מאמר חדש לארי אנגלברג (המכללה האקדמית הדסה)  בכתב העת "עיונים". המאמר דן בתמורות שחלו בייעוץ לרווקים בחברה הציונית דתית לאורך השנים. המאמר משווה בין תוכן הייעוץ שנותנים מומחים מסוגים שונים לרווקות ורווקים ציונים דתיים היום לבין תוכן הייעוץ שניתן לפני כעשרים שנה.

ברונו לאטור, שהיה פילוסוף, סוציולוג ואנתרופולוג צרפתי חקר על מנת להבין את טיב היחסים בין אנשים לישויות לא אנושיות סביבם (חפצים, צמחים ובעלי חיים). הגישה שהוא הציע התייחסה לסוכנות או ל"הזמנה לפעולה" אשר גלומה בתוך מה שהתרגלנו לתפוס כאובייקטים דוממים וחסרי נשמה. בספרו "מעולם לא היינו מודרנים" לאטור הסביר שהמציאות מלאה ב"שחקנים ברשת", יצורים שמאתגרים את החלוקות והמיונים לקטגוריות מובחנות ובפרט את ההפרדה הגסה בין טבע לתרבות. לפיו, אובייקט הופך ל-Actant (שחקן פעיל ברשת) ברגע שהתשובה לשאלה – "האם האויבקט הזה מייצר הבדל?" היא חיובית.

ברכות חמות לפרופסור נורית שטדלר על זכייתה בפרס הומבולדט למחקר! פרופסור שטדלר זוכה להכרה והערכה על מחקריה פורצי הדרך, העוסקים בדת ובהשפעותיה החברתיות. פרס הומבולדט הוא פרס יוקרתי, ובמסגרתו תוביל שטדלר פרויקט השוואתי חדשני שיחקור את הצומת שבין אתרים מקודשים, גיאופוליטיקה וגבולות לאומיים.

מאמר זה מאת רותם קליגר (בר אילן) וקרול קדרון (חיפה) מתחקה אחר צעירים מארה"ב ואירופה אשר ביצעו רילוקיישן לכפר צונונה, על גדות אגם אטיטלן בגואטמלה. המאמר שואל שאלות אודות תהליכי הילינג ש"מהגרי הלייפסטייל" מבצעים בכפר (כמו יוגה, סאונד הילינג, טקסי קקאו ועוד), במטרה לחולל שינוי קיצוני בחייהם ו"לברוח" מהמצוקות המודרניות איתן התמודדו לפני הרילוקיישן; בדידות, חוסר שייכות, התמכרות למסכים ולעבודה, חוסר יציבות ועוד.

גיל חיזי, עמית מחקר במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת גתה בפרנקפורט, כותב על הספר החדש בעריכתו: Self-Development Ethics and Politics in China Today: A Keyword Approach שיצא הקיץ בהוצאת אוניברסיטת אמסטרדם. הספר דן ב-"פיתוח עצמי" בסין ונוצר בעבודה משותפת של אנתרופולוגים, סינולוגים וסוציולוגים, רובם עובדים במוסדות אקדמים באירופה. לכולנו עניין בסין העכשווית – ובעיקר במה שמניע את האנשים הצעירים החיים בסין, כשהם מנווטים בים מושגים ואידאולוגיות.

רבות עוד ידובר על הניצחון של דונלד טראמפ בבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית. אולם כדי להבין את התוצאות האלה לעומקן יש להבין ראשית כיצד תהליכי עומק בחברה האמריקאית הובילו, במשך כמה עשורים, למיון מחדש של הציבור האמריקאי על בסיס גיאוגרפי, תרבותי ופוליטי. עודד מרום  מתחקה אחר שורשי הפיצול החברתי אשר הוליד את תנועת ההמונים שהעלתה את טראמפ לשלטון. מרום הוא פוסט-דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה, ומחקריו עוסקים באופן שבו בעיות פוליטיות מורכבות כגון קיטוב, מחנאות וקיצוניות פוליטיים לובשות צורה בתרבות היומיום של אנשים, בקבוצות הפוליטיות בהן הם משתתפים ובאופן שבו הפוליטיקה נעשית רלוונטית למציאות חייהם.

באגודה האנתרופולוגית האירופאית (EASA) מתקיימת הצבעה על ההצעה להחרים מוסדות אקדמיים ישראליים בעקבות המלחמה. ידיעה זו מפרטת על תוכנה של ההצעה ועל המפגש של האגודה הישראלית שמתקיים בעקבותיה.

רותם קליגר – חליוא (חברת צוות בחברת האדם ודוקטורנטית בבר אילן) כותבת על הפאדיחה של להישכב על הרצפה בזמן אזעקה ועל מה ניתן ללמוד על מבוכה מהמחקר הסוציולוגי והאנתרופולוגי.

מאמר חדש של ד"ר עמיר סגל ופרופ' איתי גרינשפן מהאוניברסיטה העברית מראה כיצד בתהליך של שנים נעשה ניסיון להקמת תנועה שמרנית ישראלית בסגנון אמריקאי. המאמר סוקר כיצד תהליך הקמת התנועה השמרנית החל בהקמת 'מכון שלם' (היום מכללת שלם) בשנות התשעים, המשיך בהקמת קרן תקוה בסוף שנות התשעים והתעצם בעשור השני של שנות האלפיים בהקמת פורום קהלת, ולאחר מכן בפעילות ישראלית אינטנסיבית של קרן תקוה.

הזמנה לפסטיבל הקולנוע האנתרופולוגי, המתקיים השנה בפעם ה-13. הפסטיבל ייפתח בשלישי, 26.11 ויכלול סרטים והרצאות הקשורות בהם.

אילו תהליכים תרבותיים וחברתיים הובילו להפיכתם של עולים אשכנזים שהגיעו ארצה לאחר השואה למסמני הדגם ה"כלל־ישראלי"? מה היו האתגרים שעמדו בדרכם? וכיצד תוכנית טלוויזיה משנות ה-80 וה-90 עוזרת ללמוד החברה? רותם לשם כותב על ספרו החדש "כיצד האשכנזים הפכו לישראלים?" שיצא בהוצאת למדע עיון/מכון בן גוריון.

פרק שכתבו יעלה להב רז ואיילת בן נר (ארגון ארגמן) ועוסק בכתיבה אוטוביוגרפית של עובדות מין ישראליות, בבלוגים, מדיה חברתית ועוד. הכתיבה האוטוביוגרפית במרחב המקוון מאופיינת במאמץ של עובדות מין ישראליות להתמודד עם מה שהספרות בתחום מכנה "סטיגמת הזונה" (The Whore Stigma), המציגה אותן כקורבנות, כאובייקטים לצריכה מינית וכנשים הפועלות תחת תודעה כוזבת.

רותם קליגר חליוא מראיינת את יורם בילו, חתן פרס ישראל באנתרופולוגיה ומבכירי אנתרופולוגים בישראל – על דרכו המקצועית מהפסיכולוגיה לאנתרופולוגיה, על מחקריו ועל מחשבותיו על האנתרופולוגיה כיום ועל המצב במדינה ובאקדמיה אל מול החרם ובכלל.

במאמר שכותרתו "גופים פרדוקסליים: משא ומתן על תיקון ביו רפואי, אחריות, וטיפול במרפאה לניתוחי קיצור קיבה" שהתפרסם לאחרונה בכתב העת BioSocieties, הילה נחושתן ויהודה גודמן מציגים אתנוגרפיה שמנתחת את הסתירות הפנימיות, המתחים והפרדוקסים שמלווים ניתוחים בריאטריים בישראל, ובמקומות אחרים (המאמר בגישה חופשית).

על רקע האכזבה והחשש מתמונת העולם הכוזבת שמציגות הפרדיגמות הקיימות, מיכל פרנקל, פרופ׳ לסוציולוגיה באוניבירסיטה העברית, מציעה כינון של פרדיגמה חדשה לחקר ישראל-פלסטין:

תחושת שעמום במרחב האקדמי עלולה לעורר בושה, מבוכה, חרדה ופחד. מה יהיה על המחקר שלי אם אני חווה שעמום בתצפיות? בראיונות?? האם מותר לכתוב על זה? לדבר על זה עם המנחה? במאמר חדש שהתפרסם בכתב העת International Journal of Social Research Methodology, דנות תאיר קרזי-פרסלר (בר אילן) ועדנה לומסקי פדר (העברית) באפשרות ששעמום במחקר יכול להיות חשוב אנליטית, הוא מסייע לנו להבין את השדה ואף יכול להוביל לתגליות.

מתוך הבנה שעבודת השדה עשויה לזמן מגוון התמודדויות כאלו לאנתרופולוגיות ואנתרופולוגים, בחרנו להתמקד במדור הנוכחי של "עבודת שדה" במקרים בהם האתנוגרפיה כללה פְּגִיעוּת או הצפה רגשית באינטראקציה שבין החוקר.ת לא.נשים שבשדה. הפניית המבט הזו חשובה בעינינו, כדי להבין ולתת מקום למורכבויות שעבודת השדה עשויה להציף. פנינו לאנתרופולוגיות ואנתרופולוגים ושאלנו – האם נתקלת בעומס רגשי או בחוויות מציפות בשדה, ואיך התמודדת?

רינה נאמן כותבת ל"בחברת האדם" על ספרה החדש "מסע בארץ לא נודעת" בו היא חוקרת באמצעות האנתרופולוגיה את עצמה ומנסה להבין כיצד תקופות הילדות וההתבגרות שלה עצבו את אישיותה.

ד"ר נגה קידר מצטרפת לאוניברסיטת תל אביב כמרצה בכירה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתכנית המוסמך להיבטים חברתיים ומדיניות של שינויי אקלים. מחקריה של קידר מתמקדים בסוציולוגיה אורבנית, סוציולוגיה של התרבות, מדע וטכנולוגיה, סוציולוגיה פוליטית ומדיניות ציבורית. בטקסט שכתבה קידר לבחברת האדם היא מתארת את הדרך המחקרית והאישית שעברה, את שיתופי הפעולה ורגעי השיא, אך גם מציפה את הקושי בחיפוש אחר המשרות, האכזבות שבדרך ושרירותיות של התהליך:

טובה מהכני-בלקין מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ואיילה פרץ בן חיים מבית ספר לחינוך באוניברסיטת בן גוריון כותבות על המאמר שפורסם בכתב העת "קשת". המאמר מתאר ממצאים ותובנות מתוך מחקר יישומי שבוצע בידי צוות רב דיסציפלינרי בתחומים של אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, חינוך ועבודה סוציאלית.

אילת הראל ושיר דפנה-תקוע כותבות ל"בחברת האדם" על פרויקט תיעוד החיילות בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה בעקבות ה7 באוקטובר, אותו הובילו בעקבות ההאשמות שנשמעו כלפי החיילות בתחילתה של המלחמה.

מיכל קרבאל-טובי כותבת לבחברת האדם על הביטוי "איפה המדינה?", לאור מאמר שכתבה כחלק מהגליון המיוחד "לדבר אחרי 7 באוקטובר״ שהתפרסם בעיונים בשפה וחברה, שערכה יחד עם  עמרי גרינברג, ותמר כתריאל. עם פרוץ המלחמה נשמע שוב ושוב הביטוי "איפה המדינה?" עם שינויים קלים – "איפה הצבא?", "איפה כוחות הביטחון?", המסמנות תחושות של הפקרות ונטישה מצד המדינה.

ד"ר רוית תלמי כהן כותבת לבחברת האדם על משמעויותיו הפיזיות והמנטליות של הבית בתקופה המודרנית, לאור השהייה הארעית בסוכה.

בין שמירת שבת הלכתית, לזמן למנוחה, לבילוי איכותי או לתחביב רציני, ולהקדשת זמן משמעותית למשפחה, מתארת סתיו שופן ביטון, דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן כיצד השבת היהודית-ישראלית יוצרת שילובים יצירתיים בין ארגז כלים תרבותי, לבחירה והגשמה אישית.

הביטוי "חיות אדם" נשמע שוב ושוב בחודשי המלחמה הראשונים – לתיאור מעשי הטבח ב7 באוקטובר. אסף סעדון כתב על התגלגלות הביטוי לאורך ההיסטוריה, מתחילת המאה העשרים ועד ימינו ובזמן המלחמה, כחלק מהגליון המיוחד "לדבר אחרי 7 באוקטובר״ שהתפרם בעיונים בשפה וחברה, בעריכת מיכל קרבאל-טובי, עמרי גרינברג, ותמר כתריאל. לאחר שנה של מלחמה, סעדון חוזר אל המאמר שכתב ואל הביטוי ובוחן את נקודת המבט ממנה כתב ואת התגלגלות הביטוי שממשיכה גם היום לנכוח בשיח הישראלי.

טל שמור כותב לבחברת האדם על מאמרו החדש Age Melancholy of Older Mizrahi Women Residing in Tel Aviv as a Social Loss Exploring Intersections of Health and Social Support in an Ethnographic Study‏ שהתפרסם בכתב העת  Qualitative Health Research שמציע את המונח "מלנכוליה גילית"  כדי לקשור בין שלושה תהליכים המבטאים אובדנים חברתיים בזקנה ובמיוחד –  הבדידות, הבריאות הרעועה והמחשבות על המוות המתקרב.

רותם קליגר חליוא ראיינה את מוטי גיגי על מסלולו האקדמי, על ההתרחקות בבגרותו מהעיר שדרות, החזרה לשדרות ולמכללת ספיר כמרצה,  על הבחירה להרצות בחוג לתקשורת למרות שהוא סוציולוג, על ספרו – "עיר בלי זיכרון", וגם על תובנות ומחשבות על יחסי מרכז ופריפריה בתום שנה למלחמת "חרבות ברזל".

כחלק מפרויקט הפרסום של "לדבר אחרי 7 באוקטובר", גיליון של עיונים בשפה וחברה, פרופ׳ ורד ויניצקי סרוסי מהאוניברסיטה העברית כותבת על התגלגלות הביטוי "יחד ננצח" לאורך חודשי המלחמה. הניתוח של "יחד ננצח" מנסה לעשות שני דברים. האחד ענינו בפיענוח ההקשר ההיסטורי-פוליטי-חברתי של השימוש בסיסמה הזו, מגלגוליה ההיסטוריים והחברתיים וזליגתה ממרחב למרחב. השני מצביע על היות השימוש התכוף בסיסמא כמזהה את מה שחסר. 

הרעיון שטיול יכול להיות חוויה טרנספורמטיבית עבור תיירים, רווח בספרות האקדמית על תיירות ובשיח הפופולרי. בייחוד טיולים ארוכים בשלבי מעבר בחיים, המתוארים לא פעם כמסע לחיפוש עצמי או להבנה עצמית. בשנים האחרונות, המחקר האקדמי נע מדיון בחוויה טרנספורמטיבית כמוטיבציה ליציאה לטיול או כתוצאה של הטיול, לעבר עיסוק באופנים שבהם הטיול מזמן חוויה טרנספורמטיבית. בעוד שכתיבה זו היא קונספטואלית או לחלופין מתבססת על עדויות של תיירים, במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Tourism Research בוחנת נטע כהנא את התפקיד שממלאים ספקי תיירות ביצירה של חוויה טרנספורמטיבית.

מאמר של לירון שני (האוניברסיטה העברית ובחברת האדם), בוחן את הקשרים והניתוקים בין מים ואדמה בחקלאות בערבה התיכונה, בצל ההקשר הפוליטי וקריסה סביבתית. המאמר בוחן בעזרת מחקר אתנוגרפי את האתגרים וההצלחות של החקלאות בערבה, ואת חשיבות ההִסתַבְּכוּת (entanglement) בין מים ואדמה ל׳הפרחת המדבר׳. מבחינה תיאורטית המאמר נשען על כתיבה ביקורתית על ׳תשתיות׳ ו-׳דמיון׳, ומספק תובנות לגבי הדרכים שבהן מתעצבות אינטראקציות בין אדם לסביבה בעידן האנתרופוקן.

"אין אויר" ואיך לחזור לנשום אחרי השבעה באוקטובר? פוסט נוסף לרגל צאת הגיליון המיוחד ״לדבר אחרי 7 באוקטובר״ – עיונים בשפה וחברה, בעריכת מיכל קרבאל-טובי, עמרי גרינברג ותמר כתריאל. ניצן רותם ויוליה לרנר כותבות על הביטוי "אין אויר", על התנועה בין שגרה לחירום בזמן המלחמה, ומתמקדות בחיבור בין הרגשי, החושי והמוסרי בהקשר של הפוליטיקה הישראלית העכשווית.

מה זה מלנכוליה אזרחית? איך היא קשורה לחווית החיים בישראל בתקופה האחרונה ומה נקודת המבט האנתרופולוגית יכולה להציע לנו? רותם קליגר – חליוא על המושג "אזרחות מלנכולית" שטבע האנתרופולוג הישראלי טל שמור.

כורסאות עור חום כהה, מעט משופשף, דלפקי עץ, כיסאות מספרה מתכתיים בסגנון נוסטלגי וסמלילים מוקפדים של גברים משופמים עם בלורית, אלו לא סתם מספרות, זה הברברשופ. שירה סער משתפת את בחברת האדם במחשבות מתוך התזה שכתבה באוניברסיטת חיפה על המרחב הגברי החדש המשלב בין טרנדיות, גבריות ואינטימיות

ריכוז של פודקאסטים מומלצים אליהם התראיינו אנתרופולוגים ואנתרופולוגיות ישראליים/יות.

גליון חדש של כתב העת ׳עיונים בשפה וחברה׳,  בעריכת מיכל קרבאל-טובי, עמרי גרינברג, ותמר כתריאל, כולל 17 מאמרונים – כולם קצרים (כ-2,000 מילים), וכל אחד מהם עוסק בביטוי, ׳טביעות לשון״ בהגדרתם של העורכים. בפרויקט מיוחד בבחברת האדם אנחנו מרכזים מספר פוסטים, אשר יתמקדו בחלק מהמאמרים והביטויים הללו. בכל פוסט, כותבי המאמר יתארו לנו בקצרה את הביטוי, אך בעיקר יבצעו רפלקציה על כתיבת הערך ועל המשמעות שלו עכשיו. בפוסט הראשון נתמקד בפרק המבוא של האסופה, שנכתב על ידי קרבאל טובי, גרינברג וכתריאל. בנוסף, נשתף ברפלקציה על המבוא ועל הגיליון כולו, שנכתבה על ידי גרינברג.

טובה מהכני-בלקין מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון כותבת על מאמרה העוסק בהמרת דת ובחלומות בדת הבהאית שיצא בגיליון מיוחד העוסק בהמרת דת שערכה יחד עם חוקרים נוספים בכתב העת Entangled Religions. הטקסטים בגיליון המיוחד מבוססים על מאמרים שהוצגו בסדנת קיץ שעסקה בהיבטים של המרת דת (Religious conversion in plural societies past  and present)  שהתקיימה בארפורט, גרמניה ביולי 2022. 

בחברת האדם מברכת את האנתרופולוגים והאנתרופולוגיות שזכו במענקי מחקר מהקרן הלאומית למדע (ISF). הקרן תומכת בחוקרות וחוקרים מישראל במימון ופיתוח מחקר בסיסי ועקרוני – לצמיחת גוף ידע אינטלקטואלי של רעיונות, תובנות ושיטות בישראל. השנה יש יבול מכובד של זכיות מקרב הקהילה האנתרופולוגית ואנחנו שמחים על התמיכה במחקר האנתרופולוגי מתוך הכרה בחשיבותו במציאות הישראלית, וגאים בחוקרים ובחוקרות שלנו ובמחקריהם.ן.

דיה מנשרוף מאוניברסיטת בן גוריון כותבת לבחברת האדם על עבודת התזה שכתבה בהנחיית ד"ר רפי גרוסגליק, בה היא חקרה פרקטיקות ייעוץ תזונתי המותאם אישית עבור נשים המתמודדות עם מחלות ותסמונות נשיות בישראל. מחקרה של דיה חושף כיצד, למרות ההבטחה הגלומה בפרקטיקת ההתאמה האישית בתזונה ל"ייחודיות", יישומה המעשי אינו מצליח לתפוס את הצרכניות כאינדיבידואליות, וזו נותרת נתונה להשפעותיהם של נרטיבים תרבותיים ניאו-ליבראליים ומגדריים.

לזכרו של הירש גולדברג פולין שנחטף לעזה, נרצח והובא לקבורה בשני בספטמבר 2024, אנחנו משתפים את הטקסט שכתבו מיכל טל ויעל ליפמנוביץ׳, סטודנטיות לתואר ראשון במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, על המאבק של קבוצת הפועל ירושלים להחזרתו של גולדברג-פולין.

מאמר חדש של רוזניס, גרוסגליק ואביאלי מאוניברסיטת בן גוריון בנגב שכותרתו: Between Gaze and Taste: Senses, Imaginaries, and the Sustainability of Culinary Heritage in Greek Tourist-Oriented Tavernes, מנסה להשיב על החידה הקולינרית הבאה: מדוע תפריטי המסעדות ביוון בכלל ובטברנות בפרט, קבועים וחוזרים על עצמם, ומדוע התיירים והתיירות, למרות תלונותיהם הרבות על חוסר הגיוון מדווחים בכל זאת על חוויה קולינרית חיובית בעת ביקוריהם במדינה? המאמר בוחן כיצד מעוצבות הציפיות הקולינריות של התיירים, לפני ובמהלך ביקורם, וכיצד ציפיות אלו משפיעות על בעלי הטברנות ועל עיצוב חוויות האכילה, וכיצד בעלי הטברנות מתמודדים עם הציפיות הללו.