ב-3/7 חל "יום ללא שקיות ניילון". לכבוד המאורע, משה בכר כתב לבחברת האדם על מקומן של השקיות בחייה של קבוצה אחת בחברה הישראלית- החרדים: קרדיט תמונה ראשית: משה בלוי. מראה נפוץ הוא לראות גברים חרדים מסתובבים ברחוב כשהם לבושים בלבושם המוקפד: חולצה מגוהצת ומכנסיים מחויטים, נעליים שחורות מצוחצחות, חליפה ומגבעת. את המראה המובחן המתכתב עם
ברכות חמות למנדי יעקובוביץ על הגשת עבודת התזה שעסקה בניהול קדושה ומקום קדוש מול הפילוג בתוך חסידות חב"ד. העבודה נכתבה בהנחיית פרופ' נורית שטדלר מהמחלקה לסוציולוגיה אנתרופולוגיה מהאוניברסיטה העברית. יעקובוביץ כותב לבחברת האדם על תהליך המחקר "בבית" והפילוג בחסידות חב"ד שהוביל למחקר.
מה לעשות עם הספרים של ולדר? זאת הייתה אחת השאלות הבוערות בקרב קהילות חרדיות רבות, לאחר שחיים ולדר, אחד הסופרים ואנשי חינוך הבולטים בעולם החרדי, אשר הואשם בפגיעות מיניות ולאחר מכן אף התאבד. במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Contemporary Ethnography בחנו פרופ' מיכל קרבאל-טובי, צופיה מאלב וערן שוורצפוקס את ההתמודדות עם הדילמה האם לבטל
בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות הייתה השתתפות שיא של נשים חרדיות כמועמדות ברשימות השונות. האם זה חלק משינוי פוליטי של נשים חרדיות? ואיך זה קשור למחאה נגד הרפורמה? במאמר שפורסם בגליון מיוחד של קריאות ישראליות, מצביעות תהילה גאדו, שרי ורדי, יהודית מילצקי ומיכל פרנקל, על השפעת המחאה על אוריינות פוליטית של נשים חרדיות ובמידה פחותה, גם
איך מגשרים על הפער בין הציווי "ונשמרתם מאד לנפשתיכם", לבין תמונות ילדים המעשנים סיגריה ראשונה בפורים ברחובות מאה שערים? מדוע מרשה לעצמו ראש עיריית אלעד לחלק בפורים סיגריות לבני נוער חרדים משל מדובר במשלוח מנות? במחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Religion and Health, בוחנים ד"ר שלמה גוזמן כרמלי (חבר צוות העורכים של בחברת
משה בכר כותב על עבודת התזה שלו בנושא סגנון הלבוש החרדי. העבודה נכתבה בהנחיית פרופ' תמר אלאור וד"ר גילי המר מהאוניברסיטה העברית. בכר מראה כיצד האחידות וה'כעין מדים' שמאפיינים את הבגד החרדי-גברי לא מבטלים את ההתלבשות, אלא מעצימים אותה. הגברים החרדים אינם 'מוותרים' על ההתלבשות אלא מתנהלים בתוך החוקים וההגבלות שהטילה עליהם החברה. בנוסף הלבוש משמש כדרך בו הם יכולים לפגוש את גופם ולצמצם את החומריות שלו.
עבודתה של בר-דרור ״מחשבות שניות: עבודת הקונברסיה של חוזרים בתשובה חרדים בישראל״, נכתבה בהנחייתו של ד״ר יהודה גודמן במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית. המחקר עוקב אחר עבודת הקונברסיה (המרה) של חוזרים בתשובה בישראל לאורך השנים שבהן עברו מהחברה החילונית לחברה הדתית-חרדית. מחקרה של בר-דרור נעשה באמצעות אתנוגרפיה בקרב בעלי תשובה ותיקים, עם הילדים שלהם שגדלו כחרדים,
האם אסונות אזרחיים הם עונש קולקטיבי מן השמים? מה הן הסיבות להתרחשותם של אסונות, בעיני האדם החרדי? אלו לקחים הוא יבקש להפיק מאסון כזה? האם הקהילה החרדית מבצעת חשבון נפש דתי באופן מסורתי, או שמא חשבון הנפש הקלאסי מתמקד בעוולות חברתיות? במאמר שפורסם בכתב העת Religions, מנתחים תהילה גאדו (דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית) ודוד
מיכל קרבאל-טובי (תל אביב) כותבת בעקבות פרשת יהודה משי זהב על ההתמודדות עם אלימות מינית בחברה החרדית בישראל. קרבאל-טובי קושרת זאת למאמר חדש שלה בנושא, על האסטרטגיות השונות המתגבשות בקרב פעילות ופעילים ואנשי/נשות מקצוע ביחס לעבודה עם רבנים ולעיסוק ציבורי במנהיגות שלהם, סביב נושא הפגיעות המינית. בימים שאחרי, השאלה הזו חזרה על עצמה כך או
שלמה גוזמן-כרמלי במסע אתנוגרפי אל הסצנה הקולינרית הפעילה בשנים האחרונות בעיר החרדית, ושל המפגשים שהיא מזמנת בין חרדים לחילונים מאמר חדש האנתרופולוג שלמה גוזמן כרמלי (אוניברסיטת בר אילן) התפרסם לאחרונה בכתב העת Food and Foodways. המאמר Eating the Bubbe: Culinary encounters between secular and haredi jews in Bnei Brak, מציג תיאור אתנוגרפי של הסצנה הקולינרית
קטע מתוך המבוא שכתבו בנימין בראון ונסים ליאון לספר "הגדולים" (מגנס, 2017), אותו ערכו והקדישו למנחם פרידמן, פרופסור במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, אשר נפטר בימים האחרונים. אנו מודים למחברים על הרשות להשתמש בקטעים. יהא זכרו ברוך. ספר זה הוא מחוות כבוד לפרופ' מנחם פרידמן וגם קריצה שובבה לעברו. מחוות כבוד — מפני שהספר מוקדש