על רקע תהליכי גלובליזציה שעברו על ההשכלה הגבוהה וההישענות ההולכת וגוברת על מדדים כמותיים בינלאומיים, הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה בישראל נוטים בעשורים האחרונים להתאפיין במבט החוצה – בעיקר לארצות הברית. נטייה זו מקבלת ביטוי בנושאי המחקר של הקהילה המחקרית המקומית, בשפות הכתיבה של החוקרים, במרכזי ההכשרה שלהם ובפעילותם הציבורית. אבל מה המשמעות של שינויים אלו? האם לסוציולוגיה
ברכות לנטע אלראי על אישור עבודת התיזה ״Reclaiming the Republic of Scholars״, אשר נכתבה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ׳ גילי דרורי וד״ר לירון שני.
עבודתה של אלראי, שהייתה בעבר גם בצוות בחברת האדם, עוסקת בדרכים בהן חברי סגל מאתגרים את מודל הניהול העכשווי של האוניברסיטאות ומנסים למצב מחדש את תפקידם בתוך האקדמיה. בעזרת שילוב של מחקר איכותני וכמותני מראה אלראי כיצד רואים חברי הסגל ב׳תקשורת המדע׳ – כלומר תיווך הידע שנוצר באקדמיה לציבור – חלק מרכזי בתפקידם, למרות שהם לא מתוגמלים על כך במודל הנוכחי, ובכך מנסים לייצר מחדש את שליטה של חברי הסגל בהגדרת התפקיד שלהם ושל האוניברסיטה.