מהי מפת האנתרופולוגיה בישראל 2025 – ואיך נראית הקהילה המקצועית שלנו?
מה מחזיק קהילה מקצועית יחד? האם זו שפה משותפת? אתיקה? פרקטיקה? ואולי תחושת שליחות? והאם כל אלה עדיין מתקיימים כשאנחנו – האנתרופולוגים והאנתרופולוגיות בישראל – פועלים.ות לא רק במוסדות אקדמיים, אלא גם בזירות יישומיות, חינוכיות, טיפוליות וציבוריות? הדו"ח החדש של האגודה האנתרופולוגית הישראלית לשנת 2025, "מפת האנתרופולוגיה בישראל", שהובילה רוית תלמי כהן, יו״ר האגודה, מנסה להתמודד בדיוק עם השאלות הללו. ולא רק להתמודד – אלא להציע תמונה. מורכבת, אבל קונקרטית. חלקית, אבל מדויקת דיה כדי לעורר מחשבה.
שתי מפות, שתי שפות, שדה אחד
הדו"ח נערך ביוזמת האגודה האנתרופולוגית הישראלית, וכולל שני חלקים:
האחד – קהילתי, מבוסס על סקר שאליו השיבו 86 אנתרופולוגים.יות הפעילים.ות באקדמיה ומחוצה לה;
השני – מוסדי, המבוסס על נתונים מ־15 מוסדות להשכלה גבוהה (8 אוניברסיטאות ו־7 מכללות).
שניהם יחד יוצרים מעין צילום רנטגן של שדה האנתרופולוגיה בישראל: איפה אנחנו נמצאים.ות, איך אנחנו פועלים.ות – ובעיקר, איך נראים הקשרים שמחזיקים אותנו יחד.
כמה לומדים אנתרופולוגיה – והיכן?
נכון ל-2025, כ־2,200 סטודנטים.ות לומדים.ות אנתרופולוגיה בישראל – כמעט כולם לתואר ראשון, ורובם באוניברסיטאות.
במכללות – שם נשען התחום על סגל מצומצם וללא קביעות – הדוח מצביע על תהליכי צמצום ואף סיכון לסגירת תוכניות.
קורסים באנתרופולוגיה נלמדים במגוון מוסדות, אך מסלולי לימוד ייעודיים קיימים רק בשתי אוניברסיטאות. בנוסף, קיימים שלושה מסלולים עם התמחות יישומית מובהקת. גם כך, התחום נתון לאתגרים קבועים של תשתיות, תקנים ותקציבים.
שייכות מקצועית – על מה היא נשענת?
בקרב המשיבים לסקר הקהילתי, עולה תמונה של קהילה מגוונת – אבל גם פצועה.
מצד אחד, רוב המשיבים.ות מזדהים כאנתרופולוגים.יות במידה גבוהה; מצד שני, רק 35% חשים שייכות מלאה לקהילה.
השייכות נשענת על קשרים בין-אישיים, שפה מקצועית, ואתיקה של פירגון – אבל נמתחת בין תחושת שליחות לבין תחושת ניכור.
רבים דיווחו על קושי לפרוץ את גבולות האקדמיה, על חוסר הכרה מצד מוסדות או הציבור, ועל אתגר כפול: גם להצדיק את המקצוע, וגם לתרגם אותו לפרקטיקה מובנת.
חוסר הכרה – או היעדר תשתית?
חמישה אתגרים חזרו שוב ושוב בתשובות לסקר:
- חוסר הכרה ציבורית ומוסדית
- מחסור בתקנים, תקציבים וסטודנטים
- קהילתיות חלקית בלבד – תחושת בידוד
- פער בין ידע לפרקטיקה
- פוליטיזציה וחשש מהדרה
במילים פשוטות: קיים שדה עשיר, אך רופף. שדה שמורכב ממומחיות, עשייה ומחקר – אך פועל לרוב בלי תמיכה מוסדית סדורה.
אז מה עושים?
השאלה הזו, במובנים רבים, היא לב הדו"ח. ולא במקרה – הדו"ח לא נכתב רק כדי להציג נתונים, אלא כדי לפתוח שיחה. שיחה על העתיד של האנתרופולוגיה בישראל – לא כאוסף מבודד של יחידים.ות, אלא כמרחב משותף של ידע, שייכות והשפעה.
ממצאי הדו"ח נחשפו בכנס השנתי של האגודה האנתרופולוגית, ואנחנו משתפים אותו גם אצלנו כדי לקחת חלק בשיחה ולהרחיב את הדיון במטרות והאתגרים העומדים בפני הקהילה שלנו בעת הזו. אנחנו מזמינים אתכם לקרוא אותו לא רק בעין ביקורתית – אלא גם כקריאה לפעולה. על מה שהיה, על מה שיש – ובעיקר, על מה שיכול להיות.