צלם תמונה ראשית: Fabian Irsara, מתוך האתר Unsplash. המשפט "שתהיה עדות לחיי לרשותי" לקוח מטקסט שכתבה "זונה 1 פדוטן" בבלוג בפורטל הבלוגים "תפוז" ז"ל. המשפט הזה היווה את נקודת הפתיחה של הפרק שכתבו יעלה להב רז ואיילת בן נר (ארגון ארגמן), והתפרסם בספר שיצא לאחרונה “Sex work today: erotic labour in the twenty first century”,
תחושת שעמום במרחב האקדמי עלולה לעורר בושה, מבוכה, חרדה ופחד. מה יהיה על המחקר שלי אם אני חווה שעמום בתצפיות? בראיונות?? האם מותר לכתוב על זה? לדבר על זה עם המנחה? במאמר חדש שהתפרסם בכתב העת International Journal of Social Research Methodology, דנות תאיר קרזי-פרסלר (בר אילן) ועדנה לומסקי פדר (העברית) באפשרות ששעמום במחקר יכול
עבודת השדה האנתרופולוגית היא מחקר קרוב, אינטימי. האנתרופולוגיות והאנתרופולוגים מצופים להיטמע בשדה המחקר, לחיות בקרב התרבות הנחקרת כחלק מהעבודה האנתרופולוגית – עד לכדי הבנה מעמיקה ומורכבת של המבט התרבותי על המציאות. גופן ותחושותיהן של החוקרים והחוקרות עצמן מהווים כלי מחקר בשדה דרכו אפשר לעשות רפלקציה ולזהות כיצד מנגנונים תרבותיים פועלים עלינו. הקרבה של החוקר.ת לשדה
עבודת השדה האנתרופולוגית מתבצעת בחוץ, ביציאתו של האנתרופולוג אל התרבות אותה יחקור, אל הקהילה או החברה בה מחד ייטמע ומנגד יוותר תמיד כצופה חיצוני. לעיתים המפגש עם התרבות הנחקרת מוליד רגעים של חוסר הבנה או חוסר רגישות, פספוס, או הפתעה המובילה לכיוון לא צפוי. האינטראקציות האנושיות והמחקריות עשויות להוליד התמודדויות רבות, וגם רגעים או בחירות
המחקר האנתרופולוגי מתאפיין בעבודת שדה ארוכה. בין אם המחקר מתרחש בבית, ברחוב הקרוב או יבשת בצידו השני של הגלובוס, אנתרופולוגים מחוייבים להבנה מעמיקה של התרבות אותה הם חוקרים. עבודת השדה רצופה ראיונות, תצפיות, רגעים בהם החוקרת רק "שוהה" שם. מתוך יומני השדה הגדושים והתיעודים מתהליך המחקר, מתחילים לצוץ מבנים תרבותיים, שאלות ותשובות. מה זה גם
לכבוד סיום שנת 2023 בחרנו, צוות בחברת האדם, את עשרת הכתבות שהכי אהבנו השנה. אנחנו מזמינים אתכם לחזור אליהם, אולי בתוך השנה הלא פשוטה הזו דווקא את הכתבה הזו פספסתם…
כיצד נראה "מאחורי הקלעים" של המחקר האנתרופולוגי? מהו התהליך המחקר של אנתרופולוג, להבנת קוד תרבותי המהווה את נקודת המוצא של נחקריו? בפינה החדשה בבחברת האדם: "עבודת שדה", ננסה להעביר משהו מתוך המהות החמקמקה של שיטת המחקר האנתרופולוגית הלא שגרתית. איך מתחילים לחקור שדה מסוים? איך נכנסים לשדה מחקר? מה קורה לנו "שם"? ואיך מפרשים וכותבים את זה אחר כך?
על-מנת ללמוד את תהליך המחקר האנתרופולוגי הגדוש נתעסק בפינה בשאלות אלו ואחרות. על שאלות אלו, הטווות את רצף המחקר האנתרופולוגי יחדיו תוך תשומת לב לנקודות חשובות שבדרך, יענו שורה של אנתרופולוגיות ואנתרופולוגים בולטים בשלבים שונים של הקריירה האקדמית שלהם. הפעם לכבוד הפינה הראשונה ולכבוד ראש השנה כמובן, נעסוק בהתחלות.
איך חוקרים כשאין אפשר לטוס לשדה המחקר? איך חוקר שצריך לטפל בילדיו יכול לעשות עבודת שדה מבלי לעזוב את הבית לתקופה ממושכת? מגפת הקורונה שהרגילה א.נשים רבים לעבוד מהבית ולסגל איזון ברור יותר בין הבית לעבודה, הדגישה את חשיבותה של "אתנוגרפיה של טלאים" (patchwork ethnography) שנותנת פתרונות לבעיות אלו. גישה מחקרית זו מאפשרת ביצוע מחקר ללא שהייה של תקופה ממושכת בשדה המחקר ולכן גם אפשרית למגוון רחב יותר של חוקרים שאינם יכולים להרשות לעצמם להעדר מהבית לתקופות ארוכות. גישה זו גם מאתגרת את ההפרדה המלאכותית בין שדה המחקר לבית.
הספרות האנתרופולוגית מקדישה תשומת לב מועטה יחסית ליציאה מהשדה לעומת לכניסה אליו. לרוב, ההחלטה לצאת מהשדה מתקבלת כאשר החוקרת חשה שאספה מספיק חומר אמפירי והיא יכולה לנתח אותו בבטחה. אך מה קורה כאשר מבחינה אתית החוקרת מרגישה שהיא לא יכולה עוד להישאר בשדה? לידיה גינזבורג, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה בעברית, כותבת על מה שקרה בשדה שחקרה אחרי
חלק מתוך ספרו החדש של לירון שני (האוניברסיטה העברית) ״שיטת הערבה: אנתרופולוגיה של טבע, תרבות וחקלאות״, על איך עושים מחקר בבית? ועל משמעות עבודת השדה במקום בו גדלתם ״כשסיימתי כיתה י"ב ועמדתי לצאת עם שלושה מחבריי ללימודים לשנת שירות של הדרכה ב׳גרעין עודד׳ של (מה שאז היה) ׳תנועת בני המושבים׳, קיבלנו מתנה בלתי צפויה: אפרת,