אנתרופולוגיה לשבת

מהי הישות האינטרנטית של מריה הקדושה? האם הדיגטיליזציה מרחיקה מהדת ומרדדת את אורחות החיים הדתיים – או דווקא מקרבת אליהם ומרחיבה את הפולחן הדתי? מה ההבדל החוויתי בין הזירות הדתיות הפיזיות לדיגיטליות? אורן גולן ונורית שטדלר כותבים לבחברת האדם על תהליך "הדיגיטליזציה של מרים" וכיצד המימדים המופשטים של האלוהות מתרגמים למרחבים האינטרנטיים והמדיה החברתית, לאור מאמרם שהתפרסם בNew Media and Society.

^{תמונה ראשית: Angels on the subway: Classic paintings reimagined into urban settinda, by Alexey Kondakov}

https://edition.cnn.com/travel/article/alexey-kondakov-paintings/index.html

המאמר על תהליך "הדיגיטליזציה של מרים" התפרסם בכתב העת New Media and Society והוא עוסק במתח שבין המימדים הטרנסצנדנטיים המופשטים ביותר של האלוהות ותרגומם הפרקטי והרחב לחיי היומיום בעידן האינטרנט והמדיה החברתית. באופן ספציפי, המאמר דן בשינויים באופני התיווך, הרחבת הפולחן הדתי והאמונה בישויות אלוהיות והפצתם בפלטפורמות דיגיטליות – למול החוייה האנושית בזירות הפיזיות. המאמר בוחן את דמותה של מרים, אם ישו, ותרגומה הפולחני בפלטפורמות המדיה החדשות. בעוד שמחקרים רבים התמקדו בנוכחות של הדת, האמונה והסמלים הדתיים ברשתות החברתיות ובאתרים וירטואליים, יש מחסור בעבודות המנתחות את התהליכים שבאמצעותם ישויות אלוהיות וקדושות מתורגמות ומופצות באמצעות הפלטפורמות הדיגיטליות המשתנות. בלב המחקר עולה השאלה כיצד אמרגני המדיה הדיגיטלית מעצבים ומעצימים את דמותה של מרים הקדושה? כיצד הפצתה הדיגיטלית משפיעה על הפולחן בזירות המרכזיות ובאתרי עלייה לרגל שלה באירופה? על מנת לבחון שאלה זו ערכנו מחקר המשלב שתי גישות מתודולוגיות: אתנוגרפיה באתרי הצליינות המרכזיים של מרים באירופה יחד עם איסוף וניתוח של המדיה הדיגיטלית החברתית באתרים הנחקרים.  

עבודת השדה התקיימה בארבעה אתרי עלייה לרגל קתוליים מרכזיים באירופה המוקדשים למרים, ביניהם: גבירתנו הבתולה ממדג'וגוריה בבוסניה-הרצגובינה, מחוז הרצגובינה-נרטבה, בדרום המדינה, האתר של גבירתנו של פטימה מחוז סנטרו, במרכז פורטוגל, אתר הצליינות של המדונה מנוק בחוז מאיו במערב אירלנד והאתר של גבירתנו מצ'נסטוחובה ביאסנה גורה במחוז שלזיה שבדרום פולין. שלושה הם אתרי התגלות מרכזיים של מרים הממוקמים במדינות קתוליות ומהווים אבן שואבת למליוני צליינים בשנה. לעומת זאת האתר בבוסניה-הרצגובינה, הוא זירה צליינית מריאנית הממוקמת במדינה מוסלמית. האתנוגרפיה כללה תצפיות, שיחות בלתי פורמאליות, צילומים וקטעי וידאו קצרים. לצד הממצאים האתנוגרפיים אספנו חומרי מדיה וביצענו ניתוח תוכן איכותני שיטתי של חשבונות אינסטגרם של האתרים, תוך שימוש בתוכנת Dedoose לזיהוי תמות ודפוסים חזותיים וטקסטואליים בתמונות והודעות הנלוות אליהן. שיטה זו מאפשרת הבנה טובה יותר של הפערים, ההבדלים והמתחים העולים בתרגום של האמונה והפרקטיקה הצליינית במקום הפיזי לעומת הפעילות באתרי המדיה.

על מנת לפתח הסבר לממצאים שלנו פיתחנו את מושג המדיאטיזציה של הדת (Hjarvard, 2013), לפיו הפלטפורמות של המדיה החברתית מאפשרות ומקדמות עיצוב מחדש של סמלים דתיים קיימים, ומעניקות להם הקשר חדש ולעיתים אף מחזקות את כוחם, בעידן שכבר עבר תהליכי חילון בספירות רבות של החיים. המחקר מראה כי בעוד תהליכי המדיאטיזציה עשויים להיתפס כגורמים לריחוק מהדת, הם למעשה מאפשרים תהליך של החזרה, חיזוק והצתה מחדש של קדושה וסמלים מסורתיים בלבוש חדש, פתוח יותר ואטרקטיבי למאמינים ומאמינות ברחבי אירופה והעולם. במובן זה באמצעות הפצתם באמצעי המדיה הדיגיטלית הם נשזרים בקלות אל חיי היום-יום, וכך מתאפשרים ביסוס של הסמליות והקדושה של דמויות, קדושים קדושות ואלוהיות באתרים עצמם ובמדיה החברתית. מהניתוח הרב זירתי ושילוב המתודות עולה כי קיימים מספר מנגנונים אשר באמצעותם מעצבים מנהלי המדיה הדיגיטלית של האתרים את דמותה של מרים ואת משמעותה הדתית:

^{הכנסיה באתר של פטימה, פורטוגל 2024 (צילמה נורית שטדלר)}

את המנגנון הראשון מכנים הכותבים "מריצנטריזם"  (Marycentrism): כלומר העצמת דמותה של מרים כאלה-אם דומיננטית. מרים מתוארת כאלוהות נשית גדולה המכסה את כל זירות החיים ומחברת ביניהן. האמצעים להפיכתה של מרים לדמות מרכזית נעשה באמצעות בידול חזותי, כלומר מרים מוצגת כדמות נפרדת לחלוטין מכל דמויות דתיות אחרות, כולל ישו, השליחים, הקדושים המקומיים, הכמרים והמאמינים. בידולה מודגש באופן שמנתק אותה מהקשרים אחרים ומבסס את מעמדה כדמות נשגבת ועצמאית בעולם השמימי והגשמי. כמו כן, יש שימוש בהגברה חזותית (Aggrandizing): כוח המאפשר לחזק את דמותה באמצעים ויזואליים על ידי הפצה שיטתית של תמונות באינסטגרם המתעדות את מרים בכל אתר המלווה במאפיינים הכלליים והיחודיים שלה במקום. כך למשל, היא מוגבהת פיזית, מוארת באופן מוגזם, מעוטרת בזהב וצבעי השמים ולעיתים אף מוצגת כישות מרחפת. בנוסף, המשתמשים והמפיצים משתמשים באמצעי עיטוף הקדושה (Wrapping the Sacred): הכולל שימוש בטכניקות ויזואליות, למשל, שימוש במעגלי פרחים, מסגור דיגיטלי, והדגשת אובייקטים מסורתיים כמו כתרים, הילות, ועוד. אלו נועדו לבדל את דמותה של מרים וליצור סמליות חזקה של עוצמה אלוהית נשית נפרדת העומדת בפני עצמה.  

המנגנון השני עוסק ב"היקסמות פרגמטית" (Enchanting Pragmatism): מנגנון זה מאפשר שילוב של מידע פרקטי גשמי עם מימדים של קדושה דיגיטלית. על מנת לעשות זאת המידע האינפורמטיבי "היבש" מוצג באופן מיסטי. בכלל זה פוסטים על אירועים דתיים אינם מוצגים כהודעות מנהלתיות בלבד, אלא נעטפים בתיאורים חזותיים המעניקים להם נופך רגשי-רוחני. לדוגמה, מידע על לוח זמנים של תפילות או פסטיבלים מופיע לצד תמונות מעוררות השראה של מרים. כמו כן, הפצתם של מסרים של קדושה לאירועים רשמיים למשל, תהליכים ביורוקרטיים, (כמו רישום לטקסים דתיים, בחירת מקומות וכו') מוצגים כאקטים דתיים בעלי משמעות עמוקה, תהליך המגביר את תחושת השותפות הרוחנית של המשתתפים. בנוסף יש תהליכים של מיתוג דיגיטלי של הקדושה: תיוגים נפוצים כמו #MaryMiracles ו-#HolyMother חותמים פוסטים ומעודדים יצירת קהילה סביב המותג הדיגיטלי של מרים.

המנגנון השלישי כולל אפשרויות "להשתתפות פתוחה וגמישה" (Open-Ended Participation)  ויצירת קהילה דיגיטלית דינאמית. על מנת לעשות זאת המתווכים יוצרים טשטוש מודע של הגבול בין הפולחן המסורתי לחוויות דיגיטליות: פלטפורמות המדיה החברתית מאפשרות למשתמשים לקחת חלק פעיל בפולחן באמצעות שיתוף של תמונות, תגובות, ולייקים. זוהי צורה חדשה של "עלייה לרגל דיגיטלית" המקבלת מעמד ייחודי ומתאפשרת הודות לפלטפורמות החברתית. בנוסף, יש תיעוד והפצה של חוויות פולחניות: מרבית התמונות כוללות עולי רגל המשתתפים בפסטיבלים, טקסים דתיים ותפילות קבוצתיות. הדיגיטציה של החוויות האישיות מעצימה את תחושת הקהילה הדתית ומרחיבה את הנוכחות הווירטואלית של האתרים. לבסוף, יש התקרבות דרך אינטראקציות אישיות בהם המשתמשים מגיבים על פוסטים בברכות, תפילות והבעת רגשות כלפי מרים, מה שמחזק את הקשר האישי לדמותה גם ללא נוכחות פיזית באתר הקדוש.

^{הבתולה של נוק באירלנד 2022 (צילמה נורית שטדלר)}

^{התהלוכה עם פסל מרים וטקס בהיכל המוקדש לעדי ההתגלות (מתוך האינסטרגם)– פאטימה, פורטוגל, פברואר 2025}

השילוב של אתנוגרפיה בזירות הפיזיות יחד עם הניתוח הדיגיטלי מאפשרים הבנה של אופן התפשטות הסמלים הדתיים והטרנסצנדנטיים, ולצד זאת גם הבנה טובה יותר של יחסי הכוח המשתנים בתוך הקהילה הדתית בארבע מישורים:

1. מיתוג דיגיטלי ושינוי חברתי: המדיה החברתית ממצבת מחדש את מרים כדמות נגישה ורחוקה בו-זמנית, תוך יצירת סמלים חדשים שמשתמשים יכולים "לצרוך" באופן ישיר ואינטראקטיבי.
2. המדיאטיזציה כאתגר לכנסייה הקתולית: תפקידם של כמרים ומתווכי דת מסורתיים הפועלים באתרים עצמם נשחק לטובת מנהלי המדיה הדיגיטלית, שהופכים למעצבי ומתווכי הקדושה בפועל.
3. הרחבת טווח ההשפעה הדתית: המדיה החברתית מאפשרת להפיץ את פולחן מרים מעבר לגבולות גיאוגרפיים ולהגיע לקהלים רחבים יותר, כולל כאלה שאינם נוהגים להשתתף בפולחן כנסייתי מסורתי.
4. הגדרה מחדש של עלייה לרגל: האינסטגרם יוצר מרחב של "עלייה לרגל דיגיטלית", שבה מאמינים יכולים לחוות את הקדושה גם מרחוק, דרך מסך הטלפון או המחשב והם אינם זקוקים עוד לשושבני הקדושים המקומיים.

לסיכום, באמצעות שילוב של מריצנטריזם, הקסמות פרגמטית וקוד פתוח של השתתפות ושייכות, המחקר חושף כיצד דמויות אלוהיות מקבלות חיים חדשים בפלטפורמות דיגיטליות. המדיאטיזציה של מרים אינה רק תיעוד של קדושה מסורתית, אלא אמצעי פעיל להרחבה, התאמה ויצירה מחדש של עולמות דתיים בעידן הרשתות החברתיות. מרים הופכת לדמות רב-שכבתית: סמל נשגב ואלוהי מחד, ודמות נגישה, המתווכת דרך אינטראקציות דיגיטליות מאידך. התהליך מייצג מגמה רחבה יותר של שינוי דתי בעידן הדיגיטלי, שבו הקדושה עצמה הופכת לתוכן שניתן לעצב, לשתף ולהפיץ לקהלים חדשים.

לקריאת המאמר ראו: 

Golan, O., & Stadler, N. (2024). Digital Mary: Religious Mediatization and the Re-Enchantment of a Mega Symbol. New Media & Society. https://doi.org/10.1177/14614448241265513

עוד בנושא