ברכות לסוציולוגית טרייסי אדמס על פרסום ספרה החדש, Collective Memory as Currency: The Dominance of the Past in the Present, אשר מראה את השימושים השונים של זכרון קולקטיבי בישראל ובעולם. אדמס, כיום חוקרת במרכז לסוציולוגיה תרבותית באוניברסיטת ייל ומנהלת תוכניות מחקר בARF, נעה בספר בין ניתוח נאומים של מנהיגים, בחינת השימוש בזכרון השואה בכלל ובמהלך
ומה קורה עם החדר שנשאר? איזו משמעות נושאים החפצים, מה מאפשר החלל – אחרי שהבן או הבת נהרגים במהלך שירותם הצבאי? מיה פוגל כותבת על התזה של אסנת שלו נזרי, אשר חקרה את חוויותיהם של הורים שכולים שבוחרים להשאיר את החדר של הילד שנפל. נזרי עוסקת בשכול, בזיכרון ובחומר, בחלל החדר הריק והשימושים השונים בו
ציור התמונה הראשית: Aviad Sajevitch "7 סיבות שבגללן חובה להשוות בין טבח ה-7.10 לבין השואה" (ynet) "שואה שלנו: הלקח שישראל צריכה ללמוד מטבח ה7 באוקטובר" (מקור ראשון) "ה-7 באוקטובר היה שואה?" (הארץ) השנה מציינים את יום השואה הראשון לאחר השביעי לעשירי, ואי אפשר להתעלם מהקו שאנשים רבים לצד ערוצי התקשורת מתחו בין השניים. מצד אחד
ארועי השבעה באוקטובר והמלחמה שעודנה נמשכת הובילו לפעולות הנצחה שונות ומופעים תרבותיים הקשורים בהנצחה – כמו קעקועים או יום האבל האזרחי, עליהם כתבנו בעבר. מיה פוגל כותבת לבחברת האדם על הבעה תרבותית נוספת, המתבצעת על ידי נשים שונות שבוחרות לצייר ולקשט את ציפורני ידיהן במסרים הקשורים במלחמה. הביטוי הויזואלי של הזכרון או המחאה דרך ציורי
מאיפה הגיעו הסרטים הצהובים למחאה להחזרת החטופים? מהי ההשפעה של זיכרון הקורונה על ימינו? מדוע מלחמות מסוימות נזכרות יותר וחלק פחות? מה מיקום הנשים בזיכרון? וכיצד תראה האנדרטה של האירועים האחרונים? פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי מהמחלקה לסוציולוגיה אנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית משוחחת עם ויויאנה דייטש במסגרת הפודקאסט "המעבדה" בכאן, לסדרה בת ארבע תוכניות העוסקת בזיכרון הקולקטיבי ובשאלת הזיכרון של מלחמה הנוכחית.
מה הקשר בין זיכרון חברתי לבין אובייקטים בתרבות מסוימת? כיצד הזיכרון, החומר והחזותי מזינים ומייצרים זה את זה? האסופה "זיכרון, חפצים וייצוגים" בעריכת נעמה שפי ועדנה לומסקי-פדר מאגדת יחדיו פרספקטיבות שונות של חוקרות מתחומים מגוונים, המבקשות לשפוך אור על צומת המפגש שבין הזיכרון, הדימוי, הוויזואלי והחומר. בחבירתן יחדיו מייצרות הכותבות נקודת מבט רחבה וכוללת על המתרחש בזירה המקומית, תוך התייחסות לסובייקטים מגוונים, טכנולוגיות זיכרון עכשוויות ואתרי זיכרון ישראלים – לכדי אסופה פורה ומקורית.
פרשת העלמות וחשד לחטיפה של אנתרופולוגית שבעבודתה שימרה את זכרה של קהילה יהודית בסין הביאה את עובדת קיומה של קהילתה בקאיפנג לכותרות. ד"ר גדעון אלעזר (אריאל ובר אילן) כותב לבחברת האדם על המחקר שביצע במקום, שהחל לפי מספר שנים עם הגעתו לקהילת קאיפנג שבמוז הנאן שבמרכז סין, לרגל חגיגת חג הסוכות. בביקור ראשון זה הוא פגש
ברכות לפרופ' אורלי פרידמן (אוניברסיטת סינגידונום, סרביה) לרגל יציאתו לאור של ספרה Memory Activism and Digital Practices after Conflict: Unwanted Memories, שפורסם לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת אמסטרדם. הספר בוחן פרקטיקות של אקטיביזם של זיכרון, תוך ניתוח טקסי זיכרון אלטרנטיבים, לוחות שנה אלטרנטיבים ומאבק בתרבות של הכחשה אחרי קונפליקט. הציר המרכזי לדיון בוחן את השייכות הדורית של
לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה רותם קליגר כותבת בפינת סמלי מפתח על המחקר החברתי של זיכרון ושל זיכרון השואה בפרט. היא נשנענת על הסוציולוג וריס הלבווקס שהגה את המושג "זיכרון קולקטיבי" וכן על עבודתה של האנתרופולוגית פרופ' קרול קדרון כדי להסביר כיצד זיכרון השואה לא נותר במוחותיהם של אנשים פרטיים. אלא, באמצעות סוכני זיכרון שונים,