מה מתרחש כשמישהו עובר חוויה פסיכדלית מטלטלת מחוץ לכותלי המרפאה? בטקס, בריטריט או בבית, ומוצא את עצמו מול חוויה כל כך עוצמתית, עד שהיא מערערת את האופן שבו הוא מבין את הגוף שלו, את עצמו ואת המציאות? גיא סימון, שלמה גוזמן כרמלי (חבר צוות בחברת האדם) ומיכל פגיס (כולם מאוניברסיטת בר אילן), כותבים לבחברת האדם
"הדרך היחידה לעבור היא דרך זה" על הגמישות והגבולות של שיח הטראומה במרחבים פסיכדליים
