמין, אצל נשים שחוות שפיכה נשית. אך לצד הבורות, המאמר גם מציג כיצד חלק מהנשים מאתגרות את היררכיית הידע הזו על ידי תפיסת תחושת הגוף שלהן כמקורות ידע לגיטימיים.
עבודת השדה האנתרופולוגית היא ממשוכת ואינטימית. הפעם, במדור עבודת שדה, בחרנו לעסוק בחוויה של סוף עבודת השדה, רטרוספקטיבה על השדה שהאנתרופולוג.ית יצא.ה ממנו, אבל ופרידה משדה המחקר. פנינו לאנתרופולוגיות ואנתרופולוגים מהאקדמיה הישראלית ושאלנו אותן.ם – איך יודעים מתי לצאת מהשדה? מה היא חווית הפרידה ממנו?
כיצד ניתן לנתח את סיפורי יוסף מבט סטרוקטורליסטי? שמעון קופר ז״ל ושלמה גוזמן כרמלי מתמקדים בסיפורי יוסף ובדפוסי כיסוי וגילוי במסורת היהודית ומראים כיצד המבט האנתרופולוגי חושף מבנים עמוקים שממשיכים להדהד, לעצב את חיינו התרבותיים, ולייצר משמעות גם בהווה.
ברכות לד״ר אלירן ארזי על קבלת מלגת הקרן הלאומית למדע (isf) לפוסט דוקטורט. אלירן יוצא לשנתיים של מחקר במסגרת אוניברסיטת קיימברידג באנגליה. ארזי קיבל לאחרונה את תואר הדוקטור על עבודתו בנושא: ״מהעיט הקניבלי לאנפה הסוחרת (ובחזרה): דינמיקות כוח בין יער ושוק באמזונס״ . ארזי כתב לבחברת האדם על המשך מחקרו באמזונס שיתמקד הפעם בסחר בקרדיטי פחמן:
כיצד החיפוש אחר האהבה הפך למרכזי בנסיון לפתור את ״בעיית הרווקות" בציונות הדתית? מדוע השתנה הייעוץ לרווקים דתיים בשנים האחרונות ואיך זה יכול ללמד אותנו על ערכי המשפחה העכשווים? מאמר חדש לארי אנגלברג הדן בתמורות שחלו בייעוץ לרווקים בחברה הציונית דתית לאורך השנים. אנגלברג משווה בין תוכן הייעוץ שנותנים מומחים מסוגים שונים לרווקות ורווקים ציונים דתיים היום לבין תוכן הייעוץ שניתן לפני כעשרים שנה ומראה כיצד החיפוש אחר ׳האהבה׳ הפך להיות מרכזי בשילוב חדש של ניו אייג', פסיכותרפיה ואמונה דתית מסורתית.
ברונו לאטור, שהיה פילוסוף, סוציולוג ואנתרופולוג צרפתי חקר על מנת להבין את טיב היחסים בין אנשים לישויות לא אנושיות סביבם (חפצים, צמחים ובעלי חיים). הגישה שהוא הציע התייחסה לסוכנות או ל"הזמנה לפעולה" אשר גלומה בתוך מה שהתרגלנו לתפוס כאובייקטים דוממים וחסרי נשמה. בספרו "מעולם לא היינו מודרנים" לאטור הסביר שהמציאות מלאה ב"שחקנים ברשת", יצורים שמאתגרים את החלוקות והמיונים לקטגוריות מובחנות ובפרט את ההפרדה הגסה בין טבע לתרבות. לפיו, אובייקט הופך ל-Actant (שחקן פעיל ברשת) ברגע שהתשובה לשאלה – "האם האויבקט הזה מייצר הבדל?" היא חיובית.
ברכות חמות לפרופסור נורית שטדלר על זכייתה בפרס הומבולדט למחקר! פרופסור שטדלר זוכה להכרה והערכה על מחקריה פורצי הדרך, העוסקים בדת ובהשפעותיה החברתיות. פרס הומבולדט הוא פרס יוקרתי, ובמסגרתו תוביל שטדלר פרויקט השוואתי חדשני שיחקור את הצומת שבין אתרים מקודשים, גיאופוליטיקה וגבולות לאומיים.
מאמר זה מאת רותם קליגר (בר אילן) וקרול קדרון (חיפה) מתחקה אחר צעירים מארה"ב ואירופה אשר ביצעו רילוקיישן לכפר צונונה, על גדות אגם אטיטלן בגואטמלה. המאמר שואל שאלות אודות תהליכי הילינג ש"מהגרי הלייפסטייל" מבצעים בכפר (כמו יוגה, סאונד הילינג, טקסי קקאו ועוד), במטרה לחולל שינוי קיצוני בחייהם ו"לברוח" מהמצוקות המודרניות איתן התמודדו לפני הרילוקיישן; בדידות, חוסר שייכות, התמכרות למסכים ולעבודה, חוסר יציבות ועוד.
גיל חיזי, עמית מחקר במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת גתה בפרנקפורט, כותב על הספר החדש בעריכתו: Self-Development Ethics and Politics in China Today: A Keyword Approach שיצא הקיץ בהוצאת אוניברסיטת אמסטרדם. הספר דן ב-"פיתוח עצמי" בסין ונוצר בעבודה משותפת של אנתרופולוגים, סינולוגים וסוציולוגים, רובם עובדים במוסדות אקדמים באירופה. לכולנו עניין בסין העכשווית – ובעיקר במה שמניע את האנשים הצעירים החיים בסין, כשהם מנווטים בים מושגים ואידאולוגיות.
רבות עוד ידובר על הניצחון של דונלד טראמפ בבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית. אולם כדי להבין את התוצאות האלה לעומקן יש להבין ראשית כיצד תהליכי עומק בחברה האמריקאית הובילו, במשך כמה עשורים, למיון מחדש של הציבור האמריקאי על בסיס גיאוגרפי, תרבותי ופוליטי. עודד מרום מתחקה אחר שורשי הפיצול החברתי אשר הוליד את תנועת ההמונים שהעלתה את טראמפ לשלטון. מרום הוא פוסט-דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה, ומחקריו עוסקים באופן שבו בעיות פוליטיות מורכבות כגון קיטוב, מחנאות וקיצוניות פוליטיים לובשות צורה בתרבות היומיום של אנשים, בקבוצות הפוליטיות בהן הם משתתפים ובאופן שבו הפוליטיקה נעשית רלוונטית למציאות חייהם.
באגודה האנתרופולוגית האירופאית (EASA) מתקיימת הצבעה על ההצעה להחרים מוסדות אקדמיים ישראליים בעקבות המלחמה. ידיעה זו מפרטת על תוכנה של ההצעה ועל המפגש של האגודה הישראלית שמתקיים בעקבותיה.
רותם קליגר – חליוא (חברת צוות בחברת האדם ודוקטורנטית בבר אילן) כותבת על הפאדיחה של להישכב על הרצפה בזמן אזעקה ועל מה ניתן ללמוד על מבוכה מהמחקר הסוציולוגי והאנתרופולוגי.
מאמר חדש של ד"ר עמיר סגל ופרופ' איתי גרינשפן מהאוניברסיטה העברית מראה כיצד בתהליך של שנים נעשה ניסיון להקמת תנועה שמרנית ישראלית בסגנון אמריקאי. המאמר סוקר כיצד תהליך הקמת התנועה השמרנית החל בהקמת 'מכון שלם' (היום מכללת שלם) בשנות התשעים, המשיך בהקמת קרן תקוה בסוף שנות התשעים והתעצם בעשור השני של שנות האלפיים בהקמת פורום קהלת, ולאחר מכן בפעילות ישראלית אינטנסיבית של קרן תקוה.
הזמנה לפסטיבל הקולנוע האנתרופולוגי, המתקיים השנה בפעם ה-13. הפסטיבל ייפתח בשלישי, 26.11 ויכלול סרטים והרצאות הקשורות בהם.
אילו תהליכים תרבותיים וחברתיים הובילו להפיכתם של עולים אשכנזים שהגיעו ארצה לאחר השואה למסמני הדגם ה"כלל־ישראלי"? מה היו האתגרים שעמדו בדרכם? וכיצד תוכנית טלוויזיה משנות ה-80 וה-90 עוזרת ללמוד החברה? רותם לשם כותב על ספרו החדש "כיצד האשכנזים הפכו לישראלים?" שיצא בהוצאת למדע עיון/מכון בן גוריון.
פרק שכתבו יעלה להב רז ואיילת בן נר (ארגון ארגמן) ועוסק בכתיבה אוטוביוגרפית של עובדות מין ישראליות, בבלוגים, מדיה חברתית ועוד. הכתיבה האוטוביוגרפית במרחב המקוון מאופיינת במאמץ של עובדות מין ישראליות להתמודד עם מה שהספרות בתחום מכנה "סטיגמת הזונה" (The Whore Stigma), המציגה אותן כקורבנות, כאובייקטים לצריכה מינית וכנשים הפועלות תחת תודעה כוזבת.
רותם קליגר חליוא מראיינת את יורם בילו, חתן פרס ישראל באנתרופולוגיה ומבכירי אנתרופולוגים בישראל – על דרכו המקצועית מהפסיכולוגיה לאנתרופולוגיה, על מחקריו ועל מחשבותיו על האנתרופולוגיה כיום ועל המצב במדינה ובאקדמיה אל מול החרם ובכלל.
במאמר שכותרתו "גופים פרדוקסליים: משא ומתן על תיקון ביו רפואי, אחריות, וטיפול במרפאה לניתוחי קיצור קיבה" שהתפרסם לאחרונה בכתב העת BioSocieties, הילה נחושתן ויהודה גודמן מציגים אתנוגרפיה שמנתחת את הסתירות הפנימיות, המתחים והפרדוקסים שמלווים ניתוחים בריאטריים בישראל, ובמקומות אחרים (המאמר בגישה חופשית).
על רקע האכזבה והחשש מתמונת העולם הכוזבת שמציגות הפרדיגמות הקיימות, מיכל פרנקל, פרופ׳ לסוציולוגיה באוניבירסיטה העברית, מציעה כינון של פרדיגמה חדשה לחקר ישראל-פלסטין:
תחושת שעמום במרחב האקדמי עלולה לעורר בושה, מבוכה, חרדה ופחד. מה יהיה על המחקר שלי אם אני חווה שעמום בתצפיות? בראיונות?? האם מותר לכתוב על זה? לדבר על זה עם המנחה? במאמר חדש שהתפרסם בכתב העת International Journal of Social Research Methodology, דנות תאיר קרזי-פרסלר (בר אילן) ועדנה לומסקי פדר (העברית) באפשרות ששעמום במחקר יכול להיות חשוב אנליטית, הוא מסייע לנו להבין את השדה ואף יכול להוביל לתגליות.
מתוך הבנה שעבודת השדה עשויה לזמן מגוון התמודדויות כאלו לאנתרופולוגיות ואנתרופולוגים, בחרנו להתמקד במדור הנוכחי של "עבודת שדה" במקרים בהם האתנוגרפיה כללה פְּגִיעוּת או הצפה רגשית באינטראקציה שבין החוקר.ת לא.נשים שבשדה. הפניית המבט הזו חשובה בעינינו, כדי להבין ולתת מקום למורכבויות שעבודת השדה עשויה להציף. פנינו לאנתרופולוגיות ואנתרופולוגים ושאלנו – האם נתקלת בעומס רגשי או בחוויות מציפות בשדה, ואיך התמודדת?
רינה נאמן כותבת ל"בחברת האדם" על ספרה החדש "מסע בארץ לא נודעת" בו היא חוקרת באמצעות האנתרופולוגיה את עצמה ומנסה להבין כיצד תקופות הילדות וההתבגרות שלה עצבו את אישיותה.
ד"ר נגה קידר מצטרפת לאוניברסיטת תל אביב כמרצה בכירה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתכנית המוסמך להיבטים חברתיים ומדיניות של שינויי אקלים. מחקריה של קידר מתמקדים בסוציולוגיה אורבנית, סוציולוגיה של התרבות, מדע וטכנולוגיה, סוציולוגיה פוליטית ומדיניות ציבורית. בטקסט שכתבה קידר לבחברת האדם היא מתארת את הדרך המחקרית והאישית שעברה, את שיתופי הפעולה ורגעי השיא, אך גם מציפה את הקושי בחיפוש אחר המשרות, האכזבות שבדרך ושרירותיות של התהליך:
טובה מהכני-בלקין מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ואיילה פרץ בן חיים מבית ספר לחינוך באוניברסיטת בן גוריון כותבות על המאמר שפורסם בכתב העת "קשת". המאמר מתאר ממצאים ותובנות מתוך מחקר יישומי שבוצע בידי צוות רב דיסציפלינרי בתחומים של אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, חינוך ועבודה סוציאלית.
אילת הראל ושיר דפנה-תקוע כותבות ל"בחברת האדם" על פרויקט תיעוד החיילות בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה בעקבות ה7 באוקטובר, אותו הובילו בעקבות ההאשמות שנשמעו כלפי החיילות בתחילתה של המלחמה.
מיכל קרבאל-טובי כותבת לבחברת האדם על הביטוי "איפה המדינה?", לאור מאמר שכתבה כחלק מהגליון המיוחד "לדבר אחרי 7 באוקטובר״ שהתפרסם בעיונים בשפה וחברה, שערכה יחד עם עמרי גרינברג, ותמר כתריאל. עם פרוץ המלחמה נשמע שוב ושוב הביטוי "איפה המדינה?" עם שינויים קלים – "איפה הצבא?", "איפה כוחות הביטחון?", המסמנות תחושות של הפקרות ונטישה מצד המדינה.
ד"ר רוית תלמי כהן כותבת לבחברת האדם על משמעויותיו הפיזיות והמנטליות של הבית בתקופה המודרנית, לאור השהייה הארעית בסוכה.
בין שמירת שבת הלכתית, לזמן למנוחה, לבילוי איכותי או לתחביב רציני, ולהקדשת זמן משמעותית למשפחה, מתארת סתיו שופן ביטון, דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן כיצד השבת היהודית-ישראלית יוצרת שילובים יצירתיים בין ארגז כלים תרבותי, לבחירה והגשמה אישית.
הביטוי "חיות אדם" נשמע שוב ושוב בחודשי המלחמה הראשונים – לתיאור מעשי הטבח ב7 באוקטובר. אסף סעדון כתב על התגלגלות הביטוי לאורך ההיסטוריה, מתחילת המאה העשרים ועד ימינו ובזמן המלחמה, כחלק מהגליון המיוחד "לדבר אחרי 7 באוקטובר״ שהתפרם בעיונים בשפה וחברה, בעריכת מיכל קרבאל-טובי, עמרי גרינברג, ותמר כתריאל. לאחר שנה של מלחמה, סעדון חוזר אל המאמר שכתב ואל הביטוי ובוחן את נקודת המבט ממנה כתב ואת התגלגלות הביטוי שממשיכה גם היום לנכוח בשיח הישראלי.
טל שמור כותב לבחברת האדם על מאמרו החדש Age Melancholy of Older Mizrahi Women Residing in Tel Aviv as a Social Loss Exploring Intersections of Health and Social Support in an Ethnographic Study שהתפרסם בכתב העת Qualitative Health Research שמציע את המונח "מלנכוליה גילית" כדי לקשור בין שלושה תהליכים המבטאים אובדנים חברתיים בזקנה ובמיוחד – הבדידות, הבריאות הרעועה והמחשבות על המוות המתקרב.
רותם קליגר חליוא ראיינה את מוטי גיגי על מסלולו האקדמי, על ההתרחקות בבגרותו מהעיר שדרות, החזרה לשדרות ולמכללת ספיר כמרצה, על הבחירה להרצות בחוג לתקשורת למרות שהוא סוציולוג, על ספרו – "עיר בלי זיכרון", וגם על תובנות ומחשבות על יחסי מרכז ופריפריה בתום שנה למלחמת "חרבות ברזל".
כחלק מפרויקט הפרסום של "לדבר אחרי 7 באוקטובר", גיליון של עיונים בשפה וחברה, פרופ׳ ורד ויניצקי סרוסי מהאוניברסיטה העברית כותבת על התגלגלות הביטוי "יחד ננצח" לאורך חודשי המלחמה. הניתוח של "יחד ננצח" מנסה לעשות שני דברים. האחד ענינו בפיענוח ההקשר ההיסטורי-פוליטי-חברתי של השימוש בסיסמה הזו, מגלגוליה ההיסטוריים והחברתיים וזליגתה ממרחב למרחב. השני מצביע על היות השימוש התכוף בסיסמא כמזהה את מה שחסר.
