אורי כץ, פוסט-דוקטורנט במרכז לחקר מוות וחברה באוניברסיטת באת' באנגליה והמכללה האקדמית נתניה, כותב לכבוד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. כץ מציג כי הטקס הוא מקום לנחמה עבור מי שקרוביהם נפלו בין הקטגוריות של חיים ומוות, שאין הוכחה חד משמעית למיקומם בעולם, כך שיצירת יום ייחודי וגני זיכרון עוזרים למצב הביניים
ברכות ליגיל לוי על פרסום ספרו החדש יורים ולא בוכים: המיליטריזציה החדשה של ישראל בשנותהאלפיים בהוצאת למדא של האוניברסיטה הפתוחה. לרגל פרסום ספרו כותב לוי, פרופ' במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה, לבחברת האדם. יורים ולא בוכים נולד מהרצאה שנתתי בסוף 2016 שבה הוזמנתי לאפיין את גילוייה החדשים של המיליטריזציה בישראל. ברקע עמדו אז
רותם קליגר בסקירה של המושג 'פמיניזם הצטלבותי' לקראת יציאת ספרה החדש של פנינה מוצפי-האלר "שחורדיניות". פמיניזם ומגדר אינו רק קטגוריה מחקרית, מציגה מוצפי-האלר, אלא משקפיים למחקר אנתרופולוגי בפני עצמם. כשמוצפי האלר ראיינה נשים מזרחיות בירוחם היא הניחה שהיותה אישה מזרחית בעצמה יקנה לה יתרון ויאפשר להן להרגיש יותר בנוח ולהפתח בפניה. זה אולי עזר במעט,
מדוע לעתיים קרובות מזרחים מזדהים עם אתניות הנתפסת כ"בעייתית" ומערערת את הסטאטוס החברתי שלהם? מהו ההיגיון החברתי העומד מאחורי הפרדוקס הזה? ואיך זה קשור לביקורת על הסוציולוגיה הביקורתית? דרך ניתוח עולמם של מתבגרים מזרחים מן המעמד הבינוני במרכז ישראל בוחן גיא אבוטבול־זלינגר (המכללה למינהל) שאלות אלו ומשרטט את צמיחתה של פרדיגמה חדשה בניתוח חברתי בישראל, היוצאת
ספר חדש בעריכת רחל ורצברגר ודניאל מונטרסקו עוסק בחידוש השיח היהודי בהקשרים תרבותיים או דתיים. הספר עוסק במגוון של יוזמות תרבותיות, פרויקטים דתיים או פרקטיקות אישיות שניתן להגדירן כפועלות תחת החידוש היהודי. מה משותף לפסטיבל הכליזמר בקרקוב בפולין לתוכנית 'כוהנת' האמריקאית המכשירה נשים יהודיות להיות כוהנות רוחניות, לבית חב"ד בסין ולישיבה החילונית בינה בתל-אביב? לכאורה,
רותם קליגר, חברת צוות בחברת האדם כותבת על תפקידנו כחוקרים וחוקרות בעת המחאה החברתית, וכיצד האנתרופולוגיה נותנת לנו נקודת מבט אחרת להבנת האחר, אך גם דורשות מהאנתרופולוגים והאנתרופולוגיות להיות נוכחים בחברה ונאמנים לדיסציפלינה. המפגש הראשון שלי עם אנתרופולוגיה הרגיש כמו התאהבות. הבטן התחתונה שלי התמלאה פרפרים, בתי השחי הזיעו ומיד בתומו כבר התחלתי לדמיין את
ברכות לד"ר אריז' סבאע'-ח'ורי על זכייתה בתואר סוציולוגית החודש של כתב העת Current Sociology. לרגל הזכייה היא כותבת לבחברת האדם על חשיבותו של המפנה הארכיוני בחקר פלסטין, הפלסטינים והתנועה הציונית וכן על המונח אותו טבעה ארכיוני המידע והחשש (archives of apprehension) שעומדים במרכז מאמרה Settler colonialism and the archives of apprehension. ה"מפנה הארכיוני" הביא לכך
רמי קפלן (אוניברסיטת תל-אביב) כותב על השינוי המשטרי שמקדמת הממשלה. לפי קפלן, שינוי זה יוצא מתפיסה אידיאולוגית לפיה ״האליטה ליברלית״ השתלטה באופן לא דמוקרטי על קבלת ההחלטות בחברה הישראלית ומשתמשת במוסדות הקיימים על מנת להפעיל ״עריצות מיעוט״. תיאוריה זאת מאפשרת לתומכי הרפורמה להדוף את הביקורת המוסדית על ההשלכות האנטי-דמוקרטיות של ריכוז כוח בידי הממשלה. בעזרת
ניצן לונברג, דוקטורנטית באוניברסיטת אדינברו, כותבת לבחברת האדם על הרומנטיקה, והאם היא בכלל מתה ב-2023? לונברג מציגה ניתוח של הרומנטיקה העכשווית ועולם הדייטינג בעקבות מהפכת #metoo, ועל השינויים שהמהפכה הובילה בעולם הזה. לעתים קרובות כשאני מנהלת דיונים על פמיניזם עם אנשים מן השורה, אחת הטענות שמופנות אליי על ידי גברים היא שהרומנטיקה מתה. אמנם לעתים
במאמר שפורסם בכתב העת The Sociological Review מנתחת טליה טרזה אסן את מושג החברות. דרך מחקר אתנוגרפי בכיתה בבית ספר יסודי היא בחנה את המשמעויות של חברוּת בחיי היומיום של תלמידות ומורות. אסן, כיום דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת אדינבורו שבסקוטלנד, מראה שבניגוד לכתיבה הסוציולוגית על חברות אשר הדגישה בעיקר את הצד החיובי והאינדיבידואלי של התופעה, התלמידות
סמלי מפתח הפעם עם אחד הנושאים שעומדים בליבה של האנתרופולוגיה עוד מראשיתה- ילידים. מיהם הילידים ומדוע המחקר האנתרופולוגי מתמקד בהם? ב-1967 אשתו של האנתרופולוג הנודע ברניסלב מלינובסקי הוציאה לאור את יומן השדה האישי אותו כתב בעת עבודתו עם ילידים בגינאה החדשה ובאיי טרובריאנד. יומן זה שימש אותו לכתיבת חוויות, מחשבות ותיאורים "לא מסוננים", לא מעובדים
איילה מלו כותבת לבחברת האדם על עבודת התזה שלה על החיג'אב כאובייקט, ועל תפקידו ביחסים המגדריים ובמבנה החברתי והכלכלי של אזור הנגב. בעוד מירב הכתיבה נכתבה על החיג'אב על הציר בין המודרני לדתי, מלו מציגה כי כיום החיג'אב אינו נתפס רק ככיסוי ראש דתי, אלא כמקור לעצמאות בקרב נשות הנגב. בוקר אחד, לפני כארבע שנים,
הפסטיבל לקולנוע אנתרופולוגי בישראל – חוזר בפעם ה-12. הפסטיבל יתקיים ב-13-15.02.2024. סינמטק ירושלים חבר למחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של האוניברסיטה העברית, וביחד הם פועלים לקדם סרטים דוקומנטריים בעלי אוריינטציה אתנוגרפית. סרטים אלה, מתארים בכלים קולנועיים את המורכבויות של חיי היחידים והקהילות בעולם הרחב, ואת היחס בין האנושי ללא אנושי. ההקרנות ילוו בהרצאות מקדימות מפי מיטב חוקרי
השנה יצא לי להשתתף בהסכת שהוא הגשת חלום. עוד בתקופת הקורונה פנתה אליי גיל מרקוביץ' המדהימה – אמנית במה, יוצרת מחול, ומומחית בהנגשת ידע לציבור. שבין היתר יצרה והגישה את "המעבדה" ו"המעבדה לילדות וילדים" בתאגיד השידור הישראלי והרצאות מוזיקליות שמקנות ידע אקדמי לצד שירים פופולריים. לגיל היה רעיון לחבר בין מחקר ואמנות: לא לעשות רק
בשנים האחרונות ילדים.ות ומתבגרים.ות טרנסג'נדרים זוכים ליותר נראות במרחב הציבורי בישראל. תפקידן של האימהות בתהליך ההתאמה המגדרית הינו משמעותי ביותר והוא מושפע לא רק מהמעמד הפגיע של הילדות והילדים והצורך לקדם את מעמדם, אלא גם מהנרטיבים המוסריים של אימהות טובה שמקובלים בתרבותינו. מאמרה של גליה פלוטקין-עמרמי (המחלקה לחינוך, אוניבריסטת בן גוריון) אשר פורסם בכתב העת
ברכות חמות לאנתרופולוגית ד"ר אריקה וייס (אונ' תל אביב) על זכייתה במענק המחקר של האיחוד האירופאי (ERC Consolidator Grants). מדובר באחד ממענקי המחקר הגדולים, התחרותיים והיוקרתיים ביותר, ווייס היא האנתרופולוגית הישראלית הראשונה שזוכה בו אי פעם. באותו הסבב זכתה גם סוציולוגית ישראלית, פרופ׳ טלי קריסטל מחיפה (בפעם השניה!!), וברכות חמות מגיעות גם לה. במחקרה מנסה
מאמר של אלעזר בן לולו (אריאל), על חגיגות ט״ו בשבט בקהילה רפורמית אשר פורסם לפני כשנתיים בכתב העת Contemporary Jewry. במאמר מציג בן לולו ניתוח אתנוגרפי של סדר ט"ו בשבט רפורמי-ישראלי. לטענתו, בקהילה הרפורמית, המבוססת על ערכים דתיים ליברליים, הריטואל המסורתי הוא פרפורמנס של דתיות נשית. משלב ההכנה והארגונים דרך ביצוע הריטואל עצמו, חברות הקהילה
לכבוד ט"ו בשבט, צוות בחברת האדם ליקט את שלל המחקרים של האנתרופולוגיה בנושא ט"ו בשבט ומחקרי הנוגע לטבע באופן כללי. לדבר אל עצים ואבנים: קצת אנימיזם לט"ו בשבט אריאל אפל מציע מבט אנתרופולוגי מעמיק על הקשר שבין האדם לטבע. דרך הצגת האנימיזם בתרבויות ,שונות וכיצד השתנתה ההבנה האנתרופולוגית על היחסים עם הסביבה מציע אפל שט"ו
מה בין אנתרופולוגיה לטבע? סמלי מפתח הפעם בהסבר על המפנה האונטולוגי לכבוד ט"ו בשבט, על תפיסות של הטבע מול האדם, ועל תפיסת המחקר האנתרופולוגי בתוך ועל הטבע. ב2014 המשורר נתן זך פרסם מודעת אבל על עץ עתיק שנשקף מחלונו ונכרת על ידי העירייה. לדבריו, זה היה העץ שזרע במוחו את ההשראה לשיר המפורסם "עץ השדה"
מה משותף למי שמאמין באילומינטי, בקסם, בצ'יפים שמושתלים דרך חיסונים, בכך שהעולם שטוח או ברעיון שביבי ממשיך לכהן כראש ממשלה רק כדי לחמוק מהאשמות משפטיות? – ניחשתם נכון –כולם אנשים שמאמינים בתיאוריות קונספירציה. השבוע התראיין ד"ר אדם קלין-אורון (מכון ון ליר) בפודקסט ב"רדיו עם קלצ'קין" לשיחה של כמעט שלוש שעות במהלכה ניתח את האמונות הקונספירטיביות
גיא שלו כותב על חוויותיו עם ועדות הלסינקי במהלך ניסיונותיו לערוך מחקר עם רופאות ורופאים פלסטינים אזרחי ישראל בבתי חולים ישראליים. במאמר שפורסם ב American Anthropologist-, מנתח שלו, כיום מנכ״ל ארגון "רופאים לזכויות אדם" וחוקר במרכז מינרבה באוניברסיטת חיפה, את ״הכח הבלתי חמוש" של הצנזורה הפוליטית שמפעילות ועדות אלו ואת האופן בו הן ממירות שאלות
ברכות לאנתרופולוג משה שוקד, פרופ' אמריטוס באוניברסיטת תל אביב מבכירי האנתרופולוגים בישראל, על פרסום ספרו החדש: "תמונות מפסיפס אתנוגרפי: מפגשים, חוויות ותובנות" שיצא לאור בהוצאת כרמל. הספר מגולל קשת עשירה של חוויות ותופעות חברתיות מפרי מחקריו האתנוגרפיים ותצפיותיו בחיי היום-יום של האנתרופולוג משה שוקד, בישראל וארה"ב. רצף הפרקים מעלה סדרה של מפגשים חריגים במספר עולמות,