ברכות

אנחנו שמחים וגאים לברך את הזוכים.ות בפרסי האגודה האנתרופולוגית על עבודותיהם המצטיינות – 

אלירן ארזי יקבל את פרס גלקמן על עבודת הדוקטורט שלו ״מהעיט הקניבלי לאנפה הסוחרת (ובחזרה): דינמיקות כוח בין יער ושוק באמזונס (ראו פירוט עליה באתר) ״, שנכתבה בהנחיית פרופ׳ נורית שטדלר ופרופ׳ פיליפ דסקולה באוניברסיטה העברית בירושלים ובית הספר ללימודים מתקדמים במדעי החברה בפריז.

ערן שוורצפוקס קביל פרס גלקמן על עבודת התיזה של (שגם עליה כבר פרסמנו באתר – מדע אזרחי בפעולה: מבט אתנוגרפי על המרכז הישראלי למדע אזרחי). העבודה נכתבה בהנחיית פרופ' מיכל קרבאל-טובי, במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

יוליה שבנצ'קו זכתה בפרס על שם פרחה וג'ורג' מוצפי, על עבודת הדוקטורט שלה – ״ממינסק וטביליסי לירוחם ושדרות: חוויות החיים של נשים פוסט-סובייטיות במרחבי השוליים של הדרום הישראלי", שנכתבה במסגרת המכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

הפרסים ינתנו במהלך הכנס האנתרופולוגי, ביום חמישי ה8.5.25 במרכז הצעירים רהט בשעה 14:00. 

לפירוט נימוקי ועדות הפרסים:

הפרס על שם מקס גלקמן לעבודת התזה המצטיינת יוענק לערן שוורצפוקס שכתב את עבודת התזה שלו Citizen Science in Action:

Validity, Engagement, and FAIRness in the Israel Center for Citizen Science בהנחייתה של פרופסור מיכל קראבל-טובי בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. שוורצפוקס הוא סטודנט לתואר שלישי באוניברסיטת תל-אביב כיום. כתיבתו בתזה עוסקת במפגש בין העולם המדעי לציבור הרחב, וכתב (גם לחברת האדם!) על אופני תפיסה שונים של פגיעות מיניות בחברה החרדית.

מתוך נימוקי הועדה:

"העבודה של ערן עוסקת במדע אזרחי שבו מדענים והדיוטות מייצרים ידע בעל תוקף המקובל על הקהילה המדעית הבינלאומית תוך מעורבות פעילה של ״הציבור״. ערן ערך עבודת שדה בת שנה במרכז הישראלי למדע אזרחי בה הוא התחקה אחר שגרת העבודה של אלה המרכיבים את הקהילה האפיסטמית של המדע האזרחי – המדענים והמדעניות שעובדות בשיתוף פעולה מורכב עם מתנדבים, חובבי טבע, חניכים של תנועות נוער וכדומה. העבודה של הקהילה הזאת עסוקה בשאלות כמו כיצד הופכים את התצפיות של המתנדבים ושל חובבי הטבע לבסיסי נתונים בעלי תוקף מדעי? כיצד מעודדים השתתפות ציבורית תוך שמירת ההירארכיות והגבולות בין החובבים ולבין המדענים? הבחינה האתנוגרפית של אתגרים אלה הולכת הרבה מעבר למסקנות המקובלות בספרות לגבי היעילות או הכישלון של המדע האזרחי. לטענתו של ערן, המתח בין השאיפה לייצור ידע מדעי תקף ומהימן לבין ההשתתפות ההכרחית של החובבים שעומד בבסיס המדע האזרחי הוא הוא זה שמעצב את המדע הזה. במילים אחרות, המדע האזרחי מעוצב על ידי הסתירות הטבועות בו ועשייתו כרוכה במשא ומתן מתמיד וניסיונות של החוקרים והחוקרות ליישב סתירות אלה. בתשומת לב נדירה לפרטים הכי קטנים בחיי המרכז, ערן עוקב אחר הפרקטיקות היומיומיות של יצירת גבול, טהור וחלוקות עבודה שבאמצעותן החוקרים והחוקרות במרכז מנסות ליישב את הסתירות הטבועות במדע האזרחי. תובנות אלה מביאות מבט חדש של המדע האזרחי כמדע שאין באפשרותו לייצר דימוי של קופסא שחורה המיישבת את הדעת של הקהילה המדעית. זהי מדע שנמצא באופן תמידי בתהליך היווצרות, תהליך שבו חברה ומדע וכן טבע ותרבות נמצאים במערכת ביחסים סבוכה ומתוחה. 

העומק האנליטי, העושר האתנוגרפי והכתיבה הבהירה והזורמת באו לידי ביטוי בציון הגבוה ביותר שהעבודה של ערן קיבלה בתחרות. למרות מורכבות הטענה והמסגרת התיאורטית של STS שלעיתים נוטה להתעקש על דיון טכני ואבסטרקטי מדי, הכתיבה האתנוגרפית של ערן הופכת את הדיון האנליטי לקריא, משכנע ומלמד. העבודה הולכת הרבה מעבר להיכרות עם הספרות העדכנית בתחומים הרלוונטיים ומעשירה את האנתרופולוגיה של המדע וה-STS בכל מה שקשור למדע אזרחי והאתגרים הגלומים בו. היא מהווה דוגמא לכוחה של האתנוגרפיה להאיר באור חדש שאלות וסוגיות תיאורטיות קיימות. "

הפרס על שם מקס גלקמן לעבודת הדוקטורט המצטיינת יוענק לאלירן ארזי שכתב את עבודת הדוקטורט שלו ״מהעיט הקניבלי לאנפה הסוחרת (ובחזרה): דינמיקות כוח בין יער ושוק״ בהנחייתם המשותפת של פרופ נורית שטדלר מהאוניברסיטה העברית ופיליפ דסקולה מ- École des Hautes Études en Sciences Sociales. כתיבתו של ארזי מתמקדת ביחסי כוח, היררכיה ושליטה על ידע וטריטוריה בחברות ילידיות באמזונס הקולומביאני. ניצן למצוא רבות מכתיבות של ארזי באתר בחברת האדם – למשל על סחר ברבקת הקוקה או בקרדיטי פחמן אצל שבט האנדוקה, או תפיסות שונות של גיל ומיקום משפחתי.

מנימוקי הועדה:

"חברות הועדה התרשמו מעבודה יוצאת מן הכלל של אלירן ומתרומותיה הסגוליות. התיאור הגדוש של חברת האנדוקו המתגוררת בצפון-מערב אמזונס בקולומביה מציע מספר מרשים של תובנות על קוסמולוגיה, היסטוריה, קשרי משפחה, מורשת קולוניאלית, מסחר, כלכלה ופוליטיקה בקרב חברות ילידיות באמזונס. הניתוח מתמקד בשלושה סוגים של שחקנים חברתיים: חברי האנדוקו, סוכנים לא ילידיים כמו מוסדות המדינה וכוחות השוק, וישויות לא אנושיות אלה הנראות לעין כמו צמחייה ובעלי חיים ואלה הלא נראות לעין כמו רוחות. 

מעבר להעמקת הידע על חברות ילידיות באמזונס, העבודה מציעה תרומות תיאורטיות רבות לדיונים אנתרופולוגיים חשובים כמו טקסים, שמאניזם, אנימיזם ופרספקטיביזם, קשרי שארות, מתנות וסחורות, ייצור ידע, פוליטיקה סביבתית וכן המפנה האונטולוגי. התרומה הבולטת ביותר של העבודה, כך לדעת הועדה, הינה הדיון החדשני של אלירן במושג הכוח שהולך מעבר לשאלות הנידונות באנתרופולוגיה פוליטית על משרות פוליטיות ממוסדות או מנהיגות פוליטית בחברה. הדיון של אלירן מתמקד ביסודות האונטולוגיים של תפיסות הכוח הילידיות שמתהוות בתוך יחסי חליפין סבוכים בקרב בני האנדוקו, בינם לבין ישויות לא אנושיות כמן גם בין האנדוקו לבין סוכנים לא ילידיים. הכוח מתבטא ביכולת של סוכנים חברתיים להמיר יחסי חליפין סימטריים ליחסים אסימטריים ולעצור חליפין אסימטריים שנתפסים כמזיקים להם. הכוח גם מתבטא ביכולת של הסוכנים לייצב יחסים אסימטריים באמצעות פוליטיקה מורכבת של שליטה ופיקוח על משאב חשוב אך נדיר של ידע (מסורות שבעל פה, טקסים ומיתוסים). המורשת הקולוניאלית של נישול ופגיעה פיזית בעמים ההילידים היא זו שהפכה את המשאב הזה לנדיר אך בעל פוטנציאל רב בדינמיקת יחסי הכוח בחברה. כמו כן, הניתוח של אלירן מתחקה אחר תהליכים היסטוריים שבעקבותיהם יחסי חילופין בין סוכנים אנושיים ולא אנושיים שנתפסו כסימטריים הוחלפו ליחסים אסימטריים באמצעות טקסים שמטרתם הינה להגביר ולשמר את ההיררכיה בין הסוכנים. השילוב בין ניתוח מעמיק של התהליכים היסטוריים-פוליטיים באמזונס לבין ניתוח יחסי הכוח בחיי היומיום של האנדוקו מאפשר לבחון את יחסי הגומלין המורכבים בין תפיסות הכוח הילידיות לבין תפיסות הכוח ואי שוויון בחברה המתועשת שבתוכה הם מתגוררים. זהי אנתרופולוגיה פוליטית במיטבה המשלבת עושר אתנוגרפי עם תחכום אנליטי וכתיבה קולחת".

הפרס על שם פרחה וג'ורג' מוצפי יוענק ליוליה שבצ'נקו, על האתנוגרפיה שלה "ממינסק וטביליסי לירוחם ושדרות: חוויות החיים של נשים פוסט-סובייטיות במרחבי השוליים של הדרום הישראלי". שבצ'נקו בעלת תואר דוקטורט מהמכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון בנגב, והיא מתמחה בהגירה, מגדר ומרחב ובחקר נשים בשוליים החברתיים.

מנימוקי הועדה:

"האתנוגרפיה של שבצ'נקו בוחנת את חוויות החיים של נשים פוסט-סובייטיות שהיגרו לפריפריה הדרומית של ישראל. שבצ׳נקו עושה שימוש באפיסטמולוגיה פמיניסטית, תיאוריית הצטלבויתיות (intersectionality), ובהגות ה״הון״ החברתי של בורדייה, על מנת להבין כיצד הנשים הללו מנווטות בסביבתן החדשה. דרך סיפורי חיים, עבודת שדה אתנוגרפית, אוטואתנוגרפיה וניתוח של מבנים חברתיים מקומיים, המחקר חושף כיצד נשים אלה חוות שוליות אך גם מפעילות סוכנות, ומנהלות משא ומתן יצירתי בשדות חברתיים וכלכליים המובנים נגדן באופן מסורתי. המחקר מדגיש את הטרנספורמציה המורכבת של זהויות פוסט-סובייטיות בהקשר הישראלי ניאו-ליברלי ובתוך כך מאתגרת קטגוריזציות פשטניות של מגדר, אתניות, מעמד, לאום, ומרחב. אמנם שבצ׳נקו מייצרת מחקר המבוסס על ידע המגיע ״מהשוליים״, אך טמונות בו תובנות מרכזיות על הגירה, זהות ושייכות חברתית בישראל העכשווית. 

הוועדה מצאה שמדובר בעבודת דוקטורט מרשימה ומקורית התורמת תרומה משמעותית לחקר ההגירה, האנתרופולוגיה הפמיניסטית, והסוציולוגיה של הפריפריה הישראלית. המחקר מעוגן היטב בממצאים אתנוגרפיים עשירים ומדגים שימוש מתוחכם במסגרות תיאורטיות. תשומת הלב העדינה של שבצ׳נקו לחוויות היומיומיות המורכבות של נשים פוסט-סובייטיות והיכולת שלה לעבד את החוויות האלה ברמה האינטלקטואלית מצליחה להוציא אל האור דינמיקות שנדחקו לשוליים ומביאה פרספקטיבה רעננה והכרחית למחקר החברתי הישראלי. כך, העבודה מערערת בכישרון על נרטיבים דומיננטיים אודות השתלבות, הצלחה ושוליות, ומובילה לתרומה אקדמית חזקה ובעלת השפעה. מקריאת העבודה מתקבלת תמונה של חוקרת המרגישה בנוח בשדה התיאורטי, ובו בזמן גם בעולם עצמו. חוקרת שאינה רק בעלת רגישות ויכולות אנליטיות, אלא גם כזו המגלה אומץ להתבוננות פנימה. בתודות, שבצ׳נקו מתארת את הדוקטורט כ״מסע של גילוי מחקרי-אישי״. כקוראים הרגשנו כשותפים למסע זה, ואנו מצפים לראות לאן הוא יוביל אותה בהמשך דרכה כחוקרת".