טל שמור כותב לבחברת האדם על מאמרו החדש Age Melancholy of Older Mizrahi Women Residing in Tel Aviv as a Social Loss Exploring Intersections of Health and Social Support in an Ethnographic Study שהתפרסם בכתב העת Qualitative Health Research שמציע את המונח "מלנכוליה גילית" כדי לקשור בין שלושה תהליכים המבטאים אובדנים חברתיים בזקנה ובמיוחד –
ומה קורה עם החדר שנשאר? איזו משמעות נושאים החפצים, מה מאפשר החלל – אחרי שהבן או הבת נהרגים במהלך שירותם הצבאי? מיה פוגל כותבת על התזה של אסנת שלו נזרי, אשר חקרה את חוויותיהם של הורים שכולים שבוחרים להשאיר את החדר של הילד שנפל. נזרי עוסקת בשכול, בזיכרון ובחומר, בחלל החדר הריק והשימושים השונים בו
אורי כץ כותב לבחברת האדם על ההחטופים שבשבי החמאס ועל האופן בו אנחנו חושבים עליהם בישראל. האם אנחנו חושבים עליהם כמקשה אחת? מה ההבדל המחשבתי בין "חטוף" ל"שבוי"? וכיצד מתמקמת הקטגוריה "חטוף" לצד קטגוריות החיים והמוות ומערערת עליהן? בשאיפה להבין את התפיסות השונות הכרוכות בחטופים כץ מנתח את השיח שסביבם ואת הפרקטיקות השונות בהן נוקטות משפחות החטופים ואנשי החברה הישראלית בכללותה.
האתרופולוג אורי כץ, כיום פוסט-דוקטורנט במרכז לחקר מוות וחברה באוניברסיטת באת' באנגליה, כותב על מאמרו החדש Everything Seems So Illogical: Constructing Missingness Between Life and Death in Israel, שפורסם בכתב העת OMEGA – Journal of Death and Dying. כץ מתמקד במאמר במקרה של נעדרים בישראל ומראה כיצד הקטגוריה של "נעדרוּת" נבנית על ידי האנשים שנותרו
קטעים מתוך מאמרו של האנתרופולוג והסוציולוג מיכאל פייגה ז"ל, "האנדרטה לאסון המסוקים ופרדוקס הפרטת ההנצחה של חללי הלאום", שפורסם ב-2010 בכתב העת 'עיונים בתקומת ישראל'. דרך הקטעים המובאים כאן מהמאמר (ובמאמר עצמו כמובן), פייגה בעצם סוקר את הכתיבה הסוציולוגית והאנתרופולוגית על השכול וההנצחה בישראל. במאמר האנדרטה לאסון המסוקים ופרדוקס הפרטת ההנצחה של חללי הלאום", שפורסם
מאמר של אורי כץ על נעדרוּת בישראל בו הוא מנתח את התנועה בין תפיסות זמן שונות ביחס לנעדרוּת ואת אי הודאות בין המוות לחיים "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת" (קהלת ג', א'-ב') הזמן כמייצר סדר וכמעניק משמעות לחיי בני האדם היה חשוב מאז ומעולם. פתרונו של קהלת לתחושת חוסר המשמעות
אורי כץ ויעל השילוני-דולב מראים כיצד בשני העשורים האחרונים מתנהל ויכוח ציבורי ומשפטי ביחס לשימוש בזרע של מת לצורכי הפריה פורסם לראשונה ב-15.2.2019 במאמר שפורסם בכתב העת Medical Anthropology Quarterly בוחנים אורי כץ, דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, ויעל השילוני-דולב, פרופ' לסוציולוגיה במכללה האקדמית תל אביב יפו, את הדיונים על אודות הפריה לאחר
נועה ונה כותבת על מרגרט לוק ועל המרחב שבין גופים, חיים ומוות. פינה שבה אנתרופולוגים מציגים אנתרופולוגים בולטים, משפיעים ומעוררי השראה בתחומם פורסם לראשונה ב-10.7.2014 מרגרט לוק (Margaret Lock) היא פרופסור אמריטה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת מקגיל. היא נחשבת לאחת האנתרופולוגיות הרפואיות המרכזיות והפוריות ביותר. ברשימת פרסומיה עשרים ספרים שהיא כתבה או הייתה שותפה לעריכתם ויותר ממאתיים
עלה לרשת ב-11.2.2017 במסגרת האוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל, ראיין קובי מידן את האנתרופולוג דניאל נווה. נווה – אנתרופולוג המתמחה בקבוצות של ציידים לקטיים, משוחח עם מידן אודות הגישה וההתיחסות למוות בתרבויות שונות בעולם. השיחה עוסקת בנוהגי קבורה, אבל ובהיבטים הסימבוליים שבמוות. נוה מציג טיפולוגיה משולשת להתייחסות אל המוות – הראשונה היא שהמוות משחק תפקיד