ברכות, ראיון עומק

ברכות חמות לפרופ' מיכל פרנקל (האוניברסיטה העברית) שקיבלה את קידומה האחרון והמכובד – פרופסורה מן המניין (Full Professor). לכבוד המאורע ולצד מאמריה החדשים שהתפרסמו לאחרונה, רותם קליגר חליוא ראיינה אותה על הגלגולים השונים בין תחומי המחקר המגוונים שלה וגם על הקפיטליזציה והפופוליזציה של האקדמיה בארץ ובעולם.

 פרנקל למדה לתואר ראשון, שני ושלישי באוניברסיטת תל אביב, זכתה במלגת פולברייט היוקרתית ולמדה באוניברסיטת פרינסטון, והייתה עמיתת מחקר במכון ללימודי אירופה באוניברסיטת הרווארד ובמכון הדסה ברנדייס באוניברסיטת ברנדייס. לאורך השנים היא כתבה על הצומת שבין ניהול וארגונים לבין מגדר, דת, מעמד ואתניות בישראל המנדטורית ובעידן הגלובליזציה העכשווי. במיוחד בתקופה הלא פשוטה שעוברת על כולנו, אנחנו מתרגשים לחזור אל הרעיונות המרכזיים שהיא פיתחה ולחגוג יחד איתה את התואר החדש.

"עד גיל 21 עשיתי איקס על כל החלומות שהיו לי בקריירה. שירתתי בגל"צ, אחר כך רציתי להיות עיתונאית אבל מסתבר שהמרפקים שלי לא היו מספיק מחודדים. עברתי לקופירייטינג, עבדתי במשרד פרסום והבנתי שזה לא בשבילי, ואז נרשמתי ללימודים באקדמיה. כבר בסמסטר הראשון התאהבתי בסוציולוגיה וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. אני לא באה מבית אקדמי. בהתחלה לא ידעתי שאפשר להפוך את הלמידה לקריירה. חשבתי שאצטרך לעבוד במלצרות כדי שאוכל להמשיך ללמוד עוד ועוד, אבל די מהר ביקשו ממני לתרגל קורס. ככה הבנתי שזה יכול להיות מקצוע, זאת הייתה ממש הפתעה. להיות סוציולוגית זה לא רק המקצוע שלי זה מי שאני", פרנקל משתפת.

מה הכוונה?

"הסוציולוג צ'רלס רייט מילס מבחין בין שלושה סוגים של סוציולוגים. יש סוציולוגים של 8 שעות בימימה, שחוזרים בסוף היום הביתה ועוזבים את המחקר. יש סוציולוגים של 16 שעות בימימה, שממשיכים לחשוב דרך המבט הסוציולוגי גם אחרי שעות העבודה. ויש כאלה של 24 שעות. סוציולוגים שגם חולמים בסוציולוגית, ואני לחלוטין אחת מהן. הטיעון המרכזי והמארגן של התזה שלי במ.א. הופיע לי בחלום. קמתי בבוקר וכתבתי הכל במסודר. האתגרים הכי מורכבים במחקר מסתדרים לי תוך כדי המקלחת. הסוציולוגיה היא כמו ערוץ חשיבה מרכזי שפועל בלי הפסקה בראש שלי", היא מסבירה.

מעבר להשראה מחלומות ומקלחות, פרנקל מספרת שישנו חוט המקשר בין תחומי המחקר שלה – האופן שבו שיחים שונים מבנים את המציאות שלנו. כיצד התפתחות הידע באה לידי ביטוי בתוך יחסי כוח חברתיים מקומיים וגלובליים. זאת העדשה דרכה היא ניגשה להתבונן בתחומי המחקר הרבים בהם עסקה לאורך הדרך.

"בעייני הפרדיגמה שאת בוחרת קודמת לשדה המחקר. זאת העדשה שדרכה את מסתכלת על העולם. אותי תמיד עניינו שיחים ויחסי כוח והאופן שבו הם מעצבים את המציאות ומבנים את מה שאנחנו תופסים כמובן מאליו. הצורה העמוקה ביותר של שליטה היא מניעת התנגדות. מה מותר ואסור לנו לשאול? מה אנחנו רואים ומה סמוי מפנינו משום שאנחנו מקבלים אותו בתור 'המצב הטבעי'. המימד העמוק של הכוח שחושף חלקים מסוימים של המציאות ומסתיר אחרים. זאת הפרדיגמה שהנחתה אותי בכל השדות שחקרתי", היא משתפת.

