אתר הבית של פרויקט בחברת האדם, שמטרתו לחשוף את האנתרופולוגיה בישראל לציבור הרחב ולהעמיק את הקשר בין האנתרופולוגים.ות בישראל.
דף הפייסבוק בחברת האדם ימשיך להעלות עידכונים ותכנים מאתר זה וממקומות אחרים.
היום התקיימה "עצרת המיליון", כנגד חוק הגיוס בכניסה לירושלים. בעקבות העצרת, האנתרופולוג שלמה גוזמן כרמלי (מרצה באונ׳ בר אילן וחבר צוות בחברת האדם), מנתח את משמעות האירוע עבור החברה החרדית, ומסביר מדוע הוא שונה מהפגנות קודמות שנגעו בנושאים דומים. גוזמן כרמלי מראה כיצד בשנים האחרונות החרדיות הפכה הטרוגנית, מפוצלת ומפולגת יותר מתמיד, והאויב המשותף שפעם היה ברור ומוסכם על כל שותפיה, הפך שנוי במחלוקת
ד"ר גילי המר, אנתרופולוגית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית, כותבת לבחברת האדם על מאמרה החדש בו הקוראים/ות מוזמנים/ות להיכנס לעולם שבו התקשורת אינה מובנת מאליה, אלא תוצר של יצירתיות, רגישות ומודעות בין-חושית.
כיצד על האנתרופולוג לנהוג בסיטואציה של ריטאול דתי שמקיימת הקהילה הנחקרת? ד"ר אלעזר בן לולו עומד על האתגר של ביצוע עבודת שדה בזמן קיום ריטואל דתי ומציע את המושג "תצפית מתחמקת"; החושפת את המתח בין השתתפות לבין צפייה. בן לולו כותב לבחברת האדם לאחר פרסום מאמרו בנושא בכתה העת The Qualitative Report.
בחברת האדם מברכים את ד"ר מהא נאטור על מינויה באוניברסיטת חיפה, ומתמקידם בתחומי מחקרה של נאטור שסובבים אמונה, שפה, רגש, יחסי כוח ועוד.
ממה אנשים מפחדים במפגש הראשונה עם בינה מלאכותית, כמו צ'אט ג'יפיטי? רבים מדברים על כך שהצ'אט "מוטה פוליטית". במאמר שפורסם בכתב העת Information, Communication & Society, ד"ר מעיין כהן, חוקרת אורחת בעבר במעבדת IWIT והיום פוסט דוקטורנטית במעבדת AIMLAB שבבית הספר לניהול, וראש מעבדת IWIT פרופ' ערן טוך, מציעים ניתוח עומק של השיח הציבורי סביב ההוגנות וההטיות האלגוריתמיות של ChatGPT, בגישה שמשלבת ניתוח תימטי של טוויטים ויראליים לצד אתנוגרפיה דיגיטלית. השניים כותבים לבחברת האדם #אנתרופולוגיה_לשבת על מאמרם ועל שיח האלגורתימים, ההטיות הפוליטיות והחשד.
מה זה אומר לחוש רגשות עמוקים כלפי פטריות? לא במובן הקולינרי, אלא באופן העמוק, התחושתי, והכמעט מגנטי – זה שמושך אנשים אל "הטבע" ואל התכנסות בבית, בחיפוש ובטיפוח אחר אורגניזם חמקמק, לא מובן לחלוטין, ועם זאת מלא בחיים. מאמרם החדש של ריקי ענתבי ולירון שני שפורסם בכתב העת Ethnos: Journal of Anthropology, דן בסוגיה זו בדיוק – ברגעים בהם הגבולות בין בני האדם ופטריות מטשטשים ומעוצבים תחת רגשות של היקסמות ואהבה.
איזה מפגשים מייצרת הירידה למקלט במהלך מלחמה, כשרק השהות במרחב הזה הופכת לשגרה? מה הגבול בין זמן החירום והאיום לבין היום-יום? ד"ר עינב ארגמן מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט כותבת לבחברת האדם על יום-יום שנמהל במלחמה ובחירום, ועל היבטים חברתיים ותרבותיים של השהות המשותפת במקלט השכונתי.
יוליה לרנר כותבת ל"בחברת האדם" על פרויקט התכתבות בין סטודנטית למשפטים במכללת ספיר לסטודנטית למשפטים מעזה. הפרויקט, שיזם כתב עת צרפתי, הגיעה לשיאו עם מפגש של השתיים בפריז ופורסם כספר. לרנר מסבירה לרנר מסבירה כיצד מכתביהן הפכו ממחווה אישית של היכרות והקשבה למסמך תרבותי ופוליטי, ועל האופן בו הוא התקבל במדינות שונות
הסוכה בביתו של גיא גלבוע דלאל לא פורקה בשנתיים האחרונות, עד שישוב הביתה. אתמול חזר גיא, אחרי 738 ימים בשבי. סוכות נראו ברחבי הארץ בשנתיים האחרונות, סוכות שנותרו בעוטף עזה ובישובי הצפון אחרי פרוץ המלחמה ולא פורקו במשך חודשים רבים. מיכל טל ביצעה עבודת שדה ארוכה במסגרת עבודת סמינר לקורס של ד"ר דיאגו רוטמן ואספה תיעודים וייצוגים של סוכות מהשנה הראשונה של המלחמה 2023-2024. לרגל חג הסוכות השני מאז המלחמה ושחרור החטופים, היא כותבת לבחברת האדם.
הכלנית נבחרה ב2013 לפרח הלאומי. היא עמדה כמוקד חג ונוף ב"דרום אדום" ובמרחבים אחרים, ובאוקטובר 2023 נצבעה באדום של דם וּפחד. עם פרוץ המלחמה היא ניצבה לפתע מול החרב – לא רק כפרח אלא כהתרעת מצפון: עד כמה מוכנה החברה הישראלית להקריב את הערכים ההומניים שלה בשם הכבוד הלאומי והמאבק? כחלק ממדור #צו_השעה כותבת ד"ר הגר חג'ג' ברגר, מהקריה האקדמית אונו ומכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, על זהות לאומית, בושה ואשמה.
עמליה סער כותבת לבחברת האדם, במסגרת מדור "צו השעה", על תהיות מוסריות שעולות בעת הנוכחית ומביאות אותה כאנתרופולוגית לבחון את עמדתה של ישראל. באמצעות מושג ה"בזות" היא בוחנת את כינונו של הסובייקט הישראלי ומצביעה על כך שהיחס אל הפלסטינים, המגלם תערובת של דחייה ומשיכה, חושף תהליך של התפוררות מוסרית ותודעתית בחברה הישראלית עצמה.
מה קורה כשהגוף הנשי, שהוא לכאורה טבעי, פוגש את אחת הטכנולוגיות הרפואיות המורכבות והרגישות ביותר? אורית הורוביץ בר־עם כותבת על פונדקאיות בישראל ועל האופן שבו הן מנווטות בין הידע הגופני והטבעי שלהן לבין המערכת הרפואית. היא משרטטת את המעבר בין "דור ראשון" של פונדקאיות שראו את עצמן כגוף מלאכותי בשירות האם המיועדת, לבין "דור שני" של פונדקאיות שמבקשות למנף את ניסיונן ויכולותיהן הטבעיות. דרך עדויות נשים, מחקר אתנוגרפי ותיאוריות על ידע רפואי, נחשפת תמונה מורכבת של משא ומתן בין טבע, טכנולוגיה וכוח נשי
אלעזר בן לולו כותב לבחברת האדם על מאמרו שפורסם לאחרונה בכתב העת "סוציולוגיה ישראלית". במאמר מציג בן לולו מחקר אתנוגרפי שערך בקהילת "הלב" הרפורמית בתל אביב, ובוחן כיצד נשים ולהט"ב מפרשים ומעצבים מחדש את טקסי הימים הנוראים באופן שוויוני, קווירי ויצירתי. בן לולו מסביר כיצד דרך שינויי נוסח, פרקטיקות ליטורגיות חדשות וביטויים גופניים ורגשיים, הופכים התפילה והפולחן למרחב של הכרה, העצמה ויצירת זהות דתית אלטרנטיבית המערערת על ההגמוניה האורתודוקסית.
מאיה לבקוביץ סגל, פרוייקטורית תיעוד והנצחה, המרכז למורשת מלחמת ששת הימים בגבעת התחמושת, כותבת לבחברת האדם על הקשרים בין זיכרון היסטורי לשכול עכשווי, דרך פרויקט תיעודי רחב היקף העוסק במשפחות חללי מלחמת ששת הימים. בטקסט היא מתבוננת במתח שבין נרטיב הניצחון של 1967 לבין מציאות השכול המתמשכת בישראל, ובוחנת כיצד עדויות אישיות, תיעוד משפחתי ואתרי זיכרון משתלבים בתוך השיח הציבורי והדיגיטלי של ההווה.
