האם אסונות אזרחיים הם עונש קולקטיבי מן השמים? מה הן הסיבות להתרחשותם של אסונות, בעיני האדם החרדי? אלו לקחים הוא יבקש להפיק מאסון כזה? האם הקהילה החרדית מבצעת חשבון נפש דתי באופן מסורתי, או שמא חשבון הנפש הקלאסי מתמקד בעוולות חברתיות? במאמר שפורסם בכתב העת Religions, מנתחים תהילה גאדו (דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית) ודוד
מיכל קרבאל-טובי (תל אביב) כותבת בעקבות פרשת יהודה משי זהב על ההתמודדות עם אלימות מינית בחברה החרדית בישראל. קרבאל-טובי קושרת זאת למאמר חדש שלה בנושא, על האסטרטגיות השונות המתגבשות בקרב פעילות ופעילים ואנשי/נשות מקצוע ביחס לעבודה עם רבנים ולעיסוק ציבורי במנהיגות שלהם, סביב נושא הפגיעות המינית. בימים שאחרי, השאלה הזו חזרה על עצמה כך או
שלמה גוזמן-כרמלי במסע אתנוגרפי אל הסצנה הקולינרית הפעילה בשנים האחרונות בעיר החרדית, ושל המפגשים שהיא מזמנת בין חרדים לחילונים מאמר חדש האנתרופולוג שלמה גוזמן כרמלי (אוניברסיטת בר אילן) התפרסם לאחרונה בכתב העת Food and Foodways. המאמר Eating the Bubbe: Culinary encounters between secular and haredi jews in Bnei Brak, מציג תיאור אתנוגרפי של הסצנה הקולינרית
קטע מתוך המבוא שכתבו בנימין בראון ונסים ליאון לספר "הגדולים" (מגנס, 2017), אותו ערכו והקדישו למנחם פרידמן, פרופסור במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, אשר נפטר בימים האחרונים. אנו מודים למחברים על הרשות להשתמש בקטעים. יהא זכרו ברוך. ספר זה הוא מחוות כבוד לפרופ' מנחם פרידמן וגם קריצה שובבה לעברו. מחוות כבוד — מפני שהספר מוקדש