"אפשר לראות את זה כבר בעבודת המאסטר שלי. חקרתי את חברת האשלג (חברה להפקת מינרלים מים המלח שפעלה בארץ ישראל המנדטורית). מה שמצאתי בארכיונים מאוד הפתיע אותי. השיח שבו התנהלה חברת האשלג היה שיח ציוני! למרות שזאת לא הייתה האידיאולוגיה שהובילה את החברה והמטרות שלה היו כלכליות, הם השתמשו בשיח הציוני כדי לגייס כספים ולגייס עובדים בזול. הם השתמשו במונחים כמו 'כיבוש העבודה' ו'כיבוש האדמה'. זה היה השיח שהיה זמין כדי לארגן ולנהל את החברה", היא מסבירה.

פרנקל כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על התפתחות שדה הניהול בישראל. גם במקרה הזה היא התמקדה באידיאולוגיות שעיצבו והבנו את השיח הניהולי שהתפתח בארץ. היא הדגימה כיצד החשיבה הבריטית התחלפה בזו האמריקאית. כיצד חדרו מושגים חדשים אל שדה הניהול והארגונים הישראלי ונוצרה דיפוזיה של רעיונות גלובליים ומקומיים יחדיו.

"ממש ראיתי איך החשיבה הבריטית מוחלפת בחשיבה האמריקאית. ישראלים נשלחו ללמוד באמריקה ומומחים אמריקאים הגיעו לכאן. בתקופה בה כתבתי את הדוקטורט התחילו לדבר על גלובליזציה וזה נתן לי שפה חדשה לדבר על התהליכים האלה. בעבר חשבו עליהם דרך מושגים כמו הומוגניות ויצירת חברה עולמית אחידה ודומה. הגישה שלי כבר הייתה שונה. אני זוכרת שברונו לאטור ביקר בישראל ודיבר על תרגום של רעיונות כשהם עוברים ממקום למקום. זה הפיל לי אסימון. ראיתי איך הרעיונות החדשים מגיעים לכאן – משתנים כאן – ויוצרים משהו חדש, מקומי".

"השילוש הלא קדוש"

העיסוק ביבוא של מודלים ניהוליים לישראל הביא את פרנקל לחשוב על יבוא של פרקטיקות של שילוב (או איזון) בין עבודה ומשפחה, וההיבט המגדרי של שילוב עבודה ומשפחה, שהדהד גם את האתגרים של חיי היום יום שלה כאם לילדים קטנים שצריכה "לתת פוש" לקריירה אקדמית. המחקר האקדמי שלה עסק תחילה בשילוב של עבודה ומשפחה בהיי-טק הישראלי ובקרב נשים כקבוצה אחידה, אבל מהר מאוד התגלה לה שחוויית העבודה ואתגרי השילוב בין עבודה ומשפחה, שונים מאוד בקרב קבוצות שונות של נשים. התובנה הזו התחברה למסגרת האנליטית שתפסה תאוצה באותן שנים, של הצטלביות מגדרית (gender intersectionality) שהפכה לעוד אחד ממקורות ההשראה התיאורטיים לעבודתה.

בשנים האחרונות, יחד עם מי שהייתה דוקטורנטית שלה והפכה לשותפת מחקר, פרופסור ורדה וסרמן מהאוניברסיטה הפתוחה, היא עוסקת בהצטלביות של מגדר ודתיות בעבודה. המבט הגלובלי שמלווה את עבודתה הביא את פרנקל להבחין כי גם הצורך בשילוב נשים אדוקות מדתות שונות בשוק העבודה מתורגם בישראל באופן ייחודי. בניגוד למדינות רבות אחרות, אשר פעלו לשלב נשים דתיות בעבודות עם תקרת הכנסה נמוכה, בישראל מאזן הכוחות היה שונה.

הצורך להתאים את שוק העבודה לנשים אדוקות נוגע בין היתר לנשים חרדיות, אשר שייכות לקהילה בעלת כוח פוליטי משמעותי. זה מהווה תמריץ עבור המדינה להפעיל לחצים שונים על מנת לשלב אותן במקצועות נחשבים ונחשקים יותר, ומשפיע גם על האופן שבו משולבות בשוק נשים מוסלמיות, נוצריות ודרוזיות.

"אני ושותפתי למחקר, פרופ' ורדה וסרמן קוראות לזה – השילוש הלא קדוש: 1. מקומות העבודה או המעסיקים, 2. מוסדות המדינה ו3. הקהילה החרדית. לכולם יש אינטרס לשלב נשים חרדיות בשוק העבודה ובאופן ספציפי בסגמנטים בהם תהיה להן הכנסה גבוהה. זה אינטרס משותף משום שהוא חיוני לצמיחת הכלכלה בישראל ולצמצום התלות של משפחות חרדיות במדינה", היא מסבירה.

"ברוב העולם שילוב של נשים דתיות לא מתנהל ככה. הנושא מתקשר יותר למניעת אפליה, אכיפה חוקית, גיוון והכלה, אבל אין דחיפה משמעותית לשילוב דווקא במקצועות נחשקים כמו הייטק. במדינות באירופה או בארה"ב הנשים האדוקות הן לרוב מוסלמיות, חלקן מהגרות שנחשבות זרות למערכת. השילוב שלהן בשוק העבודה לא נתפס כניסיון ליצור חברה צודקת במובן העמוק של המילה. יש פחות דחיפות ולחצים לעשות התאמות עבורן", היא מספרת.

אז איפה בכל זאת יש מפגש בין הרעיונות הגלובליים והמקומיים?

"הרעיונות הגלובליים של גיוון והכלה נתנו שפה שדרכה אפשר היה לדון בשאלות של שילוב נשים חרדיות בישראל. למשל, כשאינטל ישראל פונים לאינטל העולמית ומציעים פרויקטים לשילוב נשים חרדיות הם צריכים לדבר בשפה של גיוון והכלה. בארה"ב הדת נחשבת לעניין פרטי. מפני שדת נתפסת בארה"ב כעניין פרטי, שוק העבודה לא רואה נשים דתיות כקבוצת מיעוט בעלת זכויות, אלא כאינדיווידואליות שקיבלו החלטה אישית לקיים אורח חיים דתי. עכשיו זה קצת משתנה אבל לפני עשור אינטל ישראל היו צריכים להגיד – אנחנו פועלים לשילוב נשים עם הרבה ילדים, לאו דווקא חרדיות. על זה אפשר לדבר דרך שפת הגיוון וההכלה ולקבל תמיכה ומימון", היא אומרת.

ניתן אפוא לראות גם בהקשר זה כיצד פרנקל מחברת בין השיחים הפופולריים בחברה הגלובלית והלוקאלית לבין היווצרות שינויים ונורמות חברתיות בפועל. אותן תנועות לא מתרחשות רק בשוק העבודה כמובן, אלא חודרות לכל תחומי החיים שלנו, בין היתר – גם לאקדמיה.

אקדמיית הטיקטוק

כסוציולוגית של 24 שעות ביממה, פרנקל מרבה לכתוב גם על ענייני אקטואליה מנקודת מבט סוציולוגית. היא מתעניינת למשל  באופן שבו השיח ברשתות החברתיות חודר אל ארגונים רבים, ביניהם האקדמיה הישראלית והעולמית. בתהליך דו כיווני – עולמות תיאורטיים מורכבים כמו פמיניזם, הגמוניה ופוסט קולוניאליזם יוצאים מהאקדמיה אל האינסטגרם והטיקטוק, מועברים בסרטונים קצרים באופן שמרדד ומשטיח אותם ומשפיע גם על סגנון הכתיבה והתרבות הארגונית בתוך האוניברסיטאות.

"באופן שבו האלגוריתם של הרשתות החברתיות פועל היום, צריך לעשות פישוט של טענות כדי שהן יתפסו ויהפכו ויראליות. אבל אני גם חושבת שאפשר לבנות אלגוריתמים אחרת. אני חושבת שאנחנו מבינים יותר ויותר את הסכנה הקיומית לעולם באופן שבו הם בנויים היום. אני מרגישה קצת 'בומרית' להגיד את זה, אבל המחקר שלנו ממש מראה את הסכנה שיש בפישוט של מסרים ותיאוריות מורכבות. כמו שאמרתי קודם, מה שמניע את החשיבה שלי הוא החיבור בין כוח לבין האופן שבו אנחנו חושבים על המציאות, המסגור המחשבתי, המושגים שדרכם אנחנו חושבים ומבינים את המציאות משנים את ההתנהגות שלנו. אז הרשתות החברתיות זה בדיוק הסיפור הזה", היא טוענת.

"האלגוריתמים של הרשתות נותנים העדפה לטיעונים פשטניים. הפצת התכנים היא לא אקראית. רעיונות מסוימים מקבלים תפוצה רחבה יותר מאחרים. זה מהווה איום על החשיבה המעמיקה. זה מסוכן לנו. אני לא רוצה לצייר תמונה נוסטלגית של – וואו קודם חיינו בעולם שבו כולם היו אינטלקטואלים, זה לא המצב. יכולת לחשיבה מורכבת ודיון אינטלקטואלי תמיד היו בידיים של אליטה מצומצמת ואחרים הושתקו. גם בעבר מי שכתב את החדשות היו אנשי האליטה, על זה מדבר גרמשי דרך מושג ההגמוניה. זה נכון שהיום יש קול הרבה יותר משמעותי להרבה יותר חלקים בחברה, אבל הקול הזה לא מלווה בכלים, ביכולת או ברצון לחשיבה מעמיקה ומבוססת ידע. יש כביכול דמוקרטיזציה וריבוי דעות, אבל הדמוקרטיזציה הזאת בסופו של דבר חותרת תחת האפשרות לעולם דמוקרטי ליברלי באמת", היא אומרת.

"אין לי תשובה טובה או פתרון לזה. כרגע קשה לי לדמיין עולם שבו אנחנו יוצרים שיח ציבורי לא שטחי. התפקיד שלנו התאורטיקנים הוא לנסות בכל כוחנו לוודא שלא ניפול לשיח השטחי הזה. אנחנו צריכים לתרגם ולהנגיש את התובנות שלנו בשפה יומיומית, אבל מבלי ליפול לבינאריות ולמהותנות. זה התפקיד שלנו בעולם, בשביל זה מדינות צריכות להחזיק אותנו. כדי לשמר מורכבות, לשמר שיח מבוסס ידע, מבוסס השוואות זהירות, מבוסס נתונים היסטוריים. זה שובר את לבי לראות את עמיתי בעולם שהעבודות שלהם מורכבות, חכמות ורב ממדיות, משתלבים בשיח הציבורי בצורה שטחית וחד-ממדית. זו בגידה בתפקיד שלנו בעולם כאנשים שהחברה נתנה בידיהם את הזמן והמשאבים להעמיק. התפקיד שלנו הוא לשמור על העומק הזה בכל כוחנו – המוגבל".

איך זה משפיע על האקדמיה עצמה?

"ממש כמו הלייקים והמדידות ברשתות החברתיות, יש מדידה של תפוקה ופופולריות באקדמיה. זה יוצר לחץ מאוד גדול לטבוע מושגים או להגיד אמירות חד ערכיות, פשוטות, ברורות ומתומצתות כדי שאת תהיי זאת שמצטטים בנושא הזה. נוצרת פופולריזציה של רעיונות כמדד לאיכות המחקר ואיכות החשיבה האקדמית. גם הצורך לפרסם כמה שיותר מחקרים דוחף להשטחה כי מודדים כמות על פני איכות. אנחנו כפופים לאותם אלגוריתמים כמו ברשת. מדידת הפרודקטיביות והפופולריות של החוקרים מסכנת את העצמאות של האקדמיה ואת היכולת שלה להמשיך לחתור למורכבות", היא מסכמת.

כחלק מהאמונה בחשיבות ההפצה של חשיבה אינטלקטואלית מורכבת ומעוגנת בידע מחקרי ותיאורטי, פרנקל משקיעה רבות בתלמידי ובעיקר תלמידות המחקר שלה. בשנים האחרונות הנחתה עשרות תלמידי מחקר למוסמך ודוקטורט, שרבים מהם ממשיכים בעבודה אקדמית ומחקרית במוסדות אקדמיים ובמוסדות מחקר חיצוניים.

"חשוב לי במיוחד שהסטודנטים והסטודנטיות שלי יבואו ממגוון גדול של קבוצות חברתיות, כדי שהמבט שלנו, כסוציולוגים, יתרחב ויהיה עשיר יותר, וכדי שקולות מגוונים יניעו מחקר מגוון ונגיש יותר לקבוצות שהשיח האקדמי היה עבורם שיח זר ומרוחק," היא אומרת. "זה לא מספיק לחקור מגדר ומגוון ואת האופן בו רעיונות מעצבים מציאות  אנחנו חייבות לקחת את התובנות מן המחקר שלנו ולסייע ליצירת חברה צודקת יותר, קודם כל באוניברסיטה עצמה, ואחר כך בעולם שמקיף אותנו."

באתר הרשמי שלה, פרנקל הדגישה ציטוט של החוקר זיגמונט באומן: "משימתה של הסוציולוגיה היא להגיש עזרה עבור האינדיבידואל. עלינו לעמוד בשירות החירות. זאת נקודה שנעלמה מעינינו" (בתרגום חופשי). כפי שבא לידי ביטוי בדרכה המיוחדת וגם בראיון הנוכחי – ברור שזו גם אחת המטרות למענן פרנקל פועלת, כותבת וממשיכה לאתגר גם את המערכת האקדמית.

לקריאה נוספת: