כיצד מאתגרים הראפרים הישראלים את מודל הגבריות הלאומי והגלובלי ולמה האנתרופולוג צריך לפעמים לוותר על הביקרותיות הסוציולוגיות על מנת להתקרב לדבר עצמו? אורי דורצ'ין כותב על מאמרו החדש, בו הוא מראה שעל מנת לבסס אותנטיות מקומית, יצירת הראפ בישראל התאפיינה מראשיתה ברגישות ופגיעות, שאיתגרה את דפוס הגבריות המצ'ואיסטי שמאפיין הן את תרבות ההיפ הופ והן
בשנת 1980 הגיעה האנתרופולוגית קתרין לוץ לאי המיקרונזי איפלוק לעבודת השדה. במהלך שהותה שם היא שמעה שוב ושוב מילה שחזרה על עצמה בסיטואציות שונות: "Fago". אנשי האיפלוק השתמשו בה כשהיו עצובים אבל גם כאשר הביעו הזדהות עם עצב של מישהו אחר. הם אמרו "פאגו" כשהם התגעגעו לאדם שנסע מהאי אבל גם כדי להביע אבל על
אמיר פרייברג מצוות בחברת האדם וסטודנט לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, כותב על מחקרה של ארלי הוכ'צילד, סוציולוגית של רגשות. הוכצ'ילד חקרה את תומכי תנועת מסיבת התה בארצות הברית ומחקרה זוהה כמי שחזה את עלייתושל טראמפ. כמו במערכת הבחירות הנוכחית בארצות הברית גם במחקרה של הוכצ'ילד לעצם העמידה בתור תפקיד משמעותי, רגשי ופוליטי
במסגרת הקורס של ד"ר יעל עשור "רגשות ועיצובם התרבותי" באוניברסיטה העברית כותב חיים צבי נאור על חיברות לרגשות קדושה בחברה הדתית ועל תפקידם של ההורים בתהליך. נאור הוא סטודנט לתואר שני בעבודה סוציאלית במסלול טיפול ישיר באוניברסיטה העברית, גדל במשפחה בעלת שורשים חסידיים וליטאיים ולמד בישיבות. את התיזה שלו הוא כותב בחממת נבט בנושא הדרכת הורים. דוד
איך הורים משתמשים בהורות שלהם ככלי לפעולה פוליטית נגד משבר האקלים? במאמר שפורסם בכתב העת "קריאות ישראליות" עוסקת עינת זמבל בשאלה זו. במאמר זמבל (החוג במנהל מערכות בריאות במרכז האקדמי פרס). מנתחת את פעילותה של תנועת האקלים הישראלית "הורים למען האקלים", ומציגה את השימוש שעושים הורים ברגשות "הוריים" על מנת להביע את מחאתם כלפי משבר