"> הקרימינליזציה של מבקשי המקלט מאפריקה בישראל – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

הקרימינליזציה של מבקשי המקלט מאפריקה בישראל

צביקה אור ומימי אייזנשטדט על הבניה חברתית של מסוכנות פלילית המיוחסת לקבוצות חברתיות מודרות שנוצרת סביבן פאניקה מוסרית.

. מאמר חדש של צביקה אור (המרכז האקדמי לב ומכון המחקר Cermes בפריז) ומימי אייזנשטדט (נשיאת האוניברסיטה הפתוחה ופרופ' לקרימנולוגיה בעברית), עוסק בקרימינליזציה של מבקשי המקלט מאפריקה בישראל. באמצעות מקרה מבחן זה, המאמר מנתח את ההבנייה החברתית של המסוכנות הפלילית המיוחסת לקבוצות חברתיות מודרות שנוצרת סביבן פאניקה מוסרית. המאמר שכותרתו Beyond control: The criminalization of African asylum seekers in Israel פורסם בגיליון האחרון של כתב העת International Review of Sociology.

המאמר, שמבוסס על ניתוח תוכן של מסמכים, ראיונות ותצפיות, מתמקד בשנים 2008 עד 2013 שבהן נכנסו רוב מבקשי המקלט מאפריקה לישראל. אור ואייזנשטדט בוחנים את התהליך הדיסקורסיבי שבו מבקשי המקלט הוצגו כקבוצה עבריינית ומסוכנת. השיח בדבר האיום הפלילי החמור שנשקף ממבקשי המקלט היה מרכיב מרכזי בפאניקה המוסרית ששררה סביבם. שיח זה יוצר ושועתק בזירות מגוונות, לרבות במשטרה, בכלי התקשורת, בממשלה, בכנסת, בשלטון המקומי, ברשויות ההגירה, ובהתארגנויות של אזרחים, והוא כלל רטוריקה משטרתית בולטת. ניתוח השיח של אור ואייזנשטדט מלמד שהקרימינליזציה של מבקשי המקלט הושתתה על המשגה רווחת לפיה "המסתננים" הם "מעבר לשליטה". אי-היכולת לשלוט במבקשי המקלט ולפקח עליהם הובנתה באופן דיאלקטי על פני שני צירים מרכזיים: הציר של המרחב הפרטי והציר של המרחב הציבורי.

על ציר המרחב הפרטי, נעשתה הקבלה בין "המהות" של מבקשי המקלט כאנשים שחיים הרחק מעיני רשויות המדינה לבין הפשיעה שלהם שעל-פי הנטען מתרחשת במיוחד בספירה הפרטית, קורבנותיה העיקריים הם הנשים והילדים בקהילת מבקשי המקלט, והיא אינה מדווחת. כך, על-פי המתואר, הפשיעה הסמויה של מבקשי המקלט היא מעבר לאפשרויות הפעולה הרגילות של המשטרה, הפושעים חסרי הזהות והפנים הם מעבר לאפשרויות הזיהוי של המשטרה, והעבירות החריגות בחומרתן ובאכזריותן הן מעבר לידע ולניסיון הקיימים במשטרה.

עצרת בסיום מצעד זכויות האדם, כיכר רבין, תל אביב, 9 בדצמבר 2011. צילום: צביקה אור

אולם אותם אנשים חסרי זהות, שקשה לשלוט ולפקח עליהם, הופכים מאיימים במיוחד דווקא כאשר הם נראים במרחב הציבורי. אור ואייזנשטדט מתארים כיצד מבקשי המקלט נתפסו כבלתי-נשלטים גם בהיותם פורצי גבולות פיזיים-מרחביים, גבולות הגוף, גבולות בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי, וגבולות חברתיים ותרבותיים. הם איימו על הסדר החברתי ונתפסו כמזהמים. השיח כרך בין פריצת הגבולות והזיהום לבין ההתנהגות העבריינית שיוחסה למבקשי המקלט. מבקשי המקלט היו מעבר לשליטתן של רשויות המדינה שלא היו בידיהן כלים להגביל ולרסן את הנוכחות המאסיבית, המרתיעה, החייתית והפראית של מבקשי המקלט במרחב הציבורי. ההתנהגות מערערת הגבולות, הכוללת חיים בגינות ציבוריות ועשיית צרכים בחוץ, היא התנהגות לא-נורמטיבית (שגם מתפרשת כחוסר שליטה עצמית), אך היא איננה פשיעה של ממש וגם משום כך גורמי האכיפה מתקשים להגיב אליה בדרכים המוכרות להם. המאמר אף מראה כיצד המשטרה התמודדה עם נתונים שהעידו על שיעור פשיעה נמוך בקרב מבקשי המקלט.

אור ואייזנשטדט מראים כיצד ההבניה של מבקשי המקלט כבלתי ניתנים לשליטה ולפיקוח מתחילה כבר באופן כניסתם לישראל. הדימוי הרווח של "שיטפון" בלתי מבוקר של זרים שמאיים "להציף אותנו", שחוזר ועולה בשיח במדינות רבות, התקיים גם בישראל. במסגרת הפאניקה המוסרית נעשה קישור רטורי בין "העבירה" של חציית הגבול ("גניבת הגבול") לעבריינות הפלילית של מבקשי המקלט. באופן הזה נצבעה גם העבריינות הפלילית כאיום בלתי נשלט, ממש כמו עצם "הפלישה" לישראל. כלומר, "אי-החוקיות" הגלומה במבקשי המקלט מעצם "הסתננותם" הקרינה על "מהותם העבריינית" בתוך ישראל. נוסף על כך, טוענים אור ואייזנשטדט, בולטת ראייה מוגזעת של מבקשי המקלט כאלימים בפוטנציה. התפיסה לפיה האלימות האצורה בהם צפויה להתפרץ בעתיד הקרוב, גם אם היא לא מומשה עד כה, מבטאת אף היא אי-ודאות וחשש נוכח אי-היכולת לשלוט על התנהגותם ולחזות אותה באמצעים הקיימים. כמו כן, לעיתים קרובות נכרכה המסוכנות הפלילית של מבקשי המקלט עם המסוכנות הביטחונית המיוחסת להם, האבחנה ביניהן היטשטשה, וכך הועצם הסיכון הגלום בפשיעה הקיימת. הקשר הנתפס בין הסכנה הביטחונית לסכנה הפלילית בא לידי ביטוי בתהליכי החקיקה ובאמצעי המדיניות שננקטו כלפי מבקשי המקלט.

אור ואייזנשטדט מראים כי בהצלבה של ציר המרחב הפרטי וציר המרחב הציבורי, נוכחות מבקשי המקלט יוצרת "אי-נראות בולטת" שעומדת בבסיס הקרימינליזציה שלהם. הניתוח שמציע המאמר עשוי לתרום להבנת תהליכי קרימינליזציה עכשוויים של פליטים ומהגרים במדינות אחרות, כמו גם של קבוצות מוחלשות אחרות בהקשר הישראלי ובהקשרים נוספים. ההבנה הזו חיונית במיוחד נוכח גלי ההגירה הכפויה בעולם בשנים האחרונות והתגובות הקשות אליהם במדינות רבות.

תמונה ראשית - עצרת בסיום מצעד זכויות האדם, כיכר רבין, תל אביב, 9 בדצמבר 2011. על השלט: "פליטים הם לא פושעים. עוצרים את החוק למניעת הסתננות". צילום: צביקה אור