היום מתחילות חגיגות עיד אל אדחא (חג הקורבן) שמהוות רגע שיא בתקופת החג' (מסורת מוסלמית של עליה לרגל למכה). בעוד בחדשות בישראל אנחנו נשמע בעיקר על חסרונות החג' כמו זיהום אוויר עקב שריפת הבשר המוקרב כמנחה לאלוהים, אנתרופולוגים רבים כמו זקי סריטופרק (אוניברסיטת ג'ון קרול באוהיו) תיארו את העליה לרגל כמסורת שיוצרת תחושה עמוקה של
כיצד מאתגרים הראפרים הישראלים את מודל הגבריות הלאומי והגלובלי ולמה האנתרופולוג צריך לפעמים לוותר על הביקרותיות הסוציולוגיות על מנת להתקרב לדבר עצמו? אורי דורצ'ין כותב על מאמרו החדש, בו הוא מראה שעל מנת לבסס אותנטיות מקומית, יצירת הראפ בישראל התאפיינה מראשיתה ברגישות ופגיעות, שאיתגרה את דפוס הגבריות המצ'ואיסטי שמאפיין הן את תרבות ההיפ הופ והן
ה-24.6 הוא יום הפיה הבינלאומי, שמטרתו ללמוד ולהעריך את הערכים שניתן ללמוד מעולמן של הפיות ויצורים מיתיים אחרים לתוך עולמנו האנושי. יום הפיה הוא הזדמנות לבדוק גם האם ישנה אנתרופולוגיה שלא רק מעבר לאנושי, אלא גם אנתרופולוגיה של היצורים המיתיים, ביניהם הפיות הקיימות במגוון רחב של תרבויות והקשרים תרבותיים? הפיות הן יצורים מיתיים הקיימות בעיקר
לפי העמדה הרפואית כיום, אבחון של הפרעת קשב וריכוז בגיל מבוגר נתפס, כאבחון שנעשה "מאוחר" מדי. מאמרם של ליאור טל ויהודה גודמן, אשר פורסם בכתב העת Culture, Medicine, and Psychiatry מציג מציאות מורכבת יותר. בעזרת ראיונות עומק עם כאלו שהובחנו בגיל מבוגר, טל וגודמן מראים את השוליות המתמשכת של המאובחנים מאוחר, וטענים שיש חשיבות להתייחסות
במהלך עבודת השדה שלי לתזה בגואטמלה, המושג "נשקם של החלשים" ליווה אותי למן הרגע הראשון. למען האמת, הוא פחות התאים לשאלות המחקר האקדמית שלי, אבל נזכרתי בו בכל פעם שאחד מנהגי הטוקטוק המקומיים, שהיו לרוב בני פחות מ-14 ניסו לגבות ממני מחיר מופקע על נסיעה של 200 מטרים. בעודי מנהלת עמם משא ומתן עיקש ומסבירה
פינה חדשה בבחברת האדם: סקירה מחודשת של מושגים וסיפורים אנתרופולוגיים- האם מדובר באמת או מיתוס? ובפינתנו הראשונה- מרגרט מיד, אחת מהאנתרופולוגיות השנויות במחלוקת בדיסציפלינה. מרגרט מיד היא אחת האנתרופולוגיות הכי שנויות במחלוקת בדיסציפלינה. מצד אחד התיאוריות שלה היו פורצות דרך וחדשניות ומאידך מהימנותן הוטלה בספק באופן קבוע. אחד הרעיונות הפופולרים שמיוחסים לה הוא שהסימן הראשון
בשבוע שעבר אישר הסנאט של אוניברסיטת חיפה את המעבר של החוג לאנתרופולוגיה מהפקולטה למדעי החברה לפקולטה למדעי הרוח, כחלק מיוזמת הקמה של בי"ס ללימודי תרבות ואמנות. זהו שלב נוסף בשינויים בחוג בחיפה, כאשר ב-2014 הוא התפצל מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, והפך בעצם, לחוג לאנתרופולוגיה העצמאי היחידי בארץ. פרופ׳ עמליה סער, ראשת החוג וממובילות המהלך, כתבה לבחברת
דן קוטליאר ורפי גרוסגליק בוחנים את התהוותה של תפיסה חדשה אודות ה״אנושי״ המתמקדת בקשר ההדוק שבין אנשים לחיידקים. קוטליאר (החוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה) וגרוסגליק (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבן גוריון), מנתחים את אופן ייצורה של תפיסה זו במעבדות המחקר ובעולמות ההיי-טק ומצביע על האופנים בהם היא מתערערת ומשתנה תוך שהיא הופכת להיות תפיסה פופולרית בציבור הרחב
ספרו של תומאס היילנד אריקסן, במהדורה הרביעית שלו, ובתרגום חדש של האוניברסיטה הפתוחה, מהווה תרומה חשובה למי שמעוניין ללמוד על וללמד את תחום האנתרופולוגיה. המהדורה העברית היא למעשה השביעית, כשהראשונה פורסמה במקור בשפה הנורווגית, ב-1993. לרגל פרסומו בעברית כותב על חשיבותו ד"ר ראמז עיד, שהיה שותף לצוות שמוביל את המהלך להפיכת הספר לליבת ליבת הקורס
ברכות חמות לפרופ' אמריטוס ניסן רובין על קבלת פרס מפעל חיים לשנת תשפ"ג של האגודה האנתרופולוגית הישראלית. הפרס יוענק לו במסגרת מושב מיוחד בכנס האגודה האנתרופולוגית הישראלית שיתקיים ב-12 ביוני 2023 במרכז האקדמי פרס ברחובות! פרופ' אמריטוס ניסן רובין מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן הוא חוקר בעל שם עולמי בתחום חקר האנתרופולוגיה והסוציולוגיה של
עבודתו של אלון מטריקין-גולד ״להטוטנות ביורוקרטית או רפואה אקטיביסטית? חיסוני קורונה לחסרי מעמד אזרחי בחיפה״, עוסקת בניסיון של מרפאת "ואהבת" (ארגון בריאות ללא מטרות רווח) להנגיש את חיסוני הקורונה לאוכלוסיית חסרי מעמד אזרחי בישראל. העבודה נכתבה בהנחייתה של פרופ׳ ציפי עברי בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה. הפרס יוענק במסגרת כנס האגודה האנתרופולוגית הישראלית שיתקיים ב-12 ביוני
למה חלק מהדור השני של עולי חבר העמים בוחרים ל ״התמזרח״, כלומר, לאמץ מערך של התנהגויות, ערכים ונורמות המזוהים בשיח הציבורי עם מזרחים מהמעמד הבינוני-הנמוך? במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Ethnic and Migration Studies בוחנים ניר כהן ואנה פרשיצקי את המפגשים בין בני הדור הדור השני לעלייה מברה״מ לבין בני גילם המזרחים בפריפריה הגיאוגרפית-חברתית
מה הקשר בין סוכרת, צדק חברתי ומקום? האם שהיה בטבע תורמת לבריאות? איך בריאות הפכה לנושא פוליטי? ולמה דווקא שחקני האמצע הם אלו שמצליחים לקדם מדיניות? השבוע פורסם גליון מיוחד של ״סוציולוגיה ישראלית״ המוקדש למחקרים של בריאות וסביבה, שאלו חלק מהנושאים שהוא עוסק בו, תוצר של שיתוף פעולה בין קהילת סביבה וחברה וקהילת בריאות ורפואה
מכירים את המשפט – "יש דברים שנשארים רק במשפחה?" במשפחה אחת זה יכול להיות המצב הכלכלי, במשפחה אחרת זה יכול להיות מנהג אישי כמו לעשות אחד לשני מסאז' בכפות הרגליים ובמשפחה שלישית זו יכולה להיות נטיה לדבר גסויות. כל אלו דוגמאות שבגבולות הבית יתפסו כנורמליות ויומיומיות, אולם יקבלו משמעות אחרת, מביכה ומוזרה ברגע שמישהו חיצוני
פרשת העלמות וחשד לחטיפה של אנתרופולוגית שבעבודתה שימרה את זכרה של קהילה יהודית בסין הביאה את עובדת קיומה של קהילתה בקאיפנג לכותרות. ד"ר גדעון אלעזר (אריאל ובר אילן) כותב לבחברת האדם על המחקר שביצע במקום, שהחל לפי מספר שנים עם הגעתו לקהילת קאיפנג שבמוז הנאן שבמרכז סין, לרגל חגיגת חג הסוכות. בביקור ראשון זה הוא פגש
מלגת עזריאלי נחשבת לאחת התחרותיות והיוקרתיות במלגות למדעי החברה בארץ. אחת הזוכות לשנה זאת, והאנתרופולוגית היחידה הפעם, היא אורית הורוביץ בר-עם – דוקטורנטית לאנתרופולוגיה מאוניברסיטת בן גוריון. מחקרה עוסק בחוויית הפונדקאות בראייה הוליסטית, מפרספקטיבה של זמן דרך נרטיבים של פונדקאיות בדימוס בישראל, במטרה לתרום להבנת המשמעות האישית והקולקטיבית של תהליך הפונדקאות. מחקרה מתבצע בהנחייתן של
כיצד תופסים אנשי המילואים את חווית הזמן? מדוע העלייה על מדים במסגרת המילואים מעבירה (או מחזירה) את אנשי המילואים לחוויית זמן שונה ואיך אפשר להתייחס לזמן כמשהו חומרי? מאמר חדש של נחמיה שטרן (אריאל) אשר פורסם בכתב העת Ethnography עוסק בחוויית הזמן בקרב אנשי המילואים. שטרן מצביע על חשיבות בחינת שיגרת החיים עצמה, על כל