מה המשמעות של תפילת "כל נדרי", שלאורך ההיסטוריה היהודית רבנים ראו בה בעיה הלכתית? כיצד היא הפכה לרגע משמעותי כל כך שמסמל את יום הכיפורים? שלמה גוזמן כרמלי חוזר לתפילת כל נדרי שפותחת את יום הכיפורים, ולאנתרופולוגיה של שלמה דשן שכתב על התפילה בסוף שנות השבעים. ממבט עכשווי, כותב גוזמן כרמלי גם על אנתרופולוגיה חומרית ותיאוריות פרפורמטיביות, וכיצד ניתן להבין דרכן שכבות נוספות של תפילת "כל נדרי".
איך נראה שוק ארבעת המינים מנקודת מבט אנתרופולוגית? מה הופך את האתרוג מפרי הדר פשוט לסמל חברתי, תיאולוגי וכלכלי? וכיצד נפגשים בשוק זה קפיטליזם, הון תיאולוגי ועקרון ההכבדה? תהילה גאדו ושמואל בן שלום כותבים לבחברת האדם על שוק ארבעת המינים החרדי כזירה תרבותית-דתית, שבה המפגש בין מצווה, סטטוס חברתי וכללי השוק יוצר מערכת מורכבת של קפיטליזם דתי.
היום לפני שנתיים החיים של כולנו השתנו. הבוקר של אותה שבת נחרט לנו ישירות על הנפש ופצעיו ממשיכים להעמיק ככל שהמלחמה ממשיכה. חשבנו בצוות בחברת האדם כיצד לציין את התאריך, הרי הדעות והצרכים בתוך ומחוץ לקהילה האנתרופולוגית כל כך מגוונים ומה כבר אפשר להגיד ביום הכואב הזה? ובכל זאת, אנחנו מאמינים שמילים יכולות לרכך ולעזור. אז אספנו עבורכם לקט כתבות בתחומים מגוונים שחוקרים וחוקרות כתבו לאורך השנתיים האחרונות, מאז אותה שבת. אתם מוזמנים לעצור לרגע את היום, לבחור את אחד הטקסטים ולקרוא איתנו.
ד"ר עידן ירון, סוציולוג ואנתרופולוג חברתי, המתמחה בימין קיצוני בישראל, כותב לבחברת האדם כחלק ממדור "צו השעה" על הדרכים שבהן סמלים פאליים, דימויי גבריות ועמדות פוליטיות-דתיות נשזרים בשיח הציבורי בישראל. במאמרו, "המלחמה בעזה – מדד 'מצב הפאלוס הלאומי': סוכת דוד הנופלת וזקיפות הלולב", הוא נשען על יותר מעשור של מחקר שדה בחוגי הימין הרחוק, ובוחן כיצד מושגים של גבריות, כבוד לאומי וסמלים דתיים מתפקדים כחלק ממאבק רחב יותר על דימוי המדינה, החברה והאמונה.
עבודת הדוקטורט של מהכני-בלקין, ״להפוך לבהאיים באירלנד: משא ומתן על זהויות דתיות, לאומיות ואתניות״, נכתבה במסגרת המחלקה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה בבן גוריון, ובהנחיית פרופ׳ גקי פלדמן. מהכני-בלקין עוסקת בעבודת הדוקטורט שלה בתהליך המרת דת לבהאית, או ב"בהאים דור ראשון" כפי שנחקריה מכנים עצמם, וקיימה את עבודת השדה שלה בקרב הקהילה הבהאית באירלנד.
תושבי שדרות פונו מבתיהם אחרי ה7 באוקטובר. בפסח 2024, רבים מהם טרם שבו הביתה. הם ציינו את המימונה במלונות המפונים, עקורים מבתיהם ומקהילותיהם. מוטי גיגי, יליד שדרות בעצמו, כותב על חגיגות המימונה בקרב המפונים משדרות, כמרחב לימינלי של התמודדות עם המשבר הגדול שפקד את התושבים. גיגי מתייחס לאופן בו המימונה של הפליטים הפכה למעין מעבדה חברתית לעיצוב זהות חדשה. השאלה "איך חוגגים מימונה בלי בית?" היא למעשה השאלה "איך נשארים מי שאנחנו כשכל מה שהגדיר אותנו נלקח?". התשובות של המפונים מגוונות ואותנטיות, חלק מהמציאות שנקלענו אליה.
איך החברה היהודית בישראל מציינת את סוף השבוע? מה משמעויות זמן השבת בתרבות היהודית-ישראלית? מה משותף בסופי השבוע של יהודים שאורח חייהם ואמונותיהם שונות? סתיו שופן-ביטון כותבת לבחברת האדם על הדוקטורט שלה שעוסק בחווית סוף השבוע בחברה היהודית בישראל. עבודת הדוקטורט נכתבה בהנחיית פרופ' נסים ליאון ופרופ' חזקי שוהם במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן.
רעיה שירה כהן, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה, כותבת לבחברת האדם על תובנות ראשוניות מעבודת שדה בסליחות במירון. דרך התבוננות במרחבי תפילה, מחיצות מאולתרות ושילוב בלתי צפוי בין פיוטים מסורתיים לשיר הילדים ברבאבא, היא בוחנת כיצד פרקטיקות נאו־חסידיות מעצבות מחדש את טקסי הסליחות, ומציעה קריאה מחודשת גם לתפיסות נשיות במרחב המקודש.
דגנית הרטמן, סטודנטית מתקדמת בתואר שני לאנתרופולוגיה/תרבות דיגיטלית באוניברסיטה הפתוחה כותבת לבחברת האדם על תמונות משפחתיות (בעיקר דיגיטליות) כמרחב זיכרון רגשי וגופני, המדגים כיצד דימויים מצולמים אינם רק תיעוד של עבר אלא גם כלי לעיבוד חוויות, לעיצוב זהות משפחתית ולריפוי אישי מול טראומות וזיכרונות.
ברחוב הראשי בבני ברק חנויות אופנה עם שמות אירופאים: אלגנט פאריז, אופנת מילאנו. הבגדים שנמכרים שם הגיעו ברובם מסין, ונמכרים לנשים פשניסטיות דתיות – יהודיות ומוסלמיות כאחד. זירת האופנה השמרנית מהווה מרחב של חציית גבולות, כשפשניסטה מוסלמית מזמינה "בגד ים חרדי", ופשניסטה יהודייה מתרגמת את אתר האופנה שלה לשפה הערבית. עמליה סער ודלית שמחאי כותבת לבחברת האדם על מאמרן שעוסק באופנה של נשים דתיות באזורנו. המאמר, שהתפרסם ב Journal of Contemporary Ethnography מתייחס לבחירות האופנתיות של נשים יהודיות ומוסלמיות בישראל/פלסטין, שבוחרות כיצד להתלבש מתוך אסתטיקה והנאה ולאו דווקא מתוך מוסרנות פטריארכלית מחמירה. נשים דתיות מוסלמיות ויהודיות חולקות תפיסות משותפות של נשיות, גוף, אמונה וניראות, אבל הדימוי הרומנטי של "הכרת האחר" לא מתקיים כאן. להפך, החיבור מתקיים סביב המאפיינים הא-ליברליים המשותפים. שדה האופנה הצנועה מתהווה סביב התשוקה לסגנון צנוע, אלגנטי ועדכני של נשים "רגילות". הוא מאפשר להן שיטוט מדומיין בין מרחבים וזהויות, ודילוג נונשלנטי מעל מחסומי השוני, השנאה והגזענות.
מאז ה־7 באוקטובר 2023, החברה בישראל והאזור כולו מצויים ברגע היסטורי טעון, סוער ומטלטל. המלחמה בעזה, ההרס האנושי והחומרי, האובדן, השסעים הפוליטיים, החרמות האקדמיים, שאלות של אתיקה, מוסר, זהות, גבול, קול ושתיקה — כל אלה מעלים שאלות עמוקות ומהדהדות שאנתרופולוגיה לא יכולה ואסור לה להחמיץ. הזמנו את קהילת האנתרופולוגים והאנתרופולוגיות בישראל, להציע טקסטים קצרים שמביאים את נקודת המבט האנתרופולוגית אל תוך צו השעה, בכל היבט של התקופה. היום אנחנו מפרסמים את הטקסט השני מבין התשובות שקיבלנו- ובו מאירה וייס כתבה לנו את מחשבותיה על כתיבה אנתרופולוגית ברגע משבר.
ברכות חמות לדן קוטליאר על הקידום למרצה בכיר וקבלת קביעות! קוטליאר, מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, עוסק במחקר ביקורתי של אלגוריתמים הבוחן כיצד אלגוריתמים (ו"בינה מלאכותית") משנים את המציאות החברתית, וכיצד ערכים חברתיים מוצאים את דרכם לתוך מערכות אלגוריתמיות. למשל, מחקריו של קוטליאר חשפו את האופן בו אלגוריתמים מבנים זהות, דוחפים אנשים לבחירה, או מבינים את ה"אחר"; את האופן בו אתיקה אלגוריתמית מובנת ומפורשת על-ידי מפתחים, ואת האופנים בהם הגיונות תרבותיים משפיעים על אלגוריתמים.
אם הוזמנתם לחתונה חברתית, אל תביאו צ'קים. דנה קפלן כותבת לבחברת האדם על חתונות כאלו, שמתרחשות לרוב בחיק הטבע ולא באולם, ובהן האורחים מתבקשים להימנע מצ'קים ומתנות, ולהביא במקומם תבשילים ביתיים. במחקרה, שואלת קפלן מה ייחודי בחתונות חברתיות? מה מסמלות חתונות אלו, המאפיינות את מעמד הביניים? כיצד חתונות 'חברתיות', שבמרכזן עומדת תפיסה מוצהרת של הפחתת צריכה והתנגדות להפגנת עושר, משרתות את צורכי ההיבדלות המעמדית של בני ובנות מעמד הביניים?
אלעזר בן לולו כותב לבחברת האדם על מאמרו החדש שפורסם ב Sociological Spectrum שעוסק ברדיו התפילות, ובמשמעויות של התפילות שכתבו אנשים חילוניים בתל אביב. מהלך זה מאתגר את הקאנון היהודי המסורתי ומערער על המנדט הדתי-רבני בישראל. טקסט זה נכתב כחלק ממדור "צו השעה" שעוסק במלחמה ובמתרחש בחברה הישראלית בימים אלו.
רותם קליגר חליוא (מצוות בחברת האדם) כותבת על טרנד "הדמות הראשית" ברשתות החברתיות. באמצעות מושגי האינדיבידואליזציה והבדידות במודרניות המאוחרת היא בוחנת כיצד רעיון שנראה במבט ראשון מעצים ומלא השראה- לחיות את חיינו כאילו אנחנו הכוכבים הראשיים- עשוי להוביל גם להשלכות מורכבות יותר.
בחברת האדם מברכת את האנתרופולוגיות שזכו במענקי מחקר מהקרן הלאומית למדע (ISF). הקרן תומכת בחוקרות וחוקרים מישראל במימון ופיתוח מחקר בסיסי ועקרוני – לצמיחת גוף ידע אינטלקטואלי של רעיונות, תובנות ושיטות בישראל. אנחנו שמחים על התמיכה במחקר האנתרופולוגי מתוך הכרה בחשיבותו במציאות הישראלית, וגאים בחוקרות ובמחקריהן. בין המחקרים שנתמכים על ידי הISF השנה ניתן למצוא את ד"ר אילת מעוז החוקרת את צמיחתה של הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית פלסטינית וד"ר גילי המר שמחקרה עוסק באוטופיות של מוגבלות במזרח הגלובאלי: פרפורמנס של מגוון חושי במזרח אירופה, מזרח אסיה, והמזרח התיכון. ברכות גם לד"ר אינה לייקין על זכייתה במענק לפרסום ספרה "המדינה הנדיבה: הפוליטיקה של המשבר הדמוגרפי ברוסיה".
מה קורה כשאנחנו מתיישבים לאכול יחד? מהם המסרים שאנחנו משדרים בלי משים ואיזה קודים תרבותיים הארוחה משעתקת, באמצעות סידור הישיבה, צורת ההגשה, זהות האורחים או המאכלים עצמם? שאלה זו מניעה את שולחנות ערוכים, אסופת מאמרים חדשה בהוצאת מאגנס ובעריכת זאב וייס, נתן וסרמן, יאיר פורסטנברג ודנה קפלן. האסופה מוקדשת לאכילה משותפת – קומנסאליות – בחברת אחרים, מכרים או זרים, ורואה בה פעולה שהיא אמנם שגרתית, אך רוויית מתחים חברתיים ותרבותיים. עורכי הספר כתבו לבחברת האדם על האסופה.
שינויים טכנולוגיים משפיעים בשדות שונים – וגם על תעשיית המין. ד"ר יעלה להב-רז (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, בן גוריון) ופרופ' שלי לוי צדק (המחלקה לפיזיותרפיה, אונ' בן גוריון) מובילות מחקר שעוסק בהשלכות החברתיות והתרבותיות של רובוטים מיניים מבוססי בינה מלאכותית (AI).
ורדה קצאור, דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, כותבת על מחקרה שעוסק בנוודות דיגיטלית ועל השינויים ותהליכים המתרחשים בשדה בצל המלחמה.
ספרו החדש של פרופ׳ גד יאיר ״זו היא אמריקה: דיוקנה של אומה״ אפיון תרבותי של ארצות הברית. כתיבת הספר נעשתה בתום שלושה עשורים של ליקוט תצפיות וניתוח מאות ראיונות עם אמריקאים ועם ישראלים המתגוררים בארצות הברית, והניתוח המוצג בו שופך אור על הקודים התרבותיים המייחדים את אמריקה ועושים אותה למה שהיא. כך, לכבוד שנת ה־250 לעצמאותה של ארצות הברית מציע יאיר (המחלקה לסוציולוגיה בעברית) תוספת חדשה ז'אנר המסעות המחקריים לאמריקה, אשר מציג ומנתח את הקודים התרבותיים העמוקים של המדינה.
טל שמור (התוכנית למגדר, בית הספר למדעי התרבות, אוניברסיטת תל אביב) כותב על מאמרו החדש "Neighborhood as home, city as alienating: gendered exchange circles and place belonging in peripheral Tel Aviv" שפורסם לאחרונה בכתב העת Urban Geography. המאמר עוסק בשכונת התקווה מול העיר תל אביב, בקהילתיות מול הניכור והניצול ובמתחים המגדריים והדוריים שעולים מתוך השיח עם תושבות השכונה הותיקות:
עידו הרטוגזון יצא קצת מבולבל מהמלחמה האחרונה עם אירן. הרטוגזון, מרצה בכיר בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן, הבין כמה קל לשכנע אותו בדברים שאני לא באמת מבין בהם, כמה מרחב הפרשנות הוא רחב. בפוסט קצר זה, מנסה הרטוגזון, שספרו ״משנה תודעה: רשימות מהרנסנס הפסיכדלי״ פורסם לאחרונה, להסביר למה זה קורה, מדוע לפעמים צניעות זה טוב ומה הן הסכנות באנשים (וחוקרים) שבטוחים שהם יודעים הכל.
קול קורא לכתיבה לבחברת האדם אודות המצב- הזמנה פתוחה לקהילת האנתרופולוגים והאנתרופולוגיות בישראל, להציע טקסטים קצרים לבחברת האדם, טקסטים שמביאים את נקודת המבט האנתרופולוגית אל תוך צו השעה.
לכבוד צאת המאמר "פעולה הורית כמעשה אזרחי: הצעה לכיוון חדש בחקר המשפחתיזם בישראל", כותבת עינת גלבוע-אופנהיים על המאמר שכתבה ביחד עם לורן ארדריך, ליאה טרגין־זלר ותניא ציון־וולדקס שהתפרסם בכתב העת קריאות ישראליות. במאמר אנחנו קוראות להתבוננות מחודשת ביחסי משפחה-מדינה, ובדרך שבה הורים מעצבים את היחסים האלה. במילים אחרות, אנחנו מציעות להתבונן על הורות כעל ביטוי לאזרחות.
עם סיום האירועים לציון חודש הגאווה, חגי קרנר סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים כותב לבחברת האדם על מצעד הגאווה בירושלים, בהתבסס על חיבור שפורסם במכון ירושלים למחקרי מדיניות. כחוקר העוסק בקהילה שהוא עצמו חלק ממנה, קרנר מציע נקודת מבט ייחודית על החוויה הלהט"בית בירושלים. הטקסט הבא נכתב מתוך תצפית משתתפת במצעד הגאווה של 2025, שנערך בסימן עשור להירצחה של שירה בנקי ז"ל – אירוע שממשיך להדהד בתודעה הקהילתית ומעצב את אופי המצעד הירושלמי. קרנר משלב בין המבט המחקרי לחווייתו האישית כתושב ירושלמי, ובוחן את המשמעויות החברתיות והפוליטיות של האירוע השנתי הזה תוך התמקדות בשאלה כיצד מצעד הגאווה יוצר רגע נדיר וחולף של נראות ונוכחות לקהילה הלהט"בית במרחב הציבורי הירושלמי.
לרגל צאת גיליון "משפחתיזם" – גליון מיוחד של כתב העת ׳קריאות ישראליות׳ מוקדש למבטים מגוונים על משפחות וקשרי משפחה. עורכות הגליון, עמליה סער ודלית שמחאי כותבות לנו על הרקע לכתיבת הגליון ומפרטות על המאמרים והנושאים השונים בו.
