עדי רוזנשטוק כותבת לבחברת האדם על עבודת התזה שלה, שהתמקדה בצעירים בטייוואן ובתרבות הקולינרית שהם מקיימים – אשר מהדהדת פרספקטיבות לאומיות ודמוקרטיות. "למה צריך להכניס לכל דבר פוליטיקה? למה אי אפשר פשוט לאכול? מה הקשר זהות לאומית טאיוואנית? גם ככה כל מה שאנחנו אוכלים הוא סיני". את המשפטים הללו אמר בכעס מאופק פו-אן אבא של
גסטרו-דוריות: כינון זהות לאומית טאיוואנית וזהות דורית בקרב צעירים וצעירות בטאיפיי, במרחבים של אוכל ואכילה
