מה הדינמיקה בין מלחמה, חברה וזמן כאשר מדובר ב"סכסוך מתמשך"? איך אפשר להסתכל על הזמן ככוח פעיל ולא כהבניה חברתית? וכיצד המחקרים של האנתרופולוג דון הנדלמן מצביעים על פתיחות הטמונה בהפסקות אש? ניצן רותם מתמקדת באופן שבו הפסקות אש מאפשרות לחשוב על החידה האנתרופולוגית של הזמן ככוח פעיל. רותם מציגה בקצרה את הדיון של האנתרופולוג
האם יש הבדל בין התרבות האמריקאית לתרבות הישראלית בדרכים בהן הן חוות שבויים, את ההיעדרות, ואת משמעויות השיבה? ומה אפשר ללמוד מהבדלים אלו? במאמר שפורסם בכתב העת Critical Military Studies ב-2022, מציגה ד״ר ניצן רותם ניתוח תרבותי של היחס כלפי גלעד שליט הישראלי ובו ברגדל האמריקאי, שהיו כלואים כחמש שנים ושוחררו בעסקת חילופי אסירים, ומשתמשת בו
ניצן רותם על הזמן והמרחב של הקונפליקט המתמשך ב"שיח לוחמים צוק איתן" דומה שציבורים רחבים בחברה הישראלית התרגלו לסבבי הלחימה בעזה ואינם מוטרדים במיוחד מדיווחים על מתקפות במסגרת המב"ם, אותה מערכה שבין המלחמות. אבל מה באשר לחיילים? כיצד הם תופסים את השיבה ממלחמה כאשר הקונפליקט שבמסגרתו הם לחמו טרם הסתיים? התרבות הישראלית מבררת את השאלות