בחברת האדם מברכת את האנתרופולוגים והאנתרופולוגיות שזכו במענקי מחקר מהקרן הלאומית למדע (ISF). הקרן תומכת בחוקרות וחוקרים מישראל במימון ופיתוח מחקר בסיסי ועקרוני – לצמיחת גוף ידע אינטלקטואלי של רעיונות, תובנות ושיטות בישראל. השנה יש יבול מכובד של זכיות מקרב הקהילה האנתרופולוגית ואנחנו שמחים על התמיכה במחקר האנתרופולוגי מתוך הכרה בחשיבותו במציאות הישראלית, וגאים בחוקרים ובחוקרות שלנו ובמחקריהם.ן.

דיה מנשרוף מאוניברסיטת בן גוריון כותבת לבחברת האדם על עבודת התזה שכתבה בהנחיית ד"ר רפי גרוסגליק, בה היא חקרה פרקטיקות ייעוץ תזונתי המותאם אישית עבור נשים המתמודדות עם מחלות ותסמונות נשיות בישראל. מחקרה של דיה חושף כיצד, למרות ההבטחה הגלומה בפרקטיקת ההתאמה האישית בתזונה ל"ייחודיות", יישומה המעשי אינו מצליח לתפוס את הצרכניות כאינדיבידואליות, וזו נותרת נתונה להשפעותיהם של נרטיבים תרבותיים ניאו-ליבראליים ומגדריים.

לזכרו של הירש גולדברג פולין שנחטף לעזה, נרצח והובא לקבורה בשני בספטמבר 2024, אנחנו משתפים את הטקסט שכתבו מיכל טל ויעל ליפמנוביץ׳, סטודנטיות לתואר ראשון במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, על המאבק של קבוצת הפועל ירושלים להחזרתו של גולדברג-פולין.

מאמר חדש של רוזניס, גרוסגליק ואביאלי מאוניברסיטת בן גוריון בנגב שכותרתו: Between Gaze and Taste: Senses, Imaginaries, and the Sustainability of Culinary Heritage in Greek Tourist-Oriented Tavernes, מנסה להשיב על החידה הקולינרית הבאה: מדוע תפריטי המסעדות ביוון בכלל ובטברנות בפרט, קבועים וחוזרים על עצמם, ומדוע התיירים והתיירות, למרות תלונותיהם הרבות על חוסר הגיוון מדווחים בכל זאת על חוויה קולינרית חיובית בעת ביקוריהם במדינה? המאמר בוחן כיצד מעוצבות הציפיות הקולינריות של התיירים, לפני ובמהלך ביקורם, וכיצד ציפיות אלו משפיעות על בעלי הטברנות ועל עיצוב חוויות האכילה, וכיצד בעלי הטברנות מתמודדים עם הציפיות הללו.

חזרנו! ויש לנו גם חברת צוות חדשה! חודש אוגוסט חלף לו וכך גם שבועות ההפוגה שלנו – ואנחנו שבים בכוחות מחודשים לפעילות בבחברת האדם. כמו בכל השנה החולפת, המציאות בחודש האחרון הייתה סוערת. עם החזרה שלנו לשגרת הפרסומים, אנחנו שבים ומאמצים את המבט האנתרופולוגי להתבוננות ופירוק של המציאות המתרחשת – על מנת להגיע להבנה מעמיקה שלה. בהזדמנות זו נזמין את קוראינו לשלוח לנו טקסטים אנתרופולוגיים, העוסקים במציאות הישראלית או בתחומי מחקר אנתרופולוגיים אחרים.

שלמה גוזמן כרמלי, חבר צוות בחברת האדם וסגל המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר אילן כותב על מורו וחברו, שמעון קופר, מדור המייסדים של האנתרופולוגיה בישראל שהלך לעולמו ביום שבת (24/08/24).

מי זו בכלל טיילור סוויפט , הא? עינב קוצר (סטודנטית לתואר שני באנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית וחברת צוות בחברת האדם), כותבת על חווית העליה לרגל להופעה של טיילור סוויפט.

רוני אוהד כותבת לבחברת האדם על השוטרת אז-אולי, כדוגמא לשילוב בין אומנות, פרפורמנס ומחאה בירושלים. הניתוח מבוסס על עבודת הדוקטורט של אוהד, אותה היא כותבת במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופ׳ לואיז בית-לחם וד״ר גילי המר:

בימים אלו יצא לאור בכתב העת Current Anthropology מאמר משותף של נורית שטדלר מהאוניברסיטה העברית, ואליסה פרינצ'י, מאוניברסיטת בולוניה באיטליה (תלמידת דוקטורט לשעבר של נורית). המאמר מבוסס על עבודת שדה של שתי החוקרות בשני צידי גדר הבטחון, במתחם המכונה קבר רחל. על מנת להבין את הקשר בין קדושה וגבול פיזי החוקרות העלו את השאלה: כיצד אזור גבול עובר שינוי תרבותי, דתי וחומרי? ובאופן ספיציפי, מי הם הסוכנים ומהם הכלים התרבותיים והחומריים המאפשרים המרה של מקום קדוש? המחקר מראה כי אסטרטגיות אומנותיות, אסתטיות ואדריכליות המושפעות מההקשר הדתי, ההיסטורי והמיתולוגי של המקום, הן חלק מהעיצוב מחדש והמרת המרחב מזירה המתאפיינת בצבאיות, פיקוח, ואמצעים בטחוניים, לזירה של יצירתיות דתית ושינוי תרבותי.

לידיה גינזבורג כותבת לבחברת האדם על הקורס "קולנוע אתנוגרפיה", על השינויים שחלו בו כשהחלה להוביל אותו ועל הסרטונים שהופקו במסגרתו.

עדי שלמון כותבת על עבודת התזה שלה שנכתבה בהנחיית ד"ר גילי המר במסגרת התוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. עבודת התזה עוסקת בחוויה החושית של המבקר במוזיאון ובמה ששלמון מכנה "האינטראקציה הדו-כיוונית בינו ובין יצירות האומנות".

ברכות לסוציולוגית טרייסי אדמס על פרסום ספרה החדש, Collective Memory as Currency: The Dominance of the Past in the Present, אשר מראה את השימושים השונים של זכרון קולקטיבי בישראל ובעולם. אדמס, כיום חוקרת במרכז לסוציולוגיה תרבותית באוניברסיטת ייל ומנהלת תוכניות מחקר בARF, נעה בספר בין ניתוח נאומים של מנהיגים, בחינת השימוש בזכרון השואה בכלל ובמהלך מגפת הקורנה, זירות של זכרון דיגיטלי, של מחיקת זיכרון ועוד, ומראה כיצד זיכרון קולקטיבי משמש כמערכת חילופין חברתית ופוליטית.

רותם קליגר (חברת צוות בחברת האדם!) כותבת על עבודת התזה של, בנושא מהגרי לייפסטייל, אנשים מארה"ב, אירופה וישראל שעשו רילוקיישן לכפר צונונה בגואטמלה ושם עוסקים בתהליכי הילינג שונים בהשראת מסורות מהדרום הגלובלי. העבודה נכתבה בהנחיית פרופ' קרול קדרון באוניברסיטת חיפה, ואושרה לאחרונה בהצטיינות יתרה!

יעל עשור כותבת לבחברת האדם על החוויה שלה כאמא בצל המלחמה, על האופן בו החוויה הזו שינתה את התפיסות המוסריות שלה, על תפקיד האוטו-אתנוגרפיה בהבנה שלה את ההתרחשות הזו- ועל הפרויקט שנולד מתוך הכתיבה האוטו-ביוגרפית שלה.

בישראל יש כחצי מיליון עוברים וביציות ששמורים בהקפאה בין 20 ל-30 שנה במרכזים הרפואיים ברחבי הארץ. אבל מה עושים עם אותם עוברים? אביעד רז, מאוניברסיטת בן גוריון כותב לבחברת האדם על הדילמות והקשיים איתם מתמודדים זוגות רבים שעוברים טיפולי הפרייה חוץ גופית וצריכים להחליט מה לעשות עם העוברים העודפים שלהם.

רגע לפני גמר אליפות אירופה בכדורגל (היורו), שיתקיים בראשון בערב, מנתחת האנתרופולוגית וחוקרת הספורט שלומית גיא, אשר חקרה את תרבות הכדורגל האנגלי ואת דרכי החינוך והחניכה שלו, את הדרך בה משחקת הנבחרת האנגלית ומראה כיצד הבנת התרבות האנגלית יכולה להסביר את הצלחת הנבחרת עד כה.

מה הדרך הנכונה להתמודד עם מינים פולשים? מדוע מדענים חוששים מאוד מפני העתיד? כיצד הפכו הסברס, כנימה פולשת וחיפושית מקסיקנית לזירה של מאבקים פוליטיים? ואיך כל זה קשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולאנתרופוקן? מאמר של לירון שני, בוחן שאלות אלו ואחרות, דרך מקרה הבוחן של הניסיונות להצלת הסברס (הצבר), על כל משמעותיו הסמליות והממשיות, מפני כנימה פולשת בעזרת ״אויב טבעי״ – חיפושית שיובאה ממקסיקו. בעזרת מחקר אתנוגרפי, חושף שני (האוניברסיטה העברית ובחברת האדם), את החשש והתפיסות המגוונות של שחקנים שונים ביחס למינים זרים ופולשים.

ברכות למוטי גיגי על פרסום ספרו החדש "עיר בלי זכרון"! ספרו, אשר יצא בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, עוסק בדומיננטיות ובהגמוניה תרבותית ביחסי שדרות-שער הנגב. גיגי, יליד שדרות בעצמו, הולך במחקר בין האישי, החברתי והמחקרי, ומדגיש את עניינו במחקר היחסים בין קיבוצים לעיירות פיתוח כצומח מהביוגרפיה האישית שלו. בתיאור הספר לבחברת האדם, גיגי שוזר יחדיו את המחקר ומהלך חייו – דרך סיפורי ילדותו על אביו שעבד בקיבוץ רוחמה, להתבגרותו בשדרות, ועד העבודה הקרובה עם המכללה האקדמית ספיר וגורמים שונים בקיבוצים ובעיירת הפיתוח, איתם ניהל קשר צמוד לצד היותם נחקרים בעבודת השדה האנתרופולוגית.

האם ניתן לראות בשיר "חרבו דרבו״ שיר ראפ ימני? האנתרופולוג וחוקר המוסיקה אורי דורצ'ין טוען שהוא דווקא שיר שמבטא סנטימנט לאומי רחב, ולא דווקא שיר סקטוריאלי ימני. בעזרת ניתוח של התפתחות הראפ בישראל והשוואה לשירי קרב מקום המדינה, מראה דורצ'ין כיצד השיר והמסר שלו נטועים בתרבות הישראלית ואת ההקשר שבו הוא מובן בעולם. 

ברכות חמות לאלירן ארזי על קבלת תואר הדוקטור על מחקרו ״מהעיט הקניבלי לאנפה הסוחרת (ובחזרה): דינמיקות כוח בין יער ושוק באמזונס״. העבודה נכתבה במסגרת דוקטורט משותף בין האוניברסיטה העברית בירושלים ובית הספר ללימודים מתקדמים במדעי החברה בפריז, תחת הנחייתם של פרופ׳ נורית שטדלר ופרופ׳ פיליפ דסקולה. אף שהדוקטורט נמצא עדיין בשיפוט באוניברסיטה העברית, ארזי קיבל לפני שבועיים את תואר הדוקטור מהמוסד הצרפתי בתום הגנה פומבית וחגיגית שנערכה בפריז.

כיצד נשים מוסלמיות קרייריסטיות מפרשות ופועלות אל מול הצפיות של עצמן, של בעליהן ושל סביבתן? עמליה סער כותבת על מאמר חדש שלה ושל ערין הווארי ונור פלאח, אשר פורסם בסוציולוגיה ישראלית, כסנונית ראשונה לגליון מיוחד על קריירה בקרב נשים דתיות. במאמר ״הפרנסה היא האחריות של בעלי: אלקוואמה (القوامة) והאדפטציה של תסריט החוזה המגדרי בקרב נשים מוסלמיות קרייריסטיות״, הן מראות כיצד נשים אלו עושות שימוש פרשני במושג ההילכתי אלקוואמה (القوامة) כדי להקנות לעצמן פטור מהאחריות על פרנסת המשפחה, בלי שהדבר יגביל את זכותן לעבוד בשכר. בכך הן מדגימות, בין השאר, כיצד המגמות הליברליות הגלובליות עוברות תרגום תרבותי לוקלי דרך שילוב בין ערכים דתיים של צדק, הוגנות ואיזון מגדרי במשפחה ובין ערכים ורעיונות שקשורים לכלכלה הפוליטית הגלובלית.

ב-3/7 חל "יום ללא שקיות ניילון". לכבוד המאורע, משה בכר כתב לבחברת האדם על מקומן של השקיות בחייה של קבוצה אחת בחברה הישראלית- החרדים.

מדוע נוצר פער בין הרטוריקה הרשמית של המדינה האוסרת כל פעילות מסיונרית זרה והמצב בפועל בו אלפי מיסיונרים חיים ופועלים בסין? שאלה זו עומדת בבסיסו של ספרו החדש של גדעון אלעזר: "Christian Missionaries, Ethnicity and State Control in Globalized Yunnan". טענתו המרכזית של הספר היא כי בנסיבות של עידן הרפורמות, נוצרה התאמה מסוימת בין "פרויקט התירבות" הקומוניסטי והנוצרי, פרויקטים שעד כה נתפסו כמנוגדים זה לזה והביאו לכך שהשלטונות ביונאן מתייחסים לתופעה המיסיונרית בסובלנות יחסית. התאמה זו נוגעת לנושאים כמו תרבות וזהות אתנית, כלכלה ושוק חופשי והיחס לבעיות החברתיות הרבות של מחוז יונאן של העידן הגלובלי ופירוקה של מדינת הרווחה. טענתו היא שבתחומים אלה משחקים המיסיונרים תפקיד משמעותי בקידום שילובם של המיעוטים במערכת הסינית.

"מה זה בכלל אתנוגרפיה היסטורית ואיך עושים את זה?" זו פחות או יותר השאלה שעלתה לניר רותם (האוניברסיטה העברית) במהלך עבודת הדוקטורט שלו כאשר הוא החל לחשוב על המתודה בה ישתמש. הוא ידע בעיקר שהוא עובד על מקרה שהוא היסטורי אבל רצה לחשוב עליו אתנוגרפית. מבחינתו, בסופו של דבר, מדובר באימוץ נקודת המבט האתנוגרפית לצורך ניתוח של מציאות חברתית-תרבותית שנעוצה בעבר והגישה אליה מתווכת באמצעות מקורות מסוגים שונים. במאמר מתאר רותם את הדרך שהובילה אותו לשיטת המחקר הזו ומשרטט מעין מדריך נבוכים ראשוני לגישה.

יעלה להב רז, אנתרופולוגית מבן גוריון החוקרת צרכנות מין במרחבים דיגיטליים, טוענת שאי אפשר להבין צריכת מין היום בלי להתבונן על המתרחש במרחב הדיגיטלי, על תופעת הכתיבה של צרכני המין המשתפים בחוויות המיניות שלהם. צריכת מין מהווה טאבו בחברה, תופעה מושתקת שצרכני מין לא בהכרח חושפים לסביבתם. המרחב המקוון, שהוא מרחב אנונימי, מאפשר לגברים לשחרר ולשתף בחוויה הזו ולספר אותה דרך הטקסט. בחסות האנונימיות נוצרים טקסטים של הצרכנים, אשר מגלים הפעלת כוח, מיניות או אכזריות, אבל לא בהכרח מתמקדים בחוויה הגופנית אלא מציפים חוויות מורכבות ומופעים של גבריות שאינם נראים לרוב – כמו נזקקות, פגיעות, חרטה.

טובה מהכני-בלקין מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת בן גוריון כתבה לבחברת האדם על חוויתיה בשדה המחקר באירלנד, לאחר פרוץ המלחמה. מהכני-בלקין מסבירה כיצד היחס לחוקר עשוי להשתנות בעקבות התרחשויות ואירועים שונים, ועד כמה חוויית האנתרופולוג עלולה להיות מורכבת.

ראשיתו של גיליון נושא זה העוסק בחיים באי-ודאות, בקבוצת מחקר שהתארגנה בסוף שנת 2019, עת התוודענו למחלה מסתורית בסין, והוא נחתם בעיצומם של ימי לחימה אחרי השבעה באוקטובר 2023, בתקופה שבה מדינת ישראל מצויה באי-ודאות ביטחונית, פוליטית וחברתית הקשה ביותר מאז הקמתה. סיגל נגר-רון, מעורכות הגליון, כותבת לבחברת האדם על תהליך יצירת הגליון.

בכל שנה מתקיים בכנס האנתרופולוגי מושב הנקרא- "חגיגת ספרים". במושב זה סוקרים את הספרים האנתרופולוגיים שיצאו לאור בשנה האחרונים ושומעים מכותביהם. השנה, המושב יתקיים באופן שונה, שכן אין ספק שמורכב להוציא לאור ספר בצל המלחמה. על כן, במושב הפעם, גדי ניסים, יעלה להב רז, גדעון אלעזר, ליאה טרגין זלר, עינת בר-אור כהן ונטליה גוטקובסקי ידברו לא רק על הספרים, אלא גם על המורכבות של פרסום ספר בעת הזו.

ד"ר רוית תלמי-כהן חוקרת קהילות באתיופיה ובישראל כבר מעל 15 שנים. אם הייתם מספרים לה בתחילת הדרך שב-2024 היא תקדיש חלק גדול מזמנה להבנת חוויתם של פליטים שברחו בעקבות מלחמת רוסיה אוקראינה ונקלעו לעוד מלחמה, היא כנראה הייתה מופתעת. אולם מאז ה-7 לאוקטובר החיים של כולנו השתנו, וכאנתרופולוגית יישומית היא התאימה את שדות וסוגיות המחקר שלה למציאות הבהולה. לקראת הכנס השנתי של האגודה האנתרופולוגית אשר יוקדש השנה ל"אנתרופולוגיה במוקדי סכסוך", רותם קליגר חליוא ראיינה את ד"ר תלמי-כהן על הרצאתה בכנס; על מחקריה לאורך השנים; על אנתרופולוגיה יישומית ועל השילוב בין אקדמיה לשטח.

ברכות חמות וכפולות לעודד מרום על אישור עבודת הדוקטורט ועל הזכייה בפרס מאמר הסטודנטים הטוב ביותר של האגודה הבינלאומית לחקר אינטראקציה סימבולית. עבודת הדוקטורט של מרום, אשר נכתבה במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), בהנחיית פרופ׳ נינה אליאסף, התמקדה בתנועה הליברטריאנית האמריקאית ובחנה כיצד הקבוצות דרכן אנשים משתתפים בחיים הציבוריים, מעצבות את התנהגותם הפוליטית.

פני כחודש, ביום רביעי ה 8 במאי 2024, ציינה האקדמיה הישראלית למדעים מאה שנים להולדתו של גדול הסוציולוגים הישראלים – שמואל נח אייזנשטדט. פרופ' פנינה מוצפי-האלר, אשר הציגה בכנס, כותבת על מפגשיה עם האיש מאז היותה סטודנטית צעירה שהגיעה ללימודי סוציולוגיה עם שאלות בוערות של זהות, ומציעה לבדוק דרך מפגשים אלה את השפעתו הישירה והעקיפה של האיש על כתיבתה, ועל הסיכויים של שינוי אפיסטמי במחקר על החברה הישראלית בצילו. 

בחג השבועות מספרים את סיפורה של רות הגיורת הראשונה, דרך נרטיב הצטרפותה לקולקטיב שהלך והתגבש לעם היהודי. בהקשר הזה ודווקא בשבועות, מתבקש לעיין בגיור בימינו ממגוון פרספקטיבות. נתמקד בזווית של נשים מהגרות שעברו גיור באמצעות התנועה הרפורמית בישראל. במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Politics and Religion Journal ד"ר עינת ליבל-הס (אוניברסיטת בר-אילן ומהאקדמית רמת-גן) וד"ר אלעזר בן לולו (אוניברסיטת אריאל) מציעים ניתוח אתנוגרפי של חוויותיהן המורכבות של נשים שעברו גיור רפורמי בישראל. המאמר, שכותרתו "האם אתן אחיותינו? התנגדות, שייכות והכרה בקרב נשים ישראליות מתגיירות בתנועה הרפורמית", מציג בחינה מעמיקה של הממדים הפוליטיים, המגדריים והרוחניים של ההמרה הדתית, תוך התמקדות בנשים שהיגרו מברית המועצות לשעבר ומהפיליפינים.

ברכות לעינת בר-און כהן על פרסום ספרה החדש Awakening a Living World on a Kūṭiyāṭṭam Stage! הספר, אשר פורסם בהוצאת SUNY, סוקר את הקוטייאטם שהוא צורה עתיקה ומסורתית של תיאטרון-טכס שמעלה מחזות סנסקריט מימי הביניים בקרלה, הודו. בר און כותבת לבחברת האדם על המאמר ועל האופן בו במהלך הטכס נוצרת הבחנה בין עולם היומיום ובין העולם שמתעורר על הבמה, תוך כדי בריאת מציאות חדשה שגם הקהל מובל לתוכה.

מה ההשלכות החברתיות של חוות שרתים? ומה המשמעות שהמדינה מאחסנת את כל הנתונים שלה ב׳ענן׳ של חברות פרטיות? מאמר של דן קוטליאר (אוניברסיטת חיפה) ואלכס גקר (אוניברסיטת אמסטרדם) שפורסם בכתב העת Information, Communication & Society מנתח את נימבוס  – פרויקט ענק להעברת כל התשתית החישובית של המדינה 'לענן', בו זכו חברות אמזון וגוגל ב-2020. קוטליאר וגקר מנתחים באופן ביקורתי את ארבעת היבטים של נימבוס,  מצביעים על הנחות היסוד העומדות מאחורי הפרויקט ומראים את ההשלכות שלו על החברה, על יחסינו עם המדינה ועל יחסי הכוחות בין המדינה לבין תאגידי הענק.

לכבוד יום ירושלים צליל טורם, סטודנטית לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית כותבת לבחברת האדם על סינדרום ירושלים ועל הדרך שבה תרבות וסוכני תרבות כמו מדריכי טיולים משפיעים על תפיסת התופעה.

איך עושים אנתרופולוגיה באזורי קונפליקט ומלחמה? כיצד הפרספקטיבה האנתרופולוגית מבינה ומנתחת את המתרחש באזורנו בשמונה החודשים האחרונים? האגודה האנתרופולוגית הישראלית מזמינה לכנס השנתי (ה52 במספר!) שיעסוק באנתרופולוגיה במוקדי סכסוך. הכנס יתקיים ביום חמישי ה20.6.2024 באוניברסיטת בר אילן.

עבודת השדה האנתרופולוגית מתבצעת בחוץ, ביציאתו של האנתרופולוג אל התרבות אותה יחקור, אל הקהילה או החברה בה מחד ייטמע ומנגד יוותר תמיד כצופה חיצוני. לעיתים המפגש עם התרבות הנחקרת מוליד רגעים של חוסר הבנה או חוסר רגישות, פספוס, או הפתעה המובילה לכיוון לא צפוי. האינטראקציות האנושיות והמחקריות עשויות להוליד התמודדויות רבות, וגם רגעים או בחירות אותן יתארו האנתרופולוגים בדיעבד כטעות או כישלון. במדור הנוכחי של עבודת שדה, העוסק בשלבים השונים של המחקר האנתרופולוגי, התמקדנו ב"מרחב הטעות". אנתרופולוגיות ואנתרופולוגים סיפרו לנו על רגעים אותם תיארו כטעויות או כשלונות בעבודת שדה.

השבוע באנתרופולוגיה בשבת ד"ר אנה פרשיצקי כותבת לבחברת האדם על מאמרה שפורסם בכתב העת Ethnicities (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המכללה האקדמית גליל מערבי) ועסק במפגש הקונפליקטואלי בין העולים מברית המועצות לשעבר מקרב דור 1.5 לבין הממסד האורתודוקסי במסגרת טקסי חתונה וקבורה.

ברכות חמות למנדי יעקובוביץ על הגשת עבודת התזה שעסקה בניהול קדושה ומקום קדוש מול הפילוג בתוך חסידות חב"ד. העבודה נכתבה בהנחיית פרופ' נורית שטדלר מהמחלקה לסוציולוגיה אנתרופולוגיה מהאוניברסיטה העברית. יעקובוביץ כותב לבחברת האדם על תהליך המחקר "בבית" והפילוג בחסידות חב"ד שהוביל למחקר.

כיצד המדבר השפיע על ההיסטוריה הישראלית ועד ימנו? מדוע הוא נתפס גם כ'מרחב שמנגד' וגם כ'לא מרחב'? ואיך אלו משפיעים על השימוש במדבר עד היום? הספר "מדבר, אי, חומה: נופים סמליים והפוליטיקה של המרחב בתרבות הישראלית" (הגרסה האנגלית פורסמה בשנת 2019 בשם "Desert in the Promised Land") מאת יעל זרובבל (אוניברסיטת רטגרס) לוקח את קוראיו למסע בשבילי הייצוגים והמשמעויות של המדבר בתרבות הישראלית. זרובבל מנתחת את ייצוגיו של המדבר בקטעי עיתונות, תמונות, שירים, סרטים, ספרים וראיונות – ואת האופן בו הוא נתפס בזיכרון הקולקטיבי הישראלי.