ברכות חמות לפרופ׳ נמרוד לוז על פרסום ספרו החדש The Politics of Sacred Places: A View from Israel/Palestine, אשר פורסם בהוצאת Bloomsbury Academic. הספר, המבוסס על למעלה מ-20 שנות מחקר אתנוגרפי, מתמקד בהיבטים החברתיים-פוליטיים של אתרים קדושים בישראל-פלסטין, ועושה שימוש בתיאוריות גאוגרפיות-אנתרופולוגיות לדיון במקומות הקודמים במרחב. במיוחד לבחברת האדם כותב לוז (המכללה האקדמית כנרת) על הספר,
כיצד חוו נשים דתיות אורתודוקסיות את מרחבי התפילה החדשים שנוצרו בשנה הראשונה למגיפת הקורונה כמו מנייני רחוב ומנייני מרפסות? כיצד דווקא המשבר והשינוי מסייע לאתר מבנים חברתיים סמויים, ואף לחשוף בעיות סמויות ואי נחת? ומה יש בנקודת המבט של אנתרופולוגיה של משבר שרלוונטי לא רק בזמן מגיפה אלא גם היום, בימי מלחמה? מאמר חדש של אופירה
ה-30.3 הוא יום האדמה, בו נערכות מאז 1976 מחאות על הפקעת אדמות של פלסטינים אזרחי ישראל באותה שנה, שכללה גם פגיעה באזרחים. המחאות שהתרחשו בעקבות ההפקעה עצמה הפכו ליום האדמה הראשון, שממשיך להיערך במועד זה בכל שנה עד היום. היותו של המרחב החברתי משאב פוליטי לא מוגבלת רק ליום האדמה בתוך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כשלמעשה היא
מאמר של רפי גרוסגליק, אריאל הנדל ודניאל מונטרסקו פורסם לאחרונה בכתב העת Environment and Planning D, ומראה בעזרת מחקר אתנוגרפי את האופנים שבהם חקלאות אורגנית בשטחים משמשת כאמצעי לתביעת ריבונות טריטוריאלית וזהות ילידית. חקלאות אורגנית מזוהה עם מאכלים ומוצרי מזון שמקורם בחקלאות הנמנעת משימוש בדשנים מלאכותיים, בחומרי הדברה, בהורמוני גדילה ובגידולים מהונדסים גנטית. מראשית דרכה
(פורסם לראשונה ב4.11.19) מאמר של מלכה גרינברג רענן, עמיתת מכון טרומן באוניברסיטה העברית ונופר אבני, עמיתת מארי קירי במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, שפורסם בכתב העת Political Geography– . במאמר,"(Ad)dressing Belonging in a Contested Space: Embodied spatial practices of Palestinian and Jewish women in Jerusalem, גרינברג-רענן ואבני מנתחות את לבושן של נשים פלסטיניות וישראליות כפרקטיקה מרחבית