"יש אמרה שמיוחסת לגארי מייסון, כומר פרוטסטנטי שהיה מעורב בסכסוך בצפון אירלנד שאמר: כמו בנהיגה ברכב, אנחנו יכולים להסתכל לאחור לפעמים, אבל אם נסתכל אחורה יותר מדי מהזמן, נתרסק כי לא נראה לאן אנחנו נוסעים. צריך ורצוי ללמוד מההיסטוריה כדי לתקן אבל לא להיות עסוקים רק בהיסטוריה, יש שמשה רחבה שמאפשרת לנו לראות את הנסיעה
גליון חדש של כתב העת ׳עיונים בשפה וחברה׳, בעריכת מיכל קרבאל-טובי, עמרי גרינברג, ותמר כתריאל, כולל 17 מאמרונים – כולם קצרים (כ-2,000 מילים), וכל אחד מהם עוסק בביטוי, ׳טביעות לשון״ בהגדרתם של העורכים. בפרויקט מיוחד בבחברת האדם אנחנו מרכזים מספר פוסטים, אשר יתמקדו בחלק מהמאמרים והביטויים הללו. בכל פוסט, כותבי המאמר יתארו לנו בקצרה את הביטוי,
ד"ר רוית תלמי-כהן חוקרת קהילות באתיופיה ובישראל כבר מעל 15 שנים. אם הייתם מספרים לה בתחילת הדרך שב-2024 היא תקדיש חלק גדול מזמנה להבנת חוויתם של פליטים שברחו בעקבות מלחמת רוסיה אוקראינה ונקלעו לעוד מלחמה, היא כנראה הייתה מופתעת. אולם מאז ה-7 לאוקטובר החיים של כולנו השתנו, וכאנתרופולוגית יישומית היא התאימה את שדות וסוגיות המחקר
לפני כמה שנים ערכה עמליה סער, פרופ׳ לאנתרופולוגיה בחיפה, יחד עם שותפות, מחקר על "ביטחון מלמטה" בעוטף עזה. במהלך המחקר הן תיעדו וניתחו את השיזור של הצבאי והאזרחי בעוטף – את החרדה המתמדת של חיים תחת טילים, לצד החוזק הקהילתי והאישי. לפני שבוע הן חזרו לביקור באופקים. סער מתארת את השיחות שלהן עם אנשי אופקים,
עמליה סער (החוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה) כותבת על מאמר חדש שלה ושל שרי אהרוני (התוכנית ללימודי מגדר, אוניבסיטת בן גוריון) ועליזה לוין (המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה), אשר פורסם בכתב העת ״ Emotions and Society ״. המאמר עוסק בחווית החיים של א.נשים בעוטף עזה ועל המצוקה הרגשית המתפתחת בעקבות חיים מתמשכים תחת מתקפות טילים, בלוני תבערה,