על רקע תהליכי גלובליזציה שעברו על ההשכלה הגבוהה וההישענות ההולכת וגוברת על מדדים כמותיים בינלאומיים, הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה בישראל נוטים בעשורים האחרונים להתאפיין במבט החוצה – בעיקר לארצות הברית. נטייה זו מקבלת ביטוי בנושאי המחקר של הקהילה המחקרית המקומית, בשפות הכתיבה של החוקרים, במרכזי ההכשרה שלהם ובפעילותם הציבורית. אבל מה המשמעות של שינויים אלו? האם לסוציולוגיה
בין הקיסוס לצבר – האם לשדה המחקר הסוציולוגי והאנתרופולוגי בישראל יש קיום כישות מקומית נפרדת?
