אנתרופולוגיה לשבת

איך רגשות קשורים למדע? איך משלבים מחקר ממדעי המחשב עם סוגיות ביולוגיות? ואיך כל זה קשור לאקוומן? 

במאמר חדש שפורסם בכתב העת Science as Culture, לוקחים אותנו לירון שני (העברית), טליה פריד (בן גוריון והעברית) ומייקל פישר (MIT), למסע אתנוגרפי אל תוך עולמם של הביולוגים החישובים, מדענים שחיים על הגבול שבין הביולוגיה ומדעי המחשב. בעזרת גישות מלימודי מדע וטכנולוגיה ומטאפורות מתוך האקולוגיה של אזורים לחים, מראים שני, פריד ופיישר את כוחה של זהות עמומה: כיצד מדענים רב-תחומיים מוצאים את מקומם במחקר המדעי העכשווי? מה חשיבותם של רגשות ויחסים בינאישיים בתוך המחקר המדעי ושיתופי פעולה מחקריים בכלל?. עולם הביולוגיה החישובית מתואר במאמר כעולם שבו מעבדות הופכות למרחבים של אינטראקציה אנושית-טכנולוגית, והמדענים עצמם הופכים ליצורים אמפיביים, השוחים ׳בביצה׳ של המחקר הביולוגי העכשווי ויוצרים לעצמם נישות אקולוגיות של שיתופי פעולה וידע ייחודי.

בתמונה הראשית מימין לשמאל- לירון שני, מייקל פישר וטליה פריד.

"…אני לא יודעת בדיוק מה אני. אני כבר לא מדענית מחשב, כי התרחקתי מהתיאוריה ומהחישובים הכבדים, אבל אני גם לא ממש ביולוגית, כי יש הרבה אנשים שמבינים את התחום טוב ממני. אבל אני יודעת מספיק, ואני יכולה לפתור שאלות שאחרים לא יודעים איך לפתור…, אני בין לבין, מנסה לעשות מדע טוב. אני לא כאן ולא שם, אבל אני גם כאן וגם כאן… אז אני ביולוגית חישובית, מה שזה לא אומר…"

רות, שהייתה תלמידת דוקטורט בזמן עריכת המחקר, תיארה לנו את הזהות המקצועית שלה. העמימות בזהות שלה ושל מדענים אחרים איתם דיברנו בתחום של ביולוגיה חישובית – כלומר חוקרים אשר משתמשים בכלים חישובים ממדעי המחשב, על מנת לענות על שאלות ביולוגיות – היו אחד הממצאים הבולטים במחקר. 

זהות עמומה זו נקשרת לאחד הנושאים המרכזים בכתיבה כיום על המדע העכשווי – אינטרדיסציפלינריות – כלומר ההנחה שכיום המדע לא יכול להתקדם רק בעזרת עבודה של המדען הבודד, אלא יש צורך בשילוב רב תחומי בין מדענים מדיסציפלינות שונות שעובדים בשיתוף פעולה. יתרה מכך, בעקבות שיניים טכנולוגים ומדעיים, ויצירת שדות מחקר חדשים, כמו ביולוגיה חישובית, עלתה דרישה למדענים שיוכלו להיות גם וגם – מעיין סופר-מדענים, או בשדה של ביולוגיה חישובית – מדען שהוא אקוומן – מעין גיבור-על שיכול לעבוד ולדבר גם בשפה והתרבות של המחקר החישובי (כלומר מחקר יבש) וגם של הביולוגי (מחקר רטוב). 

במאמר Becoming Amphibious: Scientists’ Identities and Affective Relations in the Swamp of Computational Biology, שפורסם בכתב העת Science as Culture, אנו מראים כי אמנם אין באמת אקוומן מדעי כזה שיודע הכל משני התחומים אך בקרב מדענים בביולוגיה חישובית מתפתחת זהות מקצועית היברידית היוצרת שילוב בין גישות, שפות ומסגרות מחשבתיות שונות. 

דרך ראיונות עומק עם חוקרים וחוקרות ותצפיות במעבדות וכנסים, המחקר חושף את הקשיים והאתגרים שכרוכים בבניית זהות מקצועית בעולם אשר דוחף לרב תחומיות, אך עדיין פועל דרך הדיסציפלינות המסורתיות. מדענים בביולוגיה חישובית מתארים את תחושותיהם כמי שנמצאים "בין לבין" – לא לגמרי ביולוגים, אך גם לא לגמרי מדעני מחשב, כמו בדוגמא של רות שאיתה פתחנו. החוויה הזו יוצרת תחושה של זהות מעורפלת, שמעלה תחושות של חוסר ביטחון ולעיתים אף ניתוק מהדיסציפלינות המקוריות שלהם. אך דווקא באי-הבהירות הזו, הם מגלים הזדמנויות להמציא את עצמם מחדש ולבנות זהות ייחודית במערכת המדעית. 

בעזרת תיאוריות מתחומי לימודי מדע וטכנולוגיה (STS) ואנתרופולוגיה של המדע, אנחנו מתארים מדענים אלו כ"מדענים אמפיביים" – מדענים המסוגלים לפעול בעולם החישובי ("יבש") ובעולם הניסויי-ביולוגי ("רטוב"). חלק משמעותי ביצירת הזהות ובעבודת הגבול הנלווית אליה, היא ההבנה שמדובר בשתי שפות ותרבויות שונות. בדוגמא אחת מתוך רבות אמרה לנו שיילה, פרופ׳ לביולוגיה חישובית בחוף המזרחי בארה״ב: ״לפעמים ישנם הבדלים משמעותיים בין האופן שבו ביולוגים מבינים מחקר לבין האופן שבו אנשים חישוביים מבינים… לפעמים הם לא מבינים את שפת האחר, לא מבינים את דרך החשיבה… אבל הם גם לא מבינים שהם לא מבינים..״. 

אם כן, המדענים האמפיביים חייבים להכיר ולהבין את השפה, התרבות והעבודה של שני הצדדים. זה לא אומר שהם ישלטו בהם באופן מלא, אבל הם חייבים להכיר, להבין ולהתנסות לעומק בעשיה. כך לדוגמא, תיאר לנו אמיר, כיום פרופ׳ לביולוגיה חישובית בישראל, שהגיע ממדעי המחשב ולאורך הקריירה שלו נכנס יותר ויותר לעומק הביולוגיה:

“….הבנתי שאני צריך לחפור עמוק לתוך הביולוגיה. אני לא יכול להיות רק בצד החישובי, מעין טכנאי על. אני חייב להרטיב את הידיים… בסופו של דבר, אין תחליף לעבודה רטובה, להרגיש את זה בידיים שלך, להבנה מה המשמעות של עריכת ניסוי… המשמעות של מדידה, של טעות…, של תכנון לא מספק של הניסוי. לחוות כישלון ביולוגי..״

אחד הממצאים המרכזיים שלנו הוא חשיבותם של שיתופי פעולה. המדענים שפגשנו פועלים בתוך רשתות מורכבות של קשרים מקצועיים ואישיים, שבהן שיתוף פעולה ואמפתיה הם חיוניים להצלחתם. במקום לראות את המדע כמאמץ אינדיבידואלי, אנחנו מדגישים את היותו פרויקט קולקטיבי, שבו מדענים חישוביים וביולוגיים תורמים זה לזה ידע, כישורים ותובנות. אנחנו מראים כיצד שיתופי הפעולה האלו, יכולים להצליח רק כאשר כל צד לומד להכיר לעומק את העבודה של הצד השני ויותר מזה – גם להוקיר ולכבד אותה. ובכך אנחנו מכניסים את חשיבות הבנת הרגשות והיחסים האישים לתוך ניתוח העבודה המדעית ושיתופי הפעולה. 

לדוגמה, ראינו כיצד מדענים חישוביים מפתחים אלגוריתמים המותאמים במיוחד לשאלות ביולוגיות מורכבות. במעבדות שביקרנו בהן, השיתופיות התבטאה לא רק בניתוח נתונים אלא גם בשיחות יומיומיות, תהליכי למידה הדדיים והתגברות על אתגרים משותפים. באחת התצפיות שלנו בכנס בארה״ב תיארו לנו שני דוקטורנטים שבאים מרקעים שונים את העבודה המשותפת שלהם. קריסטין, דוקטורנטית עם רקע ביולוגי סיפרה לנו ש״מההתחלה היה ברור לי שאני צריכה להבין מה חורחה עושה בעבודה המשותפת שלנו… בילינו הרבה זמן בלימוד אחד את השנייה״, ואילו חורחה, דוקטורנט עם רקע חישובי, סיפר: ״עבורנו שיתוף הפעולה היה מלא… זה היה תהליך למידה נהדר…ראיתי איך זה משפר את העבודה שלנו".

היותו של המדע פרויקט שיתופי, לא הופך אותו לחף מורכבויות. למשל, ראינו הרבה הרבה דוגמאות לשיתופי פעולה שלא הצליחו בגלל בעיות אמון, חוסר רצון להכיר את העבודה של הצד השני או זלזול בעבודה הקשה שמושקעת בכך. כך לדוגמה, תיאר דן, ביולוג 'רטוב' באזור בוסטון את העבודה מול שותפים חישובים: ״ השותפים החישוביים שלי פשוט לא מבינים מה זה לעבוד קשה על יצירת המידע הביולוגי, הם לא מבינים שאתה עובד, קורע את התחת שלך בניסויים ארוכים ומתישים,  והם לא מבינים את המדע מאחורי זה, הם באמת לא מבינים זה״, בעוד סיוון, חברת סגל צעירה בתל אביב שיתפה אותנו ש"הרבה פעמים הביולוגים הרטובים לא מבינים את המורכבות של העבודה החישובית. הם מתייחסים אלי לפעמים כאל טכנאית, שלא מבינה כלום בביולוגיה ורק מבצעת להם ניתוחים. יש פה פער בציפיות אבל גם בפער בהבנת השפה והמורכבות״. כאן שהשילוב בין תחומים, שמביא לעיתים ליצירתיות פורצת דרך, דורש גם יכולת לפתור קונפליקטים ולהתגבר על פערים תרבותיים ודיסציפלינריים.

מעבר לחשיבות הרגשות והיחסים בשיתופי פעולה, הראנו במאמר גם כיצד המדענים האמפיביים, מוצאים את מקומם בתוך נישות – (אם נמשיך את המטאפורות מעולם האקולוגיה), בתוך השדה של העולם המדעי העכשווי. הם נמצאים בעמדה ייחודית המאפשרת למקמם את עצמם במקום ייחודי במערך המחקרי. לדוגמא, רון, ביולוג חישובי ממכון מחקר בארה״ב, סיפר לנו: 
“…. יש הרבה אנשים שטובים יותר ברמה החישובית, הרבה אנשים שטובים יותר מבחינה ביולוגית, אבל מעטים מהביולוגים מבינים מספיק בחישוב כדי לדבר עם מדעני מחשב, או מספיק בביולוגיה כדי להבין את הבעיה הבסיסית. […] אני חלק מהרבה פרויקטים… ואני ממלא תפקיד מאוד ספציפי בזה, אבל התפקיד הזה כולל את היכולת לחשוב על הפרויקט כולו בצורה הוליסטית ולחבר דברים כאלה… ״

אם כך, המחקר שלנו מראה שתי מסקנות עיקריות: 

• שיתוף פעולה אינו רק כלי עבודה אלא מרכיב בזהות המדעית של המדענים החישוביים. המדע שנוצר בביצה של הביולוגיה החישובית מבוסס על קשרים בין-אישיים לא פחות משהוא מבוסס על אלגוריתמים וניסויים.
• האתגרים שהם חווים – תחושת "בין לבין", הלחץ לעמוד בסטנדרטים משתנים, והצורך להיות גם מומחים וגם גשרים – אינם בעיות שיש לפתור אלא מרחבים שבהם מתגלים חידושים.

אנחנו מאמינים שהמסקנות הללו אינן רלוונטיות רק לביולוגיה חישובית, אלא גם על האופן שבו המדע המודרני מתהווה ומתמודד עם שינויים מהותיים. המאמר מזכיר לנו שהמדע אינו מתרחש רק במעבדות מבודדות אלא במרחבים מלאי חיים, שבהם בני אדם, טכנולוגיות וידע משתלבים במארג מורכב. יתרה מזו, אפשר לנסות לחשוב על עוד אזורים ומרחבים בהם נוצרים שדות חדשים בין שני תחומי ידע או יותר, אזורים שבהם השילוב של אמפתיה, יצירתיות ושיתופי פעולה יוצר אפשרות לפתרון שאלות מורכבות ויצירת ׳נישות׳ בעולם העכשווי. 

לקריאה נוספת: