ברכות, פרסומים חדשים

משה שוקד, פרופ' אמריטוס באוניברסיטת תל אביב ומבכירי האנתרופולוגים בישראל,  כותב על ספרו החדש "Beyond Ethics and Pragmatism: Evocative Moments in Doing Ethnography" שיצא בהוצאת "Berghahn Books". הספר מתחקה אחר הקריירה האנתרופולוגית הייחודית של שוקד ממנה ניתן ללמוד גם על השינויים והתהליכים שהתרחשו באנתרופולוגיה בארץ: 

רואה אני את עצמי בר מזל כמי שהתנסה בדגם "הקלאסי" של עבודת שדה (ומלווה אותי בשם המשפחה). עת גויסתי למחלקה בתל אביב בצוות האנתרופולוגים חניכי אוניברסיטת מנצ'סטר, האנתרופולוגיה הייתה בגדר מושג שולי באקדמיה הישראלית. היום זו מוכרת כזיהוי מקצועי שכיח, אבל גם הלכה והתגוונה במתודות המחקר, השדות, הנושאים, ומגמות התאוריה, כפי שמיוצג בקובץ הפרקים החדש (מהדורה קודמת של חלק מהפרקים הופיעה בעברית– "תמונות מפסיפס אתנוגרפי", כרמל 2022).                   

הספר כולל עשרה פרקים המשקפים אירועי מחקר אתנוגרפיים וחוויות אישיות בקריירה ארוכה אשר חרגה מהדפוס הפרופסיונלי המקובל יותר–התמקדות בנושא אחד עם שדה מחקר מסוים. מחקרי עסקו בנושאי הגירה, אתניות, דת, מגדר, פוליטיקה, ועוד. דומה במידה מסוימת האנתרופולוג השוודי Ulf Hannerz  שעמד גם הוא על "סטיה" זו  במסלול עבודותיו, כולל בישראל.

אך יש מחיר מקצועי לנטייה זו, אך גם תגמול של רוחב יריעת המחקר האתנוגרפי והכרות עם מגמות חדשות בעולם המקצוע. ריבוי הנושאים ושדות המחקר מלמד על שינויים שחלו בפרופסיה האתנוגרפית, כמו המעבר משדות מחקר מרוחקים ומאתרים קהילתיים אשר דרשו מהאתנוגרף להתרחק מסביבתו המוכרת, אל אתנוגרפיה המיושמת בסמוך למציאות האקטואלית של "הצופה המשתתף". המעבר לשדות מחקר הקרובים יותר להווי החיים הריאליים של "הצופה המשתתף" זוכה לתמיכה תיאורטית מנקודת הראות של "אנתרופולוגיה ציבורית".

הפרק הפותח חוזר למאמר יוצא דופן, שלא היה כלל פרי מחקר אתנוגרפי בהווה או באתר ספציפי, המציע קריאה חדשה ל"טקסי המעבר" בהשראת ניתוחו של ויקטור טרנר. הפרק הבא חוזר לתקופת מעורבותי בהנהגת תנועת מחאה באוניברסיטת תל אביב (סוף שנות ה-80 ראשית ה-90) בימי האינתיפאדה הראשונה, אשר קראה להכיר באש"ף ולסיום משטר הכיבוש. הפרק אחריו בוחן תצפיות מסקרנות שנמנעתי מלפרסם בעבר בטקסט האתנוגרפי מסיבות אישיות ומקצועיות מעוררי עניין מפרספקטיבה של ימים אלו. הפרק הרביעי בוחן את חלקו של החוקר בבחירת המסר הגלום באיור עטיפת האתנוגרפיה. הדיון עובר לתצפיות בפעילי "החזרה בתשובה", הדוחקים את הצופה הישראלי לסטות מעמדת האתנוגרף האמפטי לנחקריו. ומכאן ממשיך הספר לתיאור חוויות החזרה לשדות המחקר שנים רבות לאחר ימי עבודת השדה ובוחן את מעמדה של האתנוגרפיה במחזור חיי הנחקרים והחוקר עצמו. הפרק השביעי בוחן חוויות ואירועים יוצאי דופן המציעים תמונה ייחודית להיבטים מקצועיים ואישיים בהוויות האקדמיה: כקולגות, כחוקרים ונחקריהם, וכדוברים בפורום הציבורי. הדיון הבא בוחן תהליכי שיקום אורבני  של שכונות ותיקות בתל אביב ובניו יורק . ומכאן למעמדו של האתנוגרף כצופה מקורב או מרוחק לעולמם האתני -תרבותי של נחקריו בשדות מגוונים, בחברתו ובאתרים מרוחקים. ולבסוף, הספר חותם מהלך חיים אקדמיים בהתייחסות של מחויבות ותודה לשותפים מרכזיים שנפטרו בינתיים ואשר תרמו להגשמת הפרויקט האישי: מורים-מנחים, עמיתים למקצוע, נחקרים ("אינפורמנטים"). וכמכלול, הפרקים בקובץ מציעים מבט ייחודי על התפתחות הפרופסיה האנתרופולוגית ויישומה בישראל.                    

עוד בנושא: