אורי דורצ'ין חוזר לשדה המחקר שלו על היפ-הופ בישראל, שנים אחרי שחשב שהוא סיים איתו, ובוחן את השינויים שחלו בשדה, בעיקר סביב דימוי הגבריות של הראפרים, אשר יוצרים שילוב של היפ הופ ישראלי, המאתגר את דימוי הגבריות הלאומי והגלובלי של הראפר מכירים את זה שהשדה רודף אחריכם? לא? לי זה קרה. עדיין קורה. אחרי שסיימתי
תמר אלאור ומוטי רגב על יצירת ה-"ישראליות" וניתוח תהלכים של מיקוח, קונפליקט, והשפעה ההדדית פורסם לראשונה ב-4.8.2017 מאמר של תמר אלאור, פרופ' לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, ומוטי רגב, פרופ' לסוציולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה, פורסם בגיליון מיוחד של כתב העת עיונים בתקומת ישראל בעריכת עופר שיף ואביבה חלמיש, על ישראל בין השנים 1977-1967. המאמר מציג שילוב כוחות מסקרן
פורסם בוואלה 27.5.2012 חלק מתוך ספרו של אורי דורצ'ין"זמן אמת: היפ-הופ בישראל/היפ-הופ ישראלי", אשר יצא ב-2012 בהוצאת רסלינג, פורסם אז ב'וואלה!תרבות' ומציג קטע מתוכו שעוסק בסאבלימינל, להיטים ויושר אמנותי "…הבנת הקשר העדין בין האדם הפרטי לדמות הבמה שהוא מגלם מאפשרת לנו לשוב ולהעריך את תרומתה של" התעשייה לתהליך. מוקדם יותר טענתי כי הסיכוי לביטוי אישי
דורון חלוץ מראיין בהארץ (13.08.14) את האנתרופולוג איתן וילף (העברית) על מחקריו על בתי הספר לג'אז בארה"ב ועל האנתרופולוגיה של הנסיון ללמד באופן שיטתי משהו שצריך להיות משוחרר ויצרתי: תמונות מתוך הכתבה – צילום דודו בכר "אנחנו חיים עם המתח הזה כל הזמן. בחיי היומיום אנחנו מסוגלים איכשהו לשלב בין הדברים, אבל בתוכניות האקדמיות לג'אז,
פורסם לראשונה ב-17.5.2019 בעיתוי מעניין של חגיגות האירוויזיון במקביל לציון יום הנכבה התפרסם מאמר חדש של האנתרופולוג נדים כרכבי מהחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה והאתנו-מוזיקולוג עודד ארז מהמחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן בכתב העת Popular Music. ארז וכרכבי בוחנים במאמר את מה שניתן לכנות "השיבה אל הערבית" בשדה המוזיקה הפופולרית הישראלית בעשור החולף, אשר במהלכו זכו להצלחה