ד"ר רוית תלמי־כהן כותבת לבחברת האדם טקסט אישי־אתנוגרפי על שפה, הקשבה, והאפשרות להבין גם כשהמילים אינן מספיקות, בעקבות חוויותיה בכנס האנתרופולוגי העולמי שהתרחש לאחרונה בגואטמלה: לפעמים האנתרופולוגיה מתחילה דווקא במקום שאיש לא סימן אותו כמקום של ידע. לא במושב הראשון של הכנס, לא מול מצגת או רשימות ביבליוגרפיות, אלא ברגע שבו שני מבטים נפגשים. כך
בעקבות הסרטון "הלם קרב" שהעלה הסטנדאפיסט אודי כגן לרשתות החברתיות, ד"ר יעל סקורקוביץ כותבת ל"בחברת האדם" על התביעה להכרה ונראוּת רגשיים בשדה של פוסט טראומה ומצוקות נפשיות. בסרטון, המהווה קטע מהופעת סטנדאפ, כגן משתף את הקהל בהתמודדותו האישית עם הלם קרב בעקבות שירותו הצבאי כלוחם. הקטע זכה לכחצי מיליון צפיות ביוטיוב ולסיקור תקשורתי נרחב. אז
תמונה ראשית: מסע הלוויה בירושלים של החטוף הרש גולדברג פולין שנרצח בעזה. צילום: יוסי זמיר, מתוך אתר שתיל סטוק. ההלוויה היא רגע שמסמן את סוף החיים – אולם מה מתרחש במקרה בו המוות מדווח, אך אין הלוויה משום שהגופה חטופה? מאמרו של אורי כץ "'ואולי כולם טועים"' נקרופוליטיקה של הבניית מוות ואי־מוות ביחס לחטופים מתים"
מיכל קרבאל-טובי מאוניברסיטת תל אביב, כותבת על מאמרה שהתפרסם בכתב העת "Current Anthropology" ומתעסק בדרך שבה פעילים ופעילות למען המאבק בפגיעות מיניות במגזר החרדי מחפשים ומוצאים מילים לדבר את המאבק בחברה בה יש לשמור על "שיח נקי": "לשבור שתיקה" הוא נוסחה רטורית ידועה – מטבע לשון אפקטיבי וקליט אשר סביבו מתכנסים פעילים ופעילות במגוון של
אורלי ניטיס יעקבי כתבה לבחברת האדם על עזיבתה את הרשתות החברתיות בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, ועל המחשבות שנבעו מהעמדה האנתרופולוגית הלא מתוכננת שהצעד הציב אותה בה.