אתר הבית של פרויקט בחברת האדם, שמטרתו לחשוף את האנתרופולוגיה בישראל לציבור הרחב ולהעמיק את הקשר בין האנתרופולוגים.ות בישראל.
דף הפייסבוק בחברת האדם ימשיך להעלות עידכונים ותכנים מאתר זה וממקומות אחרים.
כיצד כינויי גנאי מייצרים גבולות חברתיים, משרטטים מעמדות ומבחינים בין דומיננטיות לשוליות? מוטי גיגי וגיא שני כותבים לבחברת האדם על הכינויים "שלוכים" ו"שלוחים" לאור כתיבתם על הנושא בספר "לבנה שחורה". כיצד הכינוי "שלוח" ממרוקו והכינוי "שלוך" היידי נאמרים בישראל ומה תפקידם החברתי?
ברכות לנורית דסאו (אוניברסיטת בן גוריון בנגב) על אישור עבודת התזה שלה בהנחיית פרופ' יעל השילוני-דולב ופרסום המאמר The single-mother ghost-father family: Perspectives of single women choosing posthumous reproduction, a preliminary study בכתב העת Current Sociology. המחקר עוסק במשפחה חדשה ומיוחדת הנוצרת על ידי מפגש של אימהות יחידנית מבחירה, ושל הולדה מזרעו של אדם שנפטר.
ההלוויה היא רגע שמסמן את סוף החיים – אולם מה מתרחש במקרה בו המוות מדווח, אך אין הלוויה משום שהגופה חטופה? מאמרו של אורי כץ "'ואולי כולם טועים"' נקרופוליטיקה של הבניית מוות ואי־מוות ביחס לחטופים מתים" שהתפרסם בתיאוריה וביקורת עוסק בשיח הציבורי והתקשורתי סביב חיילים ואזרחים שגופותיהם נחטפו. כץ כותב לבחברת האדם בהתבסס על מאמרו, על חוסר וודאות וכוחה של השפה והשיח בהקשר לכך.
לירון שני כותב על האנתרופולוג ג'יימס פרגוסון, שהיה אחד מהקולות המובילים בתחום אנתרופולוגיה של פיתוח, פוליטיקה, וכלכלה. פרגוסון נולד ב1951 בארצות הברית, סיים את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת הרווארד, ולאורך הקריירה שימש כפרופסור באוניברסיטאות סטנפורד וברקלי.
ברכות חמות לדב גולדברג על הזכייה במקום הראשון בתחרות התזה המצטיינת מטעם האגודה הסוציולוגית הישראלית 2025! דב גולדברג כתב את עבודת התזה בהנחיית ד"ר מיכל פגיס ופרופ' נסים ליאון באוניברסיטת בר אילן, והיא בחנה קורסי NLP המועברים בחברה החרדית. במסגרת התזה הוא הציע את המונח התאורטי 'מפגש מתוח', כדי לתאר את היחס הבין־תרבותי שנוצר במפגש שבין הפסיכולוגיה הפופולארית והתרבות החרדית כמאופיין בו־זמנית בתכונות של מתיחות והתנגדות ובתכונות של מתיחה והרחבה של הגבולות התרבותיים.
ברכות לנתליה גוטקובסקי על פרסום ספרה struggling for time! הספר האתנוגרפי, אשר פורסם בהוצאת סטנפורד, עוסק בזמן ככלי פוליטי המארגן את המדיניות החקלאית-סביבתית והשדות החקלאיים, כמו גם את היחסים בין המדינה לחקלאות אזרחיה הערבים-פלסטינים. הערב (שני, 24.3) תתקיים השקת הספר ב"בית של סולידריות" בתל אביב-יפו. גוטקובסקי כתבה לנו על הספר ועל ההשקה שלו:
שלמה גוזמן-כרמלי חבר צוות בחברת האדם במחשבות על דוגמה היסטורית למנהיגות רעילה.
מהי הישות האינטרנטית של מריה הקדושה? האם הדיגטיליזציה מרחיקה מהדת ומרדדת את אורחות החיים הדתיים – או דווקא מקרבת אליהם ומרחיבה את הפולחן הדתי? מה ההבדל החוויתי בין הזירות הדתיות הפיזיות לדיגיטליות? אורן גולן ונורית שטדלר כותבים לבחברת האדם על תהליך "הדיגיטליזציה של מרים" וכיצד המימדים המופשטים של האלוהות מתרגמים למרחבים האינטרנטיים והמדיה החברתית, לאור מאמרם שהתפרסם בNew Media and Society.
ב-25-27/3 יתקיים באוניברסיטה העברית כנס על תרגום מחקר אקדמי לידע ציבורי. עמרי גרינברג, ממארגני הכנס, כתב ל"בחברת האדם" על הרעיון העומד מאחריו.
ערן שוורצפוקס, סטודנט לתואר שלישי באנתרופולוגיה, כותב על עבודת התזה שלו שנכתבה בהנחיית פרופ' מיכל קרבאל-טובי, במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. התזה עוסקת במדע אזרחי, מתודולוגיה מחקרית שמשתפת את הציבור הרחב, וביחסים המורכבים שלו עם הציבור ועם העולם המדעי.
מה הם הסטריאוטיפים על אחים בכורים וצעירים בשבט האנדוקה באמזונס? מה ניתן ללמוד משיוכים תרבותיים אלו? ד"ר אלירן ארזי עוסק בשאלות האלו במאמרו ״ Good for Myth, Bad for Ritual: The Younger Brother in Recent Andoque History (Northwest Amazonia, Colombia)״ שפורסם בכתב העת Journal of Anthropological Research. במאמר עוקב ארזי אחר הספירה הריטואלית ועל האופנים בהם סדר הלידה מתבטא בטקסי השבט, ומנתח את הרובד ההיסטורי והתרבותי העמוק שהם מגלמים. ארזי כתב לבחברת האדם על המאמר ועל האנדוקה.
לפני כמה ימים ציינו את יום הנשים הבינלאומי, ובעוד כמה ימים (ב19.3) יתקיים כנס לציון 30 שנה לבג"ץ אליס מילר. האנתרופולוגית טל ניצן, הרכזת האקדמית של פורום סופי דיוויס לחקר סוגיות מגדר, סכסוכים ויישובם באוניברסיטה העברית, וממארגנות הכנס, כותבת על המשמעות של בג"ץ אליס מילר על החברה הישראלית, על המאבק שהיה עליו ואחריו, ועל הכנס עצמו:
ברכות לגיא ברוקר על אישור עבודת הדוקטורט שלו ״בין מקום למיקום: גברים וגבריות עולים לרגל לאומן בראש השנה", אשר נכתבה בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, בהנחית פרופ' עמליה סער. ברכות גם לברוקר וסער על פרסום מאמרם החדש "רבנו זה אבא": אבהות מטפלת כתסריט גבריות בקרב עולי רגל לאומן, שפורסם בכתב העת בכתב העת "ישראל". ברוקר כתב לבחברת האדם על הדוקטורט והמאמר, וכיצד בחסות הלימינליות של מסע העלייה לרגל לאומן זוכים החסידים הגברים לממש פנטזיות אוטופיות של דת, גבריות ולאומיות.
רותם קליגר חליוא ראיינה את פרופ' עמליה סער, אנתרופולוגית, פעילה פמיניסטית ופעילת שלום, שהייתה ממקימות החוג העצמאי לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה וכיהנה בראשו במשך שמונה שנים. בראיון סער מספרת על מחקריה, על אקטיביזם באקדמיה, ועל המצב בארץ היום.
בשנים האחרונות החלו להופיע עוד ועוד טכנולוגיות בינה מלאכותית, ובהתאם לכך גבר גם השימוש בהן בכלל תחומי החיים – ובפרט באקדמיה. מריה גרצקי (פוסט-דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה מדעי המדינה ותקשורת, האוניברסיטה הפתוחה) וגידי דישון (חבר סגל בבית ספר לחינוך, אוניברסיטת בן גוריון בנגב) פרסמו מאמר בכתב העת Learning, Media and Technology, הבוחן את האינטראקציה המתקיימת בין החוקרים לבין הבינה המלאכותית (LLMS) ואת התפתחותו של מחבר-אלגוריתמי. מה מקומה של אינטראקציה זו במחקר? כיצד האקדמאים תופסים את ה"מחבר-האלגוריתמי"? גרצקי כותבת לבחברת האדם על המחקר והמאמר.
ברכות לתמר בן שלמה על אישור עבודת התזה שכתבה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בהנחיית נורית שטדלר! העבודה בחנה את הזרימה כרגש בדרך הצליינית קמינו דה סנטיאגו שבספרד.
האם הבינה המלאכותית יכולה לחקות את הכתיבה שלנו באופן (כמעט) מושלם? מה קורה לכתיבה האנתרופולוגית, ולכתיבה בכלל, בעולם שבו המחשב כותב בשבילנו? תמר אלאור כותבת על התנסויותיה עם הבינה המלאכותית "קלוד" (claude), על מסורת הכתיבה האנתרופולוגית – ועל הרגע הזה ורגעים אחרים בהיסטוריה האנושית, שבהם הטכנולוגיה משנה את החותמת האישית של הביטוי שלנו.
לבֵנה שחורה היא אסופה ייחודית בעריכת רעות ריינה בנדריהם והני זובידה שמבקשת לתעד היסטוריוגרפיה ולפתח ולעצב שפה ישראלית מזרחית, היינו של יוצאי מדינות ערב והאסלאם ושל קבוצות אחרות שהודרו עד כה מהשיח הדומיננטי, מנקודת מבט ביקורתית הרלבנטית למאה העשרים ואחת. האסופה מציעה מנעד רחב של טקסטים הבוחנים נושאים הנוגעים לחברה הישראלית ולמאבק המזרחי.
ניצן רותם וניר גזית כותבים ל"בחברת האדם" על מאמרם שפורסם ב"קריאות ישראליות" על היחס של החברה הישראלית לאבדות במלחמה
בנובמבר האחרון יצא בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד ספרו של ד"ר מתן קמינר, Capitalist Colonial: Thai Migrant Workers in Israeli Agriculture. האתנוגרפיה של קמינר, המבוססת על מחקר שדה כעובד חקלאי במושב בערבה, על עבודה ארכיונית ועל ראיונות עם עובדים תאילנדים ובני משפחותיהם כמו גם עם חקלאים ישראליים, בוחנת את המפגש בין עובדים למעסיקים דרך פריזמה אנליטית של מערכת העולם הקפיטליסטית והקולוניאלית שבתוכה המפגש משוקע. אנו מביאים כאן לראשונה גרסה עברית לקטע קצר מהספר, בתרגום המחבר. הקטע מובא מתוך פרקו הרביעי של הספר, Producing Vegetables and Reproducing Difference, המתמקד ביום-יום של העבודה החקלאית.
אולג קומליק (החוג למדעי ההתנהגות, המכללה למינהל) כותב ל"בחברת האדם" על מייקל בורווי- נשיא לשעבר של האגודה הסוציולוגית הבינלאומית והאגודה הסוציולוגית האמריקאית שנפטר לאחרונה.
אדוארד ספיר נפטר בט"ו בשבט תרצ"ט (1939), ויום השנה לפטירתו הוא הזדמנות טובה לשוב ולבחון כמה מהרעיונות של אחד האבות המשפיעים ביותר של המחשבה האנתרופולוגית האמריקאית. נחמיה שטרן כותב לבחברת האדם על אדוארד ספיר והשכבות היהודיות החבויות של האנתרופולוגיה האמריקאית.
לאור מאמר של ניצן רותם בתיאוריה וביקורת, אנחנו כותבים על שיבה משבי, על מופעים שונים של טקסי עמבר אפשריים השובבים את המעבר משבי החמאס לחופש בישראל, וכיצד כל טקס מעבר שכזה מייצר תנועה אחרת בחברה – בין שעתוק הסדר החברתי ויחסי הכוח לבין הזדמנות לשינוי ופריצת המוכר וההגמוני.
אורלי טל ומיכל פגיס (אוניברסיטת בר אילן) כותבות ל"בחברת האדם" אנתרופולוגיה לשבת על מאמרן החדש שבחן את הפנייה של פסיכולוגים בישראל ובעולם אל עולם הדת, על רקע אכזבה מהגישות האקדמיות והחילוניות.
אלירן ארזי כותב על מאמרו Ratting on the coca spirit or mastering exchange? Andoque negotiations of power and commodification between forest and market. המאמר בוחן תופעה חדשה בקרב האנדוקה, עם ילידי האמזונס הקולומביאני: מסחור אבקת הקוקה, שאותה באופן מסורתי לועסים הגברים מדי יום ובאירועים טקסיים על מנת להיטיב ולחשוב, לספר וללמוד מיתולוגיה, ולתקשר עם רוחות למטרות שונות, כולל כישוף וריפוי.
נועה מיטשל כותבת לבחברת האדם על עבודת התזה שלה שנכתבה בהנחייתם של פרופ' יעל השילוני-דולב וד"ר רפי גרוסגליק ובחנה פנומנולוגיה של אי וודאות בקרב מתמודדות עם אנדומטריוזיס בישראל.
ד"ר עזרי עמרם מלמד בימים אלו במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה סנטה קרוז (UCSC) במסגרת היותו עמית הוראה של המכון ללימודי ישראל (Israel Institute). בכנס על חופש אקדמי שהתקיים באוניברסיטת בן גוריון בינואר האחרון, שיתף עמרם במחשבות על חופש אקדמי מתוך חוויותיו בקליפורניה, כישראלי ובפרט כחוקר של ההיבטים התרבותיים והחברתיים של הסכסוך הישראלי פלסטיני.
השבועות האחורנים מאופיינים בהמתנה רבה – המתנה לשחרור החטופים, המתנה לסיום המלחמה. רוית תלמי כהן כתבה רבות על מושג ההמתנה בעבודתה על מסע העלייה של אנשי זרע בתא ישראל, ומתייחסת אליו כמושג מורכב, שנטוע במבנים חברתיים ופוליטיים ואינו מאפשר חשיבה על העתיד או על התקדמות ותנועה. לאור כתיבתה של תלמי כהן ניתחנו את מצב ההמתנה הנוכחי, התחושות שהוא מעלה ומה ניתן לעשות למולו ובתוכו.
אורנה ששון-לוי (אוניברסיטת בר אילן) כותבת על ספרם החדש של אורי כהן וניסים ליאון "מעמד הביניים המזרחי בישראל: ממאבק לניעות לניעות במאבק". אך בנוסף לדבריה על הספר גם מעלה נקודות מבט על השיח הפמניסטי ועל אי השוויון בין נשים לגברים.
לרגל צאת ספרה החדש של פרופסור מירב אהרון גוטמן "עומדים בפני עצמם – על סוציולוגיה עירונית ומזרחיות בישראל" ומתוך עניין רב בעבודתה המחקרית, ערכה עימה רותם קליגר חליוא ראיון מעמיק על חייה ומחקריה. לאורך הראיון, משוחחות אהרון גוטמן וקליגר חליוא על עירוניות, מזרחיות, אקטיביזם אקדמי והביקורת שלה על הסוציולוגיה הביקורתית בישראל.
רפי גרוסגליק (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב) ודן קוטליאר (החוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה) מנהלים מחקר מתמשך הבוחן את האופן בו מתהווה תפיסה חדשה אודות ה״אנושי״ בעקבות פרויקט טכנולוגי וכלכלי של המיקרוביום האנושי, המבטיח אפשרות לתזונה מותאמת אישית. במאמר חדש הם בוחנים את אותה הבטחה שלכל אחד מאיתנו יש קהילת מיקרובים ייחודית, ומה קורה לצרכני הפרויקט הזה, שההבטחת הייחודיות מופרת.
ברכות לשי בן עמי על ספרו החדש- "גן החיות הציוני: ההיסטוריה של גני החיות בישראל" (הוצאת רסלינג 2024)! הספר מתחקה אחר ההתפתחות ההיסטורית של גני החיות בישראל ומבקש להציע מבט הוליסטי ואינטרדיספלינרי על מוסד גן החיות ו"עלייתו" לפלשתינה המנדטורית. הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט של בן עמי במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים ומציג ומנגיש שלל חומרים ארכיוניים ממוסדות מחקר, גני חיות וארכיונים בארץ ובעולם מתוך הבנה כי הקמת גן חיות היא פעולה מקומית בעלת השלכות בין לאומיות.
“אוטופיה? באמת?! מכל הנושאים שבעולם?” גילי המר (האוניברסיטה העברית) כותבת על מאמרה "Navigating Frictions: Crip Utopian Performatives in Integrated Dance" . המאמר מתעסק באוטופיה במחול נכות דרך המושג Crip utopian performatives בהשראת העיסוק באוטופיה בלימודי מוגבלות ובלימודי פרפורמנס ועל הדרך שבה זה מתקשר לימים מורכבים אלו.
ברכות למחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה על השקת הפודקסט החדש: "בחברה טובה"! הסדרה הראשונה בפודקסט נקראת "איך סכסוכים נגמרים" ובמסגרתה מארחת פרופ' יפעת גוטמן חמישה חוקרים וחוקרות שעוסקים בסכסוכים ברחבי העולם. מה ניתן ללמוד מהאופן בו הסתיימו סכסוכי עבר כגון האפרטהייד בדרא״פ, מלחמות הבלקן, רצח העם ברואנדה ויחסי ישראל-גרמניה אחרי השואה, על הסכסוך הישראלי-פלסטיני? פרופ' גוטמן כתבה במיוחד לבחברת האדם על הרציונל של סדרת הפודקסט הזו ומה הניע את עשייתה.
על עבודת הדוקטורט של בן בורנשטיין שנכתבה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' ניסים מזרחי ופרופ' הדס מנדל, בה הוא שאל "איך ניתן להבין את ההשלכות של האלימות הפוליטית במקרה הישראלי-פלסטיני, שבו האלימות מתפרשת דרך מגוון רחב של מסגרות שיח, על רקע מגוון תרבותי עמוק? וברמה התיאורטית, איך אפשר להבין את ההבדלים באופי ובעוצמה של תגובות הנפגעים?"
מאמרה של מיכל קרבאל טובי (אוניברסיטת תל אביב) שהתפרסם בכתב העת "Current Anthropology" מתעסק בדרך שבה פעילים ופעילות למען המאבק בפגיעות מיניות במגזר החרדי מחפשים ומוצאים מילים לדבר את המאבק בחברה בה יש לשמור על "שיח נקי".
חגי איתן כותב ל"בחברת האדם" על ספרו החדש (הוצאת רסלינג) המהווה גלגול מעודכן של עבודת הדוקטורט שכתב במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, בהנחייתה של פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי, שהתבססה בעיקר על מחקר שדה אוטו-אתנוגרפי, שערך במונית אחת בתל אביב, מתוך עמדת הנהג.
אריאל הנדל ומורי רם כותבים על הבית בהקשר הישראלי-פלסטיני, על משמעותו הסימבולית והפיזית בסכסוך ועל הבתים שנחרבו במלחמה משני צידי הגדר. בית אינו רק "קופסה שגרים בה", ולפיכך הרס בית אינו דומה להרס של מבנים אחרים. הרבה יותר ממבנה פיזי, הבית קשור באופן אינטימי לזהות אינדיבידואלית וקולקטיבית ולהשלכות אישיות וקהילתיות של קיום בכבוד. הריסת בית מנתקת את הקשר בין אנשים ובין המקומות שנותנים משמעות לחייהם. הבית – האישי והלאומי – הופך לחייל במאבק על הזהות המקומית והריבונות על הארץ.
מעיין כהן כותבת לבחברת האדם על מחקרה שעסק באנשי ונשות קולנוע צעירים בישראל של טרום ה-7 באוקטובר. לאחרונה התפרסם מאמר המבוסס על מחקר זה בכתב העת Social Anthropology, בו מראה כהן (כיום פוסט-דוקטורנטית בתל אביב) את האמביוולנטיות של היוצרים הישראלים כלפי כל מה ששברירי, ארעי ולא יציב. היא מראה כיצד תנאי החיים של היוצרים האלו, בדירות ארעיות ומתפרקות בתל אביב באקלים הניאו-ליברלי והתרבותי בישראל, היו גם מקור לביקורת אך גם משאב ליצירה. בטקסט שכתבה כהן, היא קושרת בין אמביוולנטיות זו לבין השינויים שחלו בחברה הישראלית מאז ה-7 באוקטובר וכיצד הטראומה של השירות הצבאי והחיים בישראל, באו לידי ביטוי בעבודות היוצרים שהיא חקרה עוד לפני האירועים האחרונים.
לכבוד סיום שנת 2024 אספנו את עשרת הכתבות הנצפות ביותר באתר (לפי גוגל אנליטק). לא תמיד הכמות קובעת, אבל אולי דווקא את הכתבה הו פספסתם בשנה הלא פשוטה הזו?
