מאת: ניצן רותם ויוליה לרנר איורים: שושקה, זאב אנגלמאיר. "אין אויר" ואיך לחזור לנשום אחרי השבעה באוקטובר? פוסט נוסף לרגל צאת הגיליון המיוחד ״לדבר אחרי 7 באוקטובר״ – עיונים בשפה וחברה, בעריכת מיכל קרבאל-טובי, עמרי גרינברג ותמר כתריאל. ניצן רותם ויוליה לרנר כותבות על הביטוי "אין אויר", על התנועה בין שגרה לחירום בזמן המלחמה, ומתמקדות
תגית: שפה
מגוון ביולוגי ומגוון תרבותי
״הדמיון בין אזהרותיהם של ביולוגים מפני אובדן מגוון המינים ואזהרות האנתרופולוגים מפני אובדן המגוון התרבותי הוא מדהים״.השבוע ציינו גם את יום המגוון הביולוגי וגם את היום העולמי לגיוון תרבותי – אבל האם יש קשר ביניהם, ואיך זה קשור לאנתרופולוגיה? בעזרת מאמר של האנתרופולוג תומאס היילנד אריקסון קושר לירון שני בין שני המועדים האלו, מצביע על הסכנות
חשיבה חיובית ללא חיוך – על הפרשנות הישראלית ל״עריצות החיוביות״ וקואצ'ינג
האם בישראל באמת פועלים לפי הצווי ״מוכרחים להיות שמח״? מהו התרגום התרבותי של גישות החשיבה (ועריצות) החיוביות בישראל? תמר קנה שליט (תל חי) משרטט את מחקריה האנתרופולוגים על אימון לחיים ( life coaching), ומראה כיצד בישראל, בעיקר בגלל האתוס הקולקטיבי, שלטון החיוביות מתבטא בסגנון רגשי תרבותי מקומי שמעדיף דווקא ביטוי של כעס ולכל הפחות רצינות.
השערת "ספיר וורף"
אחרי כמה שבועות של הפסקה, אנחנו חוזרים עם פרויקט "סמלי מפתח" שמנגיש מושגים חשובים מהשיח האנתרופולוגי. והפעם – רותם קליגר-חליוא ושלמה גוזמן-כרמלי כותבים על "השערת ספיר וורף": לכולנו ברור שבשפה טמון כוח רב, מה שמוביל כמובן לשאלה – מה קדם למה? השפה למציאות התרבותית או המציאות התרבותית לשפה? האם השפה היא זו שיוצרת ומעצבת את
איך אומרים אישה בעברית? על שוויון מגדרי בשפה, ולמה זה בכלל משנה
לציון יום האישה הבינלאומי, אורלי ניטיס יעקובי כותבת על שפה מגדרית, על הניסיונות לשנות את העברית ועל ניצני ההצלחה — בקורס שאני לומדת בימים אלה יש 26 נשים וגבר אחד. בקורס מלמדים מרצות ומרצים שונים, וכמעט בכל מפגש חדש כזה חוזרת על עצמה גרסה כלשהי של הסיטואציה הבאה: המרצה שואלת "כולן יושבות?", מישהי מתקנת "יושבים"
נטל הראיה כמשל: על שפתם של עורכי הדין
אורלי ניטיס יעקובי תוהה למה השפה המשפטית כל כך מסובכת ומוזרה, ואיך הסרבול שלה קשור לפוליטיקה, מעמד ותרבות המקצוע — שפת עורכי הדין, שרובנו מתאמצים לרוב כמיטב יכולתנו להתעלם מקיומה, פרצה לחיינו בסערה בשבוע האחרון עם פרסום הודעות ששלחה השופטת אתי כרייף לשר האוצר משה כחלון עת ישב בוועדה שדנה בין השאר במינויה: "אני לבד
למי שייכת העברית? על קביעת תקן הלשון ועל החופש לחרוג ממנו
השפה בכלל, וכללי השפה בפרט, משקפים יחסי כוח חברתיים ולאו דווקא תו תקן אובייקטיבי. איך נקבעים כללי הלשון, האם וכיצד הם הופכים למחייבים, ואיך זה משפיע על עבודת העורכת?