אנתרופולוגיה לשבת

לכבוד צאת מאמרן החדש, רומי שפר, יעלה להב-רז ויעל השילוני-דולב כותבות על אגודת אפרת ועל השינויים שהיא עברו לאורך השנים ועל הדמיון וההבדל בינן בינן לבין עמותות נגד הפלות ברחבי העולם. דרך עיון בפרסומיה של אגודת "אפרת" ובמסגור המסרים שלה, המחקר מתאר כיצד אגודה שמרנית מאמצת עקרונות פמיניסטיים לכאורה כדי לקדם מטרות לאומיות.

סוגיית ההפלות בישראל עלתה לאחרונה לכותרות. תחילה בזכות הסרט הדוקומנטרי המצוין "הפלה חופשית" (סרטה של אפרת שלום, כאן 11) המתאר את המדיניות הישראלית מעודדת הילודה היהודית, ואת חטאי הממסד הרפואי כלפי נשים בישראל מאז ראשית המדינה. הסרט, כמו מרבית המחקרים האקדמיים בתחום, עוסק בהפלות דרך נקודת המבט של הנשים עצמן, השלטון הגזעני, מערכת הבריאות והמאבק הפמיניסטי בעד זכות האישה על גופה.  

מספר ימים לאחר שידור הסרט, געשה הרשת עת פורסם כי נטלי דדון, מי שמזוהה בשנים האחרונות עם הימין הפוליטי, נבחרה לפרזנטורית של עמותת אפרת. הקמפיין החדש בכיכובה נושא את הסלוגן "זכותך לבחור על הפסקת ההיריון שלך – רק את מחליטה!". באחד הראיונות עמה, אמרה דדון: "אפרת היא עמותה שעוזרת לנשים בהרבה דרכים, ומאפשרת להן לבחור בנוגע להיריון שלהן. 'זכותך לבחור' זו לא רק סיסמה. זכותך לבחור כשמונחות בפנייך שתי האפשרויות, ולא רק אחת […] אם אפשר להציל אפילו נפש אחת בישראל, מבחינתי זה עולם ומלואו".

אגודת אפרת היא גם זו שניצבת בלב המאמר "בעד הילד היהודי, בעד האישה המסורתית: אגודת אפרת ופוליטיקת ההפלות השמרנית בישראל" שראה אור לאחרונה בסוציולוגיה ישראלית (תשפ"ה-2025). המאמר, המבוסס על עבודת התזה של רומי שפר מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, בהנחייתן של פרופ' יעל השילוני-דולב וד"ר יעלה להב-רז, מפנה את הזרקור להיבט של סוגיית ההפלות שטרם תועד ונחקר בישראל – המאבק השמרני נגד הפלות. במוקד המחקר נמצאת כאמור אגודת אפרת, הפועלת למניעת הפלות ועידוד ילודה יהודית החל משנות החמישים ועד היום, ומהווה צוהר להבנת התמהיל הייחודי של פוליטיקת ההפלות בישראל בכלל, ושל פוליטיקת ההפלות השמרנית בפרט.

מבט עולמי מראה כי פוליטיקת ההפלות ברחבי העולם אינה הומוגנית, והיא אף פחות צפויה משנדמה. כך למשל, מדינות קתוליות כדוגמת איטליה, אירלנד וארגנטינה מאשרות הפלות לפי בקשת האישה בשבועות מוקדמים של ההיריון, חרף התנגדות הכנסייה. לעומת זאת, במדינות עם פוליטיקה פופוליסטית יש נסיגה בגישת נשים להפלות. בהונגריה הפלה עד השבוע ה־12 להיריון מותנית בכך שהאישה תאזין לדופק העובר, ובפולין הפלות נאסרו כמעט לחלוטין בשנת 2020, אך הממשלה החדשה פועלת לביטול רוע הגזירה. כמובן, גם בארצות הברית חלה בשנים האחרונות נסיגה עם ביטולו בשנת 2022 של פסק הדין התקדימי רו נגד וייד משנות השבעים של המאה שעברה, אותו פסק הדין שהפך את הפסקות ההיריון לחוקיות. 

המחקר הנוכחי מתחקה אחר התעצבות פוליטיקת ההפלות השמרנית בחברה הישראלית בעיקר מאז שנות התשעים של המאה שעברה, אז החלה להתנסח בארצות הברית עמדה שמרנית חדשה נגד הפלות המכונה pro-life feminism או pro-woman feminism, המשלבת שמירה על זכות העובר לחיים עם רטוריקה פמיניסטית. המחקר מתבסס על ניתוח תוכן איכותני של פרסומיי האגודה ועל האופן בו היא ממסגרת את מסריה, ובוחן כיצד "אפרת" מקדמת את המטרות שלה תוך ניהול משא ומתן מחושב בין הגיונות השאובים מפוליטיקת ההפלות השמרנית בארצות הברית לבין התנגדויות ועמדות מקובלות בחברה הישראלית. 

ממצאי המחקר מלמדים כי הסיבות להתנגדות להפלות והדגשים שהציגה אפרת השתנו לאורך השנים. השיח הפרו־נטליסטי, עקרון יסוד בהוויה הישראלית, הצדיק מראשית הדרך את פועלה של האגודה. אך עם השנים נוספו לו מגוון הגיונות אחרים – תחילה הנמקוֹת המבוססות על חרדת שמד שמקורה בהיסטוריה ובתרבות היהודית, עוד מימי התנ"ך (גזירות פרעה במצרים), דרך השואה ועד המאבק הדמוגרפי בישראל המודרנית. אחר כך הצטרפו גם טיעונים פמיניסטיים שמרניים שמקורם מעבר לים. עקרונות אלו אומצו במקביל לשינויים שחלו בשיח ההפלות בעולם, וכן בתגובה להתנגדות ציבורית חריפה שהופנתה כלפי אפרת מתוך החברה בישראל. בניסיונה להרחיק עצמה משיח בגנות תנועות נגד הפלות שתוארו הן בעולם והן בישראל כדתיות, מיליטנטיות ומיזוגניות, אימצה אגודת "אפרת" רטוריקה פמיניסטית ליברלית כביכול, שבמרכזה הגנה על האישה. 

ואולם ממצאי המחקר מראים ביחס לאימוץ השפה הפמיניסטית, כי הוא סמנטי ותגובתי בעיקרו, בעוד האידיאולוגיה של העמותה נותרה פרו־נטליסטית ולאומית. מבחינה רטורית מאמצת אגודת "אפרת" עקרונות פמיניסטיים של זכויות נשים וחופש בחירה, כפי שניתן לראות גם בסלוגן הקמפיין עם דדון, אך הלכה למעשה היא אינה תומכת במגוון אפשרויות בחירה. "אפרת" לא רק שאינה מציעה בחירה בין אלטרנטיבות, אלא היא אף מדגישה שרק בחירה להמשיך בהיריון היא הדרך הנכונה עבור נשים. בנוסף, כמו ארגונים מתנגדי הפלות בעולם, עושה "אפרת" שימוש סלקטיבי ומסולף במדע, ומאיימת על נשים במצוקה עקב הריון לא רצוי, באמצעות צער עמוק וחרטה מתמשכת על ביצוע הפלה. מנגד, אין כמובן כל אזכור לחרטה על הולדה לא רצויה, מושג שהוא זר לרטוריקה של האגודה. 

בנוסף לכך, מתוך מטרתה השמרנית להגביר את הילודה בעם היהודי מטעמים לאומיים, משמרת אגודת "אפרת" את תפקידן המסורתי של נשים באימהוּת בלבד ונשענת על מה שליאורה בילסקי (2001) כינתה "פמיניזם של אימהוּת" – תפיסה שאינה מתמקדת בזכויות נשים כאינדיווידואליות כי אם בזכויותיהן או חובותיהן כאימהות וכמי שנושאות באחריות לחיזוק התא המשפחתי והלאום היהודי. 

מכאן, שעל אף יומרתה הפמיניסטית אפרת אינה מתאימה להימנות עם ארגוני "פרו־צ'ויס" (בעד הבחירה) הפמיניסטיים, הרואים בזכות האישה על גופה ערך עליון. מנגד "אפרת" גם אינה דומה לגמרי לארגונים אמריקאיים שמרנים המתנגדים להפלות המכונים "פרו־לייף" (בעד החיים), המדגישים את מעמדו וזכויותיו של העובר מרגע היווצרו. מעמד העובר בפרסומיה של אפרת חלש יחסית לשיח הלא מקומי, המציג אותו כיצור חי בעל זכויות מלאות ומגיע עד כדי הצגת ההפלה כרצח – האשמה שאפרת אינה מאמצת. בנוסף, פרסומיה של אפרת גם מדגישים מאוד היבטים סוציו־אקונומיים ואת הקשר שבין הפלה למחסור כלכלי ולמצוקה, בשונה מארגונים מקבילים בארה"ב.  

מקרה בּוֹחַן זה מדגים כיצד רעיונות תרבותיים ופרקטיקות חברתיות מיובאים ממקומות שונים בעולם, חוצים גבולות, עוברים התאמות, מתורגמים ומוטמעים בהקשרים לאומיים ייחודיים. בהקשר זה, אפרת משמשת דוגמה לאופן שבו פרקטיקות של תנועות נגד הפלות מתורגמות למסגרת הישראלית ומהוות מופע המקומי של פוליטיקת ההפלות השמרנית שמכנה המאמר כ"בעד הילד היהודי, בעד האישה המסורתית", במטרה להדגיש את ההיבט הלאומי והמסורתי, הרואה באמהות משימה לאומית ואישית שכל אישה חפצה בה בכל מצב. 

עוד בנושא: