משפחה לא בוחרים. וחברים?
במאמר שפורסם בכתב העת The Sociological Review מנתחת טליה טרזה אסן את מושג החברות. דרך מחקר אתנוגרפי בכיתה בבית ספר יסודי היא בחנה את המשמעויות של חברוּת בחיי היומיום של תלמידות ומורות. אסן, כיום דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת אדינבורו שבסקוטלנד, מראה שבניגוד לכתיבה הסוציולוגית על חברות אשר הדגישה בעיקר את הצד החיובי והאינדיבידואלי של התופעה, התלמידות והמורות נדרשו לנווט באופן מיומן ומתמיד בין אידאלים קולקטיבים מנוגדים של חברוּת.
האידאל המודרני המערבי של חברוּת הוא של מערכת יחסים חיובית מאוד אשר מבטאת את האינדיבידואליות ויכולת הפעולה שלנו מכיוון שזהו קשר שבחרנו ליצור (בניגוד למשפחה אליה אנחנו נולדים).
אבל אם נעצור רגע ונהרהר בקשרי החברוּת שיש והיו לנו, ניזכר בוודאי במקרים בהם חברויות אלו כללו מחויבויות ודרישות שהגבילו אותנו והעיקו עלינו. בנוסף, סביר שבשלב כלשהו בחיינו הפרטיים או המקצועיים היינו חלק מקבוצה שבה חשנו שאנו מצופים לקשור קשרי חברוּת עם אחרים ואחרות, בין היתר בכדי שנוכל להתגבש כקבוצה. חלק מהמתחים הפוטנציאלים אשר עשויים להיווצר במצבים כאלו נרמזים בריבוי המשמעויות של המילה 'חבר', אשר בשפה העברית מתייחסת הן למערכת יחסים בינאישית קרובה והן להשתייכות לארגון או קבוצה. במחקר הסוציולוגי של חברוּת היבטים 'שליליים' וקולקטיביים של חברוּת זכו עד כה להתייחסות מועטה. לטענתי, אימוץ גישה אתנוגרפית מסייעת בחשיפת היבטים אלו.
במאמר שהתפרסם לאחרונה (וזמין לקריאה בחינם!) אני מנתחת משמעויות קולקטיביות של חברוּת וכן משאים ומתנים המתבצעים בין אידאלים מנוגדים של חברוּת בחיי היומיום. המאמר מתבסס על עבודת התזה שלי, בה ביצעתי מחקר אתנוגרפי במשך כשנה בבית ספר יסודי במרכז הארץ אשר במהלכו בחנתי חִברות לחברוּת וחברוּת של בנות בכיתת לימוד אחת. במאמר, אני משרטטת כיצד שיח החברוּת תפס מקום מרכזי בפדגוגיה של המורות, אשר עודדו 'התנהגות חברית' בין התלמידות והתלמידים. לתפיסתן של המורות, התנהגות חברית כללה פירגון, עזרה הדדית ושיתוף של ציוד לימודי, רגשות, חטיפים וחוויות אישיות. אני טוענת כי באמצעות שיח החברוּת, מורות הכיתה טיפחו חברויות ספציפית בין תלמידות ותלמידים ובכך הכירו בהעדפות ובבחירות האישיות של התלמידים והתלמידות וקידמו את האידאל המערבי של חברוּת כמערכת יחסים 'נבחרת'. במקביל, המורות השתמשו בשיח החברוּת בכדי לעודד את כלל התלמידות והתלמידים בכיתה לראות זו בזה כחברים, על מנת לגבש את הכיתה ולוודא שאף תלמיד או תלמידה לא יסבלו מבדידות חברתית. באופן זה קידמו המורות אידאל 'קולקטיבי' של חברוּת, אשר שיקף וחיזק תפיסות יהודיות-ישראליות של קבוצתיות ומערכות יחסים בינאישיות שמקורן באידואלוגיה של הציונית הסוציאליסטית. בשיח החברוּת שלהן, שזרו המורות יחד את שני האידאלים המנוגדים של חברוּת, למשל באמצעות השימוש במושג 'חברים לכיתה' באופן שלא תמיד היה ברור אם הוא מתייחס לחברויות הנבחרות של התלמידים והתלמידים או ליחסים בין כלל חברי הכיתה.
על ידי עריכת תצפית משתתפת, במהלכה ישבתי לצד תלמידות הכיתה בשיעורים ושיחקתי איתן בהפסקות, וכן עריכת ראיונות עם מורות הכיתה יכלתי לחקור לעומק את תפיסות וחוויות החברוּת של התלמידות והמורות. במאמר אני מראה כיצד הן התלמידות והן המורות נדרשו לנווט באופן מיומן ומתמיד בין אידאל החברוּת הנבחרת ואידאל החברוּת הקולקטיבי בחיי היומיום החברתיים של בית הספר. בעשותן כך, הן חשפו את הניגודים בין האידאלים והדרישות כבדות המשקל שיכולות להיווצר בקשרי חברוּת.
מצידן של בנות הכיתה, רבות מהן ביקשו לממש את אידאל החברוּת הקולקטיבי בכך שהיו להן ציפיות משאר התלמידות והתלמידים, למשל שיסכימו לשחק איתן ויחלקו עימן ממתקים, וברצון שלהם שכיתתן תהיה מגובשת. עם זאת, התלמידות גם מימשו את אידאל החברוּת הנבחרת בכך שהן העדיפו להיות חברוֹת של ילדות מסוימות. הן אף הקפידו לסמן בפני כולם את החברויות המועדפות עליהן, למשל בכך שלחשו סודות לחברותיהן הקרובות בנוכחות תלמידות ותלמידים אחרים מהכיתה. הצורך לאזן בין האידאלים המנוגדים הצריך מלאכת מחשבת עדינה ומתמדת מצד הבנות, שלא תמיד צלחה. בדומה לתלמידות, גם אני נאלצתי לנווט בין האידאלים המנוגדים של חברוּת בבית הספר: כחלק מהתצפית המשתתפת ביקשתי ליצור קשרי חברוּת עם כלל הבנות בכיתה. עם זאת, גיליתי שאני נהנת יותר מחברתן של חלק מהבנות על פני אחרות אך מסיבות אתיות וכן בהיותי 'מבוגרת אחראית' בבית הספר נדרשתי לגלם את אתוס בית הספר ועימו את אידאל החברוּת הקולקטיבי.
מצידן, המורות עמלו בכדי לקדם את שני האידאלים של החברוּת ועמם ערכים פדגוגיים כגון חברותיות, גיבוש כיתתי ובחירה אישית. אך גם המורות נאלצו לנווט בזהירות בין הניגודים אשר התגלמו באידאלים וערכים אלו. כך למשל, כאשר המורות ביקשו מהתלמידות והתלמידים להתחלק לקבוצות עבודה, הן עודדו אותם פעמים רבות להתקבץ עם רבים מחבריהם לכיתה (בין היתר בכדי שאף אחד לא יוותר לבדו), ובכך לממש את אידאל החברוּת הקולקטיבי. יחד עם זאת, בהתאם לאידאל החברוּת הנבחרת המורות גם הכירו בכך שהתלמידים והתלמידים העדיפו לעבוד עם חברים מסוימים ולא רצו לעבוד עם תלמידות ותלמידים מסוימים (במיוחד מהמגדר השני) ולכן השתדלו שלא לכפות קשרים לא רצויים.
סוציולוגיה של חברוּת הינה תחום מחקר חדש יחסית, אשר מבוסס ברובו על מחקרים הנערכים עם מבוגרים ומבוגרות באירופה ובצפון אמריקה. במאמר שלי הראיתי כי מחקר עם ילדות בישראל יכול לספק תובנות סוציולוגיות חשובות לגבי חברוּת. בניגוד לתפיסה המערבית המודרנית של חברוּת כמערכת יחסים שהיא אינדיבידואלית בלבד, אני מסבה את תשומת הלב לאידאל קולקטיבי של חברוּת אשר התקיים בשדה המחקר שלי וכן מצביעה על מחקרים נוספים אשר חושפים תפיסות קולקטיביות של חברוּת בהקשרים מערביים ולא-מערביים. בהמשך לכך, אני טוענת כי מחקר של קשרי חברוּת ואידאלים של חברוּת יכול לעזור בהבנת האופנים בהם קבוצות וקולקטיבים מתגבשים ופועלים. בנוסף, המאמר תורם למאמצים הסוציולוגיים המבקשים לאתגר את האידיאליזציה של חברוּת כקשר נבחר וחיובי ביותר בכך שהוא חושף כיצד אידאלים של חברוּת נחווים ומנווטים בחיי היומיום ואת הדרישות כבדות המשקל שקשרי חברוּת יכולים לקפל בחובם.
לסיום, אני אסירת תודה לתלמידות, תלמידי וצוות בית הספר עמם ערכתי את המחקר אשר לימדו אותי מהי חברוּת. תודה מקרב לב למיכל קרבאל-טובי וחנה הרצוג שהיו המנחות שלי הכי מדהימות ומבריקות שיכלתי לבקש.