אתר הבית של פרויקט בחברת האדם, שמטרתו לחשוף את האנתרופולוגיה בישראל לציבור הרחב ולהעמיק את הקשר בין האנתרופולוגים.ות בישראל.
דף הפייסבוק בחברת האדם ימשיך להעלות עידכונים ותכנים מאתר זה וממקומות אחרים.
משה שוקד (פרופ' אמריטוס באוניברסיטת תל אביב ומבכירי האנתרופולוגים בישראל) כותב לבחברת האדם על המאמרו החדש "מחקר אתנוגרפי בנסיבות חריגות: החוקר במעמד של משתתף בקהילת הנחקרים" שפורסם בסוציולוגיה ישראלית. המאמר מציג מצב מחקר אתנוגרפי ייחודי שבו החוקר הוא "תצפיתן" אבל גם "יליד" במחלקת שיקום בבית חולים בעקבות תאונת דרכים.
לאורך השנים נמרוד לוז נע בין גיאוגרפיה, היסטוריה ואנתרופולוגיה, ובמקביל לפעילותו האקדמית כמרצה וכראש רשות המחקר במכללה האקדמית כנרת, הוא פועל לחיבור בין האקדמיה לציבור הרחב. בשיחה עם רותם קליגר חליוא הוא מספר על דרכו המקצועית, על רגעים מעבודת השדה ועל מחשבותיו על מצבה של האקדמיה בישראל.
לכבוד חודש הגאווה, אלעזר בן לולו (אוניברסיטת אריאל) כותב לבחברת האדם אנתרופולוגיה לשבת על מאמרו החדש שפורסם ב Journal of Modern Jewish Studies. המאמר חוקר את הארכיון היהודי האמריקאי ושואל מה קורה כאשר נרטיבים קוויריים, שמטבעם קוראים תיגר על הממסד, מוכנסים לתוך ארכיון שתפקידו המקורי הוא לשמר נרטיב אתנו-לאומי יהודי קלאסי?
ברכות לחגי קרנר, בוגר המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית וחוקר במכון ירושלים למחקרי מדיניות, על אישור עבודת התזה שלו! חגי כתב לנו על העבודה, שנכתבה בהנחיית פרופ' יהודה גודמן, בחנה את ה"ווידאו פאב", הגיי־בר היחיד בירושלים, כהתגלמות אורח חיים להט"בי מקומי.
ברכות לזוכי פרסי האגודה האנתרופולוגית – שבט אילת שזכתה פרס גלקמן לדוקטורט המצטיין, ואירית קוסקס ורנין דיאב שזכו בפרס מוצפי לעבודה התיזה המצטיינת!
דניאל זוהר, כותב על מאמרו החדש שפורסם בכתב העת HAU: Journal of Ethnographic Theory. המאמר "לחשוב דרך טביעות ידיים על קברי קדושים: אונטולוגיה פוליטית של ארטיפקטים טקסיים בזִיָארָה של הבדואים של הנגב" הוא פרי שנתיים של מחקר עם בדואים תושבי הנגב, חיות המשק שלהם, האבות הקדמונים שלהם, והתרבות החומרית שמיוצרת באמצעות המפגש בין כל אלה, ומבוסס על עבודת התזה של זוהר שנכתבה המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ' נורית שטדלר ועסקה בפולחנים שמתקיים בקברי קדושים בדואים בנגב.
הפרס יוענק לבילו במסגרת הכנס האנתרופולוגי שיתקיים בשבוע הבא, ביום רביעי 3.6.26 בשעה 13:00, בקריה האקדמית אונו. בילו הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל, חבר האקדמיה הלאומית למדעים ואחד האנתרופולוגים החשובים והבכירים בארץ. לאורך השנים הוא כתב על כישוף ומאגיה ופירוש חלומות, בעיקר בקרב יהודים שעלו ממרוקו בשנות החמישים והשישים; על שושביני קדושים וקברי צדיקים; על הנכחת המשיח בחב״ד, וערך מחקרים המשווים בין עולם הפסיכיאטריה המודרני לבין סיוע נפשי ממטפלים מסורתיים, מקובלים ורבנים. גם אחרי פרישתו ממשיך בילו לחקור ולפרסם, כאשר הוא פונה יותר לכתיבת פרוזה ומחבר בין כתיבה אישית ומחקרית.
ב־3–4 ביוני יתקיים הכנס השנתי ה־54 של האגודה האנתרופולוגית הישראלית. השנה נושא הכנס משקף באופן מדויק את הרגע הנוכחי: "שגרה ומשבר: אתנוגרפיה של יצירת משמעות במצבי חירום." לקראת הכנס, רוית תלמי-כהן, נשיאת האגודה האנתרופולוגית, כותבת לבחברת האדם על האופנים שבהם מצבי חירום מתמשכים מחלחלים אל תוך היומיום, על החיים בתוך תנאים של אי־ודאות מתמשכת, ועל תפקידה של האנתרופולוגיה בניסיון להבין כיצד בני אדם וקהילות מייצרים משמעות, שייכות ותקווה בתוך מציאות משתנה ומתוחה.
מה קורה לחקלאות ולתרבות החקלאית כאשר אנרגיה סולארית הופכת ליותר משתלמת מהחקלאות עצמה? לרגל חג שבועות, שהוא גם חג הקציר והביכורים, כותב לירון שני על השינויים בחקלאות בערבה ועל המעבר ההדרגתי מחקלאות אינטנסיבית לייצור אנרגיה סולארית. במאמר שפורסם בגליון מיוחד שהוקדש לקיבוצים ומושבים, מתאר שני (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית וצוות בחברת האדם) את השפעת הגלובליזציה ושינוי האקלים על החקלאות המקומית. שני מראה כיצד מטפורת ה״קזינו״ שמשמשת רבים לתיאור המצב הלא יציב בחקלאות, מוחלפת במטפורת ״הפנסיה״ המשמשת לתיאור היציבות של ההכנסה מאנרגיה הסולארית. דרך המעבר מפלפלים לפאנלים סולאריים, שני בוחן כיצד משתנים היחסים בין סביבה, תשתיות, כלכלה ופוליטיקה במדבר הישראלי, ומעלה שאלות לגבי העתיד של החקלאות, החקלאים והמרחבים הכפריים.
ברכות לצליל טורם על אישור עבודת התזה שלה שנכתבה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בהנחיית יהודה גודמן. עבודת התזה בחנה כיצד קהילת בית מדרש מטעינה משמעות במרחב בו היא פועלת והופכת אותו למקום של התכנסות ופרקטיקה עבור חברי וחברות הקהילה.
גדי ניסים (המרכז האקדמי רופין) כותב לבחברת האדם על מחקרו החדש "ועד הבית: 'הכלכלה המוסרית' של מאבקי עובדים בישראל." המחקר עוסק באופן שבו מתנהלים ארגוני עובדים ומערכות השיח במערכות יחסי העבודה בישראל.
מה אנחנו רואים כשאנחנו מביטים במלחמה דרך המסך? אורי דורצ'ין כותב במיוחד ל-"בחברת האדם" על נקודת המבט שמעצבים עבורנו צילומי האוויר, תיעודי התקיפות והפרשנות התקשורתית המלווה אותם מאז השביעי באוקטובר והמערכה מול איראן. דרך השוואה בין מבטם של טייסי קרב, חיילי שדה וצופים מן הבית, בוחן דורצ'ין כיצד מרחק פיזי וויזואלי מעצב גם מרחק רגשי ומוסרי, וכיצד אמצעי התקשורת אינם רק מדווחים על המלחמה אלא גם קובעים מאיזו פרספקטיבה נחווה אותה.
ברכות לאירית וקנין קוסקס, דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ובתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן על זכיתה בפרס ורבלובסקי לעבודת מוסמכת מצטיינת בחקר הדתות על עבודתה שכותרתה "חיית גאולה: פרקטיקות לגאולה נשית בחסידות חב"ד בישראל". העבודה, שנכתבה באוניברסיטת בר אילן בהנחיית פרופ' נסים ליאון, בוחנת את השפעת המפגש שבין האישה לגאולה בחסידות חב"ד, על עיצוב זהותה העצמית ועל פעולתה החברתית, תוך התבססות על עבודת שדה מקיפה וממושכת, שכללה ראיונות עומק ותצפיות בשדה.
איך המחאה נגד רצח נשים ב-2018 הצליחה להגיע למיינסטרים הישראלי? איך הציבור תופס את הבעיה והפתרון לה? ואיך שיח בטחוני מעורב בכל זה? תניא ציון-וולדקס (האוניברסיטה העברית) ותמר בן דוד (אוניברסיטת לונדון) באנתרופולוגיה לשבת כותבות על מאמרן החדש "״דם נשים אינו הפקר“: ניתוח ביקורתי של תפיסות ביטחון ואופני מסגור בשיח המחאה הפמיניסטית נגד רצח נשים, 2018–2020" שפורסם בכתב העת "סוציולוגיה ישראלית".
איפה פוגשים אנתרופולוגיה כשהיא יוצאת מגבולות האקדמיה – ומה קורה לה כשהיא נטמעת בתוך עשייה חינוכית ואסטרטגית? בפינה "אנתרופולוגיה בשטח" אנחנו ממשיכים לבחון כיצד המבט האנתרופולוגי פועל בזירות שונות של העולם החברתי, וכיצד כלים כמו תצפית משתתפת וחשיבה נרטיבית מתורגמים לעבודה יומיומית. והפעם: ד"ר ליאור בסרמן נבון כותבת על דרכה ממחקר אקדמי לעבודה בעמותת מעוז, על האופן שבו אנתרופולוגיה הופכת לכלי פעולה, ועל האתגר, והאפשרות, לטשטש את הגבולות בין האקדמיה לבין "העולם שבחוץ".
תאיר קרזי-פרסלר כותבת לבחברת האדם על כנס "גבריות ופמיניזם בזמנים לא יציבים: משבר, התנגדות, התחדשות" שיתקיים ב12 במאי באוניברסיטת בר-אילן.
סיפור הצלת יהודי דנמרק באוקטובר 1943 נחשב לאחד הרגעים המכוננים בזיכרון האירופי של השואה — עדות נדירה לכוחו של מעשה קולקטיבי של סולידריות והצלה. אולם, כפי שמראה נעמה כהן בטקסט חדש לבחברת האדם, הסיפור שדנמרק מספרת על עצמה אינו רק תיעוד של העבר, אלא גם מפתח להבנת ההווה. דרך מבט אנתרופולוגי המשלב היסטוריה, זיכרון וחוויה אישית, כהן בוחנת כיצד נרטיב ההצלה הפך למיתוס לאומי מכונן — וכיצד אותו מיתוס ממשיך לעצב את גבולות השייכות, את אופני הדיבור על אנטישמיות, ואת מקומם של יהודים וישראלים בדנמרק של היום.
מה תפקידה של הסוציולוגיה בזמן מחאה? ד"ר ארז מגור, סוציולוג וכלכלן פוליטי, מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבן גוריון, כותב במיוחד ל-"בחברת האדם" על חג הפועלים המצוין ב-1/5. במאמר זה שואל ד״ר מגור מדוע ידע סוציולוגי כמעט ואינו משמש להבנת המציאות ולגיבוש דרכי פעולה פוליטיות בישראל, למרות הרלוונטיות הרבה שלו. דרך דיון בקשר בין שוויון כלכלי לדמוקרטיה, הוא מצביע על הפער בין ידע לפעולה, ומציג את הסדרה ״אין דמוקרטיה בלי שוויון״ כניסיון לתרגם ידע זה לשפה ציבורית ולפעולה פוליטית.
ברכות חמות לנועם שר שלום על אישור עבודת התזה שלה! נועם כותבת לבחברת האדם על הקשר המורכב בין אימהות, צבא והמרחבים הדיגיטליים שבהם הם נפגשים, ומציעה מבט סוציולוגי-אנתרופולוגי על האופן שבו בעידן הרשתות החברתיות מתעצבים מחדש גבולות המעורבות ההורית. דרך בחינה של קבוצות פייסבוק של הורים לחיילים, היא מראה כיצד מרחבים אזרחיים לכאורה הופכים לזירות תיווך סמי-מוסדיות בין ההורים לבין צה״ל, וכיצד מתעצבת במסגרתם צורת אזרחות רגשית חדשה.
ברכות לעמליה סער (אוניברסיטת חיפה) על פרסום ספרה החדש: "אלם: מה חוסם ישראלים מלהכיר באלימות של ישראל ולהתנגד לה?" שיצא בהוצאת פרדס. הספר הוא מסה פוליטית אינטלקטואלית שמנסה לפענח את השאלה למה הישראלים חפצי החיים – אלה שאינם שותפים לחזון האוטופי-אפוקליפטי של הימין המשיחי שרואה במלחמה המתמשכת "נס" ובדם הנשפך קורבן ראוי – לא מסוגלים להכיר באלימות של מדינתם ולהתנגד לה?
ברכות ללידיה גינזבורג על אישור עבודת הדוקטורט וזכייה בפוסט־דוקטורט יוקרתי בשווייץ! לידיה מתארת לבחברת האדם את הנושא של עבודת הדוקטורט שלה, שעסקה בתנועה הבינלאומית לפרקטיקה פילוסופית ובאופנים שבהם פילוסופים מבקשים להפוך רעיונות מופשטים לפרקטיקות יומיומיות. דרך תיאור המסע המחקרי שלה – שהחל במפגש מקרי בריטריט בהרי האלפים והמשיך לעבודת שדה ממושכת באירופה – היא מציעה מבט אתנוגרפי על ניסיונות לגשר בין פילוסופיה לחיי היומיום, בין ידע, אתיקה ורוחניות, ועל האופן שבו גבולות הפילוסופיה מתעצבים מחדש בהקשרים חברתיים עכשוויים.
מה בין ״היורדים״ של שנות ה80 למהגרים מישראל של היום? במבט קצת אחר על יום העצמאות כותב משה שוקד, ממקימי המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומבכירי האנתרופולוגים בישראל, לבחברת האדם על הפער בין המחקר שלו על "היורדים" משנות ה80 לאלו הבוחרים להגר מישראל בימים אלו.
אנחנו רואים אותם בכל מקום, ואולי כבר התרגלנו לנוכחותם שהציפה בשלוש השנים האחרונות את המרחב הציבורי בישראל: סטיקרים להנצחת נרצחי השבעה באוקטובר וחללי סבבי המלחמות שבאו בעקבותיו. הסטיקרים הללו תועדו בשלל במות – מטורים בעיתונות וכתבות בטלוויזיה ועד שירים – ובמקביל חוקרים ממגוון תחומים החלו לבחון את היבטיה השונים של התופעה. עידו רמתי (האוניברסיטה העברית) ונעם גל (האוניברסיטה הפתוחה) כותבים על מאמרם החדש שפורסם בכתב העת Media, Culture and Society.
איך פילנתרופים המשתייכים לאליטה הכלכלית מתמודדים עם עמדות הציבור כלפי מניעיהם? ומה ניתן ללמוד מכך על אי שוויון ודומיננטיות? ד״ר נטע כהנא (אוניברסיטת הרווארד) ופרופ׳ הלל שמיד (האוניברסיטה העברית) כותבים על מאמרם החדש שהתפרסם לאחרונה ב-Social Problems ועוסק בסוגיה של טענות הכרה דרך המקרה האמפירי של פילנתרופית עלית בישראל.
רותם קליגר חליוא (אונ׳ בר אילן) חוזרת אלינו מחופשת הלידה וכותבת אוטואתנוגרפיה על ההחלטה להפסיק להניק.
בשבועות האחרונים, הטרור היהודי בכותרות. אנחנו שומעות על הפוגרומים, קוראות לעתים עדויות של קורבנות ואולי משתתפות בשיח איך-הגענו-עד-הלום. אבל רוב הציבור הישראלי אינו מכיר את המציאות היומיומית בכפרים ובקהילות, במקומות שעדיין לא גורשו ונבזזו, שתושביהם עדיין לא הוכו או נורו. אנשי הקהילות האלה, וגם בעלי החיים שלהם, חווים מציאות מורטת עצבים כבר תקופה ארוכה. המציאות שאנו חווים עכשיו במדינה מוכת טילים מתחילה להזכיר את האי-שגרה הפלסטינית, הספוגה באיום מתמיד. האם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד מהפלסטינים בגדה? שחר שלוח (דוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב) כותבת לבחברת האדם על עבודת השדה שלה בבקעת הירדן ועל השינויים שעוברים על קהילות הרועים שהיא חוקרת.
אנתרופולוגיה מחוץ לאקדמיה, יש דבר כזה? במדור "אנתרופולוגיה בשטח" נפגוש אנתרופולוגים ואנתרופולוגיות הפועלים גם מחוץ לאוניברסיטאות, ונבחן כיצד כלים ותובנות אנתרופולוגיות מתורגמים לעשייה יומיומית. והפעם: ד"ר עזרי עמרם, מנהל צוותי המשימה של תכנית ממשק – ממדע למדיניות, האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה.
מדי שנה, בערב ה־14 בניסן, מתקיים בבתים יהודיים רבים טקס ייחודי: לאור נר בודד, בשעות החשיכה, יוצאים בני הבית לחפש פירורי לחם בפינות הבית. באמצעות נוצה וכף עץ הם אוספים כל פתית, ולמחרת שורפים את הכול. אך בשנים האחרונות נדמה כי השתנתה הדרך שבה הטקס הזה מובן ונחווה. ז'נט כהן כותבת ל"בחברת האדם" על טקס ביעור החמץ ועל תפקידו כמנגנון של שחרור רגשי בחברה הישראלית העכשווית.
מה אנחנו בעצם מצפות ממורות לעשות בזמן משבר? ללמד, כמובן. אבל גם להרגיע, להכיל, לייצר שגרה, לשמור על קשר עם הורים, לזהות מצוקה, ולהיות זמינות גם כשהכול מסביב מתערער. ובמקביל, לא פעם, גם להמשיך לנהל בית, לטפל בילדים שלהן עצמן, ולתפקד בתוך מציאות של פחד, עומס ואי ודאות. המתח הזה עומד בלב המאמר שכתבה ד"ר תמי רובל-ליפשיץ עם ד"ר יעל בן דוד ומאיה אדר, והתפרסם לאחרונה בכתב העת Work and Occupations . דרך מקרה הבוחן של מורות בבית ספר יסודי בתקופת סגרי הקורונה, הן מבקשות להבין לא רק מה השתנה בעבודתן של מורות, אלא גם כיצד ארגונים וחברות נשענים על עבודה נשית, טיפולית ורגשית דווקא ברגעים שבהם כולם מדברים על חירום, חוסן ואחריות קולקטיבית.
שלומית גיא כותבת לבחברת האדם על- המסע האישי והמחקרי שהוביל אותה לעסוק באלימות כלפי ספורטאים וספורטאיות צעירים, ועל הספר החדש שצמח ממנו. דרך ראיונות עומק עם ספורטאים וספורטאיות מענפי ספורט שונים, גיא חושפת את המנגנונים החברתיים והתרבותיים שמאפשרים אלימות פיזית, נפשית ומינית להתקיים לאורך שנים – לעיתים לעיני כל. לצד הצגת הקולות עצמם, היא מתמודדת גם עם שאלות של אחריות, ידע מקצועי ונקודות עיוורון, ומזמינה לחשוב מחדש על המחיר שאנו כחברה מוכנים לשלם בשם ההישגיות.
ברכות חמות לרפי גרוסגליק על הקידום למרצה בכיר וקבלת קביעות! גרוסגליק, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבן גוריון, הוא אנתרופולוג וסוציולוג חוקר את ההיבטים החברתיים והתרבותיים של אוכל, תזונה וחקלאות, מחקריו המוקדמים עסקו בגלובליזציה של האוכל. במחקריו על האוכל האורגני בישראל הוא בחן את הקשרים השונים שבין צרכנות, זהות, קפיטליזם וסביבה, תוך בחינה של יחסי כוח, תנועות חברתיות ותפיסות אתיות וסביבתיות. ספרו ״אוכל אורגני בישראל : התנגדות, היטמעות ותרבות גלובלית״ פורסם ב2017 בהוצאת רסלינג. ב2021 הוא פרסם את Globalizing Organic גרסה מורחבת ומעודכנת שיצאה בהוצאת SUNY.
איך הבינה המלאכותית משפיעה על המלחמה? כיצד הפייק ניוז מטשטש את המציאות? ומה כדאי לעשות כדי להפחית את הנזקים של הAI בעידן הנוכחי?
עידן רינג (סמנכ"ל קהילה וחברה באיגוד האינטרנט הישראלי ועמית הוראה במחלקה לתקשורת באונ' בן גוריון בנגב) כותב לבחברת האדם על השפעות הבינה המלאכותית על החברה הישראלית בזמן מלחמה ועל העולם בכלל ומה בכלל אפשר לעשות.
מי נחשב למומחה? האם ידע שנוצר על ידי נשים זוכה לאותה הכרה כמו גברים? ואיך כל זה קשור לנשק במדינת ישראל? עמליה סער כותבת על המאמרה החדש ביחד עם שרי אהרוני : " Feminist Vernacular Security Expertise and its Aftermath: A Dialogue During War" שעוסק בקבוצה פמיניסטית יהודית-פלסטינית ייחודית בשם חיים ללא נשק, שמתנגדת להפצת נשק קל במרחב האזרחי ועוסקת בהשלכות שלו על חייהם של אזרחים, ובמיוחד על נשים ועל החברה הפלסטינית בישראל. מתמקד בפרק זמן של חמש שנים מתוך פעילות הקבוצה (2016-2021), שאגב המשיכה לפעול גם לאחר מכן, ושואל מה המשמעות של קבוצת למידה כזו? איך נוצר ידע פמיניסטי חתרני? ואיזו השפעה יש לו בעולם האולטרה-מיליטריסטי שבו אנו חיות?
הילה נחושתן ותאיר קרזי־פרסלר כותבות לבחברת האדם על הזעם המוסרי שמעוררות נשים שמנות שמציגות את גופן בגאווה במרחב הציבורי וברשתות החברתיות. דרך פרשה תקשורתית שעוררה סערה, הן בוחנות כיצד סלידה מהגוף השמן כרוכה בהיסטוריה ארוכה של משטור מוסרי ומגדרי, ומציעות להבין את התגובות החריפות כלפיו כחלק ממנגנון רחב יותר של פיקוח על נשיות ועל גבולותיה.
ד"ר אופיר שפר כותבת לבחברת האדם על שיחה עם מאהר אבו כף, מורה צעיר מהחברה הבדואית בנגב. מתוך ניסיון מחקרי שלא הושלם, נותרה שיחה אחת שמאירה את חוויית החיים של צעירים בדואים בישראל. דרך המפגש עם מאהר מתבוננת שפר במתח שבו חיים צעירים בדואים כיום, ובפער שבין האופן שבו הם רואים את עצמם לבין האופן שבו הם נתפסים על ידי אחרים, כצעירים שמפחדים מהם.
טובה מהכני-בלקין ואיילה פרץ בן חיים כותבות לבחברת האדם על מאמרן החדש שהתפרסם בכתב העת Ethnic and Racial Studies. המאמר בוחן את החוויות היומיומית של ישראלים יוצאי אתיופיה החיים בשכונות עירוניות מוחלשות בישראל, ומתמקד בשאלה כיצד יחסים בין קבוצות אתניות שונות מתעצבים במרחבים אלה. מאז שנות ה־80 פעלה מדינת ישראל להעלאתם של יהודי אתיופיה ולאחר תהליך מורכב הכירה בהם כחלק מן העם היהודי. מבחינה חוקית הם אזרחים שווי זכויות, אך בפועל תהליך הקליטה לווה בקשיים עמוקים: עוני, ריכוז גיאוגרפי בשכונות מוחלשות, אפליה ממסדית וספקות חברתיים לגבי יהדותם ולגבי מקומם בחברה. במאמר בחנו כיצד מציאות זו משפיעה על מערכות היחסים בין התושבים בשכונה העירונית.
בשיחה עם נעם שר שלום, רכזת קהילת אנתרופולוגיה של החינוך ומאסטרנטית מהאוניברסיטה העברית, ד"ר לורן ארדריך סיפרה על מאמרה החדש עם רותם בר ישראל. המאמר מציע לא רק התבוננות חדשה על המקום של ידע בכינון יחסי שארות, אלא גם מבט ייחודי על יחסים בשדה וכתיבה אתנוגרפית: איך טקסט אקדמי נולד מתוך ידע שמיוצר בדיאלוג בין חוקר לנחקר.
הטיעון התרבותי כהסבר למספר האדיר של רציחות ולפשיעה במגדר הערבי (יותר מ50 נרצחים מתחילת השנה), חוזר שוב ושוב במאמרים, נאומים ודיונים בנושא, ממש נושא לאנתרופולוגיה. אבל האנתרופולוגית ד״ר אילת מעוז מראה במחקריה את הסכנה בטענה שהכל תרבותי.
ברכות לאינה לייקין (האוניברסיטה הפתוחה) על פרסום ספרה החדש על הפוליטיקה של המשבר הדמוגרפי ברוסיה! לקראת האירוע השקת הספר ב16.3 שבתקווה לא ידחה, כותבת לייקין על הספר, על החרדות הדמוגרפיות ברוסיה הפוסט סובייטית, על הסיבות שהובילו אותה לערוך מחקר אתנוגרפי על דמוגרפים, וכיצד הדמוגרפיה הפכה למעין שפה חדשה שבאמצעותה מדברים על ניסיונותיה ועל כישלונותיה של המדינה למלא את תפקידה המשגיח והנדיב.
