כיצד לימודי תאטרון יכולים לשנות את האופן שבו נערות שולטות בגופן ולאתגר תפיסות חברתיות אודותיו? שרה ארליך רוזנסקי כותבת על עבודת התיזה שלה (בהנחיית דר' גילי המר ופרופ' נפתלי שם טוב) שעסק בעיצוב דמויות במרחב הבמה אצל נערות הלומדות תאטרון בתיכון: מגיל 40 ועד יציאתי לגמלאות לימדתי את מקצועות התאטרון בתיכון. בנוסף להוראת פרשנות מחזות
ד"ר שולמית קיציס (החוג לחינוך במכללת אלקסאמי והחוג לתיאטרון והתוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטת חיפה) כותבת לבחברת האדם לקראת יציאת ספרה החדש, שעתיד לצאת בקרוב לאור בהוצאת פרדס. בספר היא מציגה את האוטואנתגרפיה הייחודית שביצעה, בתור מורה לתיאטרון לאסירים בכלא ישראלי. האוטואתנוגרפיה בה בחרה קיציס למחקר ולכתיבה איננה שגרתית, ומהווה גישה חדשנית הן בביצוע המחקר והן בכתיבה
ברכות לטובה גמליאל, פרופ' לאנתרופולוגיה מבר-אילן, על פרסום ספרה The Theatrical Spectaculum בהוצאת Palgrave Macmillan. הספר הוא מסה אנתרופולוגית המציעה פרספקטיבה מיתית לבחינת חידת כוח הפיתוי והשרידות של מוסד ארכאי-עכשווי – התיאטרון המערבי, כאשר במוקד המסה עומדת תיאוריית הספקטקולום. ראו בהמשך גם את הקדמה שכתב ג'פרי אלכסנדר לספר עוד על הספר:ספקטקולום הוא ממד תיאטרלי א-דרמטי