אתר הבית של פרויקט בחברת האדם, שמטרתו לחשוף את האנתרופולוגיה בישראל לציבור הרחב ולהעמיק את הקשר בין האנתרופולוגים.ות בישראל.
דף הפייסבוק בחברת האדם ימשיך להעלות עידכונים ותכנים מאתר זה וממקומות אחרים.
מה הקשר בין סוכרת, צדק חברתי ומקום? האם שהיה בטבע תורמת לבריאות? איך בריאות הפכה לנושא פוליטי? ולמה דווקא שחקני האמצע הם אלו שמצליחים לקדם מדיניות? השבוע פורסם גליון מיוחד של ״סוציולוגיה ישראלית״ המוקדש למחקרים של בריאות וסביבה, שאלו חלק מהנושאים שהוא עוסק בו, תוצר של שיתוף פעולה בין קהילת סביבה וחברה וקהילת בריאות ורפואה באגודה הסוציולוגית הישראלית.
רותם קליגר כותבת סמלי מפתח, והפעם – אינטימיות תרבותית (Cultural Intimacy) על פי מייקל הרצפלד.
פרשת העלמות וחשד לחטיפה של אנתרופולוגית שבעבודתה שימרה את זכרה של קהילה יהודית בסין הביאה את עובדת קיומה של קהילתה בקאיפנג לכותרות. האנתרופולוג גדעון אלעזר שחקר את המקום ואף פגש את החוקרת וחברת הקהילה שנחטפה, כותב על הקהילה בקאיפינג ועל מצבה בסין לאורך השנים.
אורית הורוביץ בר-עם זוכת מלגת עזריאלי על מחקרה העוסק בחוויית הפונדקאות בראייה הוליסטית, מפרספקטיבה של זמן דרך נרטיבים של פונדקאיות בדימוס בישראל.
כיצד תופסים אנשי המילואים את חווית הזמן? מדוע העלייה על מדים במסגרת המילואים מעבירה (או מחזירה) את אנשי המילואים לחוויית זמן שונה ואיך אפשר להתייחס לזמן כמשהו חומרי? מאמר חדש של נחמיה שטרן (אריאל) אשר פורסם בכתב העת Ethnography עוסק בחוויית הזמן בקרב אנשי המילואים. שטרן מצביע על חשיבות בחינת שיגרת החיים עצמה, על כל הפרטים ״הרגילים״, שלכאורה אין להם משמעות מפורשת, על מנת לנתח את החוויה של מתיחת הזמן, בזבוז הזמן וכן, נסיון לחזרה בזמן על מנת להתמודד עם טראומה. הפוסט נכתב בשיתוף אפרת מרקוביץ'.
גילי הרטל מתארת את ההיסטוריה של הבית הפתוח ושל מצעדי הגאווה בירושלים ומראה את השינויים שחלו באופן בו הבית הפתוח תופס את מקומו בחברה הישראלית, ועל השינויים שחלו בתפיסתו ובתפיסתה של קהילת הלהט"ב ככלל. הרטל מצביעה על תהליך מורכב בו הנוכחות הקיימת כיום של הלהט״ביות בעיר התעצבה ומתעצבת אל מול ההתנגדויות והאלימות ברחוב ומן הממסד. אך נוכחות זו עדיין לא מובנת מאליו, ביחוד בימים אלו, כאשר האלימות הפוליטית והלגיטימציה הממסדית שהיא מקבלת כנגד להט״בים גוברת.
מייקל טאוסיג (אוניברסיטת קולומביה) טבע את המושג "סוד פומבי" אשר במבט ראשון נראה די אוקסימורוני. הרי התכונה הראשונה והחשובה ביותר של סוד היא היותו סמוי לפחות מחלק מהאנשים. לעומתו, הסוד הפומבי עוסק בדבר מה שכולם מודעים אליו אך משום מה ממשיכים להתנהג כאילו הוא לא קיים. הסודות הפומביים הם הנחות משותפות המרחפות מעל החברה כצל אך לא ניתן לגשת אליהן, לפרק, לנתח ולהסביר אותן.
בסוף מאי התקיים טקס מרגש באוניברסיטת זגרב שבקרואטיה, במהלכו קיבל אריק כהן, פרופסור אמריטוס במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולגיה בעברית ומהחוקרים הפוריים ביותר עד היום, כהן פרס מיוחד על תרומה למחקר החברתי. זגרב היא גם העיר בה נולד כהן ואותה נאלץ לעזוב בגיל 17.
בחודשים האחרונים עולות הצעות חוק שונות ברחבי ארצות הברית שמערערות על המשך קיום החופש האקדמי במדינה. שרי אהרוני מהתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן-גוריון, כותבת לבחברת האדם על ההצעות החוק ועל התוצאות שלהן באוניברסיטאות שפוגעות בחופש האקדמי וביכולת ללמד רעיונות הקשורים ללימודי מגדר, להטב"ק או גזע.
בגמר הארווזיון האחרון, רגע לפני מסירת הניקוד לשירים, הוצגה פרסומת שנדמה שמעולם שודרה בטלוויזיה בישראל. פרסומת של חוות החופש המצילה בעלי חיים מתעשיית המזון, שהציגה את גישה שונה מאוד מהתפיסה המקובלת בתרבות הישראלית כלפי מוצרי חלב, בטח כמה שבועות לפני חג שבועות. בפרק מתוך ספרו ״הפסקת אוכל״ צולל נמרוד לוז לשאלה כיצד נוצר הקשר בין מוצרי חלב לשבועות ויוצא למסע קצר בשינויים שהתחוללו בחברה הישראלית שמתחיל בנשות רפת פמיניסטיות בקיבוצים ונגמר (בנתיים) בערעור המיתוס של חשיבתו של החלב לבריאות ולקשר שלו לשבועות
בעקבות נאומו של הרמטכ"ל הרצי הלוי ביום הזיכרון השנה, שכלל לראשונה גם את המתאבדים בכלל חללי צה"ל, ולקראת הקרנתו של סרטו של גיא דוידי "ימי תום" מחר (רביעי, הוט 8), ניצן רותם, אשר חקרה וכתבה על התאבדויות בצה״ל, כותבת ל"בחברת האדם" על תפיסות שונות של התאבדויות בצבא.
במסגרת מטלת סיום בקורס "הפוליטיקה של הפורנוגרפיה" בהובלת ד"ר יעלה להב-רז במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבן גוריון, הפיקו הסטודנטיות והסטודנטים את הפודקאסט ״הפורנקאסט-הפוליטיקה של הפורנוגרפיה", מתוך מטרה להרהר ולערער על האופן בו פורנוגרפיה הפכה למפה של גבולות חברתיים, למסמן של חרדות וסתירות תרבותיות.
דניאל זוהר כותב מתחקה אחר המושג אנימיזם ודן בהיבטיו השונים בעידן האנתרופוקן.
לציון היום הבינלאומי נגד טרנספוביה ולהט"בופוביה, רותם קליגר, חברת צוות בחברת האדם ישבה לשיחה עם ד"ר לימור מעודד דנון (אוניברסיטת בר-אילן) על הפוליטיקה והיחס סביב מיניות, גוף, מגדר ואוטונומיה גופנית; על "האיום הטרנסג'נדרי" והאופן שבו הוא נתפס בחברה ובמחקר הסוציולוגי-אנתרופולוגי, על הקשר שלו למחאה נגד ההפיכה המשטרית ועל תפקידנו באקדמיה ליצירת אקלים תומך ומחקר מכיל.
לכבוד חצי שנה לפינת סמלי מפתח, רותם קליגר מסבירה את המושג- סמלי מפתח!
האנתרופולוגית אורית הירש-מציאולס מתארחת בפודקאסט של כרמל וויסמן "המצב הפוסט-אנושי" על אנתרופולוגיה רב-מינית (multispecies), אחד הגישות הבולטות כיום באנתרופולוגיה.
הירש-מציאולס, בהמשך לגישות עכשוויות באנתרופולוגיה, מציעה כי החיה אינה רק תפאורה או סמל, אלא היא ישות העומדת בפני עצמה, כחלק ממערכות היחסים החברתיים שלנו.
כיצד גברים המשלמים על מין מצדיקים את עצמם מוסרית, אל מול הסטיגמה החברתית והתרבותית הקיימת כלפי פעילותם? בהתבסס על 24 ראיונות עומק עם גברים ישראלים ששילמו על מין במסגרת שהיה בחו"ל, בוחנות יעלה להב-רז, איילת פריאור ועינת פלד שאלה זו. הן משתמשות במסגרת התיאורטית של סוציולוגיה פרגמטית לצד עבודת גבול מוסרית, ומציגות ארבעה משטרי הצדקה שונים המשמשים פתרון יצירתי לאי הנחת המוסרית של הגברים ששילמו על מין בחו״ל. יחד עם זאת, הן גם מראות שהשהות במרחבים גיאוגרפיים ותרבותיים שונים, לא מיתנו את תחושת ההכתמה המוסרית ולפיכך הן טוענות כי הניסיון לטשטש קודים מוסריים ולהקנות לפרט הגינות מוסרית נותר יותר פנטזיה מאשר מציאות.
בין ה-15 ל-30 ביוני תתקיים הצבעה ב-AAA) American Anthropological Association) שתקבע האם הארגון יבחר להחרים מוסדות אקדמיים ישראליים. זוהי אינה הפעם הראשונה שבה הצעה להחרמת ישראל עולה ב-AAA. ב-2014 ה-AAA ייחד צוות לחקירת הסוגיות הרלוונטיות לאנתרופולוגיה הנוגעות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ההצבעה שלאחר החקירה נפלה ברוב דחוק.
לרגל אישור הדוקטורט שלה כותבת ליאור בסרמן נבון על המחקר שביצעה ועל התהליך שהוביל אליו.
לקראת ההילולה במירון, תהילה גאדו ודוד פישהוף מנתחים את אופני התמודדותן של קהילות דתיות עם אסונות אזרחיים, דרך ניתוח תגובותיהם של בני הקהילה החרדית לאסון מירון, שהתרחש בליל ל"ג בעומר ב-2021.
נטע כהנא בוחנת כיצד תיירים מתנדבים מתמודדים עם האמביוולנטיות המוסרית שנובעת מהדואליות המובנית שיש בתיירות התנדבותית. בעזרת סוציולוגיה פרגמטית וניתוח ראיונות עומק משרטטת כהנא שלושה נרטבים המשלבים את ההיבטים של תרומה למתנדב עצמו, יחד עם האמונה בתרומה לטובת הכלל.
כיצד אובר משנה את עולם העבודה? מה אפשר ללמוד מהדרך השונה בה מצויין חג הפועלים במדינות שונות? מה הקשר בין הסכמי שכר לבין ארכיאולוגיה?- לציון האחד במאי כותב גדי נסים (המרכז האקדמי רופין) על הכתיבה האנתרופולוגית על עבודה, עובדים ועבודה מאורגנת (הסתדרות, איגודים מקצועיים, ועדי עובדים).
ב-26.3.23 התקיים בתל אביב ערב השקה לגיליון ה-57 של "תיאוריה וביקורת", שהוקדש לאתגר האנתרופוקן. בגליון, שנערך על ידי עפרי אילני, חגי בועז ושאול סתר, מאוגדים מאמרים רבים בעברית שבוחנים את המציאות העכשווית וההיסטורית דרך העדשה של מושג האנתרופקן, אחד המושגים הבולטים כיום במדעי הרוח והחברה. בין כותבי המאמרים ניתן למנות את נתליה גוטקובסקי, מתן קמינר, ניצן רותם, טפת הכהן ביק ועוד, וכן תרגומים למאמרים של ברונו לאטור ואליזבת פובינלי וראיון עם עם דיפש צ'קרברטי ופרנסואה ארטוג.
המרת דת לרוב שינוי קיצוני, פתאומי ודרמטי – לעתים קרובות בעקבות משבר אישי וכרוך לכאורה בניתוק מוחלט מזהות קודמת. אבל האם יכולים להיות גם נרטבים אחרים להמרת דת? טובה מהכני-בלקין, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה בבן גוריון, בוחנת המרת דת ודת חיה בקרב ה בקהילה הבהאית באירלנד. במאמר שפורסם בכתב העת religions ממתאר מהכני-בלקין באמצעות ראיונות סיפורי חיים נרטיבים של אנשים שהצטרפו לדת הבהאית (בהאיים מדור ראשון) ומציעה מודל אחר להבנת המרת דת:
רגע אחרי טקס המשואות שגם השנה אורגן על ידי השרה מירי רגב, אפשר לקחת רגע צעד לאחור ולבחון בצורה רחבה יותר את הקשרים בין המשמעות של סגנון הריאליטי, לבין סגנון פוליטי, שחוקרות רבות רואות כנדבך מרכזי בהבנת הפופוליזם העכשווי. עודד ארז על הקשר בין הסגנון בתוכניות ריאליטי שירה לבין הסגנון של טקסי יום העצמאות בתקופתה של מירי רגב כשרת התרבות.
אורלי פרידמן על ספרה החדש, בו היא בוחנת פרקטיקות של אקטיביזם של זיכרון, תוך ניתוח טקסי זיכרון אלטרנטיבים, לוחות שנה אלטרנטיבים ומאבק בתרבות של הכחשה אחרי קונפליקט.
חג הסיגד ויום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל הם שנים מהאירועים המרכזים של יהודי אתיופיה בישראל. אך מדוע אירועים מצוינים גם בקרב קהילה רפורמית? בעזרת עבודה אתנוגרפית טוען אלעזר בן לולו שהסולידריות בין שתי הקהילות בנויה ומבוססת על תפיסות חברתיות וחוויות של ניכור חברתי וטראומות הגירה. בן לולו טוען שהמוטיבציה הפוליטית הזו לסמן את הנרטיב של 'האחר', במיוחד כקבוצה דתית מודרת הנלחמת נגד המונופול היהודי האורתודוקסי בישראל, מסמנת את הקהילה הרפורמית כגורם שוויוני שנותן קול למודרים .
רותם קליגר כותבת על זיכרון במחקר האנתרופולוגי ובפרט על זיכרון השואה במחקרה של פרופ' קרול קדרון.
בעקבות המחאות והמצב הפוליטי בישראל, חוזרת האנתרופולוגית ליאורה צרפתי, אל הפגנות סועורת שהתרחשו בקוריאה הדרומית בשנת 2017 והובילו להדחת הנשיאה. צרפתי, ראשת החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, משרטטת את קווי השוני והדמיון בין המחאות ומציעה כמה לקחים שניתן ללמוד מהאירועים הקוריאנים.
נאומה של הסוציולוגית והאנתרופולוגית מירב אהרון גוטמן בהפגנה בתל אביב ב8.4.23. אהרון גוטמן היא חברת סגל בכירה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, וחברה במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, אשר חקרה וחוקרת במשך שנים סוגיות של אי שיויון מרחבי, אתניות, צדק חלוקתי, את מעבר בסיסי צה״ל לנגב, את התכנון של אשדוד ועוד ועוד.
בשיחה אלאור מסבירה שאנו נמצאים ברגע היסטורי שבו אין למדע ברירה אלא להיעזר בכלים אומנותיים כדי להכיל, להבין ולפרש תובנות חדשות. "חידושים כמו AI ואלגוריטמים משוכללים דוחפים אותנו להכיר בצורך להשתמש בדמיון כדי לנתח את המציאות המשתנה במהירות מטורפת. הדמיון מאפשר לנו להתממשק עם החפצים. להבין את הקשרים בין האדם לטלפון הנייד, בין האדם לגרפיקה, לאפליקציה. הדחיפות הטכנולוגית בנויה על הדמיון והיצירתיות ולא מאפשרת לנו להמשיך להפנות אליהם עורף", היא אומרת. "ליכולות שלנו במדע המערבי לייצג את הדברים האלו יש גבול ולכן יותר ויותר חוקרות וחוקרים מרגישים צורך לפנות אל האמנות, לקרוא לה, להזמין אותה לעזור לנו לספר את הסיפור, לנסח מחדש את השאלות שלנו, לאתגר את עצמנו ולמצוא יחד את התשובות".
חזקי שוהם (ראש התוכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן) כותב על ספרו החדש "למה בר מצווה ובת מצווה? חניכה, מגדר וראווה בתרבויות יהודיות" לרגל יציאתו לאור.
לציון יום האדמה, כותבת לבחברת האדם אריז' סבאע'-ח'ורי על המאמר שפירסמה לאחרונה יחד עם נעמה בלטמן על אורבניזם פלסטיני ילידי בישראל
מאמר חדש של אריאל אפל מתמקד במפגשים שחווים אנשים שמתרגלים מיומנויות חיים בטבע – מיומנויות כגון ליקוט, גששות, סיתות כלי אבן והכנת כלים ואביזרים מחומרים טבעיים, בניית מחסות, הקשבה לציפורים ועוד. במאמר מציג אפל שתי טענות מרכזיות. הראשונה היא שהעיסוק בפרקטיקות אלה בסביבה "טבעית" או "פראית" (יחסית) מאפשר מפגשים ישירים ובלתי-מְתֻוָּוכים שלא מתאפשרים בסביבה שיש בה יותר נוכחות, פיקוח ושליטה של בני אדם ושל אופני חשיבה ותקשורת האנושיים, ואילו השניה מציעה שכדאי להתחיל לשים לב לאופן שבו המפגשים שלנו מתווכים כמעט תמיד על ידי השפעות חיצוניות לסיטואציה, ולכך שמרחבים חסרי-שליטה אשר מאפשרים מפגש ישיר באמת, הם נדירים מאוד בחברה שלנו:
איתמר שחר (אוניברסיטת אנטוורפן), אראלה גרסיאני (אוניברסיטת אמסטרדם) וניר גזית (המרכז האקדמי רופין) מציעים נקודת מבט חדשה על הממשק שבין התנדבות וארגוני אלימות מדינתיים ולא-מדינתיים. לאחרונה התפרסם גיליון מיוחד בעריכתם בכתב העת "Current Sociology" שמתמקד במה שהם מכנים "התנדבות חמושה: ממשקים בין החברה האזרחית וארגונים חמושים".
מה מסמלים העיטורים על מדי חניכות ומדריכות בצופים? ואיך זה קשור למנהיגות והעצמה של נערות בגיל ההתבגרות? מאמר של אופיר שפר, מנתח את עיטור מדי החאקי של נערות בצופים כהבנייה של עוצמה מנהיגותית. בעזרת מחקר אתנוגרפי בתנועת הנוער הצופים, מפענחת שפר את המשמעות הסמלית של העיטורים והטקסים, ומסבירה כיצד זהות מנהיגותית בקרב נערות נוצרת מתוך קשרים חברתיים וסמלים תרבותיים המצויים במשא ומתן מתמשך עם הסדר הקיים.
דניאל זוהר (המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית) כותב על התזה שלו, "לחשוב דרך טביעות ידיים של דם על קברי קדושים בדואיים בנגב", שהתבססה על עבודת שדה שערך בקברי קדושים בדואיים בנגב בין פברואר 2021 לבין אוגוסט 2022. את מחקרו ביצע בהנחייתה של פרופ' נורית שטדלר.
האם הפיתוחים החדשים בטכנולוגיות של בינה מלאכותית ואלגוריתמים הם מהפכות שישנו את החברה והתרבות שלנו? איך ניתן בכלל למדוד או להבין את מידת המהפכניות של מהפכת הנתונים? דן קוטליאר טוען שעל מנת לנסות לענות על שאלות אלו, אנחנו צריכים להתמודד עם תופעת ״ההייפ״. קוטליאר משרטט ניתוח סוציולוגי והיסטורי של תופעת ״ההייפ״, מתאר את מאפיינה ומציע כמה כלים מתודולוגיים כיצד לנסות להתמודד ולהבין אותה. הוא לא מנסה לחשוף את ׳השקר׳ שמאחורי ״ההייפ״, אלא להבין אותו טוב יותר ובכך להשתמש בו על מנת להבין ולנתח את המציאות החברתית הממשית ולא פנטזיות אוטופיסטיות.
ד"ר שולמית קיציס כותבת לרגל יציאת ספרה החדש, בו היא מציגה את האוטואנתגרפיה הייחודית שביצעה, בתור מורה לתיאטרון לאסירים בכלא ישראלי. האוטואתנוגרפיה בה בחרה קיציס למחקר ולכתיבה איננה שגרתית, ומהווה גישה חדשנית הן בביצוע המחקר והן בכתיבה הספרותית שמובאות בספרה.
רותם קליגר בפינת סמלי מפתח הפעם עם המושג כוח. כוח הוא מושג רחב, בייחוד כאשר מסתכלים עליו בתוך השיח הציבורי, אך גם במחקר האנתרופולוגי. תוך סקירה של מגוון חוקרות וחוקרים, מציגה קליגר מהו הכוח, מי מחזיק בכוח והיכן וכיצד ניתן להשתמש בו.
