מה קורה כאשר אנתרופולוג חוזר למחקריו השונים ומנסה דרכם להבין את השונויים בדסציפלינה האנתרופולוגית כמו גם בחברה בו הוא חי וחוקר? האם ניתן לבצע ׳אנתרופולוגיה ילידית׳ וגם ׳אנתרופולוגיה ציבורית? ואיך כל זה קשור למחאות כנגד המחאה החברתית והמצב העכשווי בישראל? במאמר שפורסם בכתב העת Anthropology and Humanism, סוקר משה שוקד, פרופ׳ אמריטוס מתל אביב ומראשוני
בתחילת החודש יצא לאור הספר "חכמה לשלמה: מבטים אנתרופולוגיים על תמורות בתרבות בישראל – מבחר מאמרים". גדי ניסים, אשר לקח חלק בעריכת הספר, מספר על הכתוב בו ועל תהליך עריכתו. הספר כולל שישה עשר מאמרים מאת שלמה דשן ז"ל, מקובצים בחמישה שערים שכל אחד מהם מתמקד בנושא אחר ביצירתו. בפתח הספר שתי הקדמות כלליות –
רינה נאמן סוקרת את ספרו החדש של משה שוקד, חתן אות מפעל החיים של האגודה האנתרופולוגית ומראשוני האנתרופולוגים בישראל. ספרו של שוקד, תמונות מפסיפס אתנוגרפי: מפגשים, חוויות ותובנות, פורס רטרוספקטיבה של פעילותו בשלושה הקשרים מרכזיים בחייו: כאזרח ישראלי, כאקדמאי וכאנתרופולוג. נאמן (האקדמית תל אביב-יפו) מתארת את פרקי הספר השונים ומדגישה את מבטו החוזר של שוקד
״פרק מתוך ספרו של משה שוקד ״מסע אנתרופולוגי תצפית מרחוק ומקרוב״, שיצא ב-2012 בהוצאת רסלינג. בפרק זה מתאר שוקד, מראשוני האנתרופולוגים בישראל ואחד מתלמידיו של גלקמן, את השפעתו של גלקמן על עיצוב דרכו המחקרית, על ראשיתה של האנתרופולוגיה הישראלית, על יחסיו של גלקמן עם מלינובסקי ואחרים, על מקומו של גלקמן באנתרופולוגיה כיום ועוד "…. אני
בחזרה לשדה: משה שוקד חוזר לשדות המחקר שלו ותוהה לגבי מעגל החיים של הדיווח האתנוגרפי . מאמר חדש למשה שוקד, פרופ׳ אמריטוס מתל אביב ומראשוני האנתרופולוגים בישראל, אשר פורסם בכתב העת Anthropology and Humanism. אנתרופולוגים מעטים ניתנה להם הזדמנות לחזור ולתעד כעבור שנים את שדות המחקר המוקדמים והמאוחרים יותר בקריירת עבודתם, עליהם דיווחו בזמנו בספרים
משה שוקד, פרופ' אמריטוס לאנתרופולוגיה מתל אביב ומראשוני האנתרופולוגים בישראל, כותב על שלמה דשן, שותפו למחקר וללימודים, אשר נפטר לאחרונה. הקטע הזה לא נכתב לאחר מותו של דשן, אלא לכבוד ספר לכבודו, אך אנו מודים לפרופ' שוקד על האפשרות לשתף את הטקסט. נפגשנו לראשונה בהפסקה בשיעור מבוא של שנה ראשונה ללימודי החוג לסוציולוגיה בבי"ס קפלן