מה קורה כשאנחנו מתיישבים לאכול יחד? מהם המסרים שאנחנו משדרים בלי משים ואיזה קודים תרבותיים הארוחה משעתקת, באמצעות סידור הישיבה, צורת ההגשה, זהות האורחים או המאכלים עצמם? שאלה זו מניעה את שולחנות ערוכים, אסופת מאמרים חדשה בהוצאת מאגנס ובעריכת זאב וייס, נתן וסרמן, יאיר פורסטנברג ודנה קפלן. האסופה מוקדשת לאכילה משותפת – קומנסאליות – בחברת
השבוע באנתרופולוגיה לשבת, ד"ר אנה פרשיצקי (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המכללה האקדמית גליל מערבי) כותבת על השינוי שחל ביחס למאכלים של העולים מברית המועצות לשעבר בישראל, ועל האופן שבו אוכל הפך לביטוי של גאווה אתנית, נוסטלגיה והיברידיות בקרב העולים. במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Food, Culture & Society, פרשיצקי מנתחת את תהליכי השינוי שעברו מאכלי העולים
רפי גרוסגליק ואנדרה לוי (אוניברסיטת בן-גוריון בנגב) כותבים לבחברת האדם על מאמר חדש שפרסמו בכתב העת Food and Foodways, שכותרתו Culinary Versatility and the “Mufletization” of Israeli Mimouna Rituals. במאמר עוקבים גרוסדליק ולוי אחר השינויים הקולינריים שחלו במימונה במסעו של החג ממרחב למרחב (ממרוקו לישראל) ומזמן לזמן (מההיסטוריה הקדומה של החג במרוקו, עבור דרך שנות
מאמר חדש של רוזניס, גרוסגליק ואביאלי מאוניברסיטת בן גוריון בנגב שכותרתו: Between Gaze and Taste: Senses, Imaginaries, and the Sustainability of Culinary Heritage in Greek Tourist-Oriented Tavernes, מנסה להשיב על החידה הקולינרית הבאה: מדוע תפריטי המסעדות ביוון בכלל ובטברנות בפרט, קבועים וחוזרים על עצמם, ומדוע התיירים והתיירות, למרות תלונותיהם הרבות על חוסר הגיוון מדווחים בכל