אורלי ניטיס יעקובי על השיח על 'קבוצת הסיכון' לקורונה, על האכלוסית הקשישים, וכיצד מושג והגדרה מבנים מציאות מוחשית בשטח, שאינה בהכרח אובייקטיבית ובוודאי אינה שוויונית וניטרלית. מה המשמעויות שאנו משייכים לאנשים בני הקבוצה זו, וכיצד הן קשורות למשמעויות העדכניות של המילה "קשיש"? מי לא נתפסים בעינינו כקשישים, שלמרות שהם שייכים לקבוצת הגיל הזו, ולמה? תקופות
אורי דורצ'ין חוזר לשדה המחקר שלו על היפ-הופ בישראל, שנים אחרי שחשב שהוא סיים איתו, ובוחן את השינויים שחלו בשדה, בעיקר סביב דימוי הגבריות של הראפרים, אשר יוצרים שילוב של היפ הופ ישראלי, המאתגר את דימוי הגבריות הלאומי והגלובלי של הראפר מכירים את זה שהשדה רודף אחריכם? לא? לי זה קרה. עדיין קורה. אחרי שסיימתי
קטע מתוך המבוא שכתבו בנימין בראון ונסים ליאון לספר "הגדולים" (מגנס, 2017), אותו ערכו והקדישו למנחם פרידמן, פרופסור במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, אשר נפטר בימים האחרונים. אנו מודים למחברים על הרשות להשתמש בקטעים. יהא זכרו ברוך. ספר זה הוא מחוות כבוד לפרופ' מנחם פרידמן וגם קריצה שובבה לעברו. מחוות כבוד — מפני שהספר מוקדש
ציפי עברי, ריקה טקקי-עייני וג'ון מורוצקי על סיפורי הנשים שילדו בזמן רעידת האדמה ביפן – האם הניסיון משם יכול לערער על מודל הרפואה הקונבנציונלי? וגם, מה זה אומר לגבי לידות בזמן קורונה בישראל? מאמר של ציפי עברי (החוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה), ריקה טקקי-עייני (החוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה), וג'ון (Jun) מורוצקי (מנהל מחלקת נשים ויולדות,
אריאל אפל תוהה האם העולם שאחרי הקורונה יהיה התגשמות חלומם של הניאו-לקטים? של אנשים שמאמינים שצריך לחזור למלאכות קודמות, לאורך חיים אחר ולחיבור מחדש לטבע? או דווקא ההפך, עולם של יותר הסתגרות, שימוש בטכנולוגיה וירטואלית ועוד יותר ריחוק מהטבע? בעזרת אייזק אסימוב, דונה הרווי, שומרי גן וביל גייטס, בוחן אפל את הקורונה כקו פרשת המים
ברכות חמות לדר' אירה (אירינה) ליאן על מינויה כחברת סגל בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית. אירה סיימה את הדוקטורט ב-2017 במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ' מיכל פרנקל ופרופ' גילי דרורי. המחקר שלה עוסק בבחברה, תרבות וכלכלה של קוריאה הדרומית בת זמנינו. באופן יותר ספציפי אירה מתמקדת בשתי נקודות מפנה של קוריאה הדרומית – הנס הכלכלי, שידוע גם בשם "הנס על נהר האן" והנס
תמר אלאור על אחת ההשלכות של נסיון להתמודד עם הקורונה והרהורים על ההמשמעויות החברתיות שלו בימי שישי, כנהוג בקרב זוגות צעירים, היינו בן זוגי ואני מנקים יחד את הבית. אני הייתי "מכינה ומרימה" והוא היה שוטף. ממלמל לעצמו שיר שלימדה אותו המטפלת בקיבוץ: רטוב גומי יבש, רטוב גומי יבש. הבית החזיק 45 מ"ר. עם השנים
אז מה המצב בטייוואן בעניין הקורונה? כיצד המצב אצלה כל כך שונה מהרבה מדינות אחרות בעולם? מהם הצעדים שממשלת טייוואן נוקטת כדי להתמודד עם הוירוס? ומה שאר העולם יכול ללמוד מטייוואן בהקשר זה? מיטל מרגוליס לין על השילוב בין תרבות מסורתית וטכנולוגיה מתקדמת בחודשים האחרונים העולם מתמודד עם תופעת וירוס הקורונה שהוגדר כמצב חירום בינלאומי.
עמליה סער על הלימנליות של המצב הנוכחי, על הסטודנטים והוראה, על הלימבו הפוליטי והאישי, על החיים עצמם ועל המבט האנתרופולוגי אל עבר העתיד הלא ברור הבלוג הפעם מפנה מבט למה שעבור אנתרופולוגיות הוא המובן מאליו: מגיפת הקורונה כפתה עלינו מצב לימינלי – מצב זמני-לכאורה שבו נתקענו כולנו, באופן גלובלי, על הסף (limen=סף=عتبة). ועל הסף, כידוע,
ברכות חמות לרמי קפלן, אשר התמנה לחבר סגל בחוגים לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ולימודי עבודה (מינוי משותף) באוניברסיטת תל אביב! קפלן הוא סוציולוג העוסק בכלכלה פוליטיית, סוציולוגיה ארגונית, תיאוריה מוסדית ויחסי סביבה וחברה. קצת על עבודתו של קפלן עבודת הדוקטורט שלי (בחוג לסוציולוגיה באונניברסיטת תל אביב) עסקה בשורשיה ההיסטוריים של התופעה המכונה ״אחריות חברתית של תאגידים״ (CSR),
קטעי ריאיון עם שלמה דשן, מחלוצי האנתרופולוגיה בישראל שנפטר לאחרונה, שערכה אורית אבוהב בעבודתה על האנתרופולוגיה הישראלית, וכן מדבריו של דשן עצמו באירוע לרגל פרישתו. קטעי ראיון עם שלמה דשן מ-2001, שערכה אורית אבוהב לעבודת הדוקטורט שלה על האנתרופולוגיה בישראל. העבודה של אבוהב פורסמה גם כספר "קרוב אצל אחרים: התפתחות האנתרופולוגיה בישראל" (רסלינג, 2010). בנוסף,
על המשמעות החברתית, התרבותית והפוליטית של החיפוש אחר 'אותנטיות' באוכל. בעזרת הספרות הביקורתית על אוכל וחברה, משרטטת נועה ברגר מבט מקיף על הכח של 'האותנטיות' וכיצד משתמשים בה במגוון מרחבים. אנחנו חיים בעידן השעתוק, אבחן הוגה הדעות וולטר בנימין עוד בשנות ה־30 של המאה ה־20. מה שהיה נכון כבר אז, בראשית המודרנה, בין המהפכה התעשייתית
צביקה אור ומימי אייזנשטדט על הבניה חברתית של מסוכנות פלילית המיוחסת לקבוצות חברתיות מודרות שנוצרת סביבן פאניקה מוסרית. . מאמר חדש של צביקה אור (המרכז האקדמי לב ומכון המחקר Cermes בפריז) ומימי אייזנשטדט (נשיאת האוניברסיטה הפתוחה ופרופ' לקרימנולוגיה בעברית), עוסק בקרימינליזציה של מבקשי המקלט מאפריקה בישראל. באמצעות מקרה מבחן זה, המאמר מנתח את ההבנייה החברתית
בימים טרופים, מומץ להקשיב לשיחה בין מדען המחשב דוד הראל והאנתרופולוגית תמר אלאור אשר נערכה ב-2019 במסגרת יום עיון של מכון דוידסון:"…בני אדם מתקשים מלהימנע ממיון וקיטלוג. כאנשים, כאשר אנו מתנהלים בתוך עולם ממיון ומקוטלג – זה מונע מאיתנו להגיב למה שקורה סביבנו.אפילו אלוהים בספר בראשית מתחיל מלסדר את העולם.. ואפילו באופן בינארי – יום
כתבה של שחר סמוחה בגלובס על עבודתו של האנתרופולוג מתן קמינר, על היחסים בין המושבניקים לעובדים התאילנדים בערבה:"…יצירת שיתוף פעולה ויחסי אמון הן עם המעסיקים הישראלים והן עם העובדים התאילנדים לא היו דבר של מה בכך. קמינר, 37, ביקש להתקבל לעבודה כפועל פשוט וכמובן יידע את מעסיקיו לגבי מטרתו הסופית. ימי העבודה של קמינר, כעת
אריאל כנפו-נעם צולל לפרשת "כי תשא" ומתאר את הדרכים בהם בוחרים הורים הנאלצים להתמודד עם מסרים ערכיים סותרים בסביבה שבה הם מגדלים את ילדיהם. האם לאפשר לילדיהם להחשף למסרים אלה? האם לחסום את גישתם לאנשים, בתי ספר, מדיה, וגורמים תרבותיים אחרים שמשדרים ערכים אחרים? זה קורה לעתים קרובות במשפחות מהגרים, והיום יותר מתמיד, עם הכניסה
משה שוקד, פרופ' אמריטוס לאנתרופולוגיה מתל אביב ומראשוני האנתרופולוגים בישראל, כותב על שלמה דשן, שותפו למחקר וללימודים, אשר נפטר לאחרונה. הקטע הזה לא נכתב לאחר מותו של דשן, אלא לכבוד ספר לכבודו, אך אנו מודים לפרופ' שוקד על האפשרות לשתף את הטקסט. נפגשנו לראשונה בהפסקה בשיעור מבוא של שנה ראשונה ללימודי החוג לסוציולוגיה בבי"ס קפלן
נתליה גוטקובסקי על כיצד ניהול גופים לא אנושיים במרחב הינו כלי מרכזי לשליטה הישראלית בפלסטינים ובגדה המערבית ועל כך שהגוף הלא אנושי הוא שחקן חשוב בהבנת מארג יחסי הכוח והשליטה בישראל\פלסטין. "נתניהו דוחה את ההחלטה על בידוד לשבים מארה"ב" ו"בנט שוקל להטיל סגר על הרשות הפלסטינית בשל התפשטות הקורונה", שתי הכותרות מהימים האחרונים גילמו היטב
גדי ניסים על מדוע שלמה דשן, מראשוני האנרופולוגים הישראלים שהלך השבוע לעולמו, יזכר כאחד האנתרופולוגים המרכזיים שפעלו כאן שלמה דשן, שהלך בתחילת השבוע לעולמו, ייזכר כמי שהטביע חותם עמוק באנתרופולוגיה המקומית וגם מחוצה לה. יש לו מקום של כבוד בחקר האנתרופולוגיה של הדת, לימודי מוגבלויות, והמחקר על החברה הישראלית (במיוחד בתחום העלייה המזרחית והיחסים עם
אריאל כנפו-נעם על אהרון ובניו והמשכיות בן דורית, תופעה שנמצאת כמעט בכל תחום שנחקר. ניתן לנבא במידה מסויימת את העמדה הפוליטית, הערכים, ההשכלה וסגנון ההורות של אדם בעזרת אלה של ההורים שלו. אבל האם זה נכון גם לנטיות תעסוקתיות ומאפייני מקצוע אחרים? פרשת "תצווה" מתארת בעיקר את הקדשת הכהנים, את בגדיהם והטקסים הקשורים בהקדשתם. יחד
מיטל מרגוליס לין בסדרת פוסטים על המסורת של 'משכב לידה', היחס אל נשים אחרי לידה בטייוואן ולמה התקופה הזאת נתפסת כחשובה אפילו יותר מההיריון ומהלידה עצמה — אחד הנושאים המרתקים בחיים על הגבול בין מזרח למערב היא להבחין מדי יום כיצד תופעות אנושיות גלובליות מקבלות תרגומים שונים בתרבויות שונות. קחו לדוגמה את הגוף, שהוא אחד
לציון יום האישה הבינלאומי, אורלי ניטיס יעקובי כותבת על שפה מגדרית, על הניסיונות לשנות את העברית ועל ניצני ההצלחה — בקורס שאני לומדת בימים אלה יש 26 נשים וגבר אחד. בקורס מלמדים מרצות ומרצים שונים, וכמעט בכל מפגש חדש כזה חוזרת על עצמה גרסה כלשהי של הסיטואציה הבאה: המרצה שואלת "כולן יושבות?", מישהי מתקנת "יושבים"
מאמר של אורי כץ על נעדרוּת בישראל בו הוא מנתח את התנועה בין תפיסות זמן שונות ביחס לנעדרוּת ואת אי הודאות בין המוות לחיים "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת" (קהלת ג', א'-ב') הזמן כמייצר סדר וכמעניק משמעות לחיי בני האדם היה חשוב מאז ומעולם. פתרונו של קהלת לתחושת חוסר המשמעות
אריאל כנפו-נעם על פרשת 'תרומה' ומדוע אנשים פועלים באלטרואיזם? בעזרת תאוריות הערכים של שוורץ ועל בסיס מחקרים עדכנים בתחום, מראה כנפו-נעם את המתח הערכי בין פתיחות לשינוי לבין שמרנות, בין נורמות חברתיות לבין דחף פנימי. פרשת "תרומה" אינה עוסקת כלל בהורות. היא מהווה רשימה ארוכה ומפורטת של כלי המשכן עם הוראות לבנייתם. ועם זאת, הפתיח
עידן ירון מציע את התפיסה שלו לתפקיד האנתרופולוג והדרך שבה הוא צריך להכיל ולהתמודד עם "האחר מעורר הסלידה". דרך התמקדות בפעיל הימין הקיצוני מאיר ברטלר והתגובה של אריאנה מלמד לכתבה איתו, משרטט ירון את הדרך שלפי דעתו אנתרופולוגים צריכים לפעול. תפיסה שהיום שנויה במחלוקת גם בקרב האנתרופולוגים. "האחר מעורר הסלידה" האנתרופולוגית התרבותית האמריקנית סוזן הרדינג