ברכות חמות לעינת בר-דרור על אישור עבודת הדוקטורט שלה!
עבודתה של בר-דרור ״מחשבות שניות: עבודת הקונברסיה של חוזרים בתשובה חרדים בישראל״, נכתבה בהנחייתו של ד״ר יהודה גודמן במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית. המחקר עוקב אחר עבודת הקונברסיה (המרה) של חוזרים בתשובה בישראל לאורך השנים שבהן עברו מהחברה החילונית לחברה הדתית-חרדית. מחקרה של בר-דרור נעשה באמצעות אתנוגרפיה בקרב בעלי תשובה ותיקים, עם הילדים שלהם שגדלו כחרדים, ועם אנשי חינוך העובדים עם משפחותיהם של בעלי תשובה. היא מראה כיצד הקונברסיה הדתית אינה שינוי אישי, חד-פעמי וחד-כיווני, המסתכם בהפיכת התודעה ובאימוץ אורחות חיים חדשים – אלא עבודה ממושכת, המתרחשת בהקשרים בין-אישיים, חברתיים ותרבותיים שאינם בהכרח צפויים או ידועים מראש.
בר-דרור כתבה לבחברת האדם על המחקר, איך היא הגיעה אליו, כיצד היא ביצעה אותו ומה היא מצאה:
״את עבודת הדוקטורט, התחלתי בכפר נוער המיועד ל'נוער חרדי נושר'. ביקשתי לעשות אתנוגרפיה על הטיפול בנוער חרדי ב'סיכון'. חודשים ארוכים הייתי נוסעת לשם, משתתפת בישיבות הצוות, מראיינת את אנשי החינוך והטיפול, מתבוננת על החניכים. הזמן חלף והרגשתי כי חסר לי חלק בהבנה של המתרחש בכפר. היה משהו שונה בנערים שפגשתי ממה שמצופה, לכאורה, מכאלו שיצאו מבתים חרדיים. ואולם, קשה היה לי לשים את האצבע על השונות הזאת.
רק לאחר שהות ממושכת בכפר החלה להתבהר לי התמונה. התחוור לי כי סיפורם של נערים אילו מגלם סיפור גדול הרבה יותר. מרביתם המוחלט של התלמידים החרדים במוסד החינוך הזה, כפי שהתברר לי למפרע, הם למעשה בנים של בעלי תשובה. חקירה קצרה שעשיתי העלתה כי נתון זה אינו ייחודי לכפר הספציפי בו שהיתי אלא מאפיין גם מוסדות מקבילים לנוער חרדי נושר.
הנתונים הללו העמידו אותי בפני שאלות חדשות: מה קרה שם באותה דרך ארוכה, אחרי שיצאו הוריהם מן הסמינרים לבעלי תשובה, אחוזים באמונה יוקדת – הלכו אחר ליבם, ושינו את אורחותיהם? מה השתבש בה, והביא את ילדיהם לנשור מן המסלול שהוכן עבורם מראש ולמצוא את מקומם באותו מרחב לו הוריהם לא ייחלו בשום תסריט נתון? שאלות אלו הובילו אותי לחשיבה מחודשת, ובסופו של דבר לעריכה של שינוי משמעותי בעבודת הדוקטורט. ביקשתי לכוונן את הזרקור מחדש, הפעם אל הסיפור הגדול יותר, על הליך השינוי הדתי — החזרה בתשובה — ואדוותיו.
מחקר זה עוקב, אם כן, אחר עבודת הקונברסיה של חוזרים בתשובה בישראל לאורך השנים שבהן עברו מהחברה החילונית לחברה הדתית-חרדית. הוא מבוסס על אתנוגרפיה שנעשתה בקרב חילוניים לשעבר — שחזרו בתשובה לפני שנים ארוכות — וכן בקרב ילדיהם, שגדלו כחרדים. במסגרת עבודת הדוקטורט ביקשתי לברר את מאפייניו של ההליך ההמרה הדתית ולעמוד על האופן בו מקיימות תרבויות העבר וההווה של הדתי החדש ממשקים זו עם זו. בין היתר, בחנתי את האתרים, האינטראקציות, ומעגלי החיים שחווים הדתיים החדשים בהקשר החרדי, בהם ובעקבותיהם מתרחש הליך השינוי הדתי, ואת הדרכים בהם הם משפיעים על בעלי התשובה.
המחקר מתבסס על ראיונות עומק עם בעלי תשובה וותיקים (12-40 שנה לאחר חזרתם בתשובה) אשר גדלו כחילונים ונכנסו לאחר חזרתם בתשובה לחברה החרדית — על מגוון זרמיה וקבוצותיה; עם ילדים של בעלי תשובה (בני 18- 36), שגדלו כחרדים; ועם אנשי חינוך העובדים עם משפחותיהם של בעלי תשובה. המחקר כלל גם עבודת שדה במהלכה נערכו תצפיות משתתפות באירועים שונים הקשורים לעולם התשובה, כגון סדנאות להורים, כנסים ופעילויות פנאי. בנוסף, נשען המחקר על ניתוח תוכן של מגוון חומרים שהפיקו בעלי תשובה וילדיהם ונוגעים בעולמם, כגון: יומנים, עיתונים, תכניות רדיו ופודקאסטים.
עבודה זו סודקת את הדימויים המחקריים הפופולאריים העומדים בבסיס ההבנה לפיה השינוי הדתי מגלם החלפה של מערכת תרבותית אחת באחרת. לטענתי, השינוי הדתי אינו כרוך רק בשינוי של תודעה ואימוץ של מערכת תרבותית ומוסרית אחת תוך תיעדופה על פני זו הקודמת. בעבודה ביקשתי להראות כי על אף שבראשיתו של התהליך אכן עושים החוזרים בתשובה מאמץ לשמוט את העבר ולהצטרף באופן מלא לחברה הדתית החדשה, הנתפסת כאידיאלית, במשך התהליך הם חווים התפכחות ועולות בקרבם הסתייגויות מהעולם החרדי. בתוך כך, צפה לאורך זמן תרבות עברם במקומות שונים ולא צפויים, ומעצבת מחדש את הקונברסיה הדתית. כל אילו מעלים בקרבם מחשבות שניות.
המחקר עומד, אם כן, על האופן בו נוצרת הדתיות החדשה של תנועת התשובה הוותיקה בישראל ועל מאפייניה הייחודיים. הוא מצביע על תהליך התבגרות המאורגן בציר הזמן הסובב סביב שישה מעגלי חיים משמעותיים. האינטראקציות הבינאישיות והחברתיות במעגלים אילו מהוות מקומות משמעותיים לתובנה, יצירה וגילום של חרדיות חדשה עבור החוזרים:
ראשית, במפגש עם הקהילה החרדית — במגורים או בניסיונות המגורים בה — שבמהלכו הם נחשפים לראשונה לנחיתותם החברתית ולציפייה הנחרצת והעקבית לאמץ סגנון חיים קולקטיבי, ונפגשים בפערים מוסריים בינם לבין החברה החדשה; שנית, בהשתקפות של יחסי המגדר והזוגיות, בהם הם נצרכים לשנות את אורחותיהם ולמלא באדיקות אחר החלוקה המגדרית החרדית השונה מזו שהכירו בעולמם החילוני; שלישית, במרחב ההורי הדורש מהם רכישה מאומצת ומעמיקה של ההביטוס החרדי בכדי להקנותו לילדיהם והשלה של החילוניות בכדי לא לבלבל או 'לקלקל' אותם; רביעית, בממשק עם הממסד החינוכי החרדי בו הם נפגשים במלוא העוצמה בנחיתותם החברתית, שכן אינו שש מלכתחילה לקבל את ילדיהם, ואף משהתקבלו נוטה להערים עליהם קשיים רבים ומחייב אותם לייצר התנהגויות מותאמות שסותרות לעיתים את ערכיהם; חמישית, בחווייתם אל מול חיפוש הדרך העצמאי של הילדים המתבגרים, שרבים מהם נוטים, כאמור, 'לבעוט' לאורך השנים במסגרותיה של החברה החרדית בה גדלו, ולחפש את דרכם בעצמם, ובכך לנפץ את התמונה הראשונית שאותה דמיינו הוריהם, באשר לאופן בו אמורים להראות פירותיה המאוחרים של החזרה בתשובה; ושישית, במפגש עם מוסד השידוכים המעמיד אותם, באופן כואב במיוחד, אל מול שונותם ונחיתותם בחברה החרדית וממחיש להם כי נבדלותם נותרה עקבית, חרף המשאבים שהשקיעו לאורך השנים בכדי לנסות לגבור עליה.
בעבודה זו בחנתי, אם כן, את האופן בו חרדיותם של החוזרים בתשובה מעובדת ונדונה על ידם באופן אישי במעגלי החיים במרחביים הפרטים, אך גם באופן ציבורי, מתוך ניסיון לייצר זהות משותפת. הראיתי כיצד ההליכים הרפלקסיביים אותם הם חווים משנים את טיבה של החרדיות ואת משמעותו של השינוי הדתי עבורם. הקונברסיה מייצרת אסטרטגיות פעולה, תובנות וצורות דתיות חדשות המתהוות תוך כדי מפגשים, שיחות, החלטות, קונפליקטים והתלבטויות. במסגרת תהליך זה מודגשים לאורך זמן אלמנטים ייחודים כגון חיבור בין עולמות חברתיים שונים, להט רוחני, הכנסת ערכים של אהבה, פתיחות, מימוש עצמי ואינדיבידואליזם, 'גיור' של תחומי דעת רחבים וכן תיקון מוסרי. יחד עם יצירתן של משמעויות חדשות לחרדיות עצמה, אילו מובילות להתרחקות מסוימת מן התרבות החרדית ולהזדהויות חדשות.
המחקר הנוכחי מצביע, אם כן, על כך שהקונברסיה הדתית אינה שינוי אישי, חד-פעמי וחד-כיווני, המסתכם בהפיכת התודעה ובאימוץ אורחות חיים חדשים, אלא עבודה ממושכת, המתרחשת בהקשרים בין-אישיים, חברתיים ותרבותיים שאינם בהכרח צפויים או ידועים מראש. חרדיותם של בעלי התשובה אמנם אינה מתנתקת בהכרח מהחברה החרדית, אך מעצבת בתוכה עמדה דתית רפלקסיבית וביקורתית. בנוסף, טענתי היא כי עבודת הקונברסיה אינה מתרחשת בציר ליניארי והתפתחותי אלא היא דינאמית, כרוכה בשינויים המתרחשים בהקשרים עליהם הצבעתי להלן — שהם עצמם סדורים במידה — ומושפעת ממבנים חברתיים ויחסי כוח.
תרומתה של עבודה זו למחקר הקונברסיה הדתית היא בפיתוח אמפירי ומושגי של עבודת הקונברסיה כעיבוד חוזר ונשנה לאורך זמן של הדתיות בקרב הממירים דתם. המחקר מצביע על השתנותו של תהליך השינוי עצמו — הוא מלמד מדוע, היכן וכיצד מתחולל השינוי, איך הוא מקבל משמעויות חדשות עבור הדתיים החדשים לאורך השנים ובאיזה אופן הוא מייצר קטגוריות זהות חדשות השונות מאילו הקיימות, אך גם משפיעות עליהן."