אנתרופולוגיה לשבת

מה לעשות עם הספרים של ולדר? זאת הייתה אחת השאלות הבוערות בקרב קהילות חרדיות רבות, לאחר שחיים ולדר, אחד הסופרים ואנשי חינוך הבולטים בעולם החרדי, אשר הואשם בפגיעות מיניות ולאחר מכן אף התאבד. במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Contemporary Ethnography בחנו פרופ' מיכל קרבאל-טובי, צופיה מאלב וערן שוורצפוקס את ההתמודדות עם הדילמה האם לבטל את ולדר על ידי ביטול של ספריו – התוצר החומרי, המזוהה עמו באופן מובהק. בעזרת מחקר אתנוגרפי ושימוש בתיאוריות של מרי דאגלס ומרסל מוס, הם מראים כיצד הסידור מחדש של ספרי ולדר במרחב הביתי משמשים כפרקטיקות של טיהור וניקיון, כדרך לשמר את הסדר חברתי ולהדיר את מה שנתפס כמלוכלך או מזוהם, ומציעים את המושג ׳תרבות ביטול חומרית" במטרה לחבר את המונחים התיאורטיים "תרבות חומרית" ו-"תרבות ביטול".

תמונה ראשית: ספריו של ולדר מונחים כ"הפקר", כדי לאפשר לאחרים לקחת אותם מהמרחב הציבורי, בני ברק. תמונה שנשלחה אלינו על ידי אחד המרואיינים. ינואר 2022.

הסופר החרדי חיים ולדר היה "ידוען של חינוך" בעולם החרדי ומעבר לו. במשך עשרות שנים הוא פרסם עשרות ספרים לילדים, נוער ומבוגרים, אשר זכו לפופולריות ותהודה עצומה; הוא היה מרצה מבוקש, כתב באופן קבוע טור ב"יתד נאמן", היה יועץ ומנהל של מרכז חינוכי ידוע בבני ברק וקיבל חותמת כשרות על פועלו – פרס ראש הממשלה "מגן הילד" מטעם המועצה הלאומית לשלום הילד. ספריו, שעסקו בפתיחות בחיי היומיום וחיי הנפש של ילדים חרדים, נחשבו לחדשניים ופורצי דרך במונחים פדגוגיים חרדיים, ולמעט התנגדותן של קהילות חסידיות שמרניות במיוחד, הם הפכו לספר חובה בכל בית וספריה חרדיים. ולדר הפך לפרצופה או לקולה של החרדיות המיינסטרימית. 

הדיה של כתבת התחקיר שפורסמה ב"הארץ" בסוף 2021 על ולדר כפוגע מינית – כאדם שפגע באופן שיטתי ומתמשך בקטינים וקטינות, בגירים ובגירות – הגיעו למגזר החרדי ועוררו סערה. ולדר הושעה מכתיבה בעיתון ודיון בעניינו התנהל בבית דין וולונטרי של הרב החרד"לי שמואל אליהו. לאחר מספר שבועות, ולדר שם קץ לחייו, אקט שלא רק מהווה עבירה חמורה על פי ההלכה, אלא גם נתפס בעיני רבים כהודאה באשמה. 

הסערה הציבורית ושברון הלב הקולקטיבי, כפי שהתנסחו ברחוב החרדי, בעיתונות ובמדיה החברתית, בטאו דילמות עקרוניות, בעיקר סביב ההשתקה סביב פגיעות מיניות ותפקידו של הממסד הרבני. סוגיה אחת חזרה וצפה כדילמה עקרונית ומעשית: "מה לעשות עם הספרים של ולדר?" בבתים רבים הורים מצאו עצמם מתלבטים האם להמשיך להחזיק בספרים, להתיר לילדיהם לקרוא בהם, או אולי להעביר אותם הלאה, "לבער את הרע", למרות הערך המוסף החינוכי המובהק בספרים. למעשה, הדילמה נגעה בשאלה האם לבטל את ולדר על ידי ביטול של ספריו – התוצר החומרי, האובייקט, המזוהה עמו באופן מובהק.  

במאמר עקבנו אחר שאלה זו כפי שצמחה מהשטח, נשמעה בידי חרדים וחרדיות מהשורה והתנסחה בפיד החרדי. המאמר נכתב במסגרת פרויקט אתנוגרפי ארוך-טווח על אקטיביזם חרדי סביב פגיעות מיניות, ומבוסס על תצפית-משתתפת בחנויות ספרים, ראיונות עם גברים ונשים חרדיים שהתחבטו בשאלה, ומעקב אחר ייצוגים חזותיים ושיחות דיגיטליות בקבוצות ברשתות חברתיות. המאמר טובע את המושג "תרבות ביטול חומרית" (Material Cancel Culture), במטרה לחבר את המונחים התיאורטיים "תרבות חומרית" ו-"תרבות ביטול". 

כדי לנתח את דרכי הפעולה שננקטו כלפי הספרים של ולדר, ואת הגורל שנגזר על החיים החברתיים שלהם כאובייקטים בשימוש יומיומי, חזרנו אל שני הוגים מרכזיים במחשבה האנתרופולוגית – מרי דאגלס ומרסל מוס. אנו מציגים במאמר כיצד באמצעות סידור מחדש של ספרי ולדר במרחב הביתי מתבצעות פרקטיקות של טיהור וניקיון, כדרך לשמר את הסדר חברתי ולהדיר את מה שנתפס כמלוכלך או מזוהם, במקרה הזה, מעשיו של ולדר. הקשר העמוק בין מעשיו של הסופר ובין החיים החברתיים של ספריו משקף את המושג "הָאוּ" (Hau), של האנתרופולוג מרסל מוס, המתייחס לכוח המיסטי או לרוח של הנותן הטבועים בחפץ הניתן כמתנה. השאלה "מה לעשות עם הספרים" הינה, אם כן, ביטוי לשאלות שנוגעות גם לסדר החברתי ולמיקומו המחודש של רוחו של ולדר כרוח רעה, וגם ביטוי ליחסים האינטימיים המתגלגלים שהקוראים מעצבים עם המחבר. 

המושג "תרבות ביטול חומרית" מרחיב את המבט המחקרי על תרבות ביטול מעבר להיבטים הדיגיטליים והדיסקורסיביים (המודגשים בספרות), ומאיר את ההיבטים החומריים שלה כששורשיה וביטוייה מקבלים ביטוי מפושט ומעשי בחיי היומיום. לשם הדוגמא: הדילמה המוסרית והפוליטית אם ללכת להופעה של אמן מבוטל, או אם לצפות בסרט החדש של במאי מבוטל, אינה דומה לשאלה המעשית מה לעשות עם ספרים המהווים חפצים יומיומיים ושכיחים. ספרי ולדר היו מונחים בסלון, נקנו כמתנה, ניתנו כפרס בתלמוד התורה או בסמינר, והושאלו מהספריה בשכונה. מי שהחליט לבטל את ולדר באמצעות ביטול ספריו, נדרש לפעול באופן מעשי, ומחיקת הספרים – ואז היעדרם – יצרו חלל מוחשי. המטריאליות של הספרים דחקה באנשים לפעול, לקבל החלטה: להחזיק או להשליך, להרחיק או להשמיד, לדחות החלטה או לנקוט עמדה נחרצת. דרך הספרים הם בטאו רגשות של כעס וביקורת כלפי ולדר – וגם עצבו מחדש את המרחב הביתי והחברתי שלהם. 

מהמאמר עולה שחומריות של אובייקטים יוצרת הזדמנויות מרובות לעבוד עם החומר, מעבר לשאלה המהותית של לבטל או לא לבטל. כך למשל עם ספרי ולדר אפשר היה להעביר אותם מקום, להחביא אותם במגירה נשכחת, להעלות אותם למדף גבוה במיוחד, לזרוק אותם ברחוב, למסור לשכנים, להניח אותם בפח הזבל או לשרוף אותם. האפשרויות הללו כולן צמחו מהמחקר ולימדו אותנו שתרבות ביטול חומרית כרוכה בתהליכים יצירתיים ופרפומרטיביים שמאפשרים חיים חברתיים חדשים או מביאים בצורות שונות מוות חברתי לאובייקטים והיפרדות חומרית מהם. תהליכים אלו של עבודת ביטול עם ואל מול חומר יכולים להיחקר גם בהקשרים אחרים, למשל במצבים של המרת דת, הכרוכים לעיתים בציפיות לאתחול של העצמי ופרידה מהעצמי הישן ומהחומרים שהרכיבו את חייו, או במצבי גירושין ופרידות מבני ובנות זוג בהם אנשים נדרשים להתנתק מחפצים שהיו מזוהים עם אנשים שהיוו חלק בלתי נפרד מחייהם בעבר.

מצאנו כי תרבות הביטול החומרית סביב ספרי ולדר לבשה צורות מגוונות. את דפוסי הפעולה ביחס לספרים מיפינו סביב  שלוש אסטרטגיות עיקריות:

"פסק זמן" (Time-Out)

אסטרטגיית ה"פסק זמן" מתארת מגוון פרקטיקות וגישות זמניות דרכן אנשים לוקחים לעצמם הפוגה לשקול את הנושא, לא להחליט באופן מיידי ולהטיל מעין "פסק זמן" על הספרים עצמם בתוך המרחב הביתי, על ידי הוצאתם הזמנית משימוש או מתצוגה. כך או כך, הספרים מקבלים סוג של "לימינליות ביתית". חלק מהמרואיינים והמרואיינות במחקר תארו איך הם העבירו את ספרי ולדר למקומות נגישים פחות בבית כמו מדפים עליונים או קופסאות, על מנת להתמודד עם הנוכחות הבעייתית שלהם מבלי להיפטר מהם לחלוטין. פסק הזמן אפשר להם לעכל את האירועים הדרמטיים, ואולי אף לתת לזמן "לנקות" את הספרים מהקונוטציות השליליות שדבקו בהם בעקבות מעשיו של המחבר.

"ניקוי הבית" (Cleaning Out)

אסטרטגיית ניקוי הבית, הרחקת הספרים, מתייחסת למהלכים של סילוק ספרי ולדר אל מחוץ לבית, בדרך כלל על ידי הנחתם ליד פחי האשפה או בערמות ברחוב, בפינות מסירת חפצים. מי שנקטו בגישה זו חשו שהם רשאים להחליט עבור משפחתם שלהם, אך לא להכתיב לקהילה כולה קווים מנחים ותסריטים מוסריים להבחנה בין טוב ורע. הם עשו זאת ביודעין שהספרים עלולים להמשיך ולהתקיים, לזכות לחיים חברתיים, במחוזות אחרים, בקרב אנשים שיגיעו למסקנות שונות לגביהם. הוצאת הספרים אפשרה לאנשים לטהר את המרחב הביתי האישי שלהם מנוכחותו המטרידה של ולדר, גם אם הספרים ימשיכו לחיות במקומות אחרים.

"נידוי" (Casting Out)

האסטרטגיה של "נידוי" היא פעולה בעלת אופי הצהרתי, סמיוטי ואקטיביסטי יותר, והיא כללה פעולות טקסיות פרפורמטיביות וסימבוליות של טיהור חברתי וביקורת מוסרית, מתוך מטרה להשפיע על שינוי חברתי רחב יותר בחיים החרדיים. האסטרטגיה התבטאה במגוון דרכים שמטרתן הסופית היתה להפוך את ספרי ולדר ל"מנודים חברתית", להוציאם ממחזור המכירה והקנייה וממעגל העברת הבעלות של מתנות – להמית אותם חברתית כאובייקטים במעגל החיים החרדיים. בין הפעולות הללו היו: שריפה פומבית של הספרים, תוך שירה; השחתת ספרים והצבתם כמיצג מול ביתו של רב בולט שתמך בולדר; קריאה לחרם צרכנים על חנויות שימכרו את ספריו; קריאה לשרוף את הספרים בעת שריפת החמץ בפסח של אותה שנה. פעולות ההשלכה נועדו למחות על העוול שביצע ולדר ולתבוע הוקעה מוחלטת של מורשתו מהמרחב הציבורי החרדי.

מעבר לתרומה התאורטית של המאמר, כפי שתיארנו למעלה, המאמר מצטרף לשורת מאמרים עכשוויים המלמדים על שינוים בחברה החרדית, בישראל ובעולם. האסטרטגיות השונות שעולות משדה המחקר מלמדות על האופנים בהם תהליכים בחברה החרדית מעובדים ועל האופן בו תפיסות והשפעות חיצוניות מקבלות אחיזה דרך בחירות אישיות ומשפחתיות, גם אם הן לא מוכתבות על ידי רבנים ומונהגות באופן גורף על ידי הקהילה כולה. ההדרגתיות והמגוון שבאו לידי ביטוי במידות ההרחקות השונות של הספר מחיי היומיום, מתארות מחד בחירות קבועות, אך מאידך יכולות להתגלות כבחירות זמניות כאשר המעבר בין אסטרטגיה אחת לאחרת מניעה לא רק את הפרטים אלא את הקהילה כולה אל עבר הטמעה והתמודדות עם מה שעד לא מכבר היה טאבו מאיים ומסוכן. 

לקריאת המאמר המלא: https://journals.sagepub.com/doi/epub/10.1177/08912416231200260

לקריאה נוספת על תרבות חומרית: