מאמר של האנתרופולוגית הדס נצר דגן בוחן את הדרכים המשמשות להבנייתו של מוזיאון הילדים בחולון כמרחב שמיטיב עם ילדים כחלק ממיתוגה של העיר כמקום שטוב לגדול בו. נצר דגן מתמקדת באמצעים החזותיים, המילוליים וההתנהגותיים שמשמשים להצגת המוזיאון כמקום שמציע חוויית ילדוּת טובה אשר מתיישבת עם אורחות החיים של משפחות מהמעמד הבינוני, כחלק מהמאמץ למשוך אותן אל העיר.

נמרוד לוז מנסה להבין איך נוצר הקשר בין מוצרי חלב לשבועות ויוצא למסע קצר בשינויים שהתחוללו בחברה הישראלית שמתחיל בנשות רפת פמינסטיות בקיבוצים ונגמר בתאגיד סיני גדול. אנתרופולוגיה קצרה על חלב וישראליו

ברכות לאנתרופולוג משה שוקד, פרופ' אמריטוס באוניברסיטת תל אביב ומראשוני האנתרופולוגים בישראל, על פרסום ספרו החדש "Can Academics Change The World?" בהוצאת Berghahn. "הספר משחזר את הנסיבות הפוליטיות, דפוסי האירגון, והפעילויות שיזמה תנועת המחאה "עד כאן" אשר נוסדה באוניברסיטת תל-אביב בימי האינתיפאדה הראשונה.

נמרוד לוז על שבירת צום, סוף חודש הרמצ'אן (הרמדן) וחגיגות עיד אל פיטר. מתוך הפינה 'שלושה שאוכלים', ששודרה ב- 29.05.19

יום ירושלים, אשר צויין אתמול, הוא הזדמנות מצויינת לבחון מה קורה בצד השני של העיר 'המאוחדת' – בירושלים המזרחית. ד"ר אורן שלמה, חוקר בתחומי הגיאוגרפיה העירונית והפוליטית, ומומחה למזרח ירושלים כותב במיוחד לבחברת האדם, על המתרחש באזור אשר נמצא מחוץ למבט של רוב הישראלים ואף של רוב הירושלמים.

מאמר של האנתרופולוג אלעזר בן לולו בו הוא מנתח מזווית היסטורית-אנתרופולוגית את התגובה למחלת האיידס בקרב קהילות הרפורמיות בארצות הברית. לפי בן לולו החל מאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, פועלות קהילות רפורמיות אמריקאיות להכרה באנשים החיים עם איידס ובאלו שנספו ממחלת האיידס באמצעות יצירה ליטורגית ושיח תיאולוגי של הנצחה והחלמה אשר מראות כיצד הקהילה היהודית התמודדה עם אחת המגיפות הקטלניות של המאה הקודמת

נמרוד לוז בעוד דברים שיכולנו ללמוד במשבר הקורונה – הפעם על חשיבות הזמן באוכל ובבישול וכיצד הזמן המודרני האינטינסבי גורם לאוכל לאבד את התבלין הסודי שלו

נועה נוימרק על פרויקט הארכיאולוגי ופוליטי של עיר דוד וכפר סילואן

תמה חלפין מנסה להבין למה אנחנו שוב מדברים כל כך הרבה על מכנסי הבנות, ויותר מזה, למה אנחנו מדברים עליהם באופן מסוים מאוד. חלפין לא מנסה להחוות דעה מה נכון לעשות בבתי הספר (אם כי בהחלט יש לה דעה לגבי זה), אך לתפיסתה כל הצדדים בוויכוח, כולל הפמינזים העכשווי, יוצרים יחד את המצב שבו כמעט כל השיח הציבורי עוסק במין, מיניות ומגדר.

עמליה סער מראיינת את ד"ר רולי רוזן שבמחקריה הראתה גם כיצד הגבול בין עבודת הטיפול לעבודת הריגול, מטשטש באירועי קיצון ומשבר. סער ורוזן משוחחות על הדמיון בין התגובות באירופה לאירועי הטרור לבין התגובה הישראלית לאיום נגיף הקורונה וכיצד רעיון מעקב המדינה אחרי אזרחים זולג מהפלסטינים אל האכלוסיה היהודית

,מירב אהרון גוטמן, אנתרופולוגית וסוציולוגית אורבנית מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון במאמר דעה על ההתעלמות מהסוציולוגיה בפרט והמחקר החברתי בכלל, בכל תהליכי קבלת ההחלטות סביב ההתמודדות עם נגיף הקורונה:

גלי רכבי, משפטן אשר חוקר התארגנויות עובדים "בכלכלה שיתופית", כותב על עבודתיה של מרי גריי, אחת האנתרופולוגיות החשובות ביותר בתחום של טכנולוגיה ועבודה, ומתמקד בעיקר על מה שהיא מכנה עבודה "Ghost Work". " האם כך יראה עולם העבודה אחרי הקורונה?

כיצד התמקדות אתנוגרפית בסימון האשטג – כלומר תיוג נושא בעזרת סולמית (#) ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט – מאפשר להבין מחאות וזהויות עכשויות? מאמר של עומר קינן המתמקד במתודולוגיה של אתנוגרפית רשת ומראה כיצד האשטג הוא גם מרחב להתרחשות תרבותית וגם סוכן טכנולוגי שמעצב אותה. לכן, טוען קינן, הוא מהווה זירה תרבותית-טכנולוגית וכן אמצעי למחקר נרטיבי-אתנוגרפי

ברכות לאנתרופולוגית שרה ווילן אשר ספרה החדש, Fighting for Dignity: Migrant Lives at Israel's Margins , שפורסם בהוצאת אוניברסיטת פנסילבניה ב-2019, זכה בפרס שפירא לספר המצטיין בתחום לימודי ישראל לשנת 2019 מטעם האגודה ללימודי ישראל

הגר חג'ג' ברגר על מתודת "אתנוגרפיה בהולה", המאפשרת לה לבצע מחקר אתנוגפי במהירות ובתנאי אי ודאות אך עדיין להגיע לתובנות רבות משמעות, כמו בזמן הסגר בעקבות נגיף הקורונה

נמרוד לוז עם לקחים ראשונים ממשבר הקורונה לגבי מערכת המזון הגלובלית וחקלאות מקומית. על הפריחה בקניה ישירה מיצרנים, אופים, מוסקי שמן זית, מסעדנים, חוות מקומיות, ועוד שפע של יצרני מזון מקומי

מאמר של לירון שני אשר פורסם בגיליון המיוחד של תיאוריה וביקורת שהוקדש לבעלי חיים, ובו הוא בוחן שני נושאים מקבילים: שינוי היחסים בין החקלאים לחרקים בערבה, וכיצד, אם בכלל, אפשר לקיים אתנוגרפיה של אדם וחיה

בעקבות ההצעה שנשיא המדינה לא ישתתף בטקס יום הזכרון הממלכתי בגלל הקורונה, כותב ינון גוטל-קליין על תפקידו הסמלי והתרבותי של הנשיא ועל מקומו בטקס הזכרון ובחברה הישראלית

בתהליכי קבלת ההחלטות שמתקיימים בימים אלה לגבי החזרה לבית הספר בולטת בהיעדרה המומחיות הפדגוגית שראוי היה שתעמוד בבסיס הגדרת דרכי הפעולה המתאימות להפעלתה המחודשת של מערכת החינוך. הדס נצר דגן מציגה את הרלוונטיות של הפרספקטיבה האנתרופולוגית לבחינת המשמעויות הפדגוגיות הקשורות בדרכי הפעולה המשמשות לניהול היומיום של הילדים במציאות של שגרת הקורונה

תמר אלאור על תחושת השחרור החברתי והפליטי שהיא חשה במהלך הסגר, על ציות וחירות ועל למה היא לא יכולה להיות דתיה

"הפסטיבל האחרון בעולם" – האנתרופולוגית דלית שמחאי (תל חי) מראויינת ל"העולם היום" בכאן, על משתתפי פסטיבל  שהתקיים בפנמה, שנאלצים להישאר בפסטיבל מסוף פברואר בעקבות מגפת הקורונה

האנתרופולוג בן בלק, אשר חוקר לעומק את עולמם של אוטיזים והמשמעות החברתית של התופעה, פרסם מאמר קצר , בכתב העת Medicine Anthropology Theory, בו הוא מסתכל על השפעת האבחון האוטיסטי לא על הילדים, אלא דווקא על ההורים שלהם וכיצד ההבחנה מאפשרת להם להבין יותר טוב את עצמם

מתן קמינר, במאמר מ 2018  לציון האחד במאי, מפנה את המבט דווקא אלינו – האנתרופולוגים בפרט והאקדמאים בכלל. לתפיסתו של קמינר – "על אקדמאים בדורנו נגזר להתחרות על תקנים הולכים ומתמעטים, להתקיים מעבודה ארעית בשכר נמוך, כשאנו חשופים ובעיקר חשופות לניצול מסוגים שונים, כולל ניצול מיני. אם לא נילחם ביחד על זכויותינו כעובדים לא תישאר לנו קרקע לעמוד עליה כאינטלקטואלים…דווקא מכיוון שרובנו הגענו לאקדמיה מתוך תשוקה ולא משיקולי פרנסה, קשה לנו לפעמים להבין שאנו עובדים מנוצלים…"

בן בורנשטיין כותב על ריבוי המשמעויות שאנשים במיקומים שונים מעניקים ליום הזכרון. דרך ניתוח עימות בין שני הורים שכולים בתוכנית אקטואליה סביב הגבלת הטקסים וההגעה לבתי העלמיין בעקבות הקורונה, מתאר בורנשטיין כיצד מוסד הזיכרון הלאומי, מקיים חיים עצמאיים ודינמיים באמצעות האנשים שעושים בו שימוש מעשי, בתוך מרחב חברתי שוקק

קטעים מתוך מאמרו של האנתרופולוג והסוציולוג מיכאל פייגה ז"ל, "האנדרטה לאסון המסוקים ופרדוקס הפרטת ההנצחה של חללי הלאום", שפורסם ב-2010 בכתב העת 'עיונים בתקומת ישראל'. דרך הקטעים המובאים כאן מהמאמר (ובמאמר עצמו כמובן), פייגה בעצם סוקר את הכתיבה הסוציולוגית והאנתרופולוגית על השכול וההנצחה בישראל

בעידן הגלובלי, יין וקפה מגדירים מקומיות ואותנטיות באופנים שונים. אבל האם קיים בכלל טעם ישראלי? איפה נפגשות תעשיות היין והקפה במאבק על הגדרת הזהות הקולינרית? נועה ברגר ודניאל מונטרסקו עם כתבה שלישית ואחרונה בסדרה על גבולות הטעם הטוב

בחוץ משתולל הווירוס אך במרחב הביתי מתפשטת מגמת המחמצת כמגיפה עולמית. מול ציר הרשע והאיום הקיומי, מקבלים היחסים שבין האנושי לטבעי משמעות חדשה. האם השמרים עוזרים לנו לשמור על שפיות זמנית? האנתרופולוגים נועה ברגר ודניאל מונטרסקו על שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט בעידן הקורונה.

מאמר של הילה נחושתן, אשר פורסם בכתב העת Qualitative Sociology, על המקום המרכזי של שיקום שיניים בתהליך שיקום נשים מזנות, על האופן שבו מהפך גופני משמש מושא לפנטזיה ודמיון כמו גם בעל גבולות

אלעד בן אלול מאתגר, בעקובת התגובות לוירוס הקורונה, את נבואות חוקרי הטכנולוגיה והחברה ומדגים את מגוון התגובות השונות למגפה של תרבויות וקבוצות שונות. בעזרת מסע בין בית הספר הדיגיטלי של שלחי חב"ד , טכנולוגיות הסגר בסין, המפרץ הפרסי ובולביה, טקסי זכרון דיגטליים בישראל ופתרונות יצרתיים לסוגיות דתיות ועוד, בוחן בן אלול את השבר והמשכיות בהשפעות של הטכנולוגיה והקורונה.

קרול קידרון (חיפה) כותבת על מחקריה האחרונים – על תפיסותיהם של נכדי ניצולי השואה על הבנייתם כ"בני הדור השלישי" ועל פרקטיקת העדות הפומבית. האם הבניית נכדי ניצולי השואה כ"בני הדור השלישי" והשמעת קול עדותם משחרר אותם בעיני עצמם, או שמא הוא "משטח" את חווית החיים שטמונה בשתיקה?

האנתרופולוגית הגרמנייה ליזה קריג, כיום פוסטדוקטורנית באוניברסיטת בון ובאוניברסיטה העברית, ערכה את עבודת הדוקטורט שלה על היחס לשואה בקרב צערים מגרמניה. לקראת יום השואה היא כותבת במיוחד לבחברת האדם על המורכבות של זכרון השואה בגרמניה כיום, את הרצון לזכור לצד ההתנגדות, על פרשנויות יצרתיות של מהגרים מוסלמים ועל עתיד הזכרון בגרמניה ) .

קטע מתוך ספרו של עידן ירון, מסעות בני נוער לאתרי המוות בפולין – מיומנו של אנתרופולוג, אשר פורסם לפני כשנה. בקטע זה מציג ירון את אחד המסעות – מסע של בית ספר של בני אליטות, אשר מנסה לפנות אל הלמידה ולא אל הרגש, אך נתקל בהתנגדות התלמידים. מה המקום של הרגש במסע של בני הנוער?

גיא בלזם ונופר לופו (התוכנית מדע, טכנולוגיה וחברה בבר אילן) יוצאים כנגד השיח הבינארי סביב הקורונה והמקרה האיטלקי, אשר משתיק ולא מאפשר שום שיח ביקורתי או אלטרנטיבי

בשנים האחרונות חוקר האנתרופולוג אנדרה לוי (בן גוריון) את חג המימונה, ומיקומה בתרבות במרקו ובישראל. טקסט זה מבוסס על מאמר שעתיד להתפרסם בכתב העת  Anthropological Quarterly

סרטון על מחקריה של נורית בירד דוד, פרופ' לאנתרופולוגיה בחוג לאנתרופולוגיה בחיפה בקרב קבוצת ציידים לקטים בדרום הודו

נמרוד לוז על כיצד השפיעה מגיפה על התפתחות האיסלאם וכיצד היא מהדהדת עד היום בעולם המוסלמי אל מול הקורונה. לוז מציג את מגפת עמואס, משרטט את מהלכה והשפעותיה בעיקר על המרחב הארץ-ישראלי, ולסיכום מצביע על מספר השפעות שהיו לה על עיצובה של מחשבה מוסלמית באשר למגיפות בכלל ודרכי התנהגות המאמינים במהלכן

מאמר של ציפי עברי ואלי תימן על הורים, רבנים ורופאים המתחבטים בהחלטות סביב הפסקת היריון במקרה של מומים עובריים, ובהמשך לו גם תובנות לגבי חלוקת העבודה המוסרית בקבלת החלטות בזמן הקורונה

מאמר של שלמה דשן, אשר נפטר לאחרונה, בוחן את האופנים שבהן ישראלים חילונים חוגגים את חג הפסח, אחד המנהגים היהודים שרוב האכלוסיה בישראל מציינת. לפי המאמר של דשן, אשר פורסם ב1997, היסוד המשפחתי־נשי בולט בסדר החילוני, וכי הדבקות בטקסט המסורתי מעוררת קשיים ואי־נוחות לחוגגים, אשר משנים חלקים מן הטקסט המסורתי ויוצקים תוכן חדש, שיש בו נעימות אירוניות וחילון.

ענת רוזנטל, אנתרופולוגית רפואית מאוניברסיטת בן גוריון, מזכירה לנו ששאלת הטריאז' – כלומר הפרוטוקול על פיו קובעים את קדימות החולים והמחלות ובמי לטפל – חשובה לא רק משום שהיא מעמתת אותנו עם שאלות פרקטיות של סדרי עדיפויות בכל מדינה, אלא גם משום שהיא מאתגרת אותנו בהסתכלות רחבה וגלובלית מעבר למצוקה היומיומית שלנו, מעבר לעולם המערבי, אל עבר מיליוני האנשים המתמודדים כבר עשרות שנים עם מערכות בריאות כושלות, עוני ושוליות במערך הכוחות הגלובלי, אשר ממתינים בבתי חולים ללא חשמל לראות מה יוליד יום

. נמרוד לוז על ליל הסדר ובנסיון להבין את משמעות הטקס שבארוחה ואת מקורות ההשראה שלה. שודר במסגרת התוכנית שלושה שיודעים ב 17.4.2019