מה קורה לחקלאות ולתרבות החקלאית כאשר אנרגיה סולארית הופכת ליותר משתלמת מהחקלאות עצמה? לרגל חג שבועות, שהוא גם חג הקציר והביכורים, כותב לירון שני על השינויים בחקלאות בערבה ועל המעבר ההדרגתי מחקלאות אינטנסיבית לייצור אנרגיה סולארית. במאמר שפורסם בגליון מיוחד שהוקדש לקיבוצים ומושבים, מתאר שני (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית וצוות בחברת האדם) את השפעת הגלובליזציה
מה מביא אנשים להקים יקב דווקא בלב המדבר הצחיח? מה מושך אליהם אלפי מבקרים בכל שנה, ומה היין עושה לאנשים ברגע שהוא נמזג לכוס מול הנוף המדברי? שאלות אלו עמדו בבסיס מחקר אתנוגרפי שערכה לירז עמר במשך שישה חודשים בשני יקבים בנגב: יקב "רמת נגב" שבמושב קדש ברנע וחוות הבודדים "כרמי עבדת". לאורך המחקר בחנה
מים ואדמה הם משאבים חשובים בחיים בכלל, ובמדבר בפרט. למרות שלרוב הם נתפסים כמשאבים נפרדים, דווקא הבנת הקישורים והחיבורים ביניהם רלוונטית ביותר, בעיקר בעידן הנוכחי של שינוי אקלים ומידבור. מאמר של לירון שני (האוניברסיטה העברית ובחברת האדם), בוחן את הקשרים והניתוקים בין מים ואדמה בחקלאות בערבה התיכונה, בצל ההקשר הפוליטי וקריסה סביבתית. המאמר, אשר פורסם
הספר "מדבר, אי, חומה: נופים סמליים והפוליטיקה של המרחב בתרבות הישראלית" (פורסם בשנת 2019 בגרסה באנגלית בשם "Desert in the Promised Land") מאת יעל זרובבל (אוניברסיטת רטגרס) לוקח את קוראיו למסע בשבילי הייצוגים והמשמעויות של המדבר בתרבות הישראלית. זרובבל מנתחת את ייצוגיו של המדבר בקטעי עיתונות, תמונות, שירים, סרטים, ספרים וראיונות – ואת האופן בו הוא נתפס בזיכרון הקולקטיבי הישראלי.