ברכות לסוציולוגית טרייסי אדמס על פרסום ספרה החדש, Collective Memory as Currency: The Dominance of the Past in the Present, אשר מראה את השימושים השונים של זכרון קולקטיבי בישראל ובעולם. אדמס, כיום חוקרת במרכז לסוציולוגיה תרבותית באוניברסיטת ייל ומנהלת תוכניות מחקר בARF, נעה בספר בין ניתוח נאומים של מנהיגים, בחינת השימוש בזכרון השואה בכלל ובמהלך
ראשיתו של גיליון נושא זה העוסק בחיים באי-ודאות, בקבוצת מחקר שהתארגנה בסוף שנת 2019, עת התוודענו למחלה מסתורית בסין, והוא נחתם בעיצומם של ימי לחימה אחרי השבעה באוקטובר 2023, בתקופה שבה מדינת ישראל מצויה באי-ודאות ביטחונית, פוליטית וחברתית הקשה ביותר מאז הקמתה. סיגל נגר-רון, מעורכות הגליון, כותבת לבחברת האדם על תהליך יצירת הגליון.
ליאה טרגין-זלר (האוניברסיטה העברית) נולדה בארה"ב ועברה לארץ בגיל שמונה. מאז ועד היום היא נעה על הציר בין שתי המדינות ושתי השפות – אנגלית ועברית. מחקריה עומדים בצומת בין מגדר, דת ורפואה. בין היתר היא חקרה פריון בחברה הדתית והחרדית; השפעות מגפת הקורונה על קבוצות מיעוט דתיות בישראל; אנטישמיות ואיסלמופוביה באנגליה ועוד. בימים אלו יצא
ורדה קצאור כתבה לבחברת האדם על השלמת התזה שלה לדוקטורט, העוסקת בחייהם של נוודים דיגיטליים, בהנחיית פרופ' ניר אביאלי ופרופ' ג'קי פלדמן. אוניברסיטת בן גוריון. "החיים כנווד דיגיטלי הם מרגשים! להשתרע על חוף הים עם הלפטופ על הברכיים, כשהגלים לוחשים סביבך ומלחכים את רגליך. וכשסיימת לעבוד אתה פשוט מחליף את הלפטופ במוחיטו. מושלם נכון?" (Mattila,
כיצד חוו נשים דתיות אורתודוקסיות את מרחבי התפילה החדשים שנוצרו בשנה הראשונה למגיפת הקורונה כמו מנייני רחוב ומנייני מרפסות? כיצד דווקא המשבר והשינוי מסייע לאתר מבנים חברתיים סמויים, ואף לחשוף בעיות סמויות ואי נחת? ומה יש בנקודת המבט של אנתרופולוגיה של משבר שרלוונטי לא רק בזמן מגיפה אלא גם היום, בימי מלחמה? מאמר חדש של אופירה
איך חוקרים כשאין אפשר לטוס לשדה המחקר? איך חוקר שצריך לטפל בילדיו יכול לעשות עבודת שדה מבלי לעזוב את הבית לתקופה ממושכת? מגפת הקורונה שהרגילה א.נשים רבים לעבוד מהבית ולסגל איזון ברור יותר בין הבית לעבודה, הדגישה את חשיבותה של "אתנוגרפיה של טלאים" (patchwork ethnography) שנותנת פתרונות לבעיות אלו. גישה מחקרית זו מאפשרת ביצוע מחקר ללא שהייה של תקופה ממושכת בשדה המחקר ולכן גם אפשרית למגוון רחב יותר של חוקרים שאינם יכולים להרשות לעצמם להעדר מהבית לתקופות ארוכות. גישה זו גם מאתגרת את ההפרדה המלאכותית בין שדה המחקר לבית.
ברכות לד"ר הגר חג'ג'-ברגר, פרופ' גד יאיר ופרופ' טובה גמליאל על פרסום הספר בעריכתם – "אתנוגרפיה בהולה: פרספקטיבות חברתיות על מגפת הקורונה" – שפורסם בהוצאת אוניברסיטת בר אילן. הספר מאגד מחקרים שנערכו בחודשים הראשונים של מגפת הקורונה, שמשרטטים מבטים מגוונים על התקופה. בנוסף, פרסומם במסגרת הספר בעריכת השלושה מאפשר להצביע נחיצותם של מחקרי בזק לתהליכי
כיצד נחווה הבידוד החברתי של הקורונה בעיני נשים החיות בעוני? מהי מערכת היחסים בין אנשים בעוני למדינה והאם ניתן לבצע מחקר חברתי בשיתוף פעולה בין חוקרות לפעילות חברתיות? מאמרם של דנה קפלן, גל לוי, ריקי כהן-בנלולו ואביגייל ביטון, שפורסם בכתב העת Journal of Poverty andSocial Justice, הוא תוצר של שיתוף פעולה אקדמי-אקטיביסטי. בעזרת ניתוח של יומנים אישיים של נשים
מה דעתכן לצאת עכשיו למסע של שנה מסביב לעולם עם המשפחה שלכן? האם אפשר לשרוד מסע אינטנסיבי כזה כמשפחה? האם אפשר בכלל לחזור לשגרה אחרי חוויה כזו? ואיזה תובנות סוציולוגיות אפשר ללמוד מסע כזה? הסוציולוגית ד"ר נטע ארנון-שושני חזרה ממסע של כמעט שנה וכותבת לבחברת האדם על ההחלטה לנסוע ולחזור, על החוויה כאקדמאית ועל התובנות
לכבוד מצעד האקלים שמתקיים היום, אנחנו משתפים על מאמרם החדש של קרני קריגל, ענת צ'צ'יק, ניר כהן ואורלי בנימין אשר פורסם בגליון מיוחד של קריאות ישראליות על משבר האקלים בראי מדעי החברה והרוח. במאמרם, ׳פרספקטיבה מגדרית בהיערכות של רשויות מקומיות למשבר האקלים, מציגים קריגל ובנימין (מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר אילן) וצ'צ'יק וכהן (מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה
האנתרופולוג אדם קלין אורון (ון ליר) כותב על הערת המחקר שלו ״חסידי הארץ השטוחה ומשבר הקורונה: בנייה ופירוק של השקפת עולם הופכית״, אשר פורסמה בגליון המיוחד של סוציולוגיה ישראלית ׳חברה פוגשת מגפה׳ בה הוא מחבר בין מחקריו העכשווים על חסידי העולם השטוח, קונספירציות והתגובה למגפת הקורונה אם לפני שנתיים מישהו היה מספר לי שבקרוב וירוס
על חלקם של רופאות ורופאים פלסטינים ב"מלחמה בקורונה" ובשיח הציבורי באירועי הימים האחרונים – האנתרופולוג הרפואי גיא שלו, כיום פוסט דוקטורנט בעמיתי בובר באוניברסיטה העברית ויו״ר ״רופאים לזכויות אדם״, כותב לבחברת האדם על מאמרו האחרון, שפורסם במסגרת הגליון המיוחד של סוציולוגיה ישראלית, אשר איגד ״הערות מחקר״ ראשוניות על משבר הקורונה, ומחבר זאת גם לאירועים האחרונים,
תמר אלאור על ״אנתרופולוגיה״, בערך מתוך הלכסיקון הסוציולוגי לעת קורונה, בו היא כותבת על הלא-אנושי שנכנס לאנתרופולוגיה, על מושג האנתרופקן ואיך כל זה קשור לקורונה. הדברים שלהלן, פותחים פרק בקובץ בהכנה, שנכתב לפני הקורונה. הם מובאים כאן כדי לטעון שהאנתרופולוגיה, התכוננה היטב לימים המעורפלים הממסכים עתה תובנותינו.——מתי שהוא, לקראת תום העשור הראשון של האלף השלישי,
הסוציולוגיות הרפואיות לימור מעודד דנון וליאור שחר מביטות מעבר לנתונים הסטטיסים של מגפת הקורונה וטוענות שצריך לתת מקום וחשיבות לחוויות האישיות של חולי הקורונה על מנת להבין טוב יותר את המגפה והשפעותיה הידע הביו-רפואי על נגיף הקורונה- Covid-19 משתנה תמידית ובקצב מסחרר. הפרסומים בכתבי העת המדעיים על מאפייני הנגיף, דרכי אבחון וטיפול בתסמיניו השונים, אשר
נמרוד לוז חוגג את פינתו ה-50 ומנתח את יומני שדה של סטודנטים בפריפריה הישראלית על חוויות האוכל בזמן הסגר. מה אפשר ללמוד מכך על יחס לאוכל הישראלי בכלל והאם חלו שינויים בזמן הסגר? שודר במסגרת התוכנית שלושה שיודעים החל שעה וארבעים ושלוש דקות (1:43) במהלך סמסטר אביב 2020, עוד לפני שעולמנו השתנה תכלית שינוי, העברתי
נמרוד לוז על דברים שיכולנו ללמוד במשבר הקורונה – הפעם על חשיבות הזמן באוכל ובבישול וכיצד הזמן המודרני האינטינסבי גורם לאוכל לאבד את התבלין הסודי שלו. שודר במסגרת התוכנית "שלושה שיודעים" ב20.5.20 (1:43) המטבח המודרני הוא ביטוי נאמן לגישה המודרנית שמחפשת יעילות, ניצול אפקטיבי של משאבים, לוגיקה, קיומם של קוים ישירים בין סיבה לתוצאה ורציונליזציה
גלי רכבי, משפטן אשר חוקר התארגנויות עובדים "בכלכלה שיתופית", כותב על עבודתיה של מרי גריי, אחת האנתרופולוגיות החשובות ביותר בתחום של טכנולוגיה ועבודה, ומתמקד בעיקר על מה שהיא מכנה עבודה "Ghost Work". " האם כך יראה עולם העבודה אחרי הקורונה? לפי מרי גריי (Mary Gray), אנתרופולוגית במחלקת המחקר של מייקרוסופט, העתיד של עולם העבודה דומה
הגר חג'ג' ברגר על מתודת "אתנוגרפיה בהולה", המאפשרת לה לבצע מחקר אתנוגפי במהירות ובתנאי אי ודאות אך עדיין להגיע לתובנות רבות משמעות, כמו בזמן הסגר בעקבות נגיף הקורונה. בחודש האחרון יותר ויותר קרנות ומוסדות מאיצים בחוקרים לצאת ולבצע מחקרים בזמן אמת, לבנות תיאוריות ולכתוב ניירות עמדה, כדי לקחת חלק באירוע החברתי ששם את האח הגדול
נמרוד לוז עם לקחים ראשונים ממשבר הקורונה לגבי מערכת המזון הגלובלית וחקלאות מקומית. על הפריחה בקניה ישירה מיצרנים, אופים, מוסקי שמן זית, מסעדנים, חוות מקומיות, ועוד שפע של יצרני מזון מקומי. שודר במסגרת התוכנית 'שלושה שיודעים' ב-6.5.20. החל משעה וארבעים ואחת (1:41) תילי תילים של מאמרים וכתבות המצביעים על הקשרים בין תרבות ותעשיית המזון העכשווית
בתהליכי קבלת ההחלטות שמתקיימים בימים אלה לגבי החזרה לבית הספר בולטת בהיעדרה המומחיות הפדגוגית שראוי היה שתעמוד בבסיס הגדרת דרכי הפעולה המתאימות להפעלתה המחודשת של מערכת החינוך. הדס נצר דגן מציגה את הרלוונטיות של הפרספקטיבה האנתרופולוגית לבחינת המשמעויות הפדגוגיות הקשורות בדרכי הפעולה המשמשות לניהול היומיום של הילדים במציאות של שגרת הקורונה. בוויכוח שמתנהל בימים אלה
בן בורנשטיין כותב על ריבוי המשמעויות שאנשים במיקומים שונים מעניקים ליום הזכרון. דרך ניתוח עימות בין שני הורים שכולים בתוכנית אקטואליה סביב הגבלת הטקסים וההגעה לבתי העלמיין בעקבות הקורונה, מתאר בורנשטיין כיצד מוסד הזיכרון הלאומי, מקיים חיים עצמאיים ודינמיים באמצעות האנשים שעושים בו שימוש מעשי, בתוך מרחב חברתי שוקק. המקרה הנוכחי של הגבלת הטקסים הממלכתיים
בחוץ משתולל הווירוס אך במרחב הביתי מתפשטת מגמת המחמצת כמגיפה עולמית. מול ציר הרשע והאיום הקיומי, מקבלים היחסים שבין האנושי לטבעי משמעות חדשה. האם השמרים עוזרים לנו לשמור על שפיות זמנית? האנתרופולוגים נועה ברגר ודניאל מונטרסקו על שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט בעידן הקורונה. ***** בחוץ המחלה / באינסטוש היא אופה חלה / נגמרה ההכלה /
אלעד בן אלול מאתגר, בעקבות התגובות לוירוס הקורונה, את נבואות חוקרי הטכנולוגיה והחברה ומדגים את מגוון התגובות השונות למגפה של תרבויות וקבוצות שונות. בעזרת מסע בין בית הספר הדיגיטלי של שלחי חב"ד , טכנולוגיות הסגר במפרץ הפרסי ובולביה, טקסי זכרון דיגטליים בישראל ופתרונות יצרתיים לסוגיות דתיות ועוד, בוחן בן אלול את השבר והמשכיות בהשפעות של
מאמר של ציפי עברי ואלי תימן על הורים, רבנים ורופאים המתחבטים בהחלטות סביב אבחון טרום לידתי של מומים עובריים, ובהמשך לו תובנות לגבי חלוקת העבודה המוסרית בקבלת ההחלטות בזמן הקורונה — מאמר של ציפי עברי (אוניברסיטת חיפה) ואלי תימן (המרכז האקדמאי רופין) אשר פורסם בכתב העת American Anthropologist מתמקד בדינמיקה של קבלת ההחלטות לגבי הפסקת
ענת רוזנטל, אנתרופולוגית רפואית מאוניברסיטת בן גוריון, מזכירה לנו ששאלת הטריאז' – כלומר הפרוטוקול על פיו קובעים את קדימות החולים והמחלות ובמי לטפל – חשובה לא רק משום שהיא מעמתת אותנו עם שאלות פרקטיות של סדרי עדיפויות בכל מדינה, אלא גם משום שהיא מאתגרת אותנו בהסתכלות רחבה וגלובלית מעבר למצוקה היומיומית שלנו, מעבר לעולם המערבי,
אורלי ניטיס יעקובי על השיח על 'קבוצת הסיכון' לקורונה, על האכלוסית הקשישים, וכיצד מושג והגדרה מבנים מציאות מוחשית בשטח, שאינה בהכרח אובייקטיבית ובוודאי אינה שוויונית וניטרלית. מה המשמעויות שאנו משייכים לאנשים בני הקבוצה זו, וכיצד הן קשורות למשמעויות העדכניות של המילה "קשיש"? מי לא נתפסים בעינינו כקשישים, שלמרות שהם שייכים לקבוצת הגיל הזו, ולמה? תקופות
ציפי עברי, ריקה טקקי-עייני וג'ון מורוצקי על סיפורי הנשים שילדו בזמן רעידת האדמה ביפן – האם הניסיון משם יכול לערער על מודל הרפואה הקונבנציונלי? וגם, מה זה אומר לגבי לידות בזמן קורונה בישראל? מאמר של ציפי עברי (החוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה), ריקה טקקי-עייני (החוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה), וג'ון (Jun) מורוצקי (מנהל מחלקת נשים ויולדות,
אריאל אפל תוהה האם העולם שאחרי הקורונה יהיה התגשמות חלומם של הניאו-לקטים? של אנשים שמאמינים שצריך לחזור למלאכות קודמות, לאורך חיים אחר ולחיבור מחדש לטבע? או דווקא ההפך, עולם של יותר הסתגרות, שימוש בטכנולוגיה וירטואלית ועוד יותר ריחוק מהטבע? בעזרת אייזק אסימוב, דונה הרווי, שומרי גן וביל גייטס, בוחן אפל את הקורונה כקו פרשת המים
תמר אלאור על אחת ההשלכות של נסיון להתמודד עם הקורונה והרהורים על ההמשמעויות החברתיות שלו בימי שישי, כנהוג בקרב זוגות צעירים, היינו בן זוגי ואני מנקים יחד את הבית. אני הייתי "מכינה ומרימה" והוא היה שוטף. ממלמל לעצמו שיר שלימדה אותו המטפלת בקיבוץ: רטוב גומי יבש, רטוב גומי יבש. הבית החזיק 45 מ"ר. עם השנים
אז מה המצב בטייוואן בעניין הקורונה? כיצד המצב אצלה כל כך שונה מהרבה מדינות אחרות בעולם? מהם הצעדים שממשלת טייוואן נוקטת כדי להתמודד עם הוירוס? ומה שאר העולם יכול ללמוד מטייוואן בהקשר זה? מיטל מרגוליס לין על השילוב בין תרבות מסורתית וטכנולוגיה מתקדמת בחודשים האחרונים העולם מתמודד עם תופעת וירוס הקורונה שהוגדר כמצב חירום בינלאומי.
עמליה סער על הלימנליות של המצב הנוכחי, על הסטודנטים והוראה, על הלימבו הפוליטי והאישי, על החיים עצמם ועל המבט האנתרופולוגי אל עבר העתיד הלא ברור הבלוג הפעם מפנה מבט למה שעבור אנתרופולוגיות הוא המובן מאליו: מגיפת הקורונה כפתה עלינו מצב לימינלי – מצב זמני-לכאורה שבו נתקענו כולנו, באופן גלובלי, על הסף (limen=סף=عتبة). ועל הסף, כידוע,
מיטל מרגוליס לין על השיח על אודות וירוס הקורונה בטייוואן מנקודת ראות אנתרופולוגית הערה: אני לא רופאה, לא חוקרת וירוסים ולא מתיימרת לתת מידע רפואי ו/או המלצות בנוגע לנסיעות לאסיה ולעולם בכלל. מטרת פוסט זה היא לבחון את השיח על אודות הוירוס הסיני קורונה מנקודת מבט אנתרופולוגית מתוך חוויה אישית של החיים ב״צד המסוכן של העולם״.