אתר הבית של פרויקט בחברת האדם, שמטרתו לחשוף את האנתרופולוגיה בישראל לציבור הרחב ולהעמיק את הקשר בין האנתרופולוגים.ות בישראל.
דף הפייסבוק בחברת האדם ימשיך להעלות עידכונים ותכנים מאתר זה וממקומות אחרים.
קול קורא לכתיבה לבחברת האדם אודות המצב- הזמנה פתוחה לקהילת האנתרופולוגים והאנתרופולוגיות בישראל, להציע טקסטים קצרים לבחברת האדם, טקסטים שמביאים את נקודת המבט האנתרופולוגית אל תוך צו השעה.
לכבוד צאת המאמר "פעולה הורית כמעשה אזרחי: הצעה לכיוון חדש בחקר המשפחתיזם בישראל", כותבת עינת גלבוע-אופנהיים על המאמר שכתבה ביחד עם לורן ארדריך, ליאה טרגין־זלר ותניא ציון־וולדקס שהתפרסם בכתב העת קריאות ישראליות. במאמר אנחנו קוראות להתבוננות מחודשת ביחסי משפחה-מדינה, ובדרך שבה הורים מעצבים את היחסים האלה. במילים אחרות, אנחנו מציעות להתבונן על הורות כעל ביטוי לאזרחות.
עם סיום האירועים לציון חודש הגאווה, חגי קרנר סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים כותב לבחברת האדם על מצעד הגאווה בירושלים, בהתבסס על חיבור שפורסם במכון ירושלים למחקרי מדיניות. כחוקר העוסק בקהילה שהוא עצמו חלק ממנה, קרנר מציע נקודת מבט ייחודית על החוויה הלהט"בית בירושלים. הטקסט הבא נכתב מתוך תצפית משתתפת במצעד הגאווה של 2025, שנערך בסימן עשור להירצחה של שירה בנקי ז"ל – אירוע שממשיך להדהד בתודעה הקהילתית ומעצב את אופי המצעד הירושלמי. קרנר משלב בין המבט המחקרי לחווייתו האישית כתושב ירושלמי, ובוחן את המשמעויות החברתיות והפוליטיות של האירוע השנתי הזה תוך התמקדות בשאלה כיצד מצעד הגאווה יוצר רגע נדיר וחולף של נראות ונוכחות לקהילה הלהט"בית במרחב הציבורי הירושלמי.
לרגל צאת גיליון "משפחתיזם" – גליון מיוחד של כתב העת ׳קריאות ישראליות׳ מוקדש למבטים מגוונים על משפחות וקשרי משפחה. עורכות הגליון, עמליה סער ודלית שמחאי כותבות לנו על הרקע לכתיבת הגליון ומפרטות על המאמרים והנושאים השונים בו.
במאמר חדש שפורסם בכתב העת Science as Culture, לוקחים אותנו לירון שני (העברית), טליה פריד (בן גוריון והעברית) ומייקל פישר (MIT), למסע אתנוגרפי אל תוך עולמם של הביולוגים החישובים, מדענים שחיים על הגבול שבין הביולוגיה ומדעי המחשב. בעזרת גישות מלימודי מדע וטכנולוגיה ומטאפורות מתוך האקולוגיה של אזורים לחים, מראים שני, פריד ופיישר את כוחה של זהות עמומה: כיצד מדענים רב-תחומיים מוצאים את מקומם במחקר המדעי העכשווי? מה חשיבותם של רגשות ויחסים בינאישיים בתוך המחקר המדעי ושיתופי פעולה מחקריים בכלל?. עולם הביולוגיה החישובית מתואר במאמר כעולם שבו מעבדות הופכות למרחבים של אינטראקציה אנושית-טכנולוגית, והמדענים עצמם הופכים ליצורים אמפיביים, השוחים ׳בביצה׳ של המחקר הביולוגי העכשווי ויוצרים לעצמם נישות אקולוגיות של שיתופי פעולה וידע ייחודי.
לסיום חודש הגאווה (שאומנם שובש השנה) אינה בלוס קדוש כותבת לבחברת האדם על מחקר הדוקטורט שלה העוסק בשירותי הרפואה הניתנים לאוכלוסייה הטרנסית. ממצאי המחקר של אינה חושפים כיצד הדרה חברתית מתורגמת להדרה במערכת הבריאות ומדגישים כי יחסי הכוח במערכת הבריאות, שהם הידע והסמכות הרפואית מרוכזים בידי הממסד, ממשיכים לעצב את האפשרויות והגבולות של טיפול מותאם ונגיש עבור הקהילה.
פרופ' אלכס ויינגרוד (Alex Weingrod), שנפטר השבוע, היה אחד מאבות האנתרופולוגיה בישראל, והותיר חותם עמוק ועמיד על תחומי המחקר של הגירה, אתניות, דת ויחסי יהודים-ערבים. פרופ׳ אנדרה לוי, שעבד ופרסם עם ויינגרוד, כותב עליו, על עבודתיו ועל אישיותו
מה הקשר בין אנתרופולוגיה לסביבה? איך טבע, בעלי חיים וחקלאות משתלבים בחיים החברתיים והפוליטיים שלנו? מדוע סוגיות של משבר אקלים, מינים פולשים, ומגון ביולוגי הם סוגיות חברתיות ופוליטיות לא פחות מאקולוגיות או סביבתיות? ומה חשוב להבין שהסביבתי הוא לא נפרד מהחברתי? ד״ר לירון שני, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית (ומצוות בחברת האדם) וגיל מרקוביץ בסדרה של ארבעה שיחות בפודקאסט המעבדה מבית ׳כאן׳.
פרופ' ניר אביאלי הוא אנתרופולוג של תרבות ואוכל, וחבר סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. הוא פרסם וערך ספרים ומאמרים רבים וכיהן בעבר כנשיא האגודה האנתרופולוגית. במהלך הקריירה האקדמית שלו, שכוללת מחקרים ברחבי העולם – החל מווייטנאם דרך סינגפור, לאוס, תאילנד וזנזיבר, ועד לישראל – השאלה הגדולה עליה הוא מדבר היא: "מה לעזאזל קורה כאן?", שאלה שצפה ועלתה לפניו שוב ושוב. למעשה, היא הפכה לאחד המנועים שהובילו אותו מזירת מחקר אחת לאחרת. רותם קליגר חליוא ישבה איתו לשיחה על אוכל, על מחקרים מסביב לעולם ועל תפקידה של האנתרופולוגיה.
השימוש במונחים “העולם השלישי” ו“מדינות מתפתחות” הוא בעייתי בימינו, בשל היותם מונחים המשקפים היררכיה גלובלית שממקמת מדינות מסוימות ככאלה ש“מאחרות להתקדם” אל עבר המודל המערבי של הפיתוח. עולם שלישי = עוני ונחשלות בעיני אנשים רבים. השתייכות “לעולם הראשון” נתפסת בעיני רבים גם ככזו המעידה על דרגה אנושית גבוהה יותר, ואולי אפילו השתייכות ל “סוג נעלה” יותר של בני אדם. ההגדרות האלו משמרות יחסי כוח קולוניאליים וסטיגמות על מיליארדי אנשים ברחבי העולם. בפועל המציאות מורכבת יותר כמובן.
מה מחזיק קהילה מקצועית יחד? האם זו שפה משותפת? אתיקה? פרקטיקה? ואולי תחושת שליחות? והאם כל אלה עדיין מתקיימים כשאנחנו – האנתרופולוגים והאנתרופולוגיות בישראל – פועלים.ות לא רק במוסדות אקדמיים, אלא גם בזירות יישומיות, חינוכיות, טיפוליות וציבוריות? הדו"ח החדש של האגודה האנתרופולוגית הישראלית לשנת 2025, "מפת האנתרופולוגיה בישראל", שהובילה רוית תלמי כהן, יו״ר האגודה, מנסה להתמודד בדיוק עם השאלות הללו. ולא רק להתמודד – אלא להציע תמונה. מורכבת, אבל קונקרטית. חלקית, אבל מדויקת דיה כדי לעורר מחשבה.
בכניסות לבתיהם של אנשים שונים מקהילות יהודיות ליברליות בארצות הברית תלויה מזוזה בצבעי דגל הגאווה והצבעים הטרנסיים. כיצד מזוזות אלו מהוות ביטוי חומרי לקשר בין המסורת לבין חידושים ושינויים ביהדות? כיצד הקוויריות מתבטאת במזוזה – בצבע או בקלף הנמצא או לא נמצא בתוכה? במאמרו החדש של האנתרופולוג ד"ר אלעזר בן לולו, חוקר דת ולהט"ב, שפורסם בכתב העת Material Religion הוא מביא סיפורה של המזוזה הטרנסית, ואת האופן בו היא מערערת את ההנחות על התאמה בין מין למגדר, גוף לזהות, וחפץ דתי לפרקטיקה טקסית.
משה שוקד, פרופ' אמריטוס באוניברסיטת תל אביב ומבכירי האנתרופולוגים בישראל, כותב על ספרו החדש "Beyond Ethics and Pragmatism: Evocative Moments in Doing Ethnography" שיצא בהוצאת "Berghahn Books". הספר מתחקה אחר הקריירה האנתרופולוגית הייחודית של שוקד ממנה ניתן ללמוד גם על השינויים והתהליכים שהתרחשו באנתרופולוגיה בארץ.
ד"ר כנרת שדה כותבת לבחברת האדם על אסופת המאמרים שכותרתה: "מֵעבר לדמיון הליברלי של המחקר הביקורתי בישראל", שיצאה לאור לאחרונה בהוצאת ון ליר והקיבוץ המאוחד. הכותבים באסופה: ד"ר מירב אלוש-לברון, ד"ר דנה אלכסנדר, ד"ר אייל בר-חיים, פרופ' אריקה וייס, פרופ' עזיז חידר, ד"ר מרב ירושלמי, פרופ' ניסים מזרחי, ד"ר מירב נקר-סדי, ד"ר שלמה פישר וד"ר כנרת שדה דנו במאמריהם בשאלות שעלו לאור השינויים שחלו בעמדה הליברלית מאז אירועי ה-7 באוקטובר. ד"ר שדה מסבירה בטקסט שכתבה את הרקע לפרסום האסופה.
דייוויד גרייבר ודייוויד וונגרו מגייסים את ההיסטוריה העמוקה כדי להוכיח שחיים חברתיים מגוונים ועשירים אפשריים גם ללא היררכיה דכאנית. לרגל צאת המהדורה העברית לספר מעורר המחלוקת "השחר של הכול", אנו מביאים את פתח הדבר שכתב מתן קמינר, העורך המדעי של המהדורה, שבסוף לא פורסמה. קמינר מתאר את חשיבות הספר וצורת המחשבה החדשה שנפתחת בעקבותיו על העבר וכך גם על העתיד, אך גם משרטט את נקודות החולשה של הספר ואת האזורים שבהם גרייבר וונגרו קצת מעגלים פינות.
מה הן ההתמודדויות היומיומיות של נשים פונדקאיות? מה הן החוויות מהמסע הארוך הזה – החל מקבלת ההחלטה, השיחה עם בן או בת הזוג, מערכת היחסים עם ההורים המיועדים. ספר קומיקס חדש מספר בדיוק את הסיפור הזה. היומן האתנוגרפי A Tale of Two Surrogates: A Graphic Narrative on Assisted Reproduction (Penn State University Press, 2025) שיצרו האנתרופולוגיות אלי תימן וז'וזה ברנד יוצא מתוך התובנות המחקריות של שתיהן ונשען על המחקר האתנוגרפי שביצעו על פונדקאות בישראל ובארצות הברית. אלי תימן כותבת לבחברת האדם על פונדקאות, תהליך יצירת הספר, ותרגום המחקר למבעים ויזואליים.
לרגל הוצאת ספרה החדש "החיים כחלום: סיפורים, סודות ומסעות מטייוואן", משתפת האנתרופולוגית מיטל מרגוליס לין את קוראי בחברת האדם בפרסום ראשון ובלעדי של הפרק הראשון. הספר פורש מסע אישי ואתנוגרפי שנמשך למעלה מעשור בלב החברה הטייוואנית, ובו מתוודעת מרגוליס לין לעולם תרבותי עשיר, למורכבויות של זהות ושייכות, ולחיים שבין עולמות. בכתיבה רגישה, לעיתים משעשעת ולעיתים נוגעת ללב, היא מציעה מבט ייחודי על החיים כמהגרת ישראלית בטייוואן – דרך רגעים יומיומיים, מפגשים אנושיים וחיפוש מתמשך אחר משמעות בבית רחוק. הקריאה בפרק היא הזדמנות להצצה ראשונה בספר – ואתם מוזמנים גם לתמוך בקמפיין ההדסטארט להוצאתו לאור.
השבוע באנתרופולוגיה לשבת, ד"ר אנה פרשיצקי (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המכללה האקדמית גליל מערבי) כותבת על השינוי שחל ביחס למאכלים של העולים מברית המועצות לשעבר בישראל, ועל האופן שבו אוכל הפך לביטוי של גאווה אתנית, נוסטלגיה והיברידיות בקרב העולים. במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Food, Culture & Society, פרשיצקי מנתחת את תהליכי השינוי שעברו מאכלי העולים מברית המועצות לשעבר ואת מקומם בזהותם החברתית.
הפרשות חלה, שמירת שבת וחזרה לטקסטים דתיים – מדוע הישראלים חוזרים אל הדת אחרי אירועי ה7 באוקטובר? רחל ורצברגר מהמרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים כותבת לבחברת האדם על התחייה הדתית שצברה תאוצה החל מ8 באוקטובר, לצד מבט כללי על דתיות ויהודיות עכשווית, יהדות שאינה היררכית ושוזרת בתוכה שמירת מצוות לצד ערכים כמו משפחתיות, לאומיות ולכידות חברתית פנים-יהודית, "הדבק החברתי" של הזמן שאחרי האסון.
ד"ר ז'נט כהן מהמכללה האקדמית צפת כותבת לבחברת האדם על הילולת רבי יהודה בר עילאי ועל התמורות שחלו בה בשנים האחרונות, בין השאר בעקבות האסון במירון והשינויים באופי ההילולה בו. דרך כתיבתה של כהן על השתתפותה בהילולה ועבודתה האתנוגרפית, היא מתייחסת למבנים החברתיים בקהילה הדתית, ללוגיסטיקה של הקדושה, להתחדשות דתית ולחווית הקומוניטאס המאפשר תיקון ויצירת קהילה של "המודרים" ממרחב ההילולה במירון – שיוצרים עבור עצמם מרחב חדש בהילולת רבי יהודה בר עילאי.
לכבוד צאת מאמרן החדש, רומי שפר, יעלה להב-רז ויעל השילוני-דולב כותבות על אגודת אפרת ועל השינויים שהם עברו לאורך השנים ועל הדמיון וההבדל בינן לבין לבין אגודות נגד הפלות ברחבי העולם. דרך עיון בפרסומיה של אגודת "אפרת" ובמסגור המסרים שלה, המחקר מתאר כיצד אגודה שמרנית מאמצת עקרונות פמיניסטיים לכאורה כדי לקדם מטרות לאומיות.
רעיה שירה כהן, דוקטורנטית בתכנית לחקר פולקלור ותרבות עממית באוניברסיטה העברית, כותבת לבחברת האדם על עבודת הדוקטורט שלה, בהנחיית פרופ' הגר סלמון. עבודתה עוסקת בעלייה לרגל למירון, ומתמקדת בתיעוד ובניתוח של פרקטיקות, מופעים, שיחים ונרטיבים הקשורים באתר קברו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) במירון שבגליל העליון.
חלק נוסף במדור עובדת שדה- כאשר עבודת השדה מתקרבת אל קיצה והחומר האנתוגרפי נאסף בקלסרים, ארגזים או תיקיות בענן – מגיע שלב הכתיבה. הפעם נתמקד בשלב המעבר החמקמק בין ממצאים מהשדה אל הפרשנות והתיאוריה. או במילים אחרות, איך מגיעים מיומן השדה לכתיבה או לתיאוריה אנתרופולוגית? פנינו עם שאלת המעבר מעבדות השדה לכתיבה האנתרופולוגית לחוקרות ולחוקרים מהקהילה האנתרופולוגית בישראל , וביקשנו מהן ומהם לשתף אותנו בצורה נגישה ככל האפשר על המעבר מיומן שדה לטקסט המחקרי, ומאיפה הגיע החידוש שלהם ושלהן? אורי דורצ'ין, עזרי עמרם, תמר אלאור, שחר שילוח, דלית שמחאי, עמרי גרינברג, ליאור חן, נתליה גוטקובסקי ולידיה גינזבורג חזרו אלינו עם תשובות מתהליכי הכתיבה שלהן.ם.
יהודים רבים המגדירים עצמם אתאיסטים בוחרים למול את בניהם בהחלטה שמדגימה מה רב כוחה של התרבות והקונפורמיות החברתית, גם בהיעדר אמונה, ובאימוץ עמדות נגד התרבות הפופולארית. במאמרה החדש שהתפרסם בכתב העת Journal for Scientific Study of Religion, חוקרת תמר פרידמן (אוניברסיטת בר אילן) תופעה מרתקת: מדוע יהודים ישראלים שאינם מאמינים באלוהים בוחרים למול את בניהם?
אנחנו שמחים וגאים לברך את הזוכים.ות בפרסי האגודה האנתרופולוגית על עבודותיהם המצטיינות – אלירן ארזי יקבל את פרס גלקמן על עבודת הדוקטורט, ערן שוורצפוקס את פרס גלקמן על עבודת התיזה ויוליה שבנצ'קו זכתה בפרס על שם פרחה וג'ורג' מוצפי. פירוט מלא, בפוסט עצמו.
תאיר קרזי-פרסלר כותבת לבחברת האדם על הדינמיקה המגדרית שהיא חווה כאישה חוקרת המראיינת גברים, ודנה במשמעות הבחירה לערוך את הראיון בזום, ביחסי הכוחות בינה לבין המרואיינים ובמידת הפתיחות שלהם.
מה הקשר בין המתח בין הכפר, העיר ותנועות הנוער? כיצד המאבק על צבע השרוך בחולצה הכחולה מלמד אותנו על גיבוש הזהות המחודשת של המרחב הכפרי? ואיך השיח על אדמה וחקלאות קשור להון סימבולי ופיזי? במאמר חדש בוחנים נעמה זוהר, לירון שני ואבי שניידר, את השינויים במרחב הכפרי כפי שהם משתקפים במשבר שהתרחש בשנים 2018-2019 והוביל לפיצול ולארגון מחדש של תנועות הנוער במרחב הכפרי. הם מראים כיצד הנסיון להמיר הון סימבולי להון פיזי מסביר חלק מההתרחשויות במרחב
מה הופך מסע לפולין לטקס לאומי? למה בני נוער מתעטפים בדגל ישראל דווקא מול שער אושוויץ? ואיך זוכרים את השואה בעידן שבו כל אחד מעלה סטורי מהמסע? פרופ' ג'קי פלדמן הקדיש את חייו האקדמיים לחקר מסעות הזיכרון, טקסים קולקטיביים, והאופן שבו ישראלים – צעירים ומבוגרים – מבנים את זהותם דרך חוויות של עבר. לכבוד יום השואה, רותם קליגר-חליוא שוחחה איתו על תחנות חייו – ממדריך צליינים בירושלים ועד חוקר שדה באושוויץ – ועל איך הזיכרון משתנה, מתעצם או מתעמעם מול אתגרי ההווה: ממדיניות חינוך לאומית ועד האלגוריתם של טיקטוק.
רפי גרוסגליק ואנדרה לוי (אוניברסיטת בן-גוריון בנגב) כותבים לבחברת האדם על מאמר חדש שפרסמו בכתב העת Food and Foodways, שכותרתו Culinary Versatility and the “Mufletization” of Israeli Mimouna Rituals. במאמר עוקבים גרוסדליק ולוי אחר השינויים הקולינריים שחלו במימונה במסעו של החג ממרחב למרחב (ממרוקו לישראל) ומזמן לזמן (מההיסטוריה הקדומה של החג במרוקו, עבור דרך שנות החמישים של המאה העשרים בישראל ועד ימינו) ועוסקים בגיבוש זהות תרבותית ומאבקים חברתיים דרך טקסים קולינריים ובקשר שבין אוכל וריטואלים.
על רקע תהליכי גלובליזציה שעברו על ההשכלה הגבוהה וההישענות ההולכת וגוברת על מדדים כמותיים בינלאומיים, הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה בישראל נוטים בעשורים האחרונים להתאפיין במבט החוצה – בעיקר לארצות הברית. נטייה זו מקבלת ביטוי בנושאי המחקר של הקהילה המחקרית המקומית, בשפות הכתיבה של החוקרים, במרכזי ההכשרה שלהם ובפעילותם הציבורית. אבל מה המשמעות של שינויים אלו? האם לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה הישראלית יש מחויבות לחברה ולמקום שבהם הן נטועות, או רק נסיון להשתלב בקהילה הבינלאומית? והאם ניתן לאזן בין זהותן המקומית — הישראלית, יהודית ופלסטינית — של הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה ותפקידן כלפי המקום? מאמר חדש של בן בורנשטיין, נטע כהנא, רמי קפלן וניר רותם אשר פורסם בסוציולוגיה ישראלית, מנסה לתאר ולנתח את הסוגיות האלוֹ.
רותם קליגר כותבת #סמלי_מפתח ולכבוד חג החירות: אוטונומיה להלכה ואוטונומיה למעשה בעקבות זיגמונט באומן.
לירון שני מצוות בחברת האדם כותבת על גאנאנאת אובייסקר (Gananath Obeyesekere), מבכירי האנתרופולוגים של המאה ה-20, שנפטר בחודש שעבר.
כיצד כינויי גנאי מייצרים גבולות חברתיים, משרטטים מעמדות ומבחינים בין דומיננטיות לשוליות? מוטי גיגי וגיא שני כותבים לבחברת האדם על הכינויים "שלוכים" ו"שלוחים" לאור כתיבתם על הנושא בספר "לבנה שחורה". כיצד הכינוי "שלוח" ממרוקו והכינוי "שלוך" היידי נאמרים בישראל ומה תפקידם החברתי?
ברכות לנורית דסאו (אוניברסיטת בן גוריון בנגב) על אישור עבודת התזה שלה בהנחיית פרופ' יעל השילוני-דולב ופרסום המאמר The single-mother ghost-father family: Perspectives of single women choosing posthumous reproduction, a preliminary study בכתב העת Current Sociology. המחקר עוסק במשפחה חדשה ומיוחדת הנוצרת על ידי מפגש של אימהות יחידנית מבחירה, ושל הולדה מזרעו של אדם שנפטר.
ההלוויה היא רגע שמסמן את סוף החיים – אולם מה מתרחש במקרה בו המוות מדווח, אך אין הלוויה משום שהגופה חטופה? מאמרו של אורי כץ "'ואולי כולם טועים"' נקרופוליטיקה של הבניית מוות ואי־מוות ביחס לחטופים מתים" שהתפרסם בתיאוריה וביקורת עוסק בשיח הציבורי והתקשורתי סביב חיילים ואזרחים שגופותיהם נחטפו. כץ כותב לבחברת האדם בהתבסס על מאמרו, על חוסר וודאות וכוחה של השפה והשיח בהקשר לכך.
לירון שני כותב על האנתרופולוג ג'יימס פרגוסון, שהיה אחד מהקולות המובילים בתחום אנתרופולוגיה של פיתוח, פוליטיקה, וכלכלה. פרגוסון נולד ב1951 בארצות הברית, סיים את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת הרווארד, ולאורך הקריירה שימש כפרופסור באוניברסיטאות סטנפורד וברקלי.
ברכות חמות לדב גולדברג על הזכייה במקום הראשון בתחרות התזה המצטיינת מטעם האגודה הסוציולוגית הישראלית 2025! דב גולדברג כתב את עבודת התזה בהנחיית ד"ר מיכל פגיס ופרופ' נסים ליאון באוניברסיטת בר אילן, והיא בחנה קורסי NLP המועברים בחברה החרדית. במסגרת התזה הוא הציע את המונח התאורטי 'מפגש מתוח', כדי לתאר את היחס הבין־תרבותי שנוצר במפגש שבין הפסיכולוגיה הפופולארית והתרבות החרדית כמאופיין בו־זמנית בתכונות של מתיחות והתנגדות ובתכונות של מתיחה והרחבה של הגבולות התרבותיים.
ברכות לנתליה גוטקובסקי על פרסום ספרה struggling for time! הספר האתנוגרפי, אשר פורסם בהוצאת סטנפורד, עוסק בזמן ככלי פוליטי המארגן את המדיניות החקלאית-סביבתית והשדות החקלאיים, כמו גם את היחסים בין המדינה לחקלאות אזרחיה הערבים-פלסטינים. הערב (שני, 24.3) תתקיים השקת הספר ב"בית של סולידריות" בתל אביב-יפו. גוטקובסקי כתבה לנו על הספר ועל ההשקה שלו:
שלמה גוזמן-כרמלי, אנתרופולוגי מאוניברסיטת בר אילן וחבר צוות בחברת האדם, במחשבות על דוגמה היסטורית למנהיגות רעילה.
מהי הישות האינטרנטית של מריה הקדושה? האם הדיגטיליזציה מרחיקה מהדת ומרדדת את אורחות החיים הדתיים – או דווקא מקרבת אליהם ומרחיבה את הפולחן הדתי? מה ההבדל החוויתי בין הזירות הדתיות הפיזיות לדיגיטליות? אורן גולן ונורית שטדלר כותבים לבחברת האדם על תהליך "הדיגיטליזציה של מרים" וכיצד המימדים המופשטים של האלוהות מתרגמים למרחבים האינטרנטיים והמדיה החברתית, לאור מאמרם שהתפרסם בNew Media and Society.
