סנטה קלאוס, מזחלות שלג, עצי אשוח מקושטים – כרסימס הגיע! חג המולד, או כריסמס, הוא חג נוצרי המסמל את לידתו של ישו. למרות שהוא מזוהה בימינו עם סמלים ומסורות מסוימות, כמו קישוטים נוצצים או עץ מתנות משפחתי, גלגוליו ההיסטוריים והתרבותיים מגוונים. אבל מה לאנתרופולוגיה יש להגיד על החג? מיה פוגל מתחקה אחר האנתרופולוג הבריטי דניאל מילר, שכתב
מדוע נוצר פער בין הרטוריקה הרשמית של המדינה האוסרת כל פעילות מסיונרית זרה והמצב בפועל בו אלפי מיסיונרים חיים ופועלים בסין? שאלה זו עומדת בבסיסו של ספרו החדש של גדעון אלעזר: "Christian Missionaries, Ethnicity and State Control in Globalized Yunnan". טענתו המרכזית של הספר היא כי בנסיבות של עידן הרפורמות, נוצרה התאמה מסוימת בין "פרויקט התירבות" הקומוניסטי והנוצרי, פרויקטים שעד כה נתפסו כמנוגדים זה לזה והביאו לכך שהשלטונות ביונאן מתייחסים לתופעה המיסיונרית בסובלנות יחסית. התאמה זו נוגעת לנושאים כמו תרבות וזהות אתנית, כלכלה ושוק חופשי והיחס לבעיות החברתיות הרבות של מחוז יונאן של העידן הגלובלי ופירוקה של מדינת הרווחה. טענתו היא שבתחומים אלה משחקים המיסיונרים תפקיד משמעותי בקידום שילובם של המיעוטים במערכת הסינית.
עדי מרר, סטודנטית לתואר שני במדעי הדתות והאנתרופולוגיה שעובדת בימים אלה על התואר שלה בהנחיית פרופ׳ נורית שטדלר ופרופ׳ ברוריה ביטון-אשקלוני, כותבת לבחברת האדם על "שבת האור"- אירוע הפסחא של הכנסיות המזרחיות ועל תחושותיה כמשתתפת בטקס.
האם ניתן לייחס עלייה לרגל למי שתופס את מעשיו כפעילות תיירותית? האם יש רגע או פעולה שניתן לסמן כגבול הממקם את התייר/המטייל כעולה לרגל? והאם העובדה שהפולחן הדתי המבוצע במקום השייך לדת אחרת משל התייר, מסמנת את הגבול בינו לבין העולה ומותירה את החוויה כתיירותית בלבד? יהונתן הרשברג כותב לבחברת האדם על טקס הדלקת הנרות
פרק פתיחת עונה מרתק של הפודקאסט חיות כיס, הוקדש כולו לעבודתו של האנתרופולוג ליאור חן על מקומות קודשים בנהר הירדן, ועל הכלכלה שמסביבים הפרק של חיות כיס, בהובלתם של Shaul Amsterdamski ו- Tzlil Avraham, יוצא וחוזר מעבודתו של חן, מעניק נפח לסיפור על יצירתו של מקום קדוש, ויכוחים על 'אותנטיות', ניתוח מאבקים כלכלים על צליינים, וגם