איך אפשר לעבוד בלי שעון? אתנוגרפיה של זמן עבודה גלובלי
מה זה זמן?
לכאורה זה דבר פשוט. משהו שאנחנו משתמשים בו יום יום. אבל כמו שאמר אוגוסיטנוס: "מהו, אם כן, הזמן? אם אף אחד לא שואל אותי, אני יודע. אם אני רוצה להסביר לשואל, אינני יודע" (אוגוסטינוס, וידויים, ספר 11, פסקה 17). עומר הקר (פוסט-דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב) כותב לבחברת האדם על מאמרו החדש שפורסם לאחרונה, ושמבוסס על פרק בעבודת הדוקטורט שלו. המאמר בוחן מה קרה לשעון ולשעות העבודה בתעשיית ההייטק הבינלאומית ומדגים כיצד השתנה ניהול הזמן משעות למשימות.
זמן הוא חמקמק. קשה להגדרה. הוא לא חומר קיים בעולם.
אולי התרומה הבולטת ביותר של האנתרופולגיה לשאלה הזו, בדומה להרבה שאלות אחרת, לא היה לענות עליה, אלא לנסח אותה מחדש. במקום לשאול מהו הזמן, אנתרופולוגים שאלו, "הזמן של מי?"
אנתרופולוגיות ואנתרופולוגים בחנו חברות מגוונת, והצביעו למשל על הזמן של בני הטיב בניגריה, או הזמן של בני האינו ביפן.
וכך, באנתרופולוגיה, הזמן הפך להיות מושג שקשור קודם כל לבני אדם ולאופן שבו הם חיים עם אחרים. הזמן היה קשור לאופן בו בני אדם מתאמים ביניהם מפגש, חוגגים חגים, מתייחסים לעבר המשותף שלהם, או משתפים פעולה בעבודה. במילים אחרות, הזמן הוא לא רק תוצר של תרבות אנושית, אלא הוא גם מאפשר לבני אדם להפוך לקבוצה. הוא בעצם יוצר את הקבוצה האנושית.
בעולם העבודה המודרני, ובעיקר מאז המהפכה התעשייתית, הזמן הפך להיות מזוהה יותר מכל עם השעון. לא חסרות לנו דוגמאות לכוח של השעון על החיים האנושיים – הארנב המאחר באליס בארץ הפלאות, הרולד לויד נאחז באוויר במחוגי השעון של בניין רב קומות בסרט "לעזאזל הבטיחות", או הצלצול הגואל בבית הספר או המפעל. בדוגמאות אלה כמו ברבות אחרות, השעון עיצב את היום יום, ובעיקר בקשר לעבודה. צריך לעמוד בקצב, צריך להיות בזמן. מתי כבר השעון יצלצל?
לשעון היה גם תפקיד חשוב בארגון חוזה העבודה המודרני. עובדים רבים השכירו את שירותיהם לפי "שעות עבודה" בהם היו בעצם כלי בשירות המעסיקים, כך שעלויות עבודה או מסגרות זמן לפרויקט היו מחושבות לפי יחידת הכוח הבסיסית של "שעת עבודה". בשעות העבודה האדם לא היה אדון לעצמו, אלא כלי עבור המעסיק, "כוח אדם". דוגמא הקלאסית לכך, כמובן, היא המונח שהפך להיות ההיפך מתשוקה ומוטיביציה בעבודה – תשע עד חמש. כך, השעון הפך לסמל של ניכור בעבודה המודרנית.
במאמר החדש שפורסם לאחרונה, ושמבוסס על פרק בעבודת הדוקטורט שלי, אני בוחן מה קרה לשעון ולשעות העבודה בתעשיית ההייטק הבינלאומית. המחקר נשען על שנה של עבודת שדה בתאגיד הייטק בינלאומי, שיכונה כאן NailedIt ("ניילד-איט", כלומר 'עשינו זאת'), שהסכים בנדיבות שאערוך את המחקר בשורותיו, לצד ראיונות עם כ-80 עובדי הייטק בטורונטו ובתל אביב.
כבר בשלב מאוד מוקדם, היה לי ברור שהשעון כבר לא בשימוש שחשבתי שיהיה. ביום הראשון שלי בתהליך ההכשרה לעובדים חדשים ב-NailedIt השתתפתי בהרצאה על נהלי העבודה בחברה. נדב, גבר ישראלי צעיר, אדיב ונלהב, הסביר לנו על תוכנת דיווחי הנוכחות בעבודה:
"כל חודש צריך לסמן את הימים שעבדתם. פשוט תסמנו את התיבה כאן וזה אוטומטית יסומן מ-9:00 עד 17:00. וזה עוד שיפור! עד לא מזמן ממש היינו צריכים להקליד ידנית את השעות שעבדנו, וזה היה ממש מעצבן. אז למה לעשות את הדבר המיותר הזה? בגלל שהחוק מחייב אותנו", הסביר נדב בחיוך מתנצל, והוסיף מיד: "כמובן, אף אחד לא בודק אתכם".
הגישה של נדב, בשלב ראשוני כל כך של ההכשרה, היתה ברורה: חלפו הימים של שעות עבודה פורמליות. החברה ניסתה להתנער מהסדר הכרונולוגי הנוקשה של המדינה, והמסר לעובדים היה חד-משמעי: אנחנו סומכים עליך. מעקב אחר שעות הוא לא ענייננו; האחריות היא שלך. הגישה הזו אינה ייחודית ל-NailedIt; היא אופיינית לתעשיית ההייטק, שמעדיפה שעות עבודה גמישות ואחריות אישית. חברות טק מפורסמות כמו נטפליקס או לינקדאין הרחיקו לכת עוד יותר, וויתרו לחלוטין על ההבחנה בין ימי עבודה לימי חופשה. ואכן, בעבודת השדה שלי נוכחתי בגמישות של זמני העבודה, כשעובדים, זוטרים ובכירים, הגיעו למשרד סביב השעה 11:00 בבוקר בלי הודעה מוקדמת, עזבו ב-15:00, או עבדו מאוחר בלילה מהבית.
אז איך בכל זאת אפשר לתאם ולשתף פעולה ללא השעון המודרני המוכר? ואם הזמן מנוהל באופן עצמאי לפי העדפות פרטיות של כל עובדת ועובד, איך הם יכולים לעבוד ביחד?
אנתרופולוגיה מציעה מסורת עשירה שעוזרת לענות על השאלה הזאת, כי למעשה אנתרופולוגים התמקדו בדרך כלל בחברות שאין להן שעון, ונשענות על כלים והגיונות אחרים בשיתוף הפעולה בין בני אדם. במאמר הנוכחי אני חוזר לעבודתו החלוצית של אדוארד אוונס-פריצ'רד אצל בני הנואר וכיצד יום העבודה שלהם נראה. אצל הנואר, המוקד היה בבקר, והחיים התנהלו במידה רבה סביב הפעולות והמשימות הקשורות בו, כמו זמן החליבה בבוקר או זמן היציאה למראה, סביבם התארגנה הפעילות האנושית.
במקרה של תעשיית ההייטק כיום, אני טוען שמה שמשמש בתור אותה "פרה" סביבה מאורגן היום היא היחידה של "משימה", שבמובנים רבים החליפה את השעון.
אם השעון ביטא עולם עבודה שנשען על ריכוזיות ועל סינכרון בין העובדים, המשימות הן חלק מארגון מחדש של העבודה כמרחב של מימוש עצמי. מרחב שבו ערכים כמו עצמאות, חופש, ורצון אישי, ערכים מרכזיים בתעשיית ההייטק. כמו בציטוט של נדב – אנחנו סומכים עליכם.
האחריות הזו משמעותה שניהול הזמן עובר במידה רבה לפרט העובד וכיצד היא או הוא מארגנים את זמן העבודה שלהם. השעון כמובן עדיין משמעותי כדי לתאם פגישות, אבל הוא כבר לא קובע מתי בני אדם יעבדו או כיצד הם יתוגמלו. מרחב העבודה הוא כבר לא מאורגן סביב פעימה משותפת, אלא חופש. אחד הביטויים לכך הוא משפט ששמעתי שוב ושוב במשרדי ההייטק בהם חקרתי, בתל אביב, טורונטו או ניו יורק: "אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, כל עוד אתה משלים את העבודה שלך." במאמר אני מסביר שהמשפט הזה למעשה מקודד אתיקה, שיתוף פעולה, ומעל הכל תפיסת זמן אחרת.
והתפיסה הזו מגולמת גם בשעון, אבל בסוג קצת אחר מהשעון המודרניסטי המוכר. בתעשיית ההייטק, וכיום בעקבותיה גם בתעשיות נוספות, מקובל להשתמש בכלים לניהול משימות, כמו Jira, Asana, Trello או התוכנה הישראלית Monday.com שצילום מהאתר שלה מצורף פה:
במאמר אני מסביר כיצד ניתן לקרוא את הטבלה הזו כמו שעון: השורות האופקיות הן המשימה, הקטגוריה שאותה השעון מודד באמצעות העמודות השונות. עמודת ה-"Owner" מהווה מהפך ביחס לשעון העבודה, היא מציגה את העובדים כסוג של בעלים של הזמן שלהם, ובמקום זמן מנוכר מציגה את הפנים שלהם. עמודת הסטטוס שסמוכה לה היא המחוג שמציג את קצב התקדמות הזמן, מתחילת המשימה ועד לסיומה. במאמר אני מקדיש גם חלק מיוחד לקטגוריה של "דד ליין", שבעצם מחברת את המשימה למערכת הזמנים המערבית המקובלת. הטבלה הזו תפסה את מקומו של השעון במשרדי הייטק רבים בהם ביקרתי, כשהיא מוצגת במסכים על גבי קירות המשרד, במקום שבו פעם היה תלוי השעון, או אפילו כמה שעונים המכוונים למקומות שונים בעולם.
המאמר מסתיים בדיון בהשלכות של השעון החדש: מה קורה כשזמן העבודה הופך למחויבות אישית? אם פעם בני אדם היו תלויים בשעון, במערכת החדשה השעון תלוי בהם, והעבודה שלהם היא זו שתגרום לו לזוז. הזמן החדש אולי כבר לא מנכר באותה מידה, אבל כעת הרצון והמוטיבציה האישית הם כבר חלק מהמשאב שעליו נשענת העבודה.
מקוה שתהנו מהקריאה, ומוזמנים ליצור קשר אם הנושא מעניין אתכם,
עומר
עוד בנושא: