ברכות, מאמרי אורח

פרדוקסים של ידע ופרקטיקה

ברכות ללידיה גינזבורג על אישור עבודת הדוקטורט וזכייה בפוסט־דוקטורט יוקרתי בשווייץ! לידיה מתארת לבחברת האדם את הנושא של עבודת הדוקטורט שלה, שעסקה בתנועה הבינלאומית לפרקטיקה פילוסופית ובאופנים שבהם פילוסופים מבקשים להפוך רעיונות מופשטים לפרקטיקות יומיומיות. דרך תיאור המסע המחקרי שלה – שהחל במפגש מקרי בריטריט בהרי האלפים והמשיך לעבודת שדה ממושכת באירופה – היא מציעה מבט אתנוגרפי על ניסיונות לגשר בין פילוסופיה לחיי היומיום, בין ידע, אתיקה ורוחניות, ועל האופן שבו גבולות הפילוסופיה מתעצבים מחדש בהקשרים חברתיים עכשוויים:

לא ידעתי מהי פרקטיקה פילוסופית כשהגעתי לבית אבן בן מאות השנים המשקיף על האלפים האיטלקיים בו התקיים הריטריט של פרקטיקה פילוסופית. מה שהביא אותי לריטריט היה לא יותר מסקרנות ובקשה להיסח דעת משגרת החיים הישראלית העמוסה לעייפה. אולם העומק האינטלקטואלי, והחיבור עם ההיבטים האתיים והאסתטיים של מה שחוויתי באותו ביקור קצר הפתיעו אותי ופתחו עבורי הדרך ייחודית אל הצמתים הסואנים בין אנתרופולוגיה ופילוסופיה ובינן לבין דיסציפלינות נוספות. 

בעבודת הדוקטורט, אותה השלמתי באוניברסיטה העברית בהנחייתה של פרופ׳ נורית שטדלר, ביקשתי למפות ולפענח את התנועה הבינלאומית לפרקטיקה פילוסופית שטרם נחקרה באמצעות הכלים של מדעי החברה. בעבודה ניתחתי את התהליכים באמצעותם הפילוסופים הופכים את הרעיונות המופשטים לפרקטיות יומיומיות. בעיני חברי התנועה, פילוסופיה אקדמית דחפה להתרחקות של הפילוסופיה מענייני דיומא ולהסתגרות בתוך מגדל השן האוניברסיטאי. לדעתם, התרחקות זו הביאה לזניחת תפקידיה המסורתיים של הפילוסופיה בהדרכה רוחנית ומוסרית שהיוו בסיס למסורות פילוסופיות עתיקות. המטרה הייתה להבין כיצד הפילוסופים הפרקטיים משחזרים את החיבור בין ההיבטים הרעיוניים והמופשטים לבין ההיבטים הפרקטיים והיומיומיים. כיצד הם מעצבים את הפרקטיקה הפילוסופית? באילו אמצעים ולאילו מטרות? 

עבודת השדה שלי ארכה חמש שנים (2018-2023) וכללה תצפיות על פעילותם של פילוסופים פרקטיים בקבוצות שנפגשו באיטליה, נורבגיה ורוסיה ובכנסים של התנועה הבינלאומית. במהלך המחקר מצאתי כי הפילוסופים הפרקטיים פיתחו טכניקות המשלבות בין היבטים אפיסטמיים, פרקטיים ואתיים, תוך שהם מגדירים מחדש את משמעות המעשה הפילוסופי. 

התרומה התיאורטית המרכזית של המחקר היא פיתוח המושג ״אריגת פתחים״ (weaving-in openings) הבא להשלים את המושג ״אסמבלאג׳״ (assemblage) במשנתם של דלז וגואטרי (Deleuze & Guattari, 1987). לפיהם, ״אסמבלאג׳״ מתייחס להסדר של מרכיבים פיזיים, סמלים חברתיים וביטויים דיסקורסיביים המבטאים ומעצבים את ההסדר. באמצעות המושג, ביקשו ההוגים להבליט את ההיגיון מאחורי ההסדר, מטרות ההסדר והאפקטים שלו תוך הדגשת נזילותו וריבוי האפשרויות הטמונות בו. בעבודתי מצאתי כי ממד הנזילות והתייחסות להתהוות בלתי פוסקת, על חוסר הוודאות, היצירתיות, המשחק והניסוי שבה, באים לידי מושג מובהק בפעילתם של הפילוסופים הפרקטיים. פעילות זו שיקפה יצירה של פרקטיקה רבת-שכבות ורפלקסיבית  המשלבת בין היבטים אפיסטמיים, מעשיים ואתיים. הממצאים שלי הצביעו מצביעים על גיוון ועיצוב דינמי של פרקטיקה פילוסופית בה ניכרת השפעה מכרעת של ההקשר החברתי והמסגור של הפעילות כפי שהיא באה לידי ביטוי בקבוצות שונות. 

הממצאים אלה עלו בקנה אחד עם המושג ״אסמבלאג׳׳״, אולם עד מהרה גיליתי שהמושג מתקשה להסביר ממצאים נוספים המשקפים את מאמציהם של הפילוסופים הפרקטיים להרחיב ולהגדיר מחדש את גבולות הפילוסופיה כתנועה פרקטית השואבת מהמסורת. לשם כך הצעתי כאמור מושג חדש, ״אריגת פתחים״ (weaving-in openings)  המאפשר הבנה של תהליכים באמצעותם הפילוסופים הפרקטיים יוצרים "פתחים" בתוך גוף הידע הפילוסופי ו״אורגים״ לתוכם שילובים חדשים של ידע, פרקטיקה, אתיקה והתנהלות ארגונית מעשה ידיהם. הסבר זה חורג מהגדרת אסמבלאג׳ ושופך אור על עיצוב הקשר המורכב בין ידע, פרקטיקה ואתיקה, קשר המתפתח בצורות שונות בהקשרים חברתיים מגוונים. בעיניי, בחינת הקשרים תורמת להבנה חדשה של שדה שטרם נבחן מנקודת מבט אנתרופולוגית. היא גם מאפשרת להתבונן ביחסים בין פילוסופיה לאנתרופולוגיה מפרספקטיבה אתנוגרפית חדשה תוך בחינת תהליכי יצירה ויישום ידע בתנועה אפיסטמית גלובליות. 

לאחר הגשת התזה, החלטתי להתמקד בממד שלא הספקתי להעמיק בו במסגרת הדוקטורט. הופעת הממד הרוחני בפרקטיקה ובשיח של הפילוסופיים הפרקטיים. הופעתה של הרוחניות הפתיע אותי לאור העובדה כי רוב הפילוסופים הפרקטים מגדירים עצמם כחילוניים והם בעלי תארים אקדמיים מתקדמים. החזרות שלהם על מושג הרוחניות והשימוש התכוף במטפורות ובשיטות מעולם הדת הובילו את המחקר שלי לעבר המושג Bildung  שהתפתח בתחילת מאה 19. 

זהו מושג מרכזי בעבודותיהם הוגים גרמניים רבים כמו של הרדר, גתה, שילר, שליירמאכר והגל. אצל הוגים אלה  Bildung נקשר לאידאל של פיתוח הרמוני של היחיד, מתוך מפגש עם השפה, ההיסטוריה, האמנות, המדע, ועולם הטבע והתרבות. מדובר בתהליך שבו האדם נעשה חופשי יותר לא מפני שהוא משתחרר מכל מסגרת, אלא דרך למידה ועיצוב עצמי באמצעות מפגש ביקורתי עם העולם, עם המסורת ועם האחרים. בתהליך ההתעצבות האישית שבאופן אידאלי נמשך לאורך כל החיים, היחידים רוכשים ומייצרים ידע עיוני ומעשי הנקשר להיבטים אתיים ואסתטיים, וגם להיבטים רוחניים ודתיים של ההוויה הקהילתית. מסלולי הצמיחה האישיים אמורים להשתלב בתוך מסגרת חברתית רחבה יותר ולכוון את הנטיות, העניין, הכישורים והיכולות האישיים לטובת הטוב המשותף. וילהלם פון הומבולדט, מייסד האוניברסיטה הידועה בברלין, ראה בתהליך ה- Bildung בסיס אוניברסלי המכונן ברוח ערכי הנאורות כשהוא כתב: “Humanity shall be constituted by humans through Bildung”   (Fuhr, 2017: 5; see also Løvlie, 2002). אף כי זהו מושג מופשט ואף עמום מדי, מאז וגם היום המושג Bildung נמצא בלב הוויכוחים האינטלקטואליים ברחבי אירופה הנוגעים הן לתחום החינוך והן לתהליכי מימוש עצמי במובנם הרחב יותר היות והוא נוגע בסוגיות חברתיות, פוליטיות ואקולוגיות הבוערות כמו היחס לאחר או ניצול הסביבה הטבעית. 

למעשה אוניברסיטאות אירופאיות רבות אימצו את האידאל של Bildung ושאפו לארגן את ההשכלה הגבוהה ואת המחקר המדעי כחלק מחוויית צמיחה הוליסטית לתועלת החברה בהשראת יוון והעתיקה (בייחוד בעקבות ויהלם פון הומבולדט). אולם מעבר לאידאל, האוניברסיטאות למעשה ביכרו שיח אקדמי מופשט על פני היבטים רוחניים ואתיים ופרקטיקות יומיום שמוטמעות בגוף. 

הפילוסופים הפרקטיים אותם חקרתי מבקשים לשקם את השילוב בין ההיבטים השונים, כלומר הם שואפים למזג בין הרעיונות הפילוסופיים העולים מתוך מושג זה לבין חיי היומיום על כל היבטיהם הרבים כפי שזה בא לידי ביטוי במושג ה- Bildung. 

הרצון לפתח רעיונות אלו מבחינה תיאורטית ואמפירית הביאו אותי לאוניברסיטת ציריך ולמפגש עם פרופסור יוהנס קוואק (Johannes Quack), אנתרופולוג חברתי המומחה לחקר חילוניות ודתיות בהודו ובאירופה. פרופ' קוואק התלהב מהכיוון התיאורטי והחלטנו לערוך מחקר משותף הבוחן את הפרדוקס של הכשרת פילוסופים פרקטים השואפים לממש את אידאל ה-    Bildung במסגרת אוניברסיטאית. רצינו להתמקד במיוחד באופן בו הפילוסופים הפרקטיים מנווטים בין הזרמים הסותרים של ידע אקדמי וידע רוחני או דתי ובין פרקטיקות ומוסדות בהם מיישמים סוגי הידע השונים. בשנה האחרונה כתבנו יחד הצעת מחקר, והגשנו אותה לקרן הלאומית למדע של שוויץ Swiss National Science Foundation (SNSF) research grant שהינה הארגון המוביל לתמיכה במחקר מדעי במגוון תחומים. לשמחתנו הרבה זכינו במענק שיתחיל בפברואר 2027 וימשך ארבע שנים. את עבודת השדה נקיים באוסטריה ונורבגיה כשאנחנו בוחנים דרך עדשת המושג Bildung את הגבולות העדינים בין התיאוריה לפרקטיקה, ובין ידע ופרקטיקה דתיים לאלה החילוניים או המדעיים, בין ידע עיוני לחווייתי הבאים לידי ביטוי במסגרת הכשרתם של הפילוסופים הפרקטיים. תקוותנו שהמושג העשיר הזה יאפשר לנו לגלות כיצד בני אדם בחברות מערביות של ימינו מבקשים לתחזק, לנתץ או להעלות מעל המסגרות האפיסטמיות והמוסדיות הנוקשות ולהציע דרך אחרת לצמיחה האישית והחברתית שצמחה על הכר הפורה של פילוסופיה. נראה כי ההולכים בדרך זו היום הם פילוסופים קשובים ורפלקסיביים יותר שהתפקחו מהבטחות הנאורות אך ברוח המסורת בת ה-2600 שנה הם עדיין מנסים לחקור שאלות ומצוקות שמעניינות אותנו ולהציע אופק אליו נרצה להתפתח.   

לקריאה נוספת: