אנתרופולוגיה בשטח – בסקוטלנד: הילה פז פילד
אנתרופולוגיה מחוץ לאקדמיה, יש דבר כזה? במדור "אנתרופולוגיה בשטח" נפגוש אנתרופולוגים ואנתרופולוגיות הפועלים גם מחוץ לאוניברסיטאות, ונבחן כיצד הכלים והתובנות שרכשו בלימודיהם ממשיכים לעצב את עבודתם ואת עיסוקיהם. והפעם: הילה פז פילד, בעלת עסק לטיולים עצמאיים וקבוצתיים בסקוטלנד ובאירלנד, המספרת כיצד המחקר האנתרופולוגי, הרגישות התרבותית והיכולת לתווך בין עולמות מלווים אותה גם מחוץ לאקדמיה:
למעלה מעשור אני מנהלת עסק של טיולים לנוסע העצמאי ולקבוצות בסקוטלנד ובאירלנד (כאן). את התזה שלי "חצי שחור – חצי כשר: kosher soul food בדרום מזרח ארה"ב" כתבתי במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באונ' בן גוריון, בהנחיית פרופ' ניר אביאלי . המחקר עסק בזהות התרבותית המורכבת גזעית, דתית וקהילתית של אלו העוסקים בהכנה ובאכילה של סול פוד בגרסתו הכשרה ובכך מבטאים את זהותם. עם סוף תקופת המחקר בארה"ב, סיום לימודי התואר השני וכתיבת התזה עברתי לרילוקיישן של בן הזוג שלי לדבלין, אירלנד. בזמן שהוא עבד, אני למדתי להכיר את הארץ המופלאה הזו אבל יותר מזה – את הקהילות, האנשים, התרבות. מתוך הקרבה התרבותית והגיאוגרפית, השקעתי זמן גם בצפון אירלנד ובסקוטלנד והעמקתי גם שם.
בהיותי אנתרופולוגית של אוכל – נמשכתי מאד לתוצרת המקומית, לגידולים, למשאבים הטבעיים ומתוכם 'הבנתי', 'פענחתי', 'למדתי' את הנפלאות של המקומות האלו. המיתולוגיה הקלטית, האגדות והסיפורים. התאהבתי בשפה הגאלית ולמדתי פנינים לשוניות שהסבירו לי כל כך הרבה על המקום. נמשכתי אל הוויסקי והבנתי כמה הוויסקי משמעותי לא רק בגלל שהוא מניע את הכלכלה המקומית, אלא כי הסיפור של הוויסקי הוא המרכיבים שלו – וכמה שותפים להכנתו, כל כך הרבה מיושבי המקום, בכל כך הרבה מעגלים.
בימנו, בעקבות המלחמה ואף הקורונה, ירדה כמות הטיולים לחו"ל באופן טבעי. עם זאת, הצלחתי להמשיך להניע את העסק עם אירועי טעימות וויסקי למגוון יעדים. היכולת שלי להכניס את עולמות התוכן של סקוטלנד, אירלנד ואפילו ישראל – יחד עם עולמות הוויסקי וליצור מזה אירועים מבוססת על אותה היכולת של פענוח התרבות, חיבור בין הנקודות והבנה כיצד אני רוצה לעשות את הפרזנטציה הזו – לקהל בהתאמה אישית.
הכלים שרכשתי בהכשרה האקדמית שלי סייעו לי לפענח ולהבין קודים תרבותיים, פוליטיים, כלכליים ולספר את הסיפור "שלהם", כמו שלפעמים המקומיים לא יודעים לספר על עצמם. למה? כי לעולם לא תהיה להם העין המתבוננת החיצונית. הפרספקטיבה שלי מבחוץ, עם הכישורים האקדמיים המחקריים והיכולת לפענח ולהסביר את מה שאני רואה ולתרגם אותו לקהל הישראלי, אפשרו לי ומאפשרים לי להמשיך לתווך בין תרבויות ולהסביר אותן בצורה שאנחנו יכולים להבין.
לגבי העולם שמחוץ לאקדמיה, במיוחד עם הדור הצעיר – לימודי רוח וחברה הם לא 'מקצוע'. זו הזדמנות אמיתית להרחיב אופקים, להעמיק, ללמוד. החשיבה הביקורתית מאפשרת ירידה לרזולוציות מעמיקות, לקבל תמונה מלאה על פרטים ולהצליח לחבר בניהם. העולם שמחוץ לאקדמיה מאפשר לנו מצע רחב לפעול בו, ליצר תוכן, למכור מוצר שאנחנו מייצרים אותו מתוך מי שאנחנו וזו מתנה מדהימה למי שמצליח להשתמש בה. הרבה פעמים עושים שימוש בטייטל "אנתרופולוגיה" בעולם התיירות אבל אני זכיתי להוסיף אחריו בסוגריים "עם תעודות" – וזה נותן לי ערך מוסף. עם זאת, למרות ההצלחה העסקית והעבודה מחוץ לאקדמיה אני עדיין מלאת תקווה להשלים דוקטורט. מהסיבה הפשוטה שהמומחיות שלי, הידע שאספתי, מבוסס. המטיילים והמאזינים שלי יודעים שאני מבססת את המידע שלי על מחקר, על ידע ולא רק בהיותי מטיילת בעלת ידע מעשי. היכולת בעולמנו להיות יצרנית של תוכן – היא מעלה מדהימה שקיבלה עומק אמיתי, שכבות, רבדים, ביסוס – באקדמיה.
מהקורסים המדהימים שלמדתי בזכות עצומה אצל פרופ' פראן מרקוביץ', מורי ורבי – פרופ' ניר אביאלי, פרופ' ג'קי פלדמן, למדתי סוגיות מרתקות על רלטיביזם תרבותי שממשיכות להעסיק אותי. אבל כזיכרון, אקח איתי תמיד את התקופה של עבודת המחקר בחו"ל. עבודת השדה הייתה הזמן שלי להוכיח את עצמי, עם יד מכוונת רחוקה, לאסוף את המידע, להתמקד, לזרום, לאפשר, לכתוב, לתעד, לסדר, לארגן. עבודת המחקר בחו"ל הייתה תקופה של חופש אינסופי עם צורך אמיתי לרדת עד הסוף לפרטים ולא ללכת לאיבוד. זו הייתה חוויה מכוננת ברמה האקדמית, האישית, החוויתית שלימדה אותי ותשאר איתי כל החיים. לקראת סוף התקופה הפניתי שאלה למנחה שלי, ניר, והוא הגיב לי "את שואלת אותי? גברת פז, את המומחית לעניין!" אני חושבת שהפשטות בתשובה של ניר, אמרה הכל – אני המומחית, אני בעלת הידע, אני הפרשנית, אני החוקרת. וזו הייתה חוויה מעצימה שנשארה איתי.