מאמרי אורח

לפני כמה ימים ציינו את יום הנשים הבינלאומי, ובעוד כמה ימים (ב19.3) יתקיים כנס לציון 30 שנה לבג"ץ אליס מילר נגד שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אכ"א, וקצינת חן ראשית. האנתרופולוגית טל ניצן,  הרכזת האקדמית של פורום סופי דיוויס לחקר סוגיות מגדר, סכסוכים ויישובם באוניברסיטה העברית, וממארגנות הכנס, כותבת על המשמעות של בג"ץ אליס מילר על החברה הישראלית, על המאבק שהיה עליו ואחריו, ועל הכנס עצמו:

בשמלה אדומה ושתי צמות
ילדה קטנה, יחידה ותמה
עמדה ושאלה – למה?
וכל התותחים וכל החילים
וכל הגדולים וכל החכמים
עמדו חורי פנים ולא מצאו תשובה.

כנערה מתבגרת בשנות התשעים, בג"ץ אליס מילר היה רגע מכונן עבורי. רגע בו חלק מהחסמים המבניים –גלויים וסמויים – שסימנו מה אוכל ולא אוכל להיות בעולם הזה, התגלו והתפוררו, ויכולתי לדמיין את עצמי מחדש. 

ראשית, עמדה אישה צעירה, בוגרת ממני בכמה שנים בלבד, אל מול רשויות הצבא והמדינה, ושאלה "למה"? 

עצם המעמד הזה, בו אישה צעירה אתגרה את העייזר וייצמנים, הייתה מטלטלת ומעוררת השראה.  

חלום חייה של מילר בת ה22, שחקנית כדורסל, עתודאית לאווירונאוטיקה בטכניון, ובעלת רישיון תעופה אזרחי, לא היה להניע שינוי מערכתי בצה"ל, אלא להיות אסטרונאוטית; לשם כך היה עליה לצבור 1,000 שעות טיסה בחיל האוויר. מנקודה זו, בנוסף להכרה ביכולותיה ותפיסת עולם מעוגנת בזכות לשוויון היא כתבה (לצבא, למשרד הביטחון, לחברי כנסת) ושאלה: למה? למה לא נותנים לה להתנדב לקורס טיס? למה שהצבא לא יבחן את התאמתה לקורס טיס על יסוד בחינה פרטנית של כישוריה במקום לדחות אותה על הסף רק בשל היותה אישה?  

התשובה (המוכרת) הראשונה לשאלה הגיעה מצידו של נשיא המדינה דאז, ומפקד חיל האויר לשעבר, עזר וייצמן, שהזמין אותה להתקשר אליו ואמר: "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב".   

תגובתו הבוטה של ויצמן חשפה תפיסה עולם ארכאית המנוגדת למחויבות המדינה לערך השוויון והובילה להתגבשות קואליציה של נשות ציבור בהובלת ח"כ נעמי חזן, יחד עם שדולת הנשים בישראל והאגודה לזכויות האזרח, שסייעה למילר להגיש עתירה בנושא לבג"ץ.  

תשובת המדינה לעתירה שהוגשה לבג"ץ חשפה שההתנגדות לא קשורה בתפיסת יכולותיהן של נשים (והלא נשים שרתו כטיסות בשירות המחתרות וצה"ל בין השנים 1956-1940) או בשאלת ביטחונן אם יפלו מעבר לקווי האויב, אלא בשאלת הכדאיות הכלכלית: הצבא משקיע משאבים מרובים בהכשרה הארוכה של טייסים בצבא, שמחזירים את ההשקעה דרך שירות ממושך. הנחת העבודה היא שנשים לא ישרתו לאורך זמן כיוון שיפרשו לצורך לידות והקמת משפחה ובמובן זה לא "תחזרנה את ההשקעה". במילים אחרות וקצת פחות מנומסות, הצבא גרס ש"לא שווה להשקיע בהן." 

בתגובה, השופט מצא, שכתב את דעת הרוב, טען שמדובר באפליה פסולה, המבוססת על השערות והערכות ולא על נתונים מבוססים, ושעל המדינה מוטלת החובה לשאת בעלות האפשרית כדי להבטיח את הגשמתו של עקרון השוויון. מכאן בית המשפט העליון פסק ברוב דעות שאי מתן אפשרות לנשים להתקבל לקורס טיס, אך ורק בגין היותן נשים, הוא אסור ומהווה יחס מפלה ופסול. 

בעקבות ההחלטה, ח"כ נעמי חזן יזמה שינוי בחוק שירות הביטחון (תיקון 16א, ינואר 2000) לפיו לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד. כלומר בג"ץ אליס מילר סלל את הדרך לשינוי רחב במדיניות צה"ל לגבי שילוב נשים בתפקידים שעד אז יוחדו לגברים (משמר הגבול, גדוד קרקל, חובלים ועוד). 

עבור הנערה שהייתי, לצד תחושת העלבון, חשיפת המנגנונים המפלים, הייתה רגע של אישוש הבנת המציאות כמפלה והצורך לפעול בכדי לשנותה. מנגד, החלטת בג"ץ, שהתעקשה על מחויבות המדינה לפעול לקידום שוויון מגדרי, אישררה את תחושת הערך העצמי שלי ולימדה אותי שיעור חשוב על סולידריות, שיתופי פעולה והפוטנציאל של בית המשפט לתת תשובות מיטיבות, גם לסתם נערות ונשים צעירות. 

במבט לאחור, כנערה, ברגע המכונן ההוא, עסקתי בעיקר בשאלה כיצד האירוע הזה ישפיע עלי באופן אישי. היום, בתום שלושה עשורים וכמה תארים אני חושבת קודם כל על השינוי החברתי הרחב שזימן הבג"ץ לנשים בישראל, ודרכו, כיצד מושפעים חיי. 

בישראל, חברה פטריארכלית ומיליטריסטית, השתתפותן האזרחית של נשים נמדדה קודם כל באימהותן והנגישות לתפקידים מובילים במשק, כמו גם היכולת להישמע ולהשפיע, הוגבלה – באופן גלוי או סמוי – למי ששרתו בתפקידי מפתח בצבא. פתיחת התפקידים הנוספים אפשרה לנשים בישראל להתמיר את ההשתתפות שלהן בתפקידי לחימה בצבא בהון סמלי בזירה האזרחית: להישמע ולהשפיע, להשתלב במשרות ציבוריות המעצבות את חיי היומיום שלנו ולקדם ממדי שוויון אזרחי גדולים יותר. במובן הזה, למרות שמרבית הנשים בישראל לא משרתות בתפקידי שטח ולחימה, מדובר במהלך חשוב ומשנה סטטוס עבור כלל הנשים בישראל. 

בשנים האחרונות אנחנו רואות השתלבות גדולה יותר של נשים במקצועות הלחימה והשטח (ב2022 נשים היוו 17% מהכוח הלוחם, נשים מהוות 20% ממשרתי המילואים כיום). השתתפותן בלחימה בשבעה באוקטובר נתפסת כבעלת השפעה גדולה, ורבות מהן  – בשירות סדיר, מילואים  וקבע – ממלאות תפקידי לוחמה ושטח משמעותיים לאורך המלחמה. עם זאת, לצד העלייה המשמעותית בהשתתפותן וההכרה בחשיבותה, אנחנו רואות את גרירת הרגלים המתמשכת בנושא בג"צ הלוחמות, מגוון ניסיונות פוליטיים לצמצם ואף לסיים את שילובן במקצועות הלחימה, וגם את דחיקתן מעמדות קבלת החלטות בזירה האזרחית. 

.

במלאת שלושים שנה להחלטת בג"צ בעניין מילר, בסימן יום הנשים הבינלאומי ויום השוויון האביבי, ובצל אירועי שבעה באוקטובר, החלטנו, פורום סופי דיוויס לחקר מגדר סכסוכים ויישובם באוניברסיטה העברית, ופורום משפט, מגדר ומדיניות חברתית באוניברסיטת חיפה, להתכנס ולהתבונן, מנקודת מבט עכשווית, במשמעויות החברתיות של ההחלטה, ובתהליכים המקבילים של שילוב והדרה של נשים, הממשיכים להתרחש במרחב הצבאי.

הדוברת הראשונה במפגש, פרופ' דפנה הקר מאוניברסיטת תל אביב, יו"ר שדולת הנשים ונציגה בוועדה למניעת כל סוגי האפליה נגד נשים (CEDAW), תדבר על המשמעויות החברתיות והמשפטיות של פסק הדין  ועל מה הוא עושה בשביל נשים ישראליות היום ומחר מבחינת השתלבות בשוק התעסוקה ובמוקדי קבלת החלטות. היא תדבר גם על הויכוח הפנים פמיניסטי על סוג המאבק הזה ומחיריו ועל מקומו של המשפט במאבקים פמיניסטיים – בימיו הטובים, והפחות טובים.

בהמשך, אחרי שביססנו ששירות נשים במקצועות שטח ולחימה הוא חשוב ומשמעותי לכלל הנשים בישראל, אנחנו מבקשות להתבונן בחוויה של נשים צעירות שנמצאות במקום המורכב הזה. איך זה להיות "שם"? אלו אתגרים והתמודדויות, מחירים והצלחות, בגוף ובנפש הן משלמות ומרוויחות? פרופ' שיר דפנה תקוע, ממכללת אשקלון, חוקרת טראומה וביטחון וממחברות דוח תיעוד חיילות בחמ"לים קדמיים בגזרת עזה בעקבות אירועי 7 באוקטובר 2023  תדבר על האיזונים בין חוויות טראומטיות במהלך השירות לתחושת של מסוגלות בחיים האזרחיים לאחר השחרור. 

שתי ההרצאות הבאות יעסקו באיתגורים מערכתיים – פוליטיים וצבאיים – לשירות נשים בתפקידי לחימה. כלומר מטרתן לבחון את המתח בין מגמת שילוב נשים בתפקידי לחימה לבין הדרתן מזירות שונות במרחב הצבאי מכוחה של פקודת השירות המשותף והתעצמות מגמות הדתה בצבא. ד"ר עידית שפדן גיטלמן  מהמכון לביטחון לאומי תדבר על ההיסטוריה של פקודת השירות המשותף ועל עתירות עדכניות התלויות ועומדות בפני העליון בעניין שילוב נשים בכל תפקידי הלחימה. סא"ל במיל. אשרת קראוזר בכר, כמפקדת גדוד "איתם" וכסגנית היוהל"ם לשעבר, תדבר בשני כובעיה: היא תיתן מבט אישי על החוויה של להיות אישה וקצינה בתפקיד לחימה בצבא וגם מבט מוסדי וביקורתי על  פעילות היוהל"מ ואופן התפקוד שלו בכל הנוגע  לקידום שוויון מגדרי בצבא. שתי ההרצאות מציעות קולות עכשוויים, המשלבים מבטים רפלקסיביים וביקורתיים מהשטח ועליו. 

האירוע יתקיים בזום, ביום רביעי ה19.3.25 בין השעות 20:00-18:30. מוזמנות ומוזמנים להירשם ולהשתתף עם – או בלי – מסרגות וצמר לגרביים.  

עוד בנושא:

בתמונה הראשית: אליס מילר. קרדיט: דובר צה"ל.