מאמרי אורח

האנתרופולוג ג'יימס פרגוסון, שהיה אחד מהקולות המובילים בתחום אנתרופולוגיה של פיתוח, פוליטיקה, וכלכלה, נפטר לפני כחודש. פרגוסון נולד ב1951 בארצות הברית, סיים את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת הרווארד, ולאורך הקריירה שימש כפרופסור באוניברסיטאות סטנפורד וברקלי. 

פרגוסון ידוע בעיקר אודות ספרו "The Anti-Politics Machine" שפורסם ב-1990. בספר זה, הוא בחן את תפקידה של פיתוח בינלאומי בלסוטו – מדינה אשר ממוקמת בחלק הדרומי של יבשת אפריקה, המוקפת מכל עבריה בדרום אפריקה –  תוך חשיפת הדרכים שבהן תוכניות פיתוח של ארגונים ומדינות באפריקה נכשלות לעיתים קרובות בהשגת מטרותיהן המוצהרות, ובמקביל גם משרתות הנצחת מבנים פוליטיים קיימים. פרגוסון טען כי יוזמות פיתוח, המציגות עצמן כניטרליות וטכניות, למעשה מסוות מערכות יחסי כוח עמוקים ומורכבים. הוא תיאר כיצד התערבויות אלה מפשטות מציאויות חברתיות סבוכות למשימות טכניות, ובכך למעשה אינן משנות מבנים חברתיים אלא מנציחות מערכות כוח קיימות. כך לדוגמא, בהקדמה לספר הוא כותב על לסטו:

"פרויקטי הפיתוח יצרו דימוי של לסוטו כמדינה מבודדת ומסורתית, תוך התעלמות מכך שהיא כבר משולבת במערכות הכלכליות והפוליטיות של האזור. דימוי זה שימש להצדקת התערבויות שלא התמודדו עם הגורמים האמיתיים לעוני, אלא חיזקו את השליטה של המדינה והסיטו את תשומת הלב מהיבטים פוליטיים מורכבים."

לאורך שנות התשעים פרסם פרגנסון מספר מאמרים וספרים יחד עם עמיתו אקיל גופטה (Akhil Gupta) אשר הדגישו את חשיבות הבנת היחסים בין זהות, כוח, ומרחב גיאוגרפי בהקשרים של גלובליזציה, תנועת אוכלוסין והתערבויות מדינתיות. כך לדוגמא הם קראו תיגר על המושג המסורתי של תרבות באנתרופולוגיה וטענו שמושג התרבות כקשור למקום ספציפי ולעמים מובחנים, אינו תואם את הדינמיקות של העולם הגלובלי, שבו גבולות תרבותיים וגיאוגרפיים נזילים יותר. עבודתם, 

אשר חיברה בין "מכונת האנטי-פוליטיקה" של פרגסון, לבין גישתו של גופטה להבנת המדינה ותפקידה באי-שוויון ואלימות מבנית. בכך הם יצרו תשתית תיאורטית לדיון רחב יותר במקומם של המדינה והפיתוח, והציעו כיצד אנתרופולוגים יכולים לנתח את השפעת הכוח והידע על מבנים חברתיים. 

.

בספר ידוע אחר שלו, "Give a Man a Fish", שפורסם ב-2015, הרחיב פרגוסון את התיאור אודות מנגנוני הכלכלה והפוליטיקה, והתמקד בנושאי רווחה והפצת משאבים בדרום אפריקה. הוא בחן את הופעתן של תכניות חלוקת מזומנים ואת השפעתן על מערכות יחסים חברתיות וכלכליות. פרגוסון הציע ראייה חדשה ושאפתנית של סולידריות כלכלית, שבה מדינות עשויות לשחק תפקיד מרכזי בהבטחת רווחת אזרחיהן דרך מנגנונים כמו הכנסה בסיסית לכולם. גישתו לא רק הצביעה על האפשרויות הטמונות בכלכלות רווחה, אלא גם הזמינה אותנו לחשוב מחדש על רעיונות של עבודה, זכויות, ואזרחות בעידן המודרני.

בעת כהונתו כראש המחלקה לאנתרופולוגיה אוניברסיטת סטנפורד, פרגוסון הוביל מהלך משמעותי של איחוד בין תחומי האנתרופולוגיה התרבותית והאנתרופולוגיה הפיזית, מהלך שעורר לא מעט אתגרים. הוא נתקל בהתנגדויות משני צדי המחלקה: חוקרי האנתרופולוגיה התרבותית חששו מאובדן המיקוד בתהליכים חברתיים, תרבותיים והיסטוריים, בעוד שחוקרי האנתרופולוגיה הפיזית הביעו חשש מפני השפעה פחותה של המדעים המדויקים במחלקה. פרגוסון, הצליח להדגיש את ההזדמנויות הגלומות בשילוב הגישות: חיבור בין הביולוגיה לבין התרבות כדי להבין את האדם במורכבותו המלאה, ונסיון ליצור שפה משותפת בין התחומים. הוא הדגיש שהעיסוק באדם חייב להיות רב-ממדי וששילוב בין מדעי החברה והמדעים המדויקים יכול להוביל לתגליות חדשות ולהעמקה במחקר. תהליך האיחוד, אף שהיה כרוך בקונפליקטים, מאבקים ופוליטיקה, התממש בסופו של דבר. פרגוסון ראה במהלך זה דרך להפוך את האנתרופולוגיה לרלוונטית יותר בעידן המודרני, שבו שאלות על זהות, גזע, ואבולוציה נעשות מורכבות יותר ומחייבות חשיבה רב-תחומית.

פרגוסון היה חוקר מעמיק, בעל מחשבה חדה ותובנה עמוקה לגבי הכוחות החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שמעצבים את עולמנו. עבודותיו מאופיינות ברגישות למורכבויות המקומיות לצד ביקורת נוקבת על מבנים גלובליים, והקול הייחודי שלו יחסר לאנתרופולוגיה מאוד.

עוד בנושא: