אתר הבית של פרויקט בחברת האדם, שמטרתו לחשוף את האנתרופולוגיה בישראל לציבור הרחב ולהעמיק את הקשר בין האנתרופולוגים.ות בישראל.
דף הפייסבוק בחברת האדם ימשיך להעלות עידכונים ותכנים מאתר זה וממקומות אחרים.
רינה נאמן כותבת ל"בחברת האדם" על ספרה החדש "מסע בארץ לא נודעת" בו היא חוקרת באמצעות האנתרופולוגיה את עצמה ומנסה להבין כיצד תקופות הילדות וההתבגרות שלה עצבו את אישיותה.
ד"ר נגה קידר מצטרפת לאוניברסיטת תל אביב כמרצה בכירה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתכנית המוסמך להיבטים חברתיים ומדיניות של שינויי אקלים. מחקריה של קידר מתמקדים בסוציולוגיה אורבנית, סוציולוגיה של התרבות, מדע וטכנולוגיה, סוציולוגיה פוליטית ומדיניות ציבורית. בטקסט שכתבה קידר לבחברת האדם היא מתארת את הדרך המחקרית והאישית שעברה, את שיתופי הפעולה ורגעי השיא, אך גם מציפה את הקושי בחיפוש אחר המשרות, האכזבות שבדרך ושרירותיות של התהליך:
טובה מהכני-בלקין מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ואיילה פרץ בן חיים מבית ספר לחינוך באוניברסיטת בן גוריון כותבות על המאמר שפורסם בכתב העת "קשת". המאמר מתאר ממצאים ותובנות מתוך מחקר יישומי שבוצע בידי צוות רב דיסציפלינרי בתחומים של אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, חינוך ועבודה סוציאלית.
אילת הראל ושיר דפנה-תקוע כותבות ל"בחברת האדם" על פרויקט תיעוד החיילות בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה בעקבות ה7 באוקטובר, אותו הובילו בעקבות ההאשמות שנשמעו כלפי החיילות בתחילתה של המלחמה.
מיכל קרבאל-טובי כותבת לבחברת האדם על הביטוי "איפה המדינה?", לאור מאמר שכתבה כחלק מהגליון המיוחד "לדבר אחרי 7 באוקטובר״ שהתפרסם בעיונים בשפה וחברה, שערכה יחד עם עמרי גרינברג, ותמר כתריאל. עם פרוץ המלחמה נשמע שוב ושוב הביטוי "איפה המדינה?" עם שינויים קלים – "איפה הצבא?", "איפה כוחות הביטחון?", המסמנות תחושות של הפקרות ונטישה מצד המדינה.
ד"ר רוית תלמי כהן כותבת לבחברת האדם על משמעויותיו הפיזיות והמנטליות של הבית בתקופה המודרנית, לאור השהייה הארעית בסוכה.
בין שמירת שבת הלכתית, לזמן למנוחה, לבילוי איכותי או לתחביב רציני, ולהקדשת זמן משמעותית למשפחה, מתארת סתיו שופן ביטון, דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן כיצד השבת היהודית-ישראלית יוצרת שילובים יצירתיים בין ארגז כלים תרבותי, לבחירה והגשמה אישית.
הביטוי "חיות אדם" נשמע שוב ושוב בחודשי המלחמה הראשונים – לתיאור מעשי הטבח ב7 באוקטובר. אסף סעדון כתב על התגלגלות הביטוי לאורך ההיסטוריה, מתחילת המאה העשרים ועד ימינו ובזמן המלחמה, כחלק מהגליון המיוחד "לדבר אחרי 7 באוקטובר״ שהתפרם בעיונים בשפה וחברה, בעריכת מיכל קרבאל-טובי, עמרי גרינברג, ותמר כתריאל. לאחר שנה של מלחמה, סעדון חוזר אל המאמר שכתב ואל הביטוי ובוחן את נקודת המבט ממנה כתב ואת התגלגלות הביטוי שממשיכה גם היום לנכוח בשיח הישראלי.
טל שמור כותב לבחברת האדם על מאמרו החדש Age Melancholy of Older Mizrahi Women Residing in Tel Aviv as a Social Loss Exploring Intersections of Health and Social Support in an Ethnographic Study שהתפרסם בכתב העת Qualitative Health Research שמציע את המונח "מלנכוליה גילית" כדי לקשור בין שלושה תהליכים המבטאים אובדנים חברתיים בזקנה ובמיוחד – הבדידות, הבריאות הרעועה והמחשבות על המוות המתקרב.
רותם קליגר חליוא ראיינה את מוטי גיגי על מסלולו האקדמי, על ההתרחקות בבגרותו מהעיר שדרות, החזרה לשדרות ולמכללת ספיר כמרצה, על הבחירה להרצות בחוג לתקשורת למרות שהוא סוציולוג, על ספרו – "עיר בלי זיכרון", וגם על תובנות ומחשבות על יחסי מרכז ופריפריה בתום שנה למלחמת "חרבות ברזל".
כחלק מפרויקט הפרסום של "לדבר אחרי 7 באוקטובר", גיליון של עיונים בשפה וחברה, פרופ׳ ורד ויניצקי סרוסי מהאוניברסיטה העברית כותבת על התגלגלות הביטוי "יחד ננצח" לאורך חודשי המלחמה. הניתוח של "יחד ננצח" מנסה לעשות שני דברים. האחד ענינו בפיענוח ההקשר ההיסטורי-פוליטי-חברתי של השימוש בסיסמה הזו, מגלגוליה ההיסטוריים והחברתיים וזליגתה ממרחב למרחב. השני מצביע על היות השימוש התכוף בסיסמא כמזהה את מה שחסר.
הרעיון שטיול יכול להיות חוויה טרנספורמטיבית עבור תיירים, רווח בספרות האקדמית על תיירות ובשיח הפופולרי. בייחוד טיולים ארוכים בשלבי מעבר בחיים, המתוארים לא פעם כמסע לחיפוש עצמי או להבנה עצמית. בשנים האחרונות, המחקר האקדמי נע מדיון בחוויה טרנספורמטיבית כמוטיבציה ליציאה לטיול או כתוצאה של הטיול, לעבר עיסוק באופנים שבהם הטיול מזמן חוויה טרנספורמטיבית. בעוד שכתיבה זו היא קונספטואלית או לחלופין מתבססת על עדויות של תיירים, במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Tourism Research בוחנת נטע כהנא את התפקיד שממלאים ספקי תיירות ביצירה של חוויה טרנספורמטיבית.
מאמר של לירון שני (האוניברסיטה העברית ובחברת האדם), בוחן את הקשרים והניתוקים בין מים ואדמה בחקלאות בערבה התיכונה, בצל ההקשר הפוליטי וקריסה סביבתית. המאמר בוחן בעזרת מחקר אתנוגרפי את האתגרים וההצלחות של החקלאות בערבה, ואת חשיבות ההִסתַבְּכוּת (entanglement) בין מים ואדמה ל׳הפרחת המדבר׳. מבחינה תיאורטית המאמר נשען על כתיבה ביקורתית על ׳תשתיות׳ ו-׳דמיון׳, ומספק תובנות לגבי הדרכים שבהן מתעצבות אינטראקציות בין אדם לסביבה בעידן האנתרופוקן.
"אין אויר" ואיך לחזור לנשום אחרי השבעה באוקטובר? פוסט נוסף לרגל צאת הגיליון המיוחד ״לדבר אחרי 7 באוקטובר״ – עיונים בשפה וחברה, בעריכת מיכל קרבאל-טובי, עמרי גרינברג ותמר כתריאל. ניצן רותם ויוליה לרנר כותבות על הביטוי "אין אויר", על התנועה בין שגרה לחירום בזמן המלחמה, ומתמקדות בחיבור בין הרגשי, החושי והמוסרי בהקשר של הפוליטיקה הישראלית העכשווית.
מה זה מלנכוליה אזרחית? איך היא קשורה לחווית החיים בישראל בתקופה האחרונה ומה נקודת המבט האנתרופולוגית יכולה להציע לנו? רותם קליגר – חליוא על המושג "אזרחות מלנכולית" שטבע האנתרופולוג הישראלי טל שמור.
כורסאות עור חום כהה, מעט משופשף, דלפקי עץ, כיסאות מספרה מתכתיים בסגנון נוסטלגי וסמלילים מוקפדים של גברים משופמים עם בלורית, אלו לא סתם מספרות, זה הברברשופ. שירה סער משתפת את בחברת האדם במחשבות מתוך התזה שכתבה באוניברסיטת חיפה על המרחב הגברי החדש המשלב בין טרנדיות, גבריות ואינטימיות
ריכוז של פודקאסטים מומלצים אליהם התראיינו אנתרופולוגים ואנתרופולוגיות ישראליים/יות.
גליון חדש של כתב העת ׳עיונים בשפה וחברה׳, בעריכת מיכל קרבאל-טובי, עמרי גרינברג, ותמר כתריאל, כולל 17 מאמרונים – כולם קצרים (כ-2,000 מילים), וכל אחד מהם עוסק בביטוי, ׳טביעות לשון״ בהגדרתם של העורכים. בפרויקט מיוחד בבחברת האדם אנחנו מרכזים מספר פוסטים, אשר יתמקדו בחלק מהמאמרים והביטויים הללו. בכל פוסט, כותבי המאמר יתארו לנו בקצרה את הביטוי, אך בעיקר יבצעו רפלקציה על כתיבת הערך ועל המשמעות שלו עכשיו. בפוסט הראשון נתמקד בפרק המבוא של האסופה, שנכתב על ידי קרבאל טובי, גרינברג וכתריאל. בנוסף, נשתף ברפלקציה על המבוא ועל הגיליון כולו, שנכתבה על ידי גרינברג.
טובה מהכני-בלקין מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון כותבת על מאמרה העוסק בהמרת דת ובחלומות בדת הבהאית שיצא בגיליון מיוחד העוסק בהמרת דת שערכה יחד עם חוקרים נוספים בכתב העת Entangled Religions. הטקסטים בגיליון המיוחד מבוססים על מאמרים שהוצגו בסדנת קיץ שעסקה בהיבטים של המרת דת (Religious conversion in plural societies past and present) שהתקיימה בארפורט, גרמניה ביולי 2022.
בחברת האדם מברכת את האנתרופולוגים והאנתרופולוגיות שזכו במענקי מחקר מהקרן הלאומית למדע (ISF). הקרן תומכת בחוקרות וחוקרים מישראל במימון ופיתוח מחקר בסיסי ועקרוני – לצמיחת גוף ידע אינטלקטואלי של רעיונות, תובנות ושיטות בישראל. השנה יש יבול מכובד של זכיות מקרב הקהילה האנתרופולוגית ואנחנו שמחים על התמיכה במחקר האנתרופולוגי מתוך הכרה בחשיבותו במציאות הישראלית, וגאים בחוקרים ובחוקרות שלנו ובמחקריהם.ן.
דיה מנשרוף מאוניברסיטת בן גוריון כותבת לבחברת האדם על עבודת התזה שכתבה בהנחיית ד"ר רפי גרוסגליק, בה היא חקרה פרקטיקות ייעוץ תזונתי המותאם אישית עבור נשים המתמודדות עם מחלות ותסמונות נשיות בישראל. מחקרה של דיה חושף כיצד, למרות ההבטחה הגלומה בפרקטיקת ההתאמה האישית בתזונה ל"ייחודיות", יישומה המעשי אינו מצליח לתפוס את הצרכניות כאינדיבידואליות, וזו נותרת נתונה להשפעותיהם של נרטיבים תרבותיים ניאו-ליבראליים ומגדריים.
לזכרו של הירש גולדברג פולין שנחטף לעזה, נרצח והובא לקבורה בשני בספטמבר 2024, אנחנו משתפים את הטקסט שכתבו מיכל טל ויעל ליפמנוביץ׳, סטודנטיות לתואר ראשון במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, על המאבק של קבוצת הפועל ירושלים להחזרתו של גולדברג-פולין.
מאמר חדש של רוזניס, גרוסגליק ואביאלי מאוניברסיטת בן גוריון בנגב שכותרתו: Between Gaze and Taste: Senses, Imaginaries, and the Sustainability of Culinary Heritage in Greek Tourist-Oriented Tavernes, מנסה להשיב על החידה הקולינרית הבאה: מדוע תפריטי המסעדות ביוון בכלל ובטברנות בפרט, קבועים וחוזרים על עצמם, ומדוע התיירים והתיירות, למרות תלונותיהם הרבות על חוסר הגיוון מדווחים בכל זאת על חוויה קולינרית חיובית בעת ביקוריהם במדינה? המאמר בוחן כיצד מעוצבות הציפיות הקולינריות של התיירים, לפני ובמהלך ביקורם, וכיצד ציפיות אלו משפיעות על בעלי הטברנות ועל עיצוב חוויות האכילה, וכיצד בעלי הטברנות מתמודדים עם הציפיות הללו.
חזרנו! ויש לנו גם חברת צוות חדשה! חודש אוגוסט חלף לו וכך גם שבועות ההפוגה שלנו – ואנחנו שבים בכוחות מחודשים לפעילות בבחברת האדם. כמו בכל השנה החולפת, המציאות בחודש האחרון הייתה סוערת. עם החזרה שלנו לשגרת הפרסומים, אנחנו שבים ומאמצים את המבט האנתרופולוגי להתבוננות ופירוק של המציאות המתרחשת – על מנת להגיע להבנה מעמיקה שלה. בהזדמנות זו נזמין את קוראינו לשלוח לנו טקסטים אנתרופולוגיים, העוסקים במציאות הישראלית או בתחומי מחקר אנתרופולוגיים אחרים.
שלמה גוזמן כרמלי, חבר צוות בחברת האדם וסגל המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר אילן כותב על מורו וחברו, שמעון קופר, מדור המייסדים של האנתרופולוגיה בישראל שהלך לעולמו ביום שבת (24/08/24).
מי זו בכלל טיילור סוויפט , הא? עינב קוצר (סטודנטית לתואר שני באנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית וחברת צוות בחברת האדם), כותבת על חווית העליה לרגל להופעה של טיילור סוויפט.
רוני אוהד כותבת לבחברת האדם על השוטרת אז-אולי, כדוגמא לשילוב בין אומנות, פרפורמנס ומחאה בירושלים. הניתוח מבוסס על עבודת הדוקטורט של אוהד, אותה היא כותבת במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופ׳ לואיז בית-לחם וד״ר גילי המר:
בימים אלו יצא לאור בכתב העת Current Anthropology מאמר משותף של נורית שטדלר מהאוניברסיטה העברית, ואליסה פרינצ'י, מאוניברסיטת בולוניה באיטליה (תלמידת דוקטורט לשעבר של נורית). המאמר מבוסס על עבודת שדה של שתי החוקרות בשני צידי גדר הבטחון, במתחם המכונה קבר רחל. על מנת להבין את הקשר בין קדושה וגבול פיזי החוקרות העלו את השאלה: כיצד אזור גבול עובר שינוי תרבותי, דתי וחומרי? ובאופן ספיציפי, מי הם הסוכנים ומהם הכלים התרבותיים והחומריים המאפשרים המרה של מקום קדוש? המחקר מראה כי אסטרטגיות אומנותיות, אסתטיות ואדריכליות המושפעות מההקשר הדתי, ההיסטורי והמיתולוגי של המקום, הן חלק מהעיצוב מחדש והמרת המרחב מזירה המתאפיינת בצבאיות, פיקוח, ואמצעים בטחוניים, לזירה של יצירתיות דתית ושינוי תרבותי.
לידיה גינזבורג כותבת לבחברת האדם על הקורס "קולנוע אתנוגרפיה", על השינויים שחלו בו כשהחלה להוביל אותו ועל הסרטונים שהופקו במסגרתו.
עדי שלמון כותבת על עבודת התזה שלה שנכתבה בהנחיית ד"ר גילי המר במסגרת התוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. עבודת התזה עוסקת בחוויה החושית של המבקר במוזיאון ובמה ששלמון מכנה "האינטראקציה הדו-כיוונית בינו ובין יצירות האומנות".
ברכות לסוציולוגית טרייסי אדמס על פרסום ספרה החדש, Collective Memory as Currency: The Dominance of the Past in the Present, אשר מראה את השימושים השונים של זכרון קולקטיבי בישראל ובעולם. אדמס, כיום חוקרת במרכז לסוציולוגיה תרבותית באוניברסיטת ייל ומנהלת תוכניות מחקר בARF, נעה בספר בין ניתוח נאומים של מנהיגים, בחינת השימוש בזכרון השואה בכלל ובמהלך מגפת הקורנה, זירות של זכרון דיגיטלי, של מחיקת זיכרון ועוד, ומראה כיצד זיכרון קולקטיבי משמש כמערכת חילופין חברתית ופוליטית.
רותם קליגר (חברת צוות בחברת האדם!) כותבת על עבודת התזה של, בנושא מהגרי לייפסטייל, אנשים מארה"ב, אירופה וישראל שעשו רילוקיישן לכפר צונונה בגואטמלה ושם עוסקים בתהליכי הילינג שונים בהשראת מסורות מהדרום הגלובלי. העבודה נכתבה בהנחיית פרופ' קרול קדרון באוניברסיטת חיפה, ואושרה לאחרונה בהצטיינות יתרה!
יעל עשור כותבת לבחברת האדם על החוויה שלה כאמא בצל המלחמה, על האופן בו החוויה הזו שינתה את התפיסות המוסריות שלה, על תפקיד האוטו-אתנוגרפיה בהבנה שלה את ההתרחשות הזו- ועל הפרויקט שנולד מתוך הכתיבה האוטו-ביוגרפית שלה.
בישראל יש כחצי מיליון עוברים וביציות ששמורים בהקפאה בין 20 ל-30 שנה במרכזים הרפואיים ברחבי הארץ. אבל מה עושים עם אותם עוברים? אביעד רז, מאוניברסיטת בן גוריון כותב לבחברת האדם על הדילמות והקשיים איתם מתמודדים זוגות רבים שעוברים טיפולי הפרייה חוץ גופית וצריכים להחליט מה לעשות עם העוברים העודפים שלהם.
רגע לפני גמר אליפות אירופה בכדורגל (היורו), שיתקיים בראשון בערב, מנתחת האנתרופולוגית וחוקרת הספורט שלומית גיא, אשר חקרה את תרבות הכדורגל האנגלי ואת דרכי החינוך והחניכה שלו, את הדרך בה משחקת הנבחרת האנגלית ומראה כיצד הבנת התרבות האנגלית יכולה להסביר את הצלחת הנבחרת עד כה.
מה הדרך הנכונה להתמודד עם מינים פולשים? מדוע מדענים חוששים מאוד מפני העתיד? כיצד הפכו הסברס, כנימה פולשת וחיפושית מקסיקנית לזירה של מאבקים פוליטיים? ואיך כל זה קשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולאנתרופוקן? מאמר של לירון שני, בוחן שאלות אלו ואחרות, דרך מקרה הבוחן של הניסיונות להצלת הסברס (הצבר), על כל משמעותיו הסמליות והממשיות, מפני כנימה פולשת בעזרת ״אויב טבעי״ – חיפושית שיובאה ממקסיקו. בעזרת מחקר אתנוגרפי, חושף שני (האוניברסיטה העברית ובחברת האדם), את החשש והתפיסות המגוונות של שחקנים שונים ביחס למינים זרים ופולשים.
ברכות למוטי גיגי על פרסום ספרו החדש "עיר בלי זכרון"! ספרו, אשר יצא בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, עוסק בדומיננטיות ובהגמוניה תרבותית ביחסי שדרות-שער הנגב. גיגי, יליד שדרות בעצמו, הולך במחקר בין האישי, החברתי והמחקרי, ומדגיש את עניינו במחקר היחסים בין קיבוצים לעיירות פיתוח כצומח מהביוגרפיה האישית שלו. בתיאור הספר לבחברת האדם, גיגי שוזר יחדיו את המחקר ומהלך חייו – דרך סיפורי ילדותו על אביו שעבד בקיבוץ רוחמה, להתבגרותו בשדרות, ועד העבודה הקרובה עם המכללה האקדמית ספיר וגורמים שונים בקיבוצים ובעיירת הפיתוח, איתם ניהל קשר צמוד לצד היותם נחקרים בעבודת השדה האנתרופולוגית.
האם ניתן לראות בשיר "חרבו דרבו״ שיר ראפ ימני? האנתרופולוג וחוקר המוסיקה אורי דורצ'ין טוען שהוא דווקא שיר שמבטא סנטימנט לאומי רחב, ולא דווקא שיר סקטוריאלי ימני. בעזרת ניתוח של התפתחות הראפ בישראל והשוואה לשירי קרב מקום המדינה, מראה דורצ'ין כיצד השיר והמסר שלו נטועים בתרבות הישראלית ואת ההקשר שבו הוא מובן בעולם.
ברכות חמות לאלירן ארזי על קבלת תואר הדוקטור על מחקרו ״מהעיט הקניבלי לאנפה הסוחרת (ובחזרה): דינמיקות כוח בין יער ושוק באמזונס״. העבודה נכתבה במסגרת דוקטורט משותף בין האוניברסיטה העברית בירושלים ובית הספר ללימודים מתקדמים במדעי החברה בפריז, תחת הנחייתם של פרופ׳ נורית שטדלר ופרופ׳ פיליפ דסקולה. אף שהדוקטורט נמצא עדיין בשיפוט באוניברסיטה העברית, ארזי קיבל לפני שבועיים את תואר הדוקטור מהמוסד הצרפתי בתום הגנה פומבית וחגיגית שנערכה בפריז.
כיצד נשים מוסלמיות קרייריסטיות מפרשות ופועלות אל מול הצפיות של עצמן, של בעליהן ושל סביבתן? עמליה סער כותבת על מאמר חדש שלה ושל ערין הווארי ונור פלאח, אשר פורסם בסוציולוגיה ישראלית, כסנונית ראשונה לגליון מיוחד על קריירה בקרב נשים דתיות. במאמר ״הפרנסה היא האחריות של בעלי: אלקוואמה (القوامة) והאדפטציה של תסריט החוזה המגדרי בקרב נשים מוסלמיות קרייריסטיות״, הן מראות כיצד נשים אלו עושות שימוש פרשני במושג ההילכתי אלקוואמה (القوامة) כדי להקנות לעצמן פטור מהאחריות על פרנסת המשפחה, בלי שהדבר יגביל את זכותן לעבוד בשכר. בכך הן מדגימות, בין השאר, כיצד המגמות הליברליות הגלובליות עוברות תרגום תרבותי לוקלי דרך שילוב בין ערכים דתיים של צדק, הוגנות ואיזון מגדרי במשפחה ובין ערכים ורעיונות שקשורים לכלכלה הפוליטית הגלובלית.
