עבודת השדה האנתרופולוגית היא מחקר קרוב, אינטימי. האנתרופולוגיות והאנתרופולוגים מצופים להיטמע בשדה המחקר, לחיות בקרב התרבות הנחקרת כחלק מהעבודה האנתרופולוגית – עד לכדי הבנה מעמיקה ומורכבת של המבט התרבותי על המציאות. גופן ותחושותיהן של החוקרים והחוקרות עצמן מהווים כלי מחקר בשדה דרכו אפשר לעשות רפלקציה ולזהות כיצד מנגנונים תרבותיים פועלים עלינו. הקרבה של החוקר.ת לשדה
לידיה גינזבורג כותבת לבחברת האדם על הקורס "קולנוע אתנוגרפי" במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, על השינויים שחלו בו כשהחלה להוביל אותו ועל הסרטונים שהופקו במסגרתו: תמונה ראשית מתוך הסרט הקצר "דרגנוע לגן עדן" של יעל ליפמנוביץ' ואוהד שובל. הקורס ״קולנוע אתנוגרפי״ נלמד באוניברסיטה העברית כבר מעל לעשרים שנה. הקורס ניתן על ידי פרופ׳ תמר אלאור
הגר חג'ג' ברגר כותבת לבחברת האדם על התמודדותה עם אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה באמצעות המתודה שפיתחה לה היא קוראת: אתנוסטורי- כתיבת אתנוגרפיה דרך סיפור. בכתבה היא מספרת על המתודה ועל הרקע לפיתוחה: בשבעה באוקטובר נכנסנו להלם ההווה. טבח אכזרי של ארגון החמאס על ישובי ישראל באזור הישובים הקרוי "עוטף עזה", טבח בו נרצחו 1144 איש
לאור צאת אסופת המאמרים "חכמה לשלמה", הכוללת מגוון מאמרים שכתב שלמה דשן ז"ל, כמו גם הקדמות שכתבו חוקרים שונים המסבירות את חשיבות מחקריו של דשן לאנתרופולוגיה בארץ ובכלל, ד"ר גילי המר מהאוניברסיטה העברית שיתפה עם בחברת האדם את ההקדמה שכתבה לפרק שעסק בתרומתו של דשן לחקר האנתרופולוגי של מוגבלויות: "מחקריו של שלמה דשן על מוגבלות
ברכות לדניאלה אריאלי על פרסום ספרה החדש! אריאלי כותבת על ספרה החדש “An Ethnography of Care Work Across Borders” שהתפרסם בהוצאת Routledge, העוסק בעובדי סיעוד מחו"ל (עובדים זרים). אריאלי כותבת על עובדי הסיעוד בראי התקופה הנוכחית, אחר שמאורעות ה7.10 טרפו את חיינו. היא כותבת על סיפורי הגבורה של רבים מהם בשבעה באוקטובר, על הטיפול שהם
בין התאריכים 13-15 בפברואר 2024 יתקיים בסינמטק ירושלים הפסטיבל האנתרופולוגי ה-12, תוצר של שיתוף פעולה מתמשך בין סינמטק ירושלים והמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של האוניברסיטה העברית, במהלכו יוקרנו חמישה-עשר סרטים מברזיל, נפאל, סין, ארגנטינה, קוריאה פינלנד ועוד. הפסטיבל מציע לקהל היכרות עם סרטים דוקומנטריים בעלי אוריינטציה אתנוגרפית. סרטים אלה, מתארים בכלים קולנועיים את המורכבויות של חיי
רינה נאמן סוקרת את ספרו החדש של משה שוקד, חתן אות מפעל החיים של האגודה האנתרופולוגית ומראשוני האנתרופולוגים בישראל. ספרו של שוקד, תמונות מפסיפס אתנוגרפי: מפגשים, חוויות ותובנות, פורס רטרוספקטיבה של פעילותו בשלושה הקשרים מרכזיים בחייו: כאזרח ישראלי, כאקדמאי וכאנתרופולוג. נאמן (האקדמית תל אביב-יפו) מתארת את פרקי הספר השונים ומדגישה את מבטו החוזר של שוקד
בלב המחקר האנתרופולוגי ישנם אנשים. מה הם חושבים? כיצד הם מבינים ומפרשים את המציאות? מהם מבני העומק של תרבות מסוימת? המענה על השאלות הללו הוא לעולם האתגר החמקמק של האנתרופולוג הבא מן החוץ, המבקש לעשות שני תהליכים במקביל – להיטמע ולהתחבר לבני התרבות, לחיות איתם על-מנת להבין את נקודת מבטם על העולם, לצד המבט החוקר
הספרות האנתרופולוגית מקדישה תשומת לב מועטה יחסית ליציאה מהשדה לעומת לכניסה אליו. לרוב, ההחלטה לצאת מהשדה מתקבלת כאשר החוקרת חשה שאספה מספיק חומר אמפירי והיא יכולה לנתח אותו בבטחה. אך מה קורה כאשר מבחינה אתית החוקרת מרגישה שהיא לא יכולה עוד להישאר בשדה? לידיה גינזבורג, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה בעברית, כותבת על מה שקרה בשדה שחקרה אחרי
ברכות לד"ר הגר חג'ג'-ברגר, פרופ' גד יאיר ופרופ' טובה גמליאל על פרסום הספר בעריכתם – "אתנוגרפיה בהולה: פרספקטיבות חברתיות על מגפת הקורונה" – שפורסם בהוצאת אוניברסיטת בר אילן. הספר מאגד מחקרים שנערכו בחודשים הראשונים של מגפת הקורונה, שמשרטטים מבטים מגוונים על התקופה. בנוסף, פרסומם במסגרת הספר בעריכת השלושה מאפשר להצביע נחיצותם של מחקרי בזק לתהליכי
הגר חג'ג' ברגר על מתודת "אתנוגרפיה בהולה", המאפשרת לה לבצע מחקר אתנוגפי במהירות ובתנאי אי ודאות אך עדיין להגיע לתובנות רבות משמעות, כמו בזמן הסגר בעקבות נגיף הקורונה. בחודש האחרון יותר ויותר קרנות ומוסדות מאיצים בחוקרים לצאת ולבצע מחקרים בזמן אמת, לבנות תיאוריות ולכתוב ניירות עמדה, כדי לקחת חלק באירוע החברתי ששם את האח הגדול
הפרק הראשון מתוך ספרו החדש של האנתרופולוג טל שמור – "תקווה ומלנכוליה בשולי העיר: אתניות, מרחב ומגדר בשכונת התקווה בתל אביב". מסע אתנוגרפי של ארבע שנים שערך שמור בשכונת התקווה ושבמהלכו הכיר מקרוב את תושביה הוותיקים. הספר מראה כי למרות שמה האופטימי של השכונה, וקרבתה ל"עיר הלבנה" ולמרכזה התוסס, תושביה מרגישים שהם חיים בשוליים של
מה גורם לאדם מסוים לפנות לטרור? ואיך אנתרופולוגים יכולים לחקור אנשים שמציגים מבחינתם את הרע והדוחה? פוסט ראשון לאנתרופולוג עידן ירון בבלוג "לרעות בשדות זרים" שבו הוא משרטט את הקושי אך גם את החשיבות לחקור את אנשי הימין הקיצוני, וטוען, דרך מחקריו על אנשי 'מחתרת בת עין', שעל מנת להבין ולזהות אנשים שפונים לטרור יש
אורלי ניטיס יעקובי על ההבדל בין המחקר לכתיבה ועל החשיבות הקניית מיומנות הפיכת הטיעון והתיאור לטקסט לפני כמה שנים עבדתי במחקר סוציולוגי שהתקיים בבית חולים. המחקר לא היה אתנוגרפי, אבל התקיימו בו תצפיות: המטרה שלנו הייתה להבין את תהליך ההטמעה של מערכת חדשה לרישום מידע שנכנסה באותם ימים לבית החולים, ואחד הכלים לכך היה התבוננות