ברכות חמות לארי אנגלברג על פרסום ספרו החדש ״רווקות ודת״ שיצא בהוצאת לקסינגטון. בדומה לספרו הקודם שיצא בעברית בהוצאת אוניברסיטת בר אילן, גם הספר החדש של האנתרופולוג ארי אנגלברג (המכללה האקדמית הדסה) מבוסס על מחקר הדוקטורט שערך אנגלברג לפני כחמש עשרה שנה על רווקות מתמשכת בציונות הדתית. אך לספר זה, שפורסם באנגלית, ״Singlehood and Religion: The case of Israeli Religious Zionist singles״, נוספו גם ממצאי מחקר עדכני שנערך בשנת 2022, והוא נכתב בתשומת לב רבה יותר לממד ההשוואתי הבין-דתי.

ברכות חמות ללימור חן על אישור עבודת הדוקטורט, אשר עסקה באקטיביזם הטבעוני בישראל ובחנה את אופניו ומשמעויותיו בקרב פעילים למען בעלי חיים במרחב הציבורי. העבודה, נכתבה בהנחיית פרופ׳ ניר אביאלי וד״ר יפעת גוטמן מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבן גוריון. בעזרת עבודה אתנוגרפית בחנה חן את עבודת הגבול שביצעו הפעילים בהקשרי פעולה, מוסר, פוליטיקה ודת והראתה כיצד האקטיביזם הטבעוני בישראל אינו דיון בטבעונות בלבד, אלא גם דיון בסוגיות היסוד בישראל.

אין דבר כזה "סדר חנוכה" וגם לא לילה לבן כמו ב"טיש שבועות", אבל רבים ורבות מאיתנו מתאגדים בימי החג להדלקת נרות עם חברים או משפחה. מלבד הברכות וקריאות ה"אמן" מול האש, זאת הזדמנות טובה להעמיק במקורות חג האורים, ללמוד יחד ולשתף עוד א.נשים במבט האנתרופולוגי. אספנו עבורכם מאגר תכנים עם מגוון מקורות, טקסטים ואנקדוטות מעניינות על חנוכה. תוכלו לקרוא אותם יחד בהדלקת נרות או להכין על בסיסם תוכן מעניין למפגש!

תפקידן של נשים במערך הצבאי במלחמה הנוכחית הפך לבולט במלחמה הנוכחית, בעיקר תפקידן של נשים בחמ"לים (חדרי המלחמה). מחקריה של אילת הראל, פרופ׳ בתכנית לניהול וישוב סכסוכים ובמחלקה לפוליטיקה וממשל בבן גוריון, התמקדו בנשים ששירתו בחדרי מלחמה קדמיים בתפקידים שונים. הראל מנתחת את הקרב הכפול של נשים בצבא – להצלחה בתפקידים ולהכרה ביכולתן; כמו גם בסוגיות של ״הטראומה המוסרית״ של המשרתות. הראל מראה במחקריה, שזכו להוכחה במהלך אירועי המלחמה הנוכחית, את המחיר לאי הכרה ביכולתן של חיילות אלו:

כיצד לימודי תאטרון יכולים לשנות את האופן שבו נערות שולטות בגופן ולאתגר תפיסות חברתיות אודותיו? וסט נוסף במדור שלנו על עבודות התיזה. הפעם, שרה ארליך רוזנסקי כותבת על מחקרה (בהנחיית דר' גילי המר ופרופ' נפתלי שם טוב) שעסק בעיצוב דמויות במרחב הבמה אצל נערות הלומדות תאטרון בתיכון

מיכל פרנקל, פרופ׳ לסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית בניתוח סוציולוגי של המגמות האנטי ישראליות באקדמיה בעולם. מתוך עיסוקה בתאוריות של פוסטקולוניאליות ופמיניזם של הצטלביות, בוחנת פרנקל את השיחים הרווחים באקדמיה העולמית בחודשיים האחרונים בהקשר הישראלי-פלסטיני, ומציעה ניתוח לפשטנות והפופוליזם שהיא מזהה, הבאים על חשבון המורכבות האינטלקטואלית והמחקרית. לטענתה, לפחות חלק מההסבר מצוי בניאו-ליברליזציה של האקדמיה.

ברכות חמות לעמיר סגל על אישור עבודת הדוקטורט שלו "מהגרים טרנס-לאומיים במקום העבודה: המקרה של מהגרים יהודים מצפון אמריקה בישראל"' אשר נכתבה בהנחיית ד"ר ג'וש גצקו במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. העבודה עסקה בתהליך השתלבותם של מהגרים מצפון אמריקה בחברה הישראלית ובהשפעותיהם עליה דרך שלוש זירות מרכזיות: עבודה בגיוס כספים ופילנתרופיה, פיתוח ענף הבייסבול בישראל וארגוני חברה אזרחית ימנית בישראל. עמיר כתב לבחברת האדם על שלושת המאמרים המרכיבים את הדוקטורט ועל תהליך כתיבתם

אל מול הקולות העולים מהעולם האקדמאי בכלל ואנתרופולוגי בפרט, משרטט לירון שני, חבר סגל באוניברסיטה העברית ומאנשי בחברת האדם, את מחשובתיו על הדרך שבה הוא רואה את האנתרופולוגיה. לטענת שני, המהות של אנתרופולוגיה – לספר סיפורים של א.נשים בשדות שונים להשוות למקומות ותרבויות אחרות, לנסות לפרש ולהסביר אותם בעזרת תיאוריות ומושגים, ובכך לאתגר את המובן מאליו – עדיין תקפה, קסומה ורלוונטית מאי פעם. אך חשוב לזכור שתיאוריה היא כלי, היא לא המהות.

הפרעת קשב ופעלתנות יתר הינה איבחון פסיכיאטרי הנפוץ ביותר בקרב ילדים, אך גם אחד השנוים במחלוקת. הוא משמש דוגמא מובהקת למדיקליזציה – תהליך שבאמצעותו בעיות וקשיים יום יומים מוגדרים מחדש במושגים רפואיים. בשני מאמרים שפורסמו לאחרונה, מתמקדות גליה פלוטקין-עמרמי  וטליה פריד  במקומן של אימהות לילדים עם הפרעת קשב בתהליכי מדיקליזציה, ובתהליכי פרשנות של ההפרעה, של מצב ילדיהם ושל התפקיד האימהי שלהם.

עבודת התזה של דניאל שבת מאוניברסיטת חיפה מתמקדת בתפיסות תרבותיות וטיפוליות הסובבות ביישנות, ובמקומו של האדם הביישן בחברה הישראלית. דרך מחקר אתנוגרפי בקבוצות עזרה ותמיכה המובלות על ידי מנחים מתנדבים "ביישני עבר" מנתח שבת את השיחים והציפיות החברתיות מהביישן, בחברה בה הטיפוס הישראלי מציג ערכים שונים בתכלית ממנו.

מול תמונות המלחמה מעזה, אנו עדים בשבועות האחרונים לתמונות אחרות הזוכות לבולטות רבה: חתונות של חיילים. מה יכול להסביר את החתונות הבהולות והחירומיות הללו? מה פשר ההתענגות הציבורית על "חתונות חרבות ברזל"? ומהו הדבר אשר הופך את התהודה הציבורית שלה זכו החתונות הצבאיות למכשיר חשוב בהנדוס של "תמונת הנצחון" המיוחלת? דנה קפלן (האוניברסיטה הפתוחה) מציעה שלושה הסברים אפשריים לתופעה.

לזכרו של חיים כצמן – ב-7 באוקטובר נרצח ד״ר חיים כצמן בביתו שבקיבוץ חולית, כאשר ניסה להגן על שכניו בקיבוץ. כצמן היה סוציולוג פוליטי, איש אדמה, איש שלום ומוזיקה. אחד ממאמריו האחרונים שפורסמו, אשר יצא כפרק בספר כמה שבועות לפני הירצחו, עסק באנשי שלושה ישובים שהיו שכניו בעוטף עזה – ישובי חולות חלוצה, שהוקמה בעיקר (אבל לא רק) על ידי מפוני גוש קטיף מהציונות הדתית. הפרק הופיע בספר Settler-Indigeneity in the West Bank שנערך על ידי רייצ'ל פלדמן ואיאן מקגונגל.

מה הדינמיקה בין מלחמה, חברה וזמן כאשר מדובר ב"סכסוך מתמשך"? איך אפשר להסתכל על הזמן כוח פעיל ולא כהבניה חברתית? ואיך המחקרים של האנתרופולוג דון הנדלמן מצביעים על פתיחות הטמונה בהפסקות אש? ניצן רותם מתמקדת באופן שבו הפסקות אש מאפשרות לחשוב על החידה האנתרופולוגית של הזמן ככוח פעיל. רותם מציגה בקצרה את הדיון של האנתרופולוג דון הנדלמן בפעולת הזמן ומדגימה את הרלוונטיות שלו להבנת הפסקת אש. לסיום רותם מתארת את המקום שבו היא נתקעת עם הניתוח ומבקשת מאיתנו הקוראים, עזרה

ברכות חמות לפרופ׳ נמרוד לוז על פרסום ספרו החדש The Politics of Sacred Places: A View from Israel/Palestine, אשר פורסם בהוצאת Bloomsbury Academic. הספר, המבוסס על למעלה מ-20 שנות מחקר אתנוגרפי, מתמקד בהיבטים החברתיים-פוליטיים של אתרים קדושים בישראל-פלסטין, ועושה שימוש בתיאוריות גאוגרפיות-אנתרופולוגיות לדיון במקומות הקודמים במרחב. במיוחד לבחברת האדם כותב לוז (המכללה האקדמית כנרת) על הספר, על תהליך הכתיבה שלו ואיך מתחבר גם לאירועים האחרונים המתרחשים בישראל/פלסטין.

ברכות לסוציולוג אבי שניידר על פרסום ספרו החדש שיצא בהוצאת יד טבנקין. ספרו של שניידר בוחן את המסד הארגוני החדש של מושב בערבה, ומבקש לנתח את היחסים בין ארגונים, קהילות והמרחבים בהם הם פועלים. דרך מקרה הבוחן של המושב, המדגיש את חלקם של המרחב והקהילה ביצירת עבודה משותפת גם ללא ארגון, משמש את שניידר גם להבנה תיאורטית של תופעות רחבות יותר בשוק העבודה העכשווי כדוגמת We Work, חממות פיתוח טכנולוגי ועוד.

כיצד חוו נשים דתיות אורתודוקסיות את מרחבי התפילה החדשים שנוצרו בשנה הראשונה למגיפת הקורונה כמו מנייני רחוב ומנייני מרפסות? כיצד דווקא המשבר והשינוי מסייע לאתר מבנים חברתיים סמויים, ואף לחשוף בעיות סמויות ואי נחת? ומה יש בנקודת המבט של אנתרופולוגיה של משבר שרלוונטי לא רק בזמן מגיפה אלא גם היום, בימי מלחמה? מאמר חדש של אופירה פוקס, רחל וורצברגר, ושלמה גוזמן-כרמלי בוחן את ההתמודדות של נשים בקהילות אורתודוקסיות בזמן הקורונה.

בתוך כל הסערות שעוברות בעולם האמיתי ובעולם האנתרופולוגי, מנסה תמר אלאור למצוא את המיקוד שלה באנתרופולוגיה ובאקדמיה מחדש. היא מוצאת אותו בחומר, או בכמה מאמרים וספרים על החומר ובכתיבה אנתרופולוגית שמנסה לצמצם את המרחב הפרשני, ומנסה להתמקד בדבר עצמו, בריקוד העדין שבין תיאור קרוב ועשיר שלו עצמו לבין הפרשנות שלו. בעקבות זאת אלאור מציעה לדבוק באתנוגרפי, בהתעכבות על הדברים ובסימון של אפשרויות רעננות, פחות טרנדיות, לפרשנות ולמשמעות.

חומרים משני תודעה תחת מתקפת טרור והטראומה שלאחר מכן לא נחקרו לעומקם בספרות הפסיכדליה או הטראומה. מאז ה7.10 ניצולי מסיבות הטבע שהתחשו בעוטף נמצאים תחת טיפולם של אנשי מקצוע רבים, הנותנים מענה לטראומה ולומדים תוך כדי תנועה את הטיפול במקרה ייחודי זה. גיא סימון, דוקטורנט לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה בבר אילן החוקר אינטגרציה פסיכדלית בטיפול, מטפל בעצמו וממקימי חמ"ל "לב בטוח" לטיפול בנפגעי המסיבות, כותב מזירת הטיפול בנפגעי ה7.10.

אתמול, ה7.11.23, התקיים יום אבל אזרחי לציון 30 יום לזכר הניספים והניספות במתקפת השבעה באוקטובר. בניגוד לימי אבל אחרים, זהו לא היה יום אבל לאומי בארגון המדינה, אלא יוזמה שעלתה מלמטה. פרופ׳ ורד ויניצקי-סרוסי, פרופ׳ לסוציולוגיה, נשאה דברים בטקס שהתקיים באוניברסיטה העברית. ויניצקי-סרוסי, המתמחה בחקר זכרון והנצחה, שילבה בדבריה גם ניתוח ראשוני של המשמעות להיווצרותו של יום ייחודי זה וגם על מחשבות ראשוניות על אפשר להנציח אירוע כזה בעתיד.

לפני כמה שנים ערכה עמליה סער, פרופ׳ לאנתרופולוגיה בחיפה, יחד עם שותפות, מחקר על "ביטחון מלמטה" בעוטף עזה. במהלך המחקר הן תיעדו וניתחו את השיזור של הצבאי והאזרחי בעוטף – את החרדה המתמדת של חיים תחת טילים, לצד החוזק הקהילתי והאישי. לפני שבוע הן חזרו לביקור באופקים. סער מתארת את השיחות שלהן עם אנשי אופקים, על החוויות, הקשיים והסיפורים שלהם – על הנורמלית במציאות פסיכוטית.
הערת קריאה – מן הסתם, חלק מהעדויות המובאות כאן כוללות תיאורים של האירועים שהתרחשו ב7 בנובמבר באופקים.

בעקבות הטבח הנורא ביישובי עוטף עזה, בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים והקרבות להצלת התושבים, החלו ניצולות וניצולים, חיילות וחיילים, קרובי משפחה, חברות וחברים להנציח באמצעות קעקועים. תמיר כבירי, שכתב את עבודת התיזה שלו במחלקה לאנתרופולוגיה בחיפה במכוני קעקועים טרם פרוץ המלחמה, מציע ניתוח של תופעה זו בעודה בעינה.

מה הן תיאוריות קונספירציה, למה הן צצות בעיקר ברגעי משבר וההבדל בין אמונה בקונספירציה לבין השקפת עולם קונספירטיבית? רותם קליגר מראיינת את ד״ר אדם קלין-אורון, אנתרופולוג המתמחה דת, אמונה, כתות וקונספירציות

נייר עמדה שחיברו חוקרות ההגירה אנתרופולוגית רוית תלמי-כהן והסוציולוגית סבטלנה צ'אצ'אשווילי-בולוטין, עם ניתוח ראשוני על מצב אלפי האנשים שנאלצו לעקור מביתם בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה. תלמי-כהן (הקריה האקדמית אונו – ברכות על המנוי החדש!) וצ'אצ'אשווילי-בולוטין (ראשת המכון להגירה ושילוב חברתי, במרכז האקדמי רופין) משלבות את הספרות המחקרית העדכנית ביותר בתחום, יחד עם נסיונן ומחקריהן על הגירה בחברה הישראלית ומציעות תשתית ראשונית להתמודדות עם מצב החירום:

האם יש הבדל בין התרבות האמריקאית לתרבות הישראלית בדרכים בהן הן חוות שבויים, את ההיעדרות, ואת משמעויות השיבה? ומה אפשר ללמוד מהבדלים אלו? במאמר שפורסם -2022, מציגה ניצן רותם ניתוח תרבותי של היחס כלפי גלעד שליט הישראלי ובו ברגדל האמריקאי, שהיו כלואים כחמש שנים ושוחררו בעסקת חילופי אסירים, ומשתמשת בו על מנת להבין גם את המצב הנוכחי. רותם השתמשה בשלושת השלבים שהגדיר ארנולד ון גנפ על מנת לנתח את הנרטיבים בישראל ובארצות הברית: הניתוק מהחברה, השהייה הרחק ממנה, והשיבה אליה, ומראה את ההבדלים התרבותיים בין שני הקולקטיבים:

כיפת ברזל הייתה סמל החוסן הצבאי של ישראל במשך שנים. היא שימשה לא רק ככלי יירוט צבאי אלא גם כדימוי, סמל מפתח שאצר בתוכו תחושת ביטחון ועמידות. אך בלחמה הנוכחית החוסן הצבאי חווה פגיעה קשה, זה ברור, אבל כיצד השפיעה מתקפת הפתע על חוסנו של העורף? רותם קליגר מראיינת את קרול קדרון וד"ר קרן פרידמן פלג כדי לבחון באופן ראשוני את היווצרות הטראומה הקולקטיבית הנוכחית ומשמעותו של החוסן הלאומי בעת המשבר דרך המבט האנתרופולוגי.

מי אמור לאבחן "מדינה שלמה" בפוסט טראומה? האם כל תרבות מפרשת טראומה באופן זהה? והאם נכון לתייג תחת "פוסט טראומה" כל כאב נפשי שאנו חווים כעת? רותם קליגר מראיינת את קרול קדרון וקרן פרידמן-פלג מבט אנתרופולוגי  על המושג ״פוסט טראומה״ והשימושים שלו. חלק א׳. 

שמחת תורה מציינת את סיום קריאת התורה והתחלתה מחדש, כמעין חגיגה מחזורית. לכבוד שמחת תורה, נבקש גם אנחנו לעשות עיקוף מחזורי של שנה – ולחזור לשני ראיונות מעניינים של תמר אלאור ושלמה גוזמן שלנו, ראיונות שכבר "הפכו למסורת" שמחת התורה האנתרופולוגית של בחברת האדם.

האם יש יהודים ויהודים יותר? כיצד מדרגים חברי הכנסת את יהדות התפוצות? ואיך קשורה לכך ההפיכה המשטרית? ד"ר אופיר עבו מהמחלקה ללימודים רב-תחומיים במכללה האקדמית כנרת ובחוג ללימודים רב-תחומיים במכללה האקדמית תל חי, כותב לבחברת האדם על יהדות התפוצות בראי המאבק סביב הזהות הקולקטיבית בישראל וההפיכה המשטרית. דברים אלו מבוססים על מאמר שפורסם לאחרונה בגיליון המיוחד "סוציולוגיה של משבר משטרי" של כתב העת סוציולוגיה ישראלית ועל שני מאמרים נוספים שפרסם עבו בשנים האחרונות.

האם לאדם שהעיר סופר מפורסם כל בוקר והגיש לו קפה יש תפקיד בעיצוב עולם האומנות?
בחודש שעבר הלך לעולמו הווארד בקר, מחשובי החוקרים בתחום הסוציולוגיה של האמנות. אורי דורצ'ין כתב לבחברת האדם על בקר ועל ההבדלים בינו לבין בורדייה, והציג את תשובתו לשאלה הזו, כמו גם לרבות אחרות

חשבתם פעם לארוז את הבית ולצאת לגור בטבע? לא רק בזמן חג סוכות, אלא לתקופה ממושכת, פשוט לחיות בזולה! ינאי לבאור (אוניברסיטת חיפה) כתב את עבודת התזה שלו בהנחיית פרופ' נורית בירד-דוד על תופעת ה"זולות"; מתחם מגורים עראי בטבע. בעוד שמרבית האנשים בישראל (ובעולם כולו) חיים כיום בסביבות עירוניות ומתגוררים בבתים יציבים העשויים מפלדה, בטון, עץ, זכוכית וחומרים עמידים אחרים, ישנם כאלה המבקשים לטבול בטבע על ידי בניית מחסה פשוט העשוי מרשתות צל, מחצלות, מקלות, ענפים, בדים וחומרים ממוחזרים.

פעם היית מכירה את כל השכנים שלך, היום בקושי אומרים בוקר טוב או מרימים את הראש מהמסך ברחוב", בטוח גם לכם יש דוד שתמיד אומר את זה.
אבל מה באמת השתנה באופן שבו מאורגנת החברה והוביל לתחושת ניכור כה עמוקה בין שכנים? לאורך השנים סוציולוגים ואנתרופולוגים ניסו לנסח לכך תשובה. היום נדבר על אחת מהן. רותם קליגר כותבת על גמיינשאפט וגזלשאפט על פי פרדיננד טניס

מחפשים ספר או סרט טוב ליום כיפור? רוצים לדעת איזה קלאסיקות אנתרופולוגיות הן נגישות לקריאה או לצפיה? ריכזנו עבורכם 14 המלצות חובה לכל מי שמתעניין באנתרופולוגיה.

מזה עשרות שנים מקוננים במערב על כך שצעירות וצעירים אינם פעילים מבחינה פוליטית ולכן פוגעים בדמוקרטיה. אך חוקרות וחוקרים בתחום לימודי הצעירוּת הראו כי זאת תפיסה שגויה. התפיסה המקובלת (באקדמיה ובכלל) מתארת פעילות פוליטית כהשתתפות במוסדות פוליטיים רשמיים, אך מוסדות אלו פעמים רבות אינם נגישים לצעירים וצעירות ומדירים אותם, ולכן המעורבות הפוליטית שלהם מבוצעת בדרכים לא קונבנציונליות, למשל באמצעות הרשתות החברתיות. טליה טרזה אסן טוענת כי בכדי להבין ולתמוך באקטיביזם של צעירות וצעירים, במיוחד כאלו המשתייכים לקבוצות מודרות, עלינו לחקור את קשרי קבוצת השווים (peers) והחברויות שלהם.

עבודתה של קראוס' בהנחיית פרופ' נדב דוידוביץ', פרופ' דני פילק וד"ר ענת לייבלר' עוסקת בתהליכי ההבנייה של שדה הרפואה המותאמת אישית בארצות הברית ובישראל, כשדה ידע מדעי חדש. היא שואלת למשל, מה קורה כאשר המדינה מזניחה את קידום ופיתוח החברות הביו-טכנולוגיות, ואת מקומה כמכתיבת מדיניות תופסים גופים פילנתרופיים וקופות החולים?

כיצד נראה "מאחורי הקלעים" של המחקר האנתרופולוגי? מהו התהליך המחקר של אנתרופולוג, להבנת קוד תרבותי המהווה את נקודת המוצא של נחקריו? בפינה החדשה בבחברת האדם: "עבודת שדה", ננסה להעביר משהו מתוך המהות החמקמקה של שיטת המחקר האנתרופולוגית הלא שגרתית. איך מתחילים לחקור שדה מסוים? איך נכנסים לשדה מחקר? מה קורה לנו "שם"? ואיך מפרשים וכותבים את זה אחר כך?

על-מנת ללמוד את תהליך המחקר האנתרופולוגי הגדוש נתעסק בפינה בשאלות אלו ואחרות. על שאלות אלו, הטווות את רצף המחקר האנתרופולוגי יחדיו תוך תשומת לב לנקודות חשובות שבדרך, יענו שורה של אנתרופולוגיות ואנתרופולוגים בולטים בשלבים שונים של הקריירה האקדמית שלהם. הפעם לכבוד הפינה הראשונה ולכבוד ראש השנה כמובן, נעסוק בהתחלות.

מה משותף לאמריקאים שמרנים הפונים לכנסייה האורתודוכסית הרוסית, טורקים ממוצא ארמני המבקשים לחזור לשורשים, וקבוצות בודהיסטיות לאומניות בסרי לנקה המתנגדות למיסיון זר? התשובה לכך פשוטה ואינטואיטיבית – המרת דת. במאמר סקירה בכתב העת Annual Review of Anthropology מנתחת  מיכל קרבאל טובי (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בתל אביב), את הספרות האנתרופולוגית על המרת דת כתופעה פוליטית. 

איך מכוננים שוק של ביטחון פרטי- כלומר שוק שבו האבטחה נשענת על מקורות פרטיים בלבד? ומה המשמעות החברתית של השענות גוברת על ספקי ביטחון פרטיים?" במכסיקו סיטי בה שירותי ביטחון הם חלק מרכזי מן החיים בעיר, השאלות הללו עומדות במרכז עבודת הדוקטורט של אלדד לוי שנערכה במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת טקסס באוסטין, בהנחייתו של החביאר אויירו (javier auyero).

איך חוקרים כשאין אפשר לטוס לשדה המחקר? איך חוקר שצריך לטפל בילדיו יכול לעשות עבודת שדה מבלי לעזוב את הבית לתקופה ממושכת? מגפת הקורונה שהרגילה א.נשים רבים לעבוד מהבית ולסגל איזון ברור יותר בין הבית לעבודה, הדגישה את חשיבותה של "אתנוגרפיה של טלאים" (patchwork ethnography) שנותנת פתרונות לבעיות אלו. גישה מחקרית זו מאפשרת ביצוע מחקר ללא שהייה של תקופה ממושכת בשדה המחקר ולכן גם אפשרית למגוון רחב יותר של חוקרים שאינם יכולים להרשות לעצמם להעדר מהבית לתקופות ארוכות. גישה זו גם מאתגרת את ההפרדה המלאכותית בין שדה המחקר לבית.

מה הקשר בין זיכרון חברתי לבין אובייקטים בתרבות מסוימת? כיצד הזיכרון, החומר והחזותי מזינים ומייצרים זה את זה? האסופה "זיכרון, חפצים וייצוגים" בעריכת נעמה שפי ועדנה לומסקי-פדר מאגדת יחדיו פרספקטיבות שונות של חוקרות מתחומים מגוונים, המבקשות לשפוך אור על צומת המפגש שבין הזיכרון, הדימוי, הוויזואלי והחומר. בחבירתן יחדיו מייצרות הכותבות נקודת מבט רחבה וכוללת על המתרחש בזירה המקומית, תוך התייחסות לסובייקטים מגוונים, טכנולוגיות זיכרון עכשוויות ואתרי זיכרון ישראלים – לכדי אסופה פורה ומקורית.

האם יש דרך נכונה לגדל ילדים? על שאלה זו מנסה לענות האנתרופולוגית פרנצ׳סקה מצנזאנה (מרכז רייצ׳ל קארסון לסביבה וחברה במינכן) במאמר שפרסמה באתר aeon (ושתורגם באתר אלכסון). את המאמר כותבת מצנזאנה בעקבות חווית ההורות שלה שהתחילה באירופה ונמשכה בכפר באמזונס באקוודור בו גדל בעלה.