"הפסטיבל האחרון בעולם" – האנתרופולוגית דלית שמחאי (תל חי) מראויינת ל"העולם היום" בכאן, על משתתפי פסטיבל TRIBAL GATHERING שהתקיים בפנמה, שנאלצים להישאר בפסטיבל מסוף פברואר מאחר ושולטונות פנמה אסרו על היציאה ממנו בעקבות מגפת הקורונה. שמחאי, המתמחה בחקר עידן חדש בישראל, רוחניות עכשווית, פסטיבלים ומוסיקה, דיברה על תרבות הפסטיבלים, על הבועה שהם מייצרים ומה קורה
האנתרופולוג בן בלק, אשר חוקר לעומק את עולמם של אוטיזים והמשמעות החברתית של התופעה, פרסם מאמר קצר ( think piece), בכתב העת Medicine Anthropology Theory, בו הוא מסתכל על השפעת האבחון האוטיסטי לא על הילדים, אלא דווקא על ההורים שלהם וכיצד ההבחנה מאפשרת להם להבין יותר טוב את עצמם. לרוב, אנו מבינים את התופעה המכונה
מתן קמינר, פוסט דוקטורנט בחיפה ופעיל חברתי, ל"בחברת האדם" לציון האחד במאי (מאמר שפורסם אחר כך גם בהעוקץ), ומפנה את המבט דווקא אלינו – האנתרופולוגים בפרט והאקדמאים בכלל. לתפיסתו של קמינר – "על אקדמאים בדורנו נגזר להתחרות על תקנים הולכים ומתמעטים, להתקיים מעבודה ארעית בשכר נמוך, כשאנו חשופים ובעיקר חשופות לניצול מסוגים שונים, כולל ניצול
בן בורנשטיין כותב על ריבוי המשמעויות שאנשים במיקומים שונים מעניקים ליום הזכרון. דרך ניתוח עימות בין שני הורים שכולים בתוכנית אקטואליה סביב הגבלת הטקסים וההגעה לבתי העלמיין בעקבות הקורונה, מתאר בורנשטיין כיצד מוסד הזיכרון הלאומי, מקיים חיים עצמאיים ודינמיים באמצעות האנשים שעושים בו שימוש מעשי, בתוך מרחב חברתי שוקק. המקרה הנוכחי של הגבלת הטקסים הממלכתיים
קטעים מתוך מאמרו של האנתרופולוג והסוציולוג מיכאל פייגה ז"ל, "האנדרטה לאסון המסוקים ופרדוקס הפרטת ההנצחה של חללי הלאום", שפורסם ב-2010 בכתב העת 'עיונים בתקומת ישראל'. דרך הקטעים המובאים כאן מהמאמר (ובמאמר עצמו כמובן), פייגה בעצם סוקר את הכתיבה הסוציולוגית והאנתרופולוגית על השכול וההנצחה בישראל. במאמר האנדרטה לאסון המסוקים ופרדוקס הפרטת ההנצחה של חללי הלאום", שפורסם
בעידן הגלובלי, יין וקפה מגדירים מקומיות ואותנטיות באופנים שונים. אבל האם קיים בכלל טעם ישראלי? איפה נפגשות תעשיות היין והקפה במאבק על הגדרת הזהות הקולינרית? נועה ברגר ודניאל מונטרסקו עם כתבה שלישית ואחרונה בסדרה על גבולות הטעם הטוב. כתבה ראשונה – איך הפסקנו לפחד ולמדנו לאהוב קפה איכותי, כתבה שניה – חטא קדוש: ההיסטוריה הפרועה
בחוץ משתולל הווירוס אך במרחב הביתי מתפשטת מגמת המחמצת כמגיפה עולמית. מול ציר הרשע והאיום הקיומי, מקבלים היחסים שבין האנושי לטבעי משמעות חדשה. האם השמרים עוזרים לנו לשמור על שפיות זמנית? האנתרופולוגים נועה ברגר ודניאל מונטרסקו על שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט בעידן הקורונה. ***** בחוץ המחלה / באינסטוש היא אופה חלה / נגמרה ההכלה /
מאמר של הילה נחושתן, אשר פורסם בכתב העת Qualitative Sociology , על המקום המרכזי של שיקום שיניים בתהליך שיקום נשים מזנות ועל האופן בו מהפך גופני הוא מושא לפנטזיה ודמיון, כמו גם בעל גבולות. "מה החלומות שלי? להתחתן, להביא ילדים ולעשות שיניים!" אמרה לנחושתן שלי לקראת סוף הראיון. שלי, שורדת זנות בת למעלה מ 40,
אלעד בן אלול מאתגר, בעקבות התגובות לוירוס הקורונה, את נבואות חוקרי הטכנולוגיה והחברה ומדגים את מגוון התגובות השונות למגפה של תרבויות וקבוצות שונות. בעזרת מסע בין בית הספר הדיגיטלי של שלחי חב"ד , טכנולוגיות הסגר במפרץ הפרסי ובולביה, טקסי זכרון דיגטליים בישראל ופתרונות יצרתיים לסוגיות דתיות ועוד, בוחן בן אלול את השבר והמשכיות בהשפעות של
קרול קידרון (חיפה) כותבת על מחקריה האחרונים – על תפיסותיהם של נכדי ניצולי השואה על הבנייתם כ"בני הדור השלישי" ועל פרקטיקת העדות הפומבית. האם הבניית נכדי ניצולי השואה כ"בני הדור השלישי" והשמעת קול עדותם משחרר אותם בעיני עצמם, או שמא הוא "משטח" את חווית החיים שטמונה בשתיקה? עוד יום שואה עובר עלינו, ושוב חוזרת אותה
האנתרופולוגית הגרמנייה ליזה קריג, כיום פוסטדוקטורנית באוניברסיטת בון ובאוניברסיטה העברית, ערכה את עבודת הדוקטורט שלה על היחס לשואה בקרב צערים מגרמניה. לקראת יום השואה היא כותבת במיוחד לבחברת האדם על המורכבות של זכרון השואה בגרמניה כיום, את הרצון לזכור לצד ההתנגדות, על פרשנויות יצרתיות של מהגרים מוסלמים ועל עתיד הזכרון בגרמניה (תרגום מאנגלית: ניצן לונברג,
קטע מתוך ספרו של עידן ירון, מסעות בני נוער לאתרי המוות בפולין – מיומנו של אנתרופולוג, אשר פורסם לפני כשנה. בקטע זה מציג ירון את אחד המסעות – מסע של בית ספר של בני אליטות, אשר מנסה לפנות אל הלמידה ולא אל הרגש, אך נתקל בהתנגדות התלמידים. מה המקום של הרגש במסע של בני הנוער?
גיא בלזם ונופר לופו (התוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה בבר אילן) יוצאים כנגד השיח הבינארי סביב הקורונה והמקרה האיטלקי, אשר משתיק ולא מאפשר שום שיח ביקורתי או אלטרנטיבי במהלך "משבר הקורונה" אנו נחשפים מידי יום לנתונים רבים, גרפים, שקפים כיאה לעידן המידע בו אנו חיים. אולם ניחן כי השיח סביב 'המשבר' מאופיין בהבלטת נתונים אשר מגיעים
בשנים האחרונות חוקר האנתרופולוג אנדרה לוי (בן גוריון) את חג המימונה, ומיקומה בתרבות במרקו ובישראל. טקסט זה מבוסס על מאמר שעתיד להתפרסם בכתב העת Anthropological Quarterly אחד המאפיינים הבולטים של המימונה בישראל הוא הדרישה במפגיע להסבירה. על-פי רוב, הדרישה הזו מושמעת "מלמטה" (מה זה החג הזה? מה המקור שלו?) ולעיתים גם מצד האליטה (עיתונות, טלוויזיה
סרטון על מחקריה של נורית בירד דוד, פרופ' לאנתרופולוגיה בחוג לאנתרופולוגיה בחיפה בקרב קבוצת ציידים לקטים בדרום הודו. בירד דוד, כיום אחת החוקרות הבולטות בעולם בחקר ציידים לקטים ובכלל, מתארת את כניסתה לשדה, החיים בקרב הקבוצה, על הניאקה והתרבות שלהם, על אנתרופולוגיה כדרך חיים ועל הקרירה שלה במבט לאחור. סרטון של פנינה צימרמן
נמרוד לוז כותב על כיצד השפיעה מגיפה על התפתחות האיסלאם וכיצד היא זכרונה עוד מהדהד עד היום בעולם המוסלמי, וביתר שאת, מול איום הקורונה. לוז מציג את 'מגפת עמואס' מהמאה השביעית, משרטט את מהלכה והשפעותיה, בעיקר על המרחב הארץ-ישראלי, ולסיכום מצביע כיצד היא עיצבה את מחשבה מוסלמית אל מול מגיפות בכלל ודרכי התנהגות המאמינים במהלכן.
מאמר של ציפי עברי ואלי תימן על הורים, רבנים ורופאים המתחבטים בהחלטות סביב אבחון טרום לידתי של מומים עובריים, ובהמשך לו תובנות לגבי חלוקת העבודה המוסרית בקבלת ההחלטות בזמן הקורונה — מאמר של ציפי עברי (אוניברסיטת חיפה) ואלי תימן (המרכז האקדמאי רופין) אשר פורסם בכתב העת American Anthropologist מתמקד בדינמיקה של קבלת ההחלטות לגבי הפסקת
מאמר של שלמה דשן, אשר נפטר לאחרונה, בוחן את האופנים שבהן ישראלים חילונים חוגגים את חג הפסח, אחד המנהגים היהודים שרוב האכלוסיה בישראל מציינת. לפי דשן, היסוד המשפחתי־נשי בולט בסדר החילוני, וכי הדבקות בטקסט המסורתי מעוררת קשיים ואי־נוחות לחוגגים, אשר משנים חלקים מן הטקסט המסורתי ויוצקים תוכן חדש, שיש בו נעימות אירוניות וחילון. האנתרופולוג שלמה
ענת רוזנטל, אנתרופולוגית רפואית מאוניברסיטת בן גוריון, מזכירה לנו ששאלת הטריאז' – כלומר הפרוטוקול על פיו קובעים את קדימות החולים והמחלות ובמי לטפל – חשובה לא רק משום שהיא מעמתת אותנו עם שאלות פרקטיות של סדרי עדיפויות בכל מדינה, אלא גם משום שהיא מאתגרת אותנו בהסתכלות רחבה וגלובלית מעבר למצוקה היומיומית שלנו, מעבר לעולם המערבי,
. נמרוד לוז על ליל הסדר ובנסיון להבין את משמעות הטקס שבארוחה ואת מקורות ההשראה שלה. שודר במסגרת התוכנית שלושה שיודעים ב 17.4.2019 כיצד ניתן לנתח את ארוחת ליל הסדר, הטקס שמסמל יותר מכל את הפיכתם של היהודים מיחידים לעם? מרי דאגלס, אנתרופולוגית בריטית שעסקה רבות במחקריה בקשר שבין מזון לחברה, מציעה לנו להסתכל על
ריכוז של אתרים, בלוגים ומידע של אנתרופולוגים ולאנתרופולוגיות, על הקורונה. ריכזה – אורית הירש-מציאולס AAA As the COVID-19 pandemic continues, anthropological insights are valuable research and teaching resources for health promotion, disease prevention, and the strengthening of health systems. We've collected some of these resources to help support open and fact-based conversations about the pandemic
בימים בהם עולה הדרישה לריחוק פיזי (ואולי אף חברתי) והסכנה שבמגע, מעניין לראות את המרכזיות של המגע והקרבה בחברה הישראלית כפי שעולה מהניתוח של רפי גרוסגליק ויוליה לרנר לתוכנית הבישול מאסטר שף. גרוסגליק ולרנר בחנו כיצד הפורמט הגלובלי של מאסטר שף "תורגם" לקונטקסט המקומי-ישראלי, כיצד זה בא לידי ביטוי בדרישה ל'בישול עצמי', הקשר בין שיח