תחושת שעמום במרחב האקדמי עלולה לעורר בושה, מבוכה, חרדה ופחד. מה יהיה על המחקר שלי אם אני חווה שעמום בתצפיות? בראיונות?? האם מותר לכתוב על זה? לדבר על זה עם המנחה? במאמר חדש שהתפרסם בכתב העת International Journal of Social Research Methodology, דנות תאיר קרזי-פרסלר (בר אילן) ועדנה לומסקי פדר (העברית) באפשרות ששעמום במחקר יכול
עבודת השדה האנתרופולוגית היא מחקר קרוב, אינטימי. האנתרופולוגיות והאנתרופולוגים מצופים להיטמע בשדה המחקר, לחיות בקרב התרבות הנחקרת כחלק מהעבודה האנתרופולוגית – עד לכדי הבנה מעמיקה ומורכבת של המבט התרבותי על המציאות. גופן ותחושותיהן של החוקרים והחוקרות עצמן מהווים כלי מחקר בשדה דרכו אפשר לעשות רפלקציה ולזהות כיצד מנגנונים תרבותיים פועלים עלינו. הקרבה של החוקר.ת לשדה
רינה נאמן כותבת ל"בחברת האדם" על ספרה החדש "מסע בארץ לא נודעת" בו היא חוקרת באמצעות האנתרופולוגיה את עצמה ומנסה להבין כיצד תקופות הילדות וההתבגרות שלה עצבו את אישיותה: בנובלה "מסע בארץ לא נודעת" אשר יצאה לאור בימים אלה, אני משלבת שתי סוגות כתיבה – memoir ואנתרופולוגיה. אני מנסה "להכיר" את האישה רינה, להיות אנתרופולוגית
ד"ר נגה קידר (אשר סיימה את עבודת הדוקטורט שלה בסוציולוגיה באוניברסיטת טורונטו) מצטרפת לאוניברסיטת תל אביב כמרצה בכירה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתכנית המוסמך להיבטים חברתיים ומדיניות של שינויי אקלים. מחקריה של קידר מתמקדים בסוציולוגיה אורבנית, סוציולוגיה של התרבות, מדע וטכנולוגיה, סוציולוגיה פוליטית ומדיניות ציבורית. במחקריה, משלבת קידר שיטות איכותניות וכמותניות כדי לבחון כיצד ערים לומדות ומאמצות
טובה מהכני-בלקין מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ואיילה פרץ בן חיים מבית ספר לחינוך באוניברסיטת בן גוריון כותבות על המאמר שפורסם בכתב העת "קשת". המאמר מתאר ממצאים ותובנות מתוך מחקר יישומי שבוצע בידי צוות רב דיסציפלינרי בתחומים של אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, חינוך ועבודה סוציאלית. (קרדיט תמונה ראשית: טלי מאייר מתוך אתר שתיל סטוק, מחאה נגד אלימות משטרתית כלפי
אילת הראל ושיר דפנה-תקוע כותבות ל"בחברת האדם" על פרויקט תיעוד החיילות בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה בעקבות ה7 באוקטובר, אותו הובילו יחד עם סביונה רוטלוי בעקבות ההאשמות שנשמעו כלפי החיילות בתחילתה של המלחמה: קרדיט תמונה ראשית: מיכל פתאל. בתוך האוקיינוס של העצב, הכאב, האסון, והכאוס שהשתרר במדינה בשבועות הראשונים לאחר התקיפה של חמאס ב7 באוקטובר, התגייסנו
מיכל קרבאל-טובי כותבת לבחברת האדם על הביטוי "איפה המדינה?", לאור מאמר שכתבה כחלק מהגליון המיוחד "לדבר אחרי 7 באוקטובר״ שהתפרסם בעיונים בשפה וחברה, שערכה יחד עם עמרי גרינברג, ותמר כתריאל. עם פרוץ המלחמה נשמע שוב ושוב הביטוי "איפה המדינה?" עם שינויים קלים – "איפה הצבא?", "איפה כוחות הביטחון?", המסמנות תחושות של הפקרות ונטישה מצד המדינה.
ד"ר רוית תלמי כהן כותבת לבחברת האדם על משמעויותיו הפיזיות והמנטליות של הבית בתקופה המודרנית, לאור השהייה הארעית בסוכה: בחג סוכות, המסורת היהודית מזמינה אותנו לעזוב את הבית הקבוע ולעבור לשהות בסוכה – מבנה זמני. מעבר זה אינו רק פעולה פיזית, אלא סמל עמוק לארעיות, לחיים של נוודות ולהתמודדות עם השאלות מהו בית ומהי שייכות.
בין שמירת שבת הלכתית, לזמן למנוחה, לבילוי איכותי או לתחביב רציני, ולהקדשת זמן משמעותית למשפחה, מתארת סתיו שופן ביטון, דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן כיצד השבת היהודית-ישראלית יוצרת שילובים יצירתיים בין ארגז כלים תרבותי, לבחירה והגשמה אישית. בתמונה הראשית: אסתי וראובן מארץ נהדרת (מתוך מערכון העוסק בדת ובהתאמתה לחיים המודרנייים). במאמר חדש שפורסם
הביטוי "חיות אדם" נשמע שוב ושוב בחודשי המלחמה הראשונים – לתיאור מעשי הטבח ב7 באוקטובר. אסף סעדון כתב על התגלגלות הביטוי לאורך ההיסטוריה, מתחילת המאה העשרים ועד ימינו ובזמן המלחמה, כחלק מהגליון המיוחד "לדבר אחרי 7 באוקטובר״ שהתפרסם בעיונים בשפה וחברה, בעריכת מיכל קרבאל-טובי, עמרי גרינברג, ותמר כתריאל. לאחר שנה של מלחמה, סעדון חוזר אל
טל שמור כותב לבחברת האדם על מאמרו החדש Age Melancholy of Older Mizrahi Women Residing in Tel Aviv as a Social Loss Exploring Intersections of Health and Social Support in an Ethnographic Study שהתפרסם בכתב העת Qualitative Health Research שמציע את המונח "מלנכוליה גילית" כדי לקשור בין שלושה תהליכים המבטאים אובדנים חברתיים בזקנה ובמיוחד –
"יש אמרה שמיוחסת לגארי מייסון, כומר פרוטסטנטי שהיה מעורב בסכסוך בצפון אירלנד שאמר: כמו בנהיגה ברכב, אנחנו יכולים להסתכל לאחור לפעמים, אבל אם נסתכל אחורה יותר מדי מהזמן, נתרסק כי לא נראה לאן אנחנו נוסעים. צריך ורצוי ללמוד מההיסטוריה כדי לתקן אבל לא להיות עסוקים רק בהיסטוריה, יש שמשה רחבה שמאפשרת לנו לראות את הנסיעה
כחלק מפרויקט הפרסום של "לדבר אחרי 7 באוקטובר", גיליון של עיונים בשפה וחברה, פרופ׳ ורד ויניצקי סרוסי מהאוניברסיטה העברית כותבת על התגלגלות הביטוי "יחד ננצח" לאורך חודשי המלחמה. הניתוח של "יחד ננצח" מנסה לעשות שני דברים. האחד ענינו בפיענוח ההקשר ההיסטורי-פוליטי-חברתי של השימוש בסיסמה הזו, מגלגוליה ההיסטוריים והחברתיים וזליגתה ממרחב למרחב. השני מצביע על היות
הרעיון שטיול יכול להיות חוויה טרנספורמטיבית עבור תיירים, רווח בספרות האקדמית על תיירות ובשיח הפופולרי. בייחוד טיולים ארוכים בשלבי מעבר בחיים, המתוארים לא פעם כמסע לחיפוש עצמי או להבנה עצמית. בשנים האחרונות, המחקר האקדמי נע מדיון בחוויה טרנספורמטיבית כמוטיבציה ליציאה לטיול או כתוצאה של הטיול, לעבר עיסוק באופנים שבהם הטיול מזמן חוויה טרנספורמטיבית. בעוד שכתיבה