הטיעון התרבותי כהסבר למספר האדיר של רציחות ולפשיעה במגדר הערבי (יותר מ50 נרצחים מתחילת השנה), חוזר שוב ושוב במאמרים, נאומים ודיונים בנושא, ממש נושא לאנתרופולוגיה. אבל האנתרופולוגית ד״ר אילת מעוז מראה במחקריה את הסכנה בטענה שהכל תרבותי: ״האלימות בחברה הערבית היא קודם כול, ולפני הכול, עניין תרבותי״, כותב קלמן ליבסקינד במקור ראשון, ״זו שאלה תרבותית״
איך להסביר את המדיניות של ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים שמקדמות שילוב כלכלי של האזרחים הפלסטינים בתוך גל עכור וגואה של הדרתם האזרחית המתגברת? איך משלבים – בלי באמת לשלב? עמליה סער כותבת על הספר "שילוב מתוך הפרדה: האזרחים הפלסטינים בישראל בכלכלה הניאו-ליברלית" בעריכת מיכאל שלו: באיחור אלגנטי של שנה, בערך, אני רוצה לכתוב כאן
אילת מעוז, כיום פוסט-דוקטורנטית בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, כתבה את עבודת הדוקטורט שלה במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת שיקגו, בהנחיית קאושיק סונדר-רג׳אן ושטפן פלמיה. עבודת הדוקטורט של מעוז היא אתנוגרפיה היסטורית התמקדות במשטרה בג׳מייקה – כמושג, כמוסד, וכרעיון וחוקרת דרכו את הסדר החברתי הגלובלי, המרובד והמתעתע. בעבודתה היא מציעה את המושג של ״כלכלת משטרה״ (police economy)