לציון יום האישה הבינלאומי, אורלי ניטיס יעקובי כותבת על שפה מגדרית, על הניסיונות לשנות את העברית ועל ניצני ההצלחה — בקורס שאני לומדת בימים אלה יש 26 נשים וגבר אחד. בקורס מלמדים מרצות ומרצים שונים, וכמעט בכל מפגש חדש כזה חוזרת על עצמה גרסה כלשהי של הסיטואציה הבאה: המרצה שואלת "כולן יושבות?", מישהי מתקנת "יושבים"
אורלי ניטיס יעקובי תוהה למה השפה המשפטית כל כך מסובכת ומוזרה, ואיך הסרבול שלה קשור לפוליטיקה, מעמד ותרבות המקצוע — שפת עורכי הדין, שרובנו מתאמצים לרוב כמיטב יכולתנו להתעלם מקיומה, פרצה לחיינו בסערה בשבוע האחרון עם פרסום הודעות ששלחה השופטת אתי כרייף לשר האוצר משה כחלון עת ישב בוועדה שדנה בין השאר במינויה: "אני לבד
השפה בכלל, וכללי השפה בפרט, משקפים יחסי כוח חברתיים ולאו דווקא תו תקן אובייקטיבי. איך נקבעים כללי הלשון, האם וכיצד הם הופכים למחייבים, ואיך זה משפיע על עבודת העורכת?