האם יש הידרדרות במעמדן של נשים בחברה הישראלית העכשווית? מה מקור ההתנגדות לדרישות לשיווין מגדרי ואיך זה מתבטא בתרבות ובחברה הישראלית? במאמרן של תאיר קרזי־פרסלר ואורנה ששון־לוי, אשר פורסם בגליון מיוחד של קריאות ישראליות על המהפכה משטרית ומלחמה הנוכחית, הן מראות כי תהליכי ההתקדמות במעמדן של נשים אינם ליניאריים, אלא לעתים קרובות גל של התקדמות
ברכות ליגיל לוי על פרסום ספרו החדש יורים ולא בוכים: המיליטריזציה החדשה של ישראל בשנותהאלפיים בהוצאת למדא של האוניברסיטה הפתוחה. לרגל פרסום ספרו כותב לוי, פרופ' במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה, לבחברת האדם. יורים ולא בוכים נולד מהרצאה שנתתי בסוף 2016 שבה הוזמנתי לאפיין את גילוייה החדשים של המיליטריזציה בישראל. ברקע עמדו אז
ברכות לדנה קפלן, על מינויה כחברת סגל בכירה במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסטה הפתוחה וגם על פרסום ספרה What is Sexual Capital? באנגלית (אחרי שכבר יצא לאור באיטלקית, בספרדית ובגרמנית) אותו כתבה יחד עם אווה אילוז. קפלן היא סוציולוגית של תרבות שמתמחה בניתוח חיי היומיום מפרספקטיבה מעמדית. נושא המחקר העיקרי שלה הוא מערכת הזיקות
פורסם לראשונה ב-18.1.19 מאמר של הסוציולוג מוטי גיגי, ראש המחלקה לתקשורת במכללת ספיר, אשר פורסם בכתב העת Israel Studies Review. במאמר, Relations between Development Towns and Kibbutzim, מנתח גיגי את יחסי הכוח בין תושבי שדרות לחברי המועצה האזורית שער הנגב בשנים 1950–2012. המאמר הוא חלק מפרויקט גדול יותר שאותו פיתח גיגי במסגרת עבודת הדוקטורט שלו
פורסם לראשונה ב-1.11.2019 מאמר חדש של גיא שני, סוציולוג ומרצה במכללה למנהל ובמכללה האקדמית תל אביב-יפו, אשר בוחן את ההעדפה של בני המעמד הבינוני בתל אביב לשכונות ישנות ובבאר שבע לשכונות חדשות. שני מציע, בעזרת שילוב מתודולוגי מקורי, מציע לחשוב על הקשר בין מעמד לזהות כמתווך על ידי מקום. בעשורים האחרונים מקום מגורים הפך לאלמנט