חטא מותר? על תפיסות עישון בקרב גברים חרדים בישראל
איך מגשרים על הפער בין הציווי "ונשמרתם מאד לנפשתיכם", לבין תמונות ילדים המעשנים סיגריה ראשונה בפורים ברחובות מאה שערים? מדוע מרשה לעצמו ראש עיריית אלעד לחלק בפורים סיגריות לבני נוער חרדים משל מדובר במשלוח מנות? במחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Religion and Health, בוחנים ד"ר שלמה גוזמן כרמלי (חבר צוות העורכים של בחברת האדם), רותם ויצמן, ותמי פרידמן (כולם מבר אילן), את תפיסות העישון בקרב גברים חרדים בישראל. המאמר מגלה שההתנסות הראשונה בעישון עבור המעשנים החרדים הייתה כמעט ללא יוצא מן הכלל בפורים, כחלק מפריצת הגבולות המקובלת בפורים, וכמין טקס התבגרות זוטא. מעבר לכך, מצביע המאמר על כך שהעישון לא נתפס בעיני רבים בקהילה החרדית כעברה או הפרה הלכתית, אלא ככלי למפלט מהלחצים והחרדות של היום יום. מעין חטא מותר.
תמונה ראשית: מתוך התערוכה פורים במאה שערים, צילום שלמה גוזמן כרמלי, 2009.
פורים הוא יום שהגבולות החברתיים בו נפרמים מעט, כך לדוגמה אחת מהלכות הפורים היא שתיית יין "עד דלא ידע" כלומר עד למצב של שכרות. במבט אנתרופולוגי ניתן לתאר את החג כמעיין יציאה מהשגרה שנועדה לחזק את השגרה, ואולי בשל כך הפך פורים גם ליום החשיפה של ילדים חרדים לעישון.
המאמר A Permissible Sin: Perceptions of Smoking Among Haredi Men in Israel, מבוסס על ראיונות עם גברים חרדים מעשנים, ניתוח ספרות הלכתית, ואזכורים לנושא במדיה החרדית ומראה כיצד התנסו בעישון בגיל צעיר מאוד (מגיל 5 והלאה!), כחלק מפריצת הגבולות המקובלת בפורים, וכמין טקס התבגרות זוטא.
אך מעבר לסימון של פורים כמועד המועד לפורענות בכל הקשור לחשיפה לעישון בגיל צעיר, מתואר במאמר כיצד נתפסת ההתמכרות לעישון בגילאים מבוגרים יותר כ"חטא מותר". במציאות תרבותית של מחויבות דקדקנית לחיים הלכתיים, מציאות בה גם מנגנוני הפיקוח החברתי הדוקים, תיארו הגברים המעשנים את העישון כחריגה מינורית מהמקובל.
המרואיינים הפרידו בין פרקטיקת העישון לציווי "ונשמרתם מאד לנפשתיכם" והדיון ההלכתי בו, ובין העישון ונזקי הבריאות העתידיים. כך לדוגמה מצוטט במאמר איתן, חרדי ליטאי בן 38, ממודיעין עילית שהתחיל לעשן בגיל צעיר:
מכיר את הציווי לשמור מאוד את נפשותיכם. למה מותר לעשן ביום טוב? כי אומרים שזה אוכל נפש, כי הבנאדם צריך את זה בשביל להתקיים, לכן עישנתי. הרגשתי צורך נפשי וגם בחו"ל עשינו חישובים מי מעשן ומתי כדי שיוכלו לעשן ולהעביר את האש מאחד לשני. הגישה היא שאדם לא ימות אם יעשן, זה יעשה לו יותר טוב.
איתן מגייס את ההלכה ואת האפשרות להעביר אש ביום טוב כמנגנון הצדקה לפרקטיקות העישון שלו, מרואיין אחר, מנשה, בן 46 גם הוא חרדי ליטאי ממודיעין עילית מגייס את הסטטיסטיקה להסבר מדוע הוא מעשן:
אני חושב שהעישון לא מסוכן. סטטיסטית אף אחד לא מת בגילאים 20-40 מסיגריות, כך שהוא שעד גיל 60 או 80 יש כל כך הרבה דברים שיכולים להרוג אנשים. אז הסיגריות זה לא מה שיהרוג אותי. יש הרבה דברים שיכולים להרוג, ומה שיהרוג לא קשור לסיגריות, אני אמות לפי מה שהשם רוצה. מה שמזיק זה לטווח הרחוק. "ונשמרתם" לדעתי מתאים יותר ללשים וינקר כשנוהגים ולהסתכל לשני הצדדים כשחוצים את הכביש.
ניתוח הראיונות המוצג במאמר חושף מגוון הצדקות: תיאור רבנים והורים מעשנים, חוסר עיסוק רבני בנושא, ואפילו הכשר שניתן בעבר לסיגריות בפסח כ"הוכחות" לכך שהעישון אם הוא אכן חטא, הוא עניין פעוט, ובעצם מותר, אחרת הרי היה עיסוק רבני מובהק בנושא.
בכל ההצדקות של המרואיינים לעישון, בין אם הם פונים להסברים פסיאודו הלכתיים, חברתיים, או פסיאודו מדעיים, המסקנה אליה הם מגיעים זהה- העישון לא נתפס בעיניהם כעברה או הפרה הלכתית, הסיכון הבריאותי מתואר כזניח, והפרקטיקה מוצגת ככלי למפלט מהלחצים והחרדות של היום יום. מעין חטא מותר.
תופעת העישון בקרב הגברים בציבור החרדי כבר תוארה במחקרים כמותניים, שם גם הודגם כי גברים חרדים מתחילים לעשן בגיל צעיר, וממשיכים לעשן לכל אורך חייהם. במאמר הנוכחי, הראשון שבוחן את הנושא בעזרת מחקר איכותני נבחנה כאמור גם הכתיבה ההלכתית, והאזכורים במדיה החרדית לנושא העישון. בסיכום המחקר מוצעים אפיקים אפשריים לתוכניות התערבות שיובילו לשינוי המצב שבבסיסן ההבנה שרק שינוי תרבותי ביחס לעישון יוביל לשינוי חברתי ולירידה במספר הגברים החרדים המעשנים.
קישור למאמר המלא (פתוח לקריאה):
https://link.springer.com/article/10.1007/s10943-024-02019